רע"א 4652-23 רע"א 4652-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' פלקס) מהימים 3.5.2023 ו-28.5.2023 בפש"ר 71945-12-18, בהן נדחו בקשת המבקש לעיכוב הליכי מכירת הקרקע שבבעלותו ובקשתו לעיון חוזר בהחלטה זו (להלן: ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר ו-ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, בהתאמה).

רקע והחלטות בית-משפט קמא

1.ביום 1.1.2019 ניתן לבקשת המבקש (להלן: החייב), צו כינוס לנכסיו, והמשיב 1 – עו"ד רונן וינברג, מונה כמנהל מיוחד לנכסים אלה (להלן: המנהל המיוחד). החייב הוא בעלים של חלק מהזכויות בקרקע למטרת "נופש מטרופוליני", הידועה כחלקה 11 בגוש 3633 (להלן: הקרקע); ושל נכס מקרקעין ביישוב ניל"י, בו הוא מתגורר (להלן: בית המגורים).

2.ביום 15.3.2021 הגיש המנהל המיוחד הודעה לפיה בהתאם לחוות דעת שמאית שקיבל, שווי הקרקע נאמד בסך של 1.2 מיליון ש"ח, וכי שוויה במימוש מהיר עומד על כ-1.02 מיליון ש"ח. כן ציין המנהל המיוחד כי החייב הביע בפניו את רצונו לפדות את זכויותיו בקרקע, ולכן הוא ממתין להצעה מטעם החייב.

3.ביום 1.1.2023 הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון לפיה הצדדים הצליחו להגיע למתווה מוסכם לפיו החייב יפדה את זכויותיו בבית המגורים בתמורה ל-500,000 ש"ח; והמנהל המיוחד יפעל למימוש הקרקע, ותמורתה תועבר לקופת הכינוס לטובת חלוקת דיבידנד לנושים.

כן פירט המנהל המיוחד כי נגד החייב הוגשו 7 תביעות חוב בסך כולל של כ-5.14 מיליון ש"ח, מתוכן אושרו עד כה תביעות חוב בסך של כ-3.12 מיליון ש"ח. בין היתר, אושרו תביעת חוב של המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז לגביית קנסות) בסך של 371,703 ש"ח, ותביעת חוב של הנושה דליה הרצוג (להלן: הנושה הרצוג) בסך של 948,778 ש"ח. מעבר לכך, צוין כי ישנה תביעת חוב של הנושה The Comp Ltd computer center (להלן: קומפיוטר סנטר), אשר אושרה בסכום של כ-1.54 מיליון ש"ח, אך היא נבחנת מחדש.

4.ביום 22.1.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון חזר המנהל המיוחד וציין כי הצדדים הגיעו למתווה מוסכם לפיו החייב יפדה את זכויותיו בבית המגורים, והקרקע תמומש. בא כוח החייב ציין מצדו כי הצעת המנהל המיוחד לפיה החייב יפדה את זכויותיו בבית המגורים בתמורה לסכום של 500,000 ש"ח היא מידתית ומשקפת כראוי את שווי זכויותיו. כן צוין כי בחלוף ארבע שנים הגיע העת לסיים את ההליך.

בתום הדיון קבע בית-המשפט כי על המנהל המיוחד לפעול למימוש הקרקע לאלתר. באשר לבית המגורים, נקבע כי המנהל המיוחד יפנה לשלושה שמאים ויקבל מהם הצעות מחיר, ובית-המשפט יורה לו על התקשרות עם אחד מהם לצורך הכנת חוות דעת שמאית ביחס לשוויו.

5.ביום 30.3.2023 ביקש המנהל המיוחד כי בית-המשפט יאשר התקשרות בהסכם למכירת הקרקע. בבקשה צוין כי בהמשך להחלטה מיום 22.1.2023, פרסם המנהל המיוחד הזמנה להציע הצעות לרכישת הקרקע. בעקבות זאת, הוגשה הצעה אחת של רוכש שהציע סך של מיליון ש"ח (להלן: הרוכש). לאחר שהמנהל המיוחד ניהל דין ודברים עם הרוכש, הוא הסכים להעלות את הצעתו לסך של 1.15 מיליון ש"ח. המנהל המיוחד סבר כי הצעה זו משקפת את שווי זכויות החייב בקרקע, ועל כן ביקש מבית-המשפט לאשר התקשרות עם הרוכש למכירת הזכויות.

בהחלטה מאותו יום קבע בית-המשפט כי אם החייב או הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר) מתנגדים לבקשת המנהל המיוחד, עליהם לפרט את טעמיהם עד ליום 18.4.2023. התנגדות כאמור לא הוגשה, לא מטעם הכנ"ר ולא מטעם החייב.

6.ביום 13.4.2023 הגיש החייב בקשה למחיקת תביעת החוב של קומפיוטר סנטר מכלל התביעות נגדו. זאת בטענה כי בשנת 2012 הפסיקה החברה את פעילותה, והיא נעדרת מעמד משפטי. לגישת החייב, בעת הגשת תביעת החוב לא היה לקומפיוטר סנטר כל מעמד לנהל הליכים נגדו ולכן יש למחוק את תביעתה. בקשה זו טרם הוכרעה.

7.ביום 23.4.2023 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן החלטה בבקשתו לאשר את ההתקשרות עם הרוכש, וזאת בשים לב לכך שלא הוגשה כל התנגדות מצד החייב או הכנ"ר בתוך המועד שנקבע לכך על ידי בית-המשפט. באותו יום קיבל בית-המשפט את הבקשה.

8.ביום 2.5.2023 הגיש החייב "בקשה בהולה" לעיכוב הליכי מכירת הקרקע (להלן: הבקשה לעיכוב הליכי המכר). בבקשה צוין כי מצבת הנשייה איננה סופית, שכן ביום 13.4.2023 הוא הגיש בקשה למחיקת תביעת החוב של קומפיוטר סנטר שטרם הוכרעה. כן צוין כי החייב פנה גם לנושה הרצוג בבקשה למחיקת תביעת החוב שלה, והם טרם הגיעו להסכמות. עוד הוסיף החייב כי הכרעת החוב של המרכז לגביית קנסות שגויה, וצריכה לעמוד על 170,000 ש"ח בלבד. על כן, בסופו של דבר עשויה מצבת הנשייה של החייב לעמוד על סך של 593,716 ש"ח בלבד – סכום אותו יוכל החייב לשלם ללא צורך במימוש הקרקע.

עוד ציין החייב כי הוא הופתע לראות את בקשת המנהל המיוחד לאישור ההתקשרות עם הרוכש. בין היתר צוין כי אף שהצעת הרוכש עומדת על 1.15 מיליון ש"ח, העסקה תחויב במסים המגיעים לכדי 50% משווי התמורה. לכן קופת הכינוס תתעשר בסך של 575,000 ש"ח בלבד. לטענת החייב, הוא הציע למנהל המיוחד לפדות את זכויותיו בקרקע תמורת סכום זהה של 550,000 ש"ח. לכן היה מקום לאפשר לו לפדות את זכויותיו בקרקע, וסירובו של המנהל המיוחד לכך מהווה הפרה של חובות ההגינות ותום הלב החלות עליו.

9.בתשובת המנהל המיוחד צוין ראשית כי בקשת החייב לא נתמכה בתצהיר לשם אימות העובדות ביסודה, ועל כן דינה להימחק כבר מטעם זה. לגופו של עניין, צוין כי כבר ביום 22.1.2023 קבע בית-המשפט כי על המנהל המיוחד לפעול למימוש הקרקע לאלתר, והחייב לא התנגד להחלטה זו. לא זו אף זו, גם לאחר שהגיש המנהל המיוחד בקשה לאישור ההתקשרות עם הרוכש, קבע בית-המשפט כי ככל שלחייב יש התנגדות – עליו להגישה עד ליום 18.4.2023. חרף זאת, החייב לא הגיש כל התנגדות, ומשכך אושרה ביום 23.4.2023 העסקה למכירת הקרקע לרוכש. בהתאם, המנהל המיוחד עדכן את הרוכש ונקבע מועד לחתימה על הסכם המכר. על כן, הואיל ולחייב היו הזדמנויות רבות להתנגד למכירת הקרקע והוא לא עשה כן, אין מקום לקבל כעת את בקשתו לעיכוב הליכי המכר.

מעבר לאמור, טען המנהל המיוחד כי אין ממש בטענת החייב כי מצבת הנשייה צפויה לרדת באופן משמעותי. ראשית, צוין כי תביעת החוב של המרכז לגביית קנסות הוכרעה כבר ביום 5.11.2020, והמועד להגשת ערעור על הכרעת החוב חלף זה מכבר. שנית, בכל הנוגע לתביעת החוב של הנושה הרצוג, צוין כי החייב אינו רשאי לפנות באופן עצמאי לנושה מבלי שקיבל לכך את אישור בית-המשפט או המנהל המיוחד, ולהגיע עמו להסדרים. כן צוין כי החייב בעצמו טוען כי אין בשלב זה הסכמות למחיקת תביעת החוב של הנושה הרצוג, כך שמדובר בעניין תאורטי ובטענה לא מבוססת (אשר כאמור אף לא גובתה בתצהיר). אם בכך לא די, המנהל המיוחד הדגיש כי גם בהנחה שכל טענות החייב יתקבלו, עדיין מצבת הנשייה שלו תעמוד על סכום של כ-600,000 ש"ח. על סכום זה יש להוסיף את הוצאות ההליך, כך שבכל מקרה תהיה הצדקה לממש את הקרקע.

10.ביום 3.5.2023 ניתנה ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר, בה דחה בית-המשפט את הבקשה. בית-המשפט ציין כי נימוקי המנהל המיוחד בתשובתו לבקשה מקובלים עליו. בכלל זה צוינו היעדר התצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשה; פנייתו המאוחרת מאוד של החייב לעיכוב הליכי המכר – להם היה החייב מודע; והעובדה שאף אם יתקבלו טענות החייב, עדיין ייוותר חוב המצדיק את המשך הליכי המכר. עוד ציין בית-המשפט כי יש ממש בטענות המנהל המיוחד בדבר הקושי שבהשגת החייב בשלב זה על מצבת הנשייה שאושרה.

11.ביום 16.5.2023 הגיש החייב בקשה לעיון חוזר בהחלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר (להלן: הבקשה לעיון חוזר). בבקשה זו חזר החייב על טענותיו בבקשה לעיכוב הליכי המכר. הוא הוסיף כי מימוש הקרקע יוביל אותו לחיי עוני ללא כל יכולת שיקום; וכי זכותו לפדות את זכויותיו בקרקע קודמת לזכותו של צד ג' לרכוש אותה.

12.בתשובתו לבקשה לעיון חוזר, טען המנהל המיוחד כי אין כל הצדקה לעיון חוזר בהחלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר, וכי טענות החייב הן ערעוריות באופיין. עוד הוא ציין כי מאז ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר התקדמו ההליכים, וביום 9.5.2023 נחתם הסכם מכר עם הרוכש. הודעה על כך נשלחה לבא כוח החייב כבר ביום 10.5.2023. חרף זאת, החייב ובא כוחו לא השיבו להודעה ואף לא פעלו להגשת ערעור או בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. חלף זאת, רק בחלוף כמעט שבועיים מהיום בו ניתנה ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר, הם הגישו בקשה לעיון חוזר מבלי להצביע על שינוי נסיבות או על עובדות חדשות המצדיקות זאת.

עוד ציין המנהל המיוחד כי בניגוד לטענת החייב לפיה תמורת עסקת מכר הקרקע תחויב במס בשיעור של 50%, שיעור המס על העסקה צפוי לעמוד על 244,838 ש"ח בלבד. משכך, אין רלוונטיות להצעתו הנטענת של החייב לפדות את זכויותיו בקרקע תמורת סכום של כ-500,000 ש"ח. עוד הדגיש המנהל המיוחד כי טענתו של החייב כאילו לאחר מימוש הקרקע הוא צפוי להיוותר ללא נכסים היא שקרית. זאת משום שהחייב מחזיק כידוע בזכויות בבית המגורים הבנוי על שטח רחב ידיים ביישוב ניל"י.

13.ביום 28.5.2023 ניתנה ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, בה דחה בית-המשפט את הבקשה בציינו כי החייב לא הצביע על טענה או על עובדה חדשה המצדיקות עיון חוזר.

בקשת רשות הערעור

14.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בה משיג החייב על ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכי המכר ועל ההחלטה בבקשה לעיון חוזר מהימים 3.5.2023 ו-28.5.2023. כן הגיש החייב בקשה לעיכוב ביצוע הליכי מכר הקרקע עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

15.בבקשה חוזר החייב על טענותיו לפני בית-משפט קמא. בין השאר הוא טוען כי מצבת הנשייה אינה סופית. זאת, בשים לב לבקשה שהגיש למחיקת תביעת החוב של קומפיוטר סנטר; להידברות שהוא מקיים עם הנושה הרצוג; ולכך שנפלה שגגה בהכרעת החוב של המרכז לגביית קנסות. כן נטען כי הליך מכירת הקרקע ללא מתן אפשרות לפדיון הזכויות על ידי החייב עצמו עולה כדי הפרה של חובת ההגינות ותום הלב החלה על המנהל המיוחד. עוד מוסיף החייב כי בית-משפט קמא התעלם מהנזק הבלתי הפיך שעשוי להיגרם לו ממכירת זכויותיו בקרקע.

דיון והכרעה

16.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובות המשיבים. הלכה ידועה היא כי שיקול הדעת המוקנה לבית-משפט של חדלות פירעון הוא רחב, וזאת בשל מומחיותו הייחודית בתחום והיכרותו הקרובה והישירה עם הצדדים ועם מכלול נסיבות העניין. משכך, ככלל לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתו, אלא במקרים חריגים (ראו, למשל: רע"א 8498/22 שיינקר נ' עו"ד פריצקי, פסקה 20 (19.2.2023); רע"א 1353/23 קרמנשהצ'י נ' שונפלס, פסקה 20 (1.5.2023)). כפי שיפורט להלן, אינני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

17.בראש ובראשונה, יש להדגיש כי החייב ידע על התקיימותם של ההליכים למימוש הקרקע מזה חודשים ארוכים. למרות זאת, הוא לא הביע כל התנגדות להליכים אלה עד למועד בו הוא הגיש את הבקשה לעיכוב הליכי המכר. כך, כבר ביום 22.1.2023 התקיים דיון במעמד הצדדים בו עמד המנהל המיוחד על מתווה מוסכם אליו הגיעו הצדדים, לפיו הוא יפעל למימוש הקרקע והחייב יפדה את זכויותיו בבית המגורים. החייב לא התנגד לכך במהלך הדיון אלא להיפך: מדברי בא כוחו עולה כי הוא תמך במתווה האמור. יתרה מכך, בתום הדיון קבע בית-משפט קמא כי על המנהל המיוחד לפעול למימוש הקרקע. גם בשלב זה, לא הביע החייב כל התנגדות מצדו, וכן לא הציג בפני בית-משפט קמא כל הצעה לפדות את הזכויות בקרקע בעצמו.

18.גם בהמשך, לאחר שהגיש המנהל המיוחד בקשה לאשר התקשרות עם הרוכש למכירת הקרקע, לא התנגד החייב למכירה, וזאת על אף שבית-המשפט התיר לו לעשות כן עד ליום 18.4.2023. רק ביום 2.5.2023 נזכר החייב להגיש "בקשה בהולה" לעיכוב הליכי המכר, וזאת – לאחר שבית-המשפט כבר אישר את ההתקשרות עם הרוכש. גם זאת עשה החייב מבלי לתמוך את בקשתו בתצהיר או בכל אסמכתא אחרת, על אף שהוא העלה בבקשה טענות עובדתיות רבות. בכך נפל פגם של ממש בהתנהלות החייב.

19.יתרה מכך, אם אכן היה החייב סבור באמת ובתמים כי צפוי להיגרם לו נזק משמעותי ממכירת הקרקע לצד ג', הרי שהוא היה מתנגד להליכי המימוש או פועל לעיכובם במהירות וכבר בהזדמנות הראשונה, ולא ממתין חודשים ארוכים עד לאחר אישורה של מכירת הקרקע לרוכש.

20.אם בכך לא די, אינני סבורה כי הנימוקים שהציג החייב מצדיקים גם לגופם היעתרות לבקשתו לעיכוב הליכי מכירת הקרקע. ראשית, אני סבורה כי טענות החייב לעניין ההפחתה האפשרית במצבת הנשייה שלו הן מוקשות ברובן. בכל הנוגע לטענת החייב לגבי מחיקה אפשרית של תביעת החוב של הנושה הרצוג, החייב עצמו מציין כי טרם הגיע לכל הסכמה עמה למחיקת תביעת החוב, והוא לא צירף כל אסמכתא המעידה על הסכמה כזו. לכאורה אין גם סיבה כי הנושה הרצוג תסכים לוותר על תביעת חוב שאושרה זה מכבר בסך של כ-950,000 ש"ח, וממילא החייב אינו רשאי להגיע עמה להסכמות ללא קבלת אישור של המנהל המיוחד.

21.באשר לטענת החייב ביחס לתביעת החוב של המרכז לגביית קנסות – הרי שיש לתת את הדעת לכך שמדובר בתביעת חוב שהוכרעה לפני מספר שנים ושהחייב לא ערער עליה מעולם. טענת החייב בדבר שגיאה שנפלה כביכול בהכרעת החוב הועלתה כבדרך אגב, מבלי שצורפה כל אסמכתא לתמיכה בה ומבלי שהוצגה כל הצדקה להעלאתה בשלב כה מאוחר. בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס משקל של ממש לטענות החייב לעניין ההפחתה המשמעותית הצפויה במצבת הנשייה שלו (וזאת אף אם אניח לטובת החייב שבקשתו למחיקת תביעת החוב של קומפיוטר סנטר תתקבל, עניין שאינני מחווה כל דעה לגביו שכן בית משפט קמא טרם הכריע בו).

זאת ועוד, גם טענת החייב כאילו לא ניתנה לו הזדמנות לפדות את הזכויות בקרקע בעצמו היא מוקשית מאוד. תחילה יש לציין כי מההודעות שהגיש המנהל המיוחד במסגרת ההליך קמא כמו גם מטענות החייב עצמו, עולה כי המנהל המיוחד אכן נתן לחייב הזדמנות להציע הצעה לפדיון עצמי של זכויותיו בקרקע. ככל הנראה מגעים אלה לא הבשילו בסופו של דבר לכדי הצעה טובה דיה מצד החייב, המשקפת כראוי את שווי הזכויות.

יתרה מכך, וזה העיקר – כפי שתואר לעיל, החייב יודע מזה חודשים ארוכים כי המנהל המיוחד מקיים, באישור בית-המשפט, הליכים למכירת הקרקע לצד ג'. חרף זאת, ועל אף ההזדמנויות הרבות שהיו לו לעשות כן, החייב מעולם לא העלה בפני בית-המשפט כל בקשה או הצעה לפדות את הזכויות בקרקע בעצמו. החייב אף לא הלין בשום שלב בפני בית-המשפט על סירוב המנהל המיוחד לאפשר לו לפדות את הזכויות בקרקע. הוא לא עשה כן בדיון שהתקיים ביום 22.1.2023; לא לאחר שבית-המשפט הורה למנהל המיוחד לפעול למימוש הקרקע; לא לאחר שפורסמה בעיתון הזמנה להציע הצעות לרכישת הקרקע; ולא לאחר שהתבקש אישור בית-המשפט להתקשרות עם הרוכש. במצב דברים זה, אין מקום לאפשר לחייב להעלות טענות מסוג זה בשלב כה מאוחר, ולאחר שכבר נחתם הסכם מכר עם הרוכש באישור בית-המשפט.

22.לאור מכלול נסיבות אלה, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית-משפט של חדלות פירעון בעניינים כגון דא – לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות בית-משפט קמא.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא הוגשו תשובות המשיבים – אין צו להוצאות.