רע"א 1353-23 רע"א 1353-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי) מהימים 7.2.2023, 8.2.2023 ו-14.2.2023 בפש"ר 1727-04 העוסקות כולן במכירת מניות שהוחזקו על-ידי המשיב 5 לידי המשיב 3.

רקע והשתלשלות העניינים

1.בעניינו של המשיב 5 (להלן: החייב) מתנהל הליך פשיטת רגל. הנכס היחיד שברשות החייב שטרם מומש הוא אחזקה ב-25% מהון המניות בחברת Rosalinde International Corporation (להלן בהתאמה: המניות ו-החברה). החברה מאוגדת בליכטנשטיין, שם התנהלו בעניינה החל משנת 1992 הליכי פירוק שבסופם החברה פורקה. בשנת 1994 נמחקה החברה מפנקסי רשם החברות, אך למרות זאת היא נותרה רשומה כבעלים של נכס מקרקעין ברחוב המסגר בתל אביב (להלן: המקרקעין). יוער כי בית משפט קמא (כב' השופט ח' ברנר) ציין בהחלטה מיום 23.5.2010 כי העובדה שהחברה פורקה זה מכבר, ובכל זאת מנהלת נכסי מקרקעין בישראל, מעוררת "תמיהה של ממש".

תחילה הוחזקו מניות החברה על-ידי ארבעה אחים ממשפחת קרמנשהצ'י (החייב; אירג' – אביו המנוח של המבקש (להלן: המנוח); האח נורמן (להלן: נורמן) אשר כפי שיתואר ביקש בשלב מסוים לרכוש את המניות; וד"ר השמטולה). לאחר שורת הליכים שנוהלו בעניין, נקבע כי 30% מהזכויות במקרקעין הועברו מהחברה לידי המשיב 3.

המבקש, מר שון קרמנשהצ'י, הוא אחיין של החייב, ועל פי טענתו, הוא מחזיק במניות בחברה אותן ירש מהמנוח. יצוין כי בהליך אחר, בה"פ 479/06 (מחוזי ת"א) קרמנשהצ'י שהראד נ' כונסי הנכסים של חברת רוזלינדה אינטרנשיונל (5.2.2008) (להלן: ה"פ 479/06), שהוגש לפני פטירת המנוח, עתרו בניהם של ארבעת האחים (וביניהם המבקש) וקרובות משפחה נוספות כי נכסי המקרקעין של החברה יירשמו על שם בעלי מניותיה. בתובענה נדונה זהותם של בעלי המניות בחברה ונקבע בה כי המבקשים בה (ובכלל זה המבקש) אינם בעלי מניות, וכי ההליך נושא ה"פ 479/06 היה ניסיון שלהם להבריח את נכסיה.

2.כחלק מהליכי פשיטת הרגל ביקש המשיב 1, הוא הנאמן שמונה לנכסי החייב (להלן: הנאמן), לממש את מניותיו של החייב בחברה. הנאמן הגיש ביום 21.5.2021 בקשה לאישור מכירת מניות החייב למשיב 3. לטענתו, ניסיונותיו לממש את המניות החלו עוד בשנת 2004 עם צו הכינוס. זאת, בין היתר, במסגרת הליכים שניהלו החייב ואחיו בניסיון להבריח את הזכויות בחברה מידי נושיו של החייב (כפי שנקבע בפסק הדין בה"פ 479/06).

בבקשתו למימוש מניות החייב בחברה, הציג הנאמן שתי אפשרויות למימושן: הגשת תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין; או מכירת המניות. לנוכח התנהלותם של בני משפחת החייב, ההליכים הרבים שניהלו בקשר עם המניות והחשש לדחייה במימוש המניות עקב כך – היה הנאמן סבור כי החלופה של מכירת המניות היא עדיפה. כמו כן, הנאמן היה סבור כי שוק הקונים הפוטנציאליים לנכס כזה הוא מוגבל ביותר. לכן עדיפה לשיטתו חלופה של מכירת המניות לאחד מבעלי האינטרסים האחרים במקרקעין – קרי אחיו של החייב או המשיב 3 ובני משפחתו – על פני מכירה לצד שלישי.

הנאמן עמד בבקשתו על ניסיונותיו למכור את המניות לאחד מבעלי האינטרסים במקרקעין. הוא ציין כי הוא קיים מגעים שלא הבשילו עם אחי החייב – נורמן והמנוח. בהמשך ערך הנאמן משא ומתן עם המשיב 3, בסופו נחתם ביניהם הסכם לפיו המשיב 3 ירכוש את זכויות החייב בתמורה ל-500,000 דולר. כאמור, בחודש מאי 2021 הגיש הנאמן בקשה לאישור הסכם המכר עם המשיב 3. הוא ציין כי התמורה שהסכים המשיב 3 לשלם נמוכה בכ-4.7% מההערכה הגבוהה ביותר של השמאי. אולם, כך הבהיר הנאמן, הערכת השמאי מבוססת על מכירת המקרקעין במלואם ולא על מכירת חלקו של החייב בלבד (שהוא שנרכש על ידי המשיב 3); והערכת השמאי גם אינה מתחשבת בכך שמדובר בזכויות ערטילאיות של חברה מפורקת הרשומה כבעלים במקרקעין. משום כך, סבר הנאמן כי שווי חלקו של החייב במקרקעין נמוך יותר מהערכת השמאי ובשל כך מדובר בתמורה ראויה.

בתום דיון שנערך בבית משפט קמא ביום 27.12.2021, איפשר בית המשפט לעו"ד חסטר, כונס הכנסים של החברה שמונה על-ידי אחי החייב – נורמן והמנוח, להציע עבור המניות הצעה הגבוהה מהצעתו של המשיב 3. ואכן, הנאמן וכונס הנכסים הרשמי (הוא המשיב 2, להלן: הכנ"ר) ניהלו מו"מ עם החייב ועם נורמן במטרה שנורמן יעביר לקופת פשיטת הרגל סכום של 530,000 דולר תמורת הפטר החייב. נוסף על כך, הוגשה הצעה בשם חברת אבידר שיר בע"מ על-ידי בא כוחה (הוא המשיב 4) לרכישת המניות תמורת סך של 525,000 דולר. עוד יצוין כי נורמן הגיש בקשות שונות בהן ביקש להצטרף כצד להליך ולעכב את מכר המניות. בקשות אלו נדחו על-ידי בית משפט קמא (ראו: החלטה מיום 25.8.2022).

ביום 16.10.2022 הגיש הנאמן את המלצותיו בנוגע להמשך ניהול ההליך ובקשה להוראות. כעולה מבקשה זו, הנאמן היה סבור כי יש לקיים הליך התמחרות בין שני המציעים הקיימים (קרי נורמן והמשיב 3) ומציעים נוספים ככל שיהיו כאלה. כעולה מתגובת הכנ"ר מיום 14.11.2022, המלצות אלה היו מקובלות גם עליו. ואכן, ביום 16.11.2022 קבע בית משפט קמא כי הנאמן יפעל לקיום הליכי פרסום והתמחרות בקשר עם מכירת המניות.

בהודעה מיום 28.11.2022 עידכן הנאמן כי קיבל הצעה מגורם בשוק הנדל"ן לשכור את המקרקעין בתנאי שבעלי הזכויות בהם יפעלו כדי להירשם כבעלי זכויות בלשכת רישום המקרקעין. הנאמן פנה לבעלי הזכויות, ביניהם נורמן ויורשי המנוח באמצעות עו"ד חסטר. נורמן ויורשי המנוח לא נתנו הסכמתם לתנאי לפיו בעלי הזכויות יצהירו כי זכויותיהם נקיות ומשוחררות מטענות של בעלי זכויות אחרים. הנאמן ציין בהודעתו כי אם ייחתם הסכם השכירות, יהיה בכך כדי להגדיל את שוק הקונים הפוטנציאליים ולהשיא את גובה ההצעות שעשויות להתקבל. בשל כך המליץ הנאמן להמתין עם פרסום ההצעה.

3.ביום 5.1.2023 התקיים דיון בפני בית משפט קמא. כעולה מפרוטוקול הדיון, נורמן הביע נכונות להגיש הצעה לרכישת המניות המשתווה לזו של המשיב 3 ואף עולה עליה. המשיב 3, שנכח בדיון, העלה את הצעתו ב-50,000 דולר (קרי, לסכום של 550,000 דולר). בסוף הדיון נקבע כי נורמן יגיש הצעה מסודרת מטעמו. עוד נקבע כי תוך חמישה ימים יגבו נורמן והמשיב 3 את הצעותיהם בערבות שתופקד ישירות לידי הנאמן. לאחר מכן יגבש הנאמן בשיתוף הכנ"ר את עמדתו ביחס לשתי ההצעות ויודיע אותה לבית המשפט. בהתאם לאמור, הפקיד המשיב 3 שיק בנקאי על סך 1,968,549 ש"ח (המשקף סכום בדולרים של כ-550,000 דולר) ואולם נורמן לא פעל כאמור בהחלטה ולא הפקיד ערבות מטעמו.

4.ביום 25.1.2023 הגישו הנאמן והכנ"ר הודעה משותפת לפיה יש להמשיך בהליכי פרסום והתמחרות ולא לקבל את הצעת המשיב 3 כמות שהיא. לשיטתם, העובדה שהמשיב 3 העלה את הצעתו מעידה כי ההליך, שמטרתו השאת התמורה לנושים, לא הגיע למיצוי. כמו כן הובע החשש שבני משפחתו של החייב ימשיכו בניסיונותיהם לדחות את מימוש המניות או לסכלו. באותו היום הגיש המשיב 3 תגובה לפיה הוא מתנגד לקיום הליך ההתמחרות בטענה שהדבר נוגד את ההסכמות שנקבעו בדיון מיום 5.1.2023, עליהן הוא הסתמך.

5.ביום 7.2.2023 החליט בית משפט קמא כי אין מקום להורות על קיומה של התמחרות נוספת. נקבע כי מאחר שנורמן לא פעל בהתאם להחלטה מיום 5.1.2023 ולא הגיש הצעה מסודרת מטעמו, יש לפעול לקידום הצעתו של המשיב 3. רק אם ניסיון זה לא יצלח, הנאמן יבצע התמחרות בין המציעים השונים (להלן: ההחלטה מיום 7.2.2023).

6.ביום 8.2.2023 הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב מכר המניות למשיב 3 ולקיום הליכי פרסום והתמחרות ביחס למניות אלה (להלן: הבקשה מיום 8.2.2023). המבקש טען כי הוא בעל מניות בחברה וכי הוא מבקש לרכוש את מניות החייב. לטענתו, בהסתמך על החלטת בית משפט קמא מיום 16.11.2022, הוא היה סבור שמניות החייב יועמדו למכירה בהליך התמחרות, והוא המתין לכן לפרסום הליך כאמור. הוא הוסיף וטען כי ההחלטה מיום 7.2.2023 מקנה יתרון בלתי הוגן למשיב 3, מבלי שניתנה הזדמנות שווה והוגנת ליתר בעלי המניות בחברה, והוא ביניהם, להציע הצעות לרכישת המניות. עוד ציין המבקש כי הוא מוכן להציע הצעה הגבוהה מההצעה הקיימת עבור מניות החייב – בסך 2.2 מיליון ש"ח. בבקשתו לא ציין המבקש האם יעמוד על תנאים נוספים במסגרת ההצעה האמורה.

בהחלטתו מיום 8.2.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשה. ראשית נקבע כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ולכן יש לדחותה על הסף. כמו כן נקבע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, וזאת משום שהמבקש לא היה מעורב בהליך ולא הופיע לדיונים הקודמים (להלן: ההחלטה מיום 8.2.2023).

7.ביום 10.2.2023 הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.2.2023. בבקשה זו, אליה צירף המבקש תצהיר, נטען כי המבקש לא היה מעורב בהליך עד כה מאחר שהסתמך על ההחלטה מיום 16.11.2022 לפיה יתקיים הליך התמחרות ביחס למניות. עוד טען המבקש כי הוא לא נדרש לתמוך בתצהיר את הטענות לפיהן הוא בעל מניות בחברה ומוכן להציע הצעה גבוהה משל המשיב 3 עבור רכישת המניות. עוד עמד המבקש על כך שהליכי פרסום והתמחרות ישיאו את התמורה לנושים. להוכחת רצינותו, צירף המבקש לבקשתו שיק בנקאי לפקודת הנאמן בגובה מלוא סכום ההצעה – 2.2 מיליון ש"ח. יש לציין כי על פי הנספח שצורף לבקשה, ההפקדה נעשתה על ידי "גולן תמר" ללא הסבר במי מדובר ומהו הקשר של מי שחתום על השיק למבקש.

ביום 14.2.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון מחדש (להלן: ההחלטה בבקשה לעיון מחדש). בהחלטה נקבע כי המבקש לא הוכיח קיומה של אחת מהעילות שהוכרו בפסיקה לעיון מחדש – שינוי נסיבות מהותי או גילוי עובדות חדשות שאירעו לאחר מתן ההחלטה; או שנפלה בהחלטה טעות טכנית באופייה. לכן, טענות המבקש אינן מצדיקות עיון מחדש. בפרט נקבע כי הטענה ביחס להשאת התמורה לנושים היא טענה "ערעורית" באופייה.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי ההחלטה לאשר את מכירת המניות למשיב 3 התקבלה לאחר שניתנה לנורמן הזדמנות להציע הצעה חלופית. מאחר שנורמן לא הגיש הצעה כזו, הורה בית המשפט על קידום מכירת המניות למשיב 3, בהתאם לבקשת הנאמן שהוגשה עוד ביום 21.5.2021. בית משפט קמא הדגיש כי לו היה המבקש סבור כי הוא בעל זכויות בחברה, היה עליו להיות מעורב בהליך עוד קודם לכן. עוד צוין כי זכויותיו של המבקש מכוח צו ירושה לא הוכחו על ידיו. כן נקבע כי הגשת הבקשה בשלב זה נגועה בשיהוי משמעותי.

בהחלטה נוספת מאותו יום, קבע בית משפט קמא כי הנאמן יפעל להשלמת מכר המניות למשיב 3 (להלן: ההחלטה להשלמת הליך המימוש).

8.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בה משיג המבקש כאמור על ההחלטות מימים 7.2.2023, 8.2.2023 ועל שתי ההחלטות מיום 14.2.2023. יצוין כי בהחלטתי מיום 16.2.2023 ניתן, לבקשת המבקש, צו ארעי לעיכוב הליך מכירת המניות עד למתן החלטה אחרת.

טענות הצדדים

9.המבקש טען כי בית משפט קמא שגה כשקבע שמניות החייב יימכרו למשיב 3 שלא בהליך התמחרות. זאת, בניגוד להחלטה מיום 16.11.2022, בה נקבע שיש לקיים הליך התמחרות. החלטה זו אף מנוגדת לעמדת הנאמן והכנ"ר כפי שהיא באה לידי ביטוי בהודעה המשותפת שהגישו ביום 25.1.2023, שתמכה בקיום הליכי פרסום והתמחרות. המבקש הוסיף וטען כי הליכי פרסום והתמחרות הם "דרך המלך" למכירת נכסי חייב בהליך פשיטת רגל, שכן זו הדרך הטובה ביותר להשאת התמורה לנושים, ויש לחרוג ממנה במקרים קיצוניים בלבד.

לטענתו של המבקש, היה על בית משפט קמא לקבל את הבקשה מיום 8.2.2023 ולדון בהצעתו הכספית לרכוש את מניות החייב. הצעה זו היא גבוהה מזו של המשיב 3 ועל-כן תעשיר את קופת הנושים, והיא אף גובתה בשיק בנקאי על סך מלוא הסכום המוצע. עוד הוא הוסיף כי חרף האמור בהחלטה מיום 7.2.2023, לא ניתנה למעשה הזדמנות הוגנת לאיש מלבד למשיב 3 להציע הצעות לרכישת המניות, באופן שהקנה לו יתרון בלתי הוגן. משכך, זכויותיהם של המבקש ושל צדדים שלישיים אחרים – נפגעו. המבקש הבהיר כי לא ניתן היה לצפות ממנו להקדים את מעורבותו בהליך, שכן מעורבות כזו מצדו בהליך פשיטת רגל יכולה לבוא לידי ביטוי רק בשלב הפרסום והמכרז, שלב שכאמור לא התבצע.

10.הנאמן טען שיש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף. זאת מאחר שהמבקש לא היה צד להחלטה מיום 7.2.2023 ועל-כן אינו יכול להגיש בקשת רשות ערעור ביחס אליה וביחס להחלטות שבאו בעקבותיה. עוד טען הנאמן כי בקשות המבקש הן חלק מניסיונות בני משפחת החייב למנוע את מימוש המניות או לדחות אותו. מדובר בניסיונות הנמשכים קרוב לשני עשורים מאז החל הליך פשיטת הרגל. המבקש עצמו היה לטענתו חלק מניסיונות הברחת המניות ודחיית מימושן. גם את הצעת המשיב 3, שהתקבלה עוד בתחילת שנת 2021, ניסו בני המשפחה לסכל, והבקשות הנוכחיות הן ניסיון נוסף כזה.

הנאמן התייחס להודעה המשותפת שהוגשה מטעמו ומטעם הכנ"ר ביום 25.1.2023. הוא הבהיר כי באותה עת הוא אכן תמך בקיום הליך התמחרות. הוא חשש אז שאם לא יימשכו הליכי התמחרות – הדבר ישמש את החייב ובני משפחתו להגשת בקשות נוספות שמטרתן לסכל את מימוש המניות. לגישתו, הבקשה הנוכחית מעידה על התממשות החשש הזה, ועל כן מאיינת את הסיבה לקיים הליכי התמחרות.

11.הכנ"ר סבר כי החלטת בית משפט קמא ניתנה בדין, משום שהמבקש כלל לא היה צד להליכים ולא פנה בשום שלב לבית המשפט, לנאמן או לכונס הרשמי. כמו כן טען הכנ"ר כי מטרתם של הליכי פרסום והתמחרות היא להשיא את התמורה לקופת הכינוס ולא להגן על אינטרסים כאלה או אחרים של המבקש. המבקש אינו צד רלוונטי להליכים ולכן אין לו זכות קנויה להשתתף בהליכי המכר.

הכנ"ר סבר כי החלטת בית משפט קמא שלא לקיים הליך התמחרות הביאה בחשבון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות, ובכלל זה את העובדה שההליכים מתמשכים עוד משנת 2004; כמו גם את היות המניות - מניות מיעוט בחברה זרה שפורקה ונמחקה אך עדיין רשומה כבעלת מקרקעין בישראל. לשיטתו, ספק אם קיים "שוק" לנכס כזה. לבסוף ביקש הכנ"ר כי ככל שתתקבל בקשת רשות הערעור, יפקיד המבקש שיק בנקאי בסכום מלוא הצעתו כתנאי לקיום הליך התמחרות.

12.המשיב 3 טען כי דין הבקשה להידחות על הסף ממספר טעמים: המבקש אינו צד להליך ולכן אין לו זכות עמידה; המבקש לא הוכיח שהוא יורש של המנוח או שהוא בעל מניות בחברה, ובהשתהותו עד לשלב זה – הוא מנע את בירור הטענות העובדתיות הללו; המבקש בחר להמתין אף שהיה מודע לטענתו להשתלשלות ההליכים, והתמהמהות זו עולה כדי שיהוי; וכן מאחר שמדובר בניסיון נוסף של בני משפחת החייב לסכל את מימוש המניות, באופן המהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

עוד הוסיף המשיב 3 וטען כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. לטענתו, אופיו המיוחד של הנכס – מניות חברה מחוקה ומפורקת מאז שנות ה-90 – הצדיק את אישורו של הסכם המכר בין הנאמן לבינו על פני פרסום והתמחרות. המתווה המקורי של ההתמחרות כלל את המשיב 3 בלבד, והורחב לשם מתן הזדמנות לנורמן להגיש הצעה מטעמו. עוד עמד המשיב 3 על כך שלאחר שנורמן לא הגיש הצעה מסודרת, בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיב 3 ואישר את ההתקשרות עמו, והוא הסתמך על כך. המשיב 3 אף ציין כי הצעתו גבוהה יותר מהסכום שדרש הנאמן בהסתמך על הערכת שמאי.

13.המשיב 3 התייחס לטענת המבקש לפיה הוא הסתמך על ההחלטה מיום 16.11.2022. לטענתו, מדובר בהחלטת ביניים שהיא אחת מתוך החלטות רבות בדיון בבקשה לאישור מכירת המניות למשיב. אין מדובר בהחלטה סופית, בית המשפט אינו כבול אליה, והוא אכן סטה ממנה בהחלטתו בדיון מיום 5.1.2023.

עוד הוסיף המשיב 3 כי התנהלות המבקש, אשר בחר לשבת בחיבוק ידיים ולא עשה דבר במסגרת ההליך, היא שמנעה את בחינת מעמדו בהליך ההתמחרות. בקשות המבקש כיום פוגעות במשיב 3 שמנוע מלממש את רכישתו, למרות הכספים שהוא העביר זה מכבר לידי הנאמן ותוך אובדן הכנסות פוטנציאליות מהנכס שרכש. לטענתו, המבקש מנצל לרעה הליכי משפט והתנהלותו עולה כדי חוסר תום לב.

14.המשיב 4, שכזכור פנה לנאמן בהצעה לרכוש את הנכס בעבר, הדגיש כי לא היה מעורב בהליך קמא וכי דעתו לא נשמעה בו. המשיב 4 טען שיש לאפשר הגשת הצעות נוספות, בפרט לבן משפחה של החייב שהוא בעל זכויות בנכס, כמו גם לכל מציע המוכן להתחשב בכך שהחברה היא ברובה בבעלות משפחת החייב. המשיב 4 ציין כי ככל שהחייב או מי מבני משפחתו מעוניינים לרכוש את המניות במחיר שיאושר על ידי בית המשפט, המשיב 4 אינו מעוניין ברכישה.

15.החייב השיב גם הוא לבקשה. בתשובתו הוא כפר בסמכות בית משפט בישראל למכור את מניותיו בחברה זרה בשל היותו תושב ואזרח זר. כן טען החייב כי הוא שיעבד את מניותיו לנורמן, שהוא נושה מובטח (טענה שנדחתה זה מכבר על-ידי בית משפט קמא ביום 25.8.2022). לחילופין הוא טען כי הנאמן טרם הכריע בתביעות חוב שהוגשו כנגדו, וכי עליו לעשות כן עובר למכירת המניות. לגופם של דברים טען החייב כי יש חובה לקיים התמחרות על מנת למקסם את התמורה לקופת הנושים.

דיון והכרעה

16.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים, אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כזכור, בבקשה הנוכחית משיג המבקש על ארבע החלטות של בית משפט קמא הנוגעות למכירת מניות החייב בחברה למשיב 3 חלף קיום הליך התמחרות בו מעוניין המבקש להשתתף: ההחלטה מיום 7.2.2023 בה נקבע כי לא יתקיים הליך התמחרות ותקודם הצעתו של המשיב 3; ההחלטה מיום 8.2.2023 בה נדחתה בקשת המבקש לעכב את מכירת המניות למשיב 3 ולקיים הליך התמחרות בו הוא ישתתף; ההחלטה מיום 14.2.2023 בה נדחתה בקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטה מיום 8.2.2023; והחלטה נוספת מיום 14.2.2023 בה נקבע כי הנאמן יפעל להשלמת מכר המניות למשיב 3. כל ההחלטות הללו ייבחנו להלן.

17.ההחלטה מיום 7.2.2023 – בהחלטה זו נקבע כזכור כי אין לקיים הליך התמחרות נוסף וכי המניות יימכרו למשיב 3. החלטה זו ניתנה עובר לפניית המבקש, שאינו צד להליך בבית משפט קמא, לבית המשפט. משכך, טענותיו לא הועלו, וממילא לא נבחנו, באותו מועד על ידי בית משפט קמא.

ככלל, מי שלא היה צד להליך איננו יכול לערער על החלטה שהתקבלה בו. אכן, הפסיקה הכירה באפשרות חריגה בה תינתן זכות הערעור גם למי שלא היה בעל דין בהליך קמא, אך בהתקיים מספר תנאים: האחד, שהתקיים "הליך נלווה" בו היה המערער בעל דין בפועל ושניתנה בו החלטה שהכריעה את המצב המשפטי בין הצדדים בשאלה מסוימת; השני, כי ההחלטה פוגעת בזכות ה"הופלדיאנית" של המערער, היינו משנה את מערך הזכויות והחובות שחל עליו לפני ההחלטה (ראו: בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית-משפט השלום בחדרה, פ"ד נב (3) 721, 728-730 (1998)); והשלישי, כי בעל הדין עמד בנטל המוטל עליו להסביר מדוע לא פעל להצטרף להליך נושא הערעור, ולשכנע שלא השתהה יתר על המידה כדי להפוך לבעל דין בהליך זה (ראו למשל: בש"א 7240/15 יצחקי נ' עו"ד טדי ארז, פסקאות 8-7 (9.2.2016); ע"א 3658/16 העיר החדשה טי.אל.וי בע"מ נ' שמש, פסקה 5 (12.2.2017)).

18.במקרה דנן לא התקיים למצער התנאי השלישי, שכן המבקש השתהה יתר על המידה בהצטרפות להליך בבית משפט קמא. המבקש טען בהקשר זה כזכור כי הוא השתהה שכן הוא המתין לקיומו של הליך פרסום והתמחרות, בהסתמך על ההחלטה מיום 16.11.2023. ואולם המבקש היה מודע לקיומו ארוך השנים של ההליך בבית משפט קמא ובפרט להחלטה לממש את המניות, ומשום כך הוא לא היה יכול לעמוד מנגד ולהמתין שיפורסם הליך התמחרות.

למצער ניתן היה לצפות מהמבקש, כמי שעוקב אחר ההליך, לפנות לנאמן או לבית המשפט בהצעה לרכוש את המניות, כפי שעשה נורמן. ממכלול העובדות עולה כי המבקש עקב בקפדנות אחר ההליך. כך למשל, הוא הגיש את הבקשה מיום 8.2.2023 יום אחד בלבד לאחר שניתנה ההחלטה שאישרה את מכירת המניות למשיב 3. המבקש אף טען כי הוא היה מודע להחלטה מיום 16.11.2022 לפיה יתקיים הליך התמחרות – וכי הוא הסתמך עליה. מכאן שהוא היה מודע היטב להשתלשלות העניינים בהליך.

המסקנה הנובעת מהאמור לעיל היא כי המבקש ידע גם על ההחלטה שניתנה ביום 5.1.2023 (ועל-כל-פנים הוא לא הוכיח אחרת). בהחלטה זו איפשר בית המשפט לנורמן להגיש הצעה מטעמו, ואף קבע את התנאים לכך (תנאים שנורמן לא עמד בהם, בניגוד למשיב 3). משכך, לאחר שניתנה החלטה זו, היה על המבקש – אילו היה מעוניין בכך – לפנות לבית המשפט ולבקש להגיש גם הצעה מטעמו שלו.

לא זו אף זו; המנוח נפטר ביום 30.4.2021. כפי שנזכר לעיל, עו"ד חסטר, אשר מונה על-ידי המנוח ונורמן (ולשיטתו ייצג בהמשך את יורשי המנוח), פעל להביא הצעות נוספות לרכישת המניות בהוראת בית המשפט (ראו: החלטה מיום 27.12.2021). בנסיבות אלה, היה מקום לצפות שגם המבקש – שלפי עמדתו הוא אחד מיורשי המנוח – יגיש בקשה מתאימה לרכישת המניות כבר באותה עת.

מכל האמור עולה אם כן כי המבקש השתהה באופן משמעותי בפנייתו לבית המשפט. משכך, אף לו היה האינטרס של המבקש נפגע כתוצאה מאי קיום הליך התמחרות שלא ניתנה לו הזדמנות להשתתף בו, הרי מאחר שהמבקש אינו ולא היה צד להליך המתנהל בבית משפט קמא בעת מתן ההחלטה הראשונה מיום 7.2.2023, וכאשר הוא השתהה ולא ביקש להצטרף להליך זה במועד, הוא אינו זכאי לערער על החלטה זו (ראו והשוו: רע"א 1424/21 שרה קחטן נ' אהוד ארצי, פסקה 5 (2.3.2021)).

19.ואולם, למרות שהמבקש אינו זכאי לערער על ההחלטה מיום 7.2.2023, הוא בעל זכות עמידה ביחס להחלטה מיום 8.2.2023 – שעניינה בבקשה שהגיש המבקש עצמו לבית משפט קמא. בבסיס שתי ההחלטות הללו (ההחלטה מיום 7.2.2023 וההחלטה מיום 8.2.2023) עומדת הקביעה כי אין להמשיך בהליך ההתמחרות. לכן, בין אם עומדת למבקש זכות להשיג על ההחלטה מיום 7.2.2023 ובין אם לאו, יהיה מקום להכריע בטענות המבקש בהתייחס להחלטה מיום 8.2.2023.

20.ההחלטה מיום 8.2.2023 – בהחלטה זו דחה כזכור בית משפט קמא את בקשת המבקש לעיכוב הליכי המכר למשיב 3 וחלף כך ביצוע הליך התמחרות.

הלכה היא כי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב. זאת לאור מומחיותו ומאחר שהוא מכיר היטב את ההליך כולו, ומתרשם באופן ישיר מבעלי הדין ומנסיבות העניין. לכן, ככלל, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בשיקול הדעת הזה, אלא במקרים חריגים בהם הערכאה הדיונית לא איזנה באופן ראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של הנושים (ראו למשל: רע"א 5960/21 רפאל ב.ד. ייבוא ושיווק בע"מ נ' וייגמן, פסקה 10 (24.10.2021); רע"א 10181/17 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פנסו, פסקה 11 (30.5.2018)). הלכה זו יפה גם לגבי החלטות הנוגעות להליכי התמחרות כמו בענייננו (ראו למשל: רע"א 1804/22 משוב שירותים בע"מ נ' אבנר עשוש, פסקה 20 (26.4.2022)).

21.בבקשתו העלה המבקש שני סוגי טענות עיקריים ביחס להחלטה למכור את מניות החייב למשיב 3 ולא לקיים הליך התמחרות. ראשית הוא העלה טענות הנוגעות לטובת הנושים והשאת הרווח לקופת הכינוס. לגישתו, היה על הנאמן לקיים הליך התמחרות חלף מכירת המניות למשיב 3 משום שזו דרך המלך, ומשום שהליך התמחרות ישיא את התועלת לנושים (בין היתר מאחר שהוא עצמו מתכוון להציע סכום העולה על ההצעה של המשיב 3).

שנית הועלו על ידי המבקש טענות הנוגעות להיעדר הגינות של הנאמן כלפיו. בהקשר זה נטען כי המבקש היה סבור שיתקיים הליך התמחרות לאור החלטות קודמות של בית המשפט, והיה מקום לאפשר לו להשתתף בהליך כזה; וכי היה על הנאמן לפעול כלפיו בהגינות ולאפשר גם לו להציע הצעות לרכישת מניות החייב. טענות אלה יידונו להלן.

האם ההחלטה פגעה בטובת הנושים?

22.כאמור, הסוג הראשון של הטענות שהעלה המבקש נוגע לכך שהחלטת בית המשפט פוגעת בנושי החייב ובתכלית של השאת הערך לקופת הכינוס.

23.תכליתם העיקרית של הליכי פשיטת הרגל ומימוש נכסי החייב היא אכן השגת התמורה הגבוהה ביותר האפשרית לצורך פירעון חובו של החייב לנושים (ראו למשל: רע"א 2780/19 משה ברדה נ' עו"ד ישראל בודה – כונס הנכסים, פסקה 10 (8.8.2019) (להלן: עניין ברדה)). הנאמן צריך לשאוף להשיא את ערך נכסי החייב ולהקטין כך את הפגיעה הצפויה לנושים (ראו: רע"א 8066/22 וסלין פיוביץ' נ' עוה"ד ליאור דגן, נאמן לנכסי החייב, פסקה 8 לחוות דעתו של השופט ד' מינץ (5.3.2023)). השאת ערך הנכסים אמורה להיטיב לא רק עם הנושים אלא גם עם החייב עצמו (ראו למשל: ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 423 (2001) (להלן: עניין לוי)). עוד ציינה הפסיקה כי הנאמן נדרש גם לשמור על כבודו של החייב, ואף זאת – תוך הגנה על עניינם של הנושים (ראו גם: סעיף 130(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון); רע"א 8498/22 חיים שיינקר נ' עו"ד אביב פריצקי, פסקה 21 (19.2.2023)).

יודגש כי המטרה של השאת הרווח לקופת הכינוס, אין פירושה תמיד ובהכרח קבלת ההצעה הגבוהה ביותר, יהא אשר יהא המועד או האופן בו היא הוצעה. כך, כדי להשיא רווחים לקופות כינוס בהליכי כינוס עתידיים, יש חשיבות גם להגנה על עיקרון סופיות הליך המכר (ראו למשל: ע"א 3301/08 מנשה פטל נ' עו"ד שמעון אורי, פסקה 57 (23.8.2009); ע"א 7594/22 דורון חתן אחזקות בע"מ נ' עו"ד אופיר דידי, פסקה 23 (18.12.2022) (להלן: עניין דורון)). עיקרון זה – אף שעלול לפגוע בטובתם של נושים בהליך קונקרטי, מגן על טובת הנושים ככלל. ההגנה על אינטרס ההסתמכות של המציע המקורי מתמרצת מציעים עתידיים להציע הצעות משמעותיות ללא חשש כי בהמשך ייפתח ההליך מחדש. היא אף מונעת צינון של מציעים עתידיים מפני הגשת הצעות גבוהות תוך חשש שמציע אחר ינסה להציע סכום גבוה יותר, וכן מונעת מצב שמלכתחילה יגישו המציעים הצעה נמוכה מתוך מחשבה שממילא ייערך בהמשך "מקצה שיפורים" (ראו: רע"א 3165/22 בנימין זיגדון יזמות נדל"ן ובנייה בע"מ נ' ריאליטי קרן השקעות בנדל"ן, פסקה 5 (31.5.2022)).

זאת ועוד: לצורך השאת הערך לנושים, יש מקום לעיתים להתחשב גם באינטרס של מניעת התמשכות ההליכים וקידום מימוש הנכסים ביעילות (ראו והשוו: עניין לוי, עמ' 429. דברים אלה נאמרו בהקשר של התערבות בית המשפט בהסכם מכר שנקשר עם זוכה אחד והמרתו בזוכה אחר, אך יפים גם לענייננו). הנושים עשויים להעדיף תשלום מהיר, בטוח ויעיל על פני תשלום עתידי המוטל בספק – גם אם בסכום מעט גבוה יותר.

24.דיני פשיטת רגל ככלל אינם מסדירים את האופן בו על הנאמן לפעול למימוש נכסי החייב. סעיף 124(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (שחלה על ההליך הנוכחי) מקנה לנאמן את הסמכות הכללית לפעול למכירת הנכסים, וזאת "במכירה פומבית או בחוזה פרטי" (ראו והשוו: סעיף 227 לחוק חדלות פירעון. הסעיף מאציל לשר המשפטים את הסמכות לקבוע הוראות לעניין הדרכים למימוש). בהמשך לכך, הבהירה הפסיקה מהן האפשרויות העומדות בפני הנאמן למימוש הנכסים: בדרך של מכרז, התמחרות (מכירה פומבית), או משא ומתן עם מציעים ספציפיים (ראו: עניין לוי, עמ' 420).

25."דרך המלך" למימוש נכסים בהליכי חדלות פירעון היא על ידי פרסום הצעה לציבור והתמחרות (ראו: ע"א 1267/16 בלו סקאי ליסינג תפעולי בע"מ נ' מיטבית סיבל באר שבע 1995 בע"מ, פסקה 11 (1.8.2016) (להלן: עניין בלו סקאי); עניין דורון, פסקה 26). הליך פרסום והתמחרות, ובפרט כזה המשתף מספר רב של מציעים שונים המתחרים ביניהם, אמור לסייע להגשמת המטרה של השאת ערך נכסי החייב (ראו למשל: רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 7 (20.7.2004)).

יחד עם זאת, לבעל התפקיד נתון שיקול הדעת לסטות מדרך זו, כאשר עליו לבחור ככלל את הדרך המיטבית להשאת הרווח לנושים, וזאת לאור מכלול האמור לעיל (ראו: עניין בלו סקאי, פסקה 11). כך, בעל התפקיד אינו חייב לקיים הליך התמחרות אם הוא סבור שהליך כזה עלול לפגוע בטובת הנושים (אם למשל הוגשה לו הצעה העולה באופן משמעותי על ערך הנכס, והוא סבור כי קיום הליך התמחרות עלול לסכל את ההצעה הזו או להאריך באופן משמעותי את משך הזמן למימוש הנכס; או בנסיבות אחרות).

26.נבחן אפוא את החלטת הנאמן במקרה דנן שלא לקיים הליך התמחרות ולמכור את המניות למשיב 3 מכוח ההסכמה שהושגה עמו, בהתייחס לאינטרס של השאת הרווח לקופת הכינוס. לטעמי, החלטה זו היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

השאת התמורה – לגישת הנאמן, בהתחשב בהערכת השמאי מדובר בהצעה ראויה וגבוהה די הצורך (ראו עמודים 6-7 לתשובת הנאמן וכן עמודים 4-5 לנספח א' לתשובתו). הנאמן ציין כי המשיב 3 העלה את הצעתו המקורית מתחילת המו"מ, וכי ההצעה הנוכחית הולמת את הערכת השמאי בנסיבות הייחודיות של המקרקעין. אכן, הצעתו הנוכחית של המבקש היא לכאורה גבוהה יותר, אך כפי שהובהר לעיל – האינטרס של גובה התמורה איננו האינטרס הרלוונטי היחיד. גם מנקודת המבט של טובת הנושים, יש לשקול את עיקרון סופיות הליך המכר וכן האינטרס בקבלת התמורה באופן ודאי ובמהירות האפשרית.

27.סופיות הליך המכר – מכירת המניות למשיב 3 טרם אושרה אמנם על ידי בית המשפט, אך בית משפט קמא בחר לקדם את ההצעה באופן בלעדי. בפסיקה נקבע בהתייחס להליכי הוצאה לפועל, כי יש להתחשב בציפיותיו הלגיטימיות של המציע גם אם מדובר בשלב ביניים שבו מציע התקשר עם בעל תפקיד בהסכם לרכישת נכס בהליכי מימוש, וזאת אף בטרם אישר בית המשפט את ההסכם (ראו והשוו: עניין ברדה, פסקה 9. שם היה מדובר במציע אשר זכה בהתמחרות אך העסקה טרם אושרה).

משום כך, ישנו משקל בענייננו לאינטרס ההסתמכות של המשיב 3, אשר היה מעורב בהליך מזה זמן רב, שיתף פעולה עם הנאמן ועם בית המשפט לאורך כל הדרך, העלה את סכום הצעתו המקורית ואף גיבה אותה בשיק בנקאי במועד בו הוא נדרש לעשות כן, כדי להוכיח את רצינות כוונותיו. לעומתו, כאמור, הצעת המבקש הועלתה בשיהוי; וזאת גם בשים לב לכך שבני משפחת החייב כולם ניסו לעכב את מכר המניות פעם אחר פעם במשך שנים ארוכות עד כה.

כפי שהבהרתי לעיל, שאלת טובת הנושים מתייחסת גם לנושים בהליכים עתידיים. מתן אפשרות למבקש להגיש עתה את הצעתו, עלול להביא לכך שמציעים עתידיים יעדיפו להגיש הצעות נמוכות מלכתחילה, בהנחה שתינתן להם הזדמנות נוספת להעלות את הצעתם אם מציע אפשרי אחר יגיש הצעה מטעמו באיחור. כן עלולה החלטה המתירה למבקש לפעול כפי שפעל – להמריץ מציעים עתידיים להמתין לסוף ההליך, לאחר שמציע אחר כבר הציע את הצעתו – ורק אז להציע הצעה גבוהה יותר. התוצאה של התנהלות כזו עלולה להיות שאף מציע לא ירצה להיות ה"מציע הראשון" – כלומר שלא יוצעו הצעות כלשהן.

לכן אין לאפשר למבקש להציע הצעה בשלב כה מתקדם בהליך, וזאת מתוך הגנה על אינטרס הנושים בהסתכלות רחבה ומניעת אפקט מצנן.

ודוק – הצעתו של המבקש (השווה ל-2.2 מיליון ש"ח) אינה גבוהה באופן משמעותי מזו של המשיב 3 (העומדת בקירוב על סכום של 2 מיליון ש"ח, בשים לב לסכום השיק הבנקאי שהפקיד). כלומר, הצעת המבקש גבוהה בשיעור של כ-10%. אולם, כאמור, השאת הערך אינה חזות הכול וכל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו. בהתאם, בית משפט זה נמנע בעבר מלסטות מעיקרון סופיות המכר גם בהפרשי סכומים הדומים בשיעורם לזה שבנידון ואף גבוהים ממנו (ראו והשוו: רע"א 338/83 חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ נ' המפרקים של כיכר לוינסקי בע"מ – בפירוק, פ"ד מא(3) 449, 458-459, 461-462 (1984); עניין דורון, פסקה 24).

מהירות ויעילות – הצעת המשיב 3 היא הצעה המיטיבה עם נושי החייב בהיותה הצעה ודאית ומיידית. זאת כאשר במשך תקופה ארוכה לא הוגשה הצעה קונקרטית הגבוהה ממנה באופן משמעותי, שהנאמן היה סבור שתוכל להיטיב עם הנושים יותר ממנה. כך, וכפי שעולה בין היתר מההחלטה מיום 7.2.2023, לאחר תקופה ארוכה של ניסיונות שלא צלחו למכור את מניות החייב ולקבל הצעת מתחרות להצעתו של המשיב 3, לא הוגשו הצעות כאלה. לכן התרשם בית משפט קמא כי יש לפעול לקידום הצעתו של המשיב 3.

הצעתו של המשיב 3 עומדת על הפרק כבר כשנתיים. במהלך השנים שלפני כן בחן הנאמן אפשרות למכור את המניות למנוח ולנורמן, וניהל מגעים שלא הבשילו להצעות ממשיות. במקביל להצעתו התלויה והעומדת של המשיב 3, איפשר בית משפט קמא לבחון הצעה נוספת מטעמו של נורמן. גם אפשרות זו לא הבשילה לכדי הצעה ממשית, כאשר נורמן לא גיבה את הצעתו בבטוחה כנדרש. הצעה נוספת הוגשה באמצעות המשיב 4 לאחר שעו"ד חסטר פנה אליו מטעם בני משפחת החייב. גם המשיב 4 ציין כי בתגובתו לבקשה דנן כי אם אחד מבני המשפחה ירכוש את המניות – הוא לא יעמוד על הצעתו. במקביל הוגשו מטעם בני המשפחה בקשות שונות לעיכוב מכר המניות, בהן הבקשות מטעם נורמן ועתה הבקשה מטעם המבקש. מכאן שבמהלך השנתיים האחרונות לא הועלתה על ידי מציע אחר הצעה קונקרטית שגובתה בביטחונות (למעט הצעת המבקש) בסכום העולה על הצעתו של המשיב 3.

אכן, המבקש טען כי הוא מתכוון להציע הצעה העולה על זו של המשיב 3 – על סך 2.2 מיליון ש"ח. בשלב הבקשה לעיון חוזר ורק בשלב זה, גיבה המבקש את הצעתו גם בבטוחה – שיק בנקאי שאינו של המבקש עצמו.

אולם הצעתו של המבקש – גם אם הייתה גבוהה במקצת מהצעתו האחרונה של המשיב 3, הוגשה כאמור באיחור, כאשר יש להביא בחשבון בהקשר זה את העובדה כי הליך פשיטת הרגל של החייב מתנהל קרוב לשני עשורים. בנסיבות אלה, לנושים יש לכן אינטרס כבד משקל כי ההליך יגיע לסיומו. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שבעבר נעשו ניסיונות של בני משפחת החייב לסכל את מכירת המניות, ואף נקבע כי המבקש עצמו היה שותף לניסיון כזה. השיהוי בהגשת הצעתו הנוכחית של המבקש, על רקע כל האמור, מעורר חשש של ניסיון נוסף לעיכוב; ועל כל פנים, הנאמן היה רשאי להביא חשש זה בחשבון.

סיכומה של נקודה זו – מנקודת המבט של האינטרס של הנושים ושל קופת הכינוס, אין מקום להתערב בהחלטת הנאמן שלא לקיים התמחרות, בהיותה החלטה סבירה שהביאה בחשבון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

האם הנאמן התנהל בהגינות והאם הוא פגע במבקש?

28.כפי שהובהר, מעבר לטענות הנוגעות לטובת קופת הכינוס, העלה המבקש גם טענות ביחס להתנהלותו של הנאמן ולהפרה של חובת ההגינות של הנאמן כלפיו.

אכן, לצד התכלית של השאת התמורה לקופת הכינוס, על הנאמן מוטלת גם חובה לפעול בהגינות ובתום לב בהליך מימוש הנכסים – הן כלפי גורמים המעורבים באופן ישיר בהליך והן כלפי צדדים שלישיים (ראו: עניין לוי, עמ' 422-423, 428). חובה זו עלולה לכאורה להתנגש עם התכלית האמורה, כאשר במצבים כאלה, על הנאמן לערוך איזון ראוי בין האינטרסים השונים "על-פי מבחני סבירות, הגינות ושכל ישר" (ראו: עניין לוי, עמ' 424).

יוער במאמר מוסגר כי בהקשר זה עשוי להיות הבדל בין מי שהנאמן כבר החל לנהל איתו מגעים (שאז חלה עליו מדרך הטבע חובת הגינות במשא ומתן); לבין מי שלא התנהלו מולו כל מגעים (שאז לא בכל מקרה חייב הנאמן בחובת הגינות כלפיו, והוא רשאי בנסיבות מתאימות להעדיף את טובת הנושים וקופת הכינוס ב"סגירת" עסקה יעילה ורווחית על פני פנייה למציעים פוטנציאליים נוספים).

29.כאמור, המבקש העלה מספר טענות הנוגעות להפרת חובת ההגינות כלפיו. לגישתו, היה על בית המשפט לפעול בהתאם להחלטתו מיום 16.11.2022 בה נקבע כי יש לקיים התמחרות ביחס למניות החייב. המבקש טען כי הוא הסתמך על החלטה זו. אינני סבורה כי יש לקבל את עמדתו בהקשר זה.

ראשית, כפי שנקבע לעיל, המבקש (שלא היה צד להליך), לא היה יכול להסתמך על ההחלטה האמורה ולהמתין ללא מעש לקיום הליכים כאמור. לכל הפחות היה עליו לפנות לבעלי התפקיד – הנאמן והכנ"ר, וליידע אותם כי בכוונתו להגיש הצעה לרכישת המניות תוך הוכחת רצינות כוונותיו. פנייתו של המבקש לבית משפט קמא לראשונה לאחר שבית המשפט כבר קיבל החלטה לקדם את הליך המכר למשיב 3; בחלוף קרוב לשנתיים מאז נחתם הסכם המכר עם המשיב 3; ולאחר שניתנו מספר הזדמנויות למציעים שונים להגיש הצעות נוספות לרכישת המניות – נגועה בשיהוי המצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה.

30.שנית, ההחלטה מיום 16.11.2022 היא החלטת ביניים שבית המשפט רשאי לחזור ולעיין בה עד למתן פסק הדין. דברים אלו נכונים במיוחד שעה שמדובר בהליכי פשיטת רגל, אז ניתנת לבית המשפט גמישות יתרה בעניין בשל אופיו הדינמי של ההליך, ככל שנשקלים שיקולים ראויים (ראו למשל: רע"א 2353/19 יהודית אופיר נ' רונן בצלאל – הנאמן, פסקה 5 (13.5.2019); ע"א 7188/18 עו"ד אריק אמיר נ' יצחק חנאי, פסקה 30 (28.12.2020) (להלן: עניין אמיר)). יוער בשולי הדברים כי הפסיקה הנוגעת להליכי פשיטת רגל הבחינה בהקשר זה בין החלטות "מתמשכות" התלויות בנסיבות משתנות (כמו ההחלטה דנן); לבין החלטות "מכריעות" הקובעות מסמרות ביחס למחלוקת נקודתית או מסמנות תפנית משמעותית בהליך. השימוש בסמכות לעיין מחדש מתאים יותר להחלטות "מתמשכות"; בעוד שעיון מחדש בהחלטות "מכריעות" טעון הצדקה הגוברת על השיקול של סופיות הדיון ועל הסתמכות הצדדים (ראו: עניין אמיר, פסקה 31).

זאת ועוד – למעשה, בית משפט קמא סטה מההחלטה מיום 16.11.2022 כבר ביום 5.1.2023. במועד זה הוא איפשר לנורמן להגיש הצעה נגדית, והורה לנאמן להביע לאחר מכן את עמדתו ביחס להמשך הליך המימוש. המבקש, אשר היה כאמור מודע לקיומו של ההליך ולהחלטות שניתנו בו, לא היה יכול להמשיך ולהסתמך אם כן על ההחלטה מיום 16.11.2023 ולהמתין להליך התמחרות, אשר כבר ביום 5.1.2023 כלל לא היה ברור שאכן יתקיים.

31.על כל האמור יש להוסיף כי האינטרס הנטען של המבקש לרכוש את המניות אינו מצדיק כשלעצמו את המסקנה לפיה יש לנקוט בהליך התמחרות נוסף. לצד האינטרס של המבקש, יש להביא בחשבון גם את האינטרס של המשיב 3 אשר כבר הציע הצעה ואף גיבה אותה בערבות כנדרש. השיהוי בהתנהלות המבקש מעצים את אינטרס ההסתמכות של המשיב 3, אשר השקיע זמן ומשאבים כלכליים בהצעתו. כפי שהובהר לעיל, הגנה על אינטרס של מציע "רציני" תורמת לתימרוץ מציעים עתידיים בהליכי חדלות פירעון – להציע הצעות גבוהות ולעמוד מאחוריהן. תוצאה אחרת עלולה להביא לצינון מציעים עתידיים, באופן שיפגע בנושים באותם הליכים (ראו: עניין ברדה, פסקאות 10-11).

עוד יצוין כי גם הנאמן והכנ"ר, שהיו סבורים בשלבים מוקדמים יותר של ההליך כי יש לקיים התמחרות ביחס למניות, סבורים עתה כי יש לקדם את מכירת המניות למשיב 3 חלף קיום הליך התמחרות, כדי למנוע עיכוב נוסף של ההליך. גם לעמדה זו של בעלי התפקיד, ובפרט של הכנ"ר שהוא גורם אובייקטיבי שאין לו עניין בתוצאות ההליך, יש לטעמי משקל בבחינת הבקשה דנן.

32.ההחלטות מיום 14.2.2023 – משנקבע כי דין ההחלטה מיום 8.2.2023 להידחות לגופה, אין עוד טעם לדון בהחלטה בבקשה לעיון מחדש שהוגשה על החלטה זו.

באשר להחלטה להשלמת הליך המימוש – משנדחו יתר ההחלטות ברי כי גם דינה של החלטה זו, שהיא פועל יוצא של יתר ההחלטות ונובעת מהן – להידחות.

33.סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים 3-1 בסך של 3,500 ₪.