רע"א 5878/19 קלאודיו דניאל שטרייחר נ. עו"ד ערן קאופמן - הנאמן לנכסי החיי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כבוד השופטת רחל ערקובי ) בפש"ר 3182/09 מיום 27.6.2019, במסגרתה הוחלט לשנות את תנאי ההפטר המותנה שקיבל המבקש.

רקע

1.

ביום 1.12.2009 ניתן צו כינוס על נכסי המבקש, לפי בקשתו (להלן: "צו הכינוס" ). כשנתיים לאחר מכן, ביום 7.9.2011 הוכר המבקש כפושט רגל, והמשיב 1, עו"ד ערן קאופמן, מונה כנאמן על נכסיו (להלן: "הנאמן" ). במסגרת הליך פשיטת הרגל, הוגשו נגד המבקש 24 תביעות חוב, מתוכן אישר הנאמן 19 תביעות חוב בסכום כולל של 843,535 ש"ח (להלן: "סכום תביעות החוב המאושרות" ).

2.

ביום 2.8.2016 התקיים דיון בבית המשפט של פשיטת רגל (השופט חגי ברנר ), במהלכו הגיעו הצדדים למתווה מוסכם למתן הפטר מותנה, לפיו על החייב להעמיד את קופת פשיטת הרגל על סכום של 600,000 ש"ח (כ-71% מסכום תביעות החוב המאושרות), תוך פרק זמן של 48 חודשים מיום מתן ההחלטה, כנגד קבלת הפטר (להלן: "תכנית הפירעון" ). מתווה זה אושר על ידי בית המשפט.

3.

שנתיים לאחר מכן, ביום 13.12.2018 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות (להלן: "בקשת הנאמן" ), במסגרתה ביקש מבית המשפט קמא להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה" ), ולשנות את תנאי ההפטר המותנה של המבקש כך שיהיה עליו לשלם את מלוא סכום תביעות החוב המאושרות. הנאמן נימק את בקשתו בכך שהכנסתו החודשית של המבקש גדלה באופן משמעותי ממועד מתן ההפטר המותנה – מסכום חודשי ממוצע של כ-45,000 ש"ח לסכום חודשי ממוצע של כ-79,000 ש"ח. עוד הוסיף הנאמן כי מיום מתן ההפטר המותנה ועד למועד הגשת הבקשה (תקופה של 28 חודשים), הפריש המבקש סכום של 60,000 ש"ח בלבד לקופת פשיטת הרגל, בעוד שבתקופה זו הסתכמו הכנסותיו בכ-2 מיליון ש"ח נטו; וכי לאורך תקופה זו לא הגיש המבקש דו"חות חודשיים המפרטים את הכנסותיו והוצאותיו, כנדרש על-פי צו הכינוס.

החלטת בית המשפט קמא

4.

לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, ביום 27.6.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים, אשר בסופו החליט בית המשפט קמא לקבל את בקשת הנאמן, והורה למבקש לשלם את מלוא סכום תביעות החוב המאושרות בתוך פרק הזמן שנקבע במסגרת ההחלטה למתן הפטר מותנה (קרי, תוך 48 חודשים מיום 2.8.2016). בית המשפט קמא קבע כי למבקש הייתה יכולת כלכלית לעמוד בתנאי ההפטר המותנה כבר בסמוך לאחר קבלתו ולהפכו לחלוט. אולם, משבחר המבקש שלא לעשות כן, סבר בית המשפט קמא כי יש מקום לעיין מחדש בתנאי ההפטר המותנה ולשנותם. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי "מדובר בחייב שיש ספק האם מקומו בהליך [פשיטת רגל] " , וזאת משום שהוא משתכר "סכומי עתק בכל קנה מידה", וכן יש בבעלותו זכויות בדירה. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי עובר לדיון בהפטר הייתה מחלוקת ביחס לגובה שכרו של המבקש, אשר לפי הצהרתו השתכר באותה עת 13,000 ש"ח, בעוד שכעת ידוע כי הוא משתכר סכום גבוה בהרבה. משכך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי יש לשנות את תנאי תכנית הפירעון ולהורות לחייב לשלם 100% מתביעות החוב שאושרו על ידי הנאמן, בצירוף הוצאות ההליך.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית בקשת רשות הערעור

5.

ביום 9.9.2019 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא. עיקר טענתו של המבקש הוא שהחלטה ליתן הפטר מותנה היא " []החלטה מכריעה בעלת אופי דיוני סופי ", למעט במקרים בהם החייב הסתיר מידע מהותי מהנאמן או מבית המשפט, או שקיים שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק בחינה מחדש של תכנית הפירעון. מאחר שבענייננו המבקש לא הסתיר דבר ולא התקיים שינוי מהותי בנסיבות, שגה בית המשפט קמא עת החליט לחזור ולעיין בהחלטה מיום 2.8.2016, ולשנות את התנאים שנקבעו במסגרתה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. סעיף 62(ב) לפקודה מעניק לבית המשפט של פשיטת רגל את הסמכות להתלות תוקפו של הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיים לפני מתן ההפטר או לאחריו. מעמדו של ההפטר המותנה שונה מזה של ההפטר החלוט. כפי שציינתי זה לא כבר בעניין משקל :

הפטר מותנה אינו מעביר את החייב מסטטוס של פושט רגל לסטטוס של אדם החופשי לנהל את ענייניו הכלכליים, ובטרם ניתן הפטר חלוט – החייב עודנו נתון תחת כלל הגבלות ההליך, ונכסיו עודם מוקנים לנאמן ... [ההדגשה הוספה]

(ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד בצלאל , פסקה 3 לחוות דעתי (17.6.2019) (לעיל ולהלן: "עניין משקל" )).

7.

סעיף 181 לפקודה מעניק לבית המשפט של פשיטת רגל את הסמכות לעיין מחדש בהחלטות שניתנו על-ידו, ובתוך כך גם לבחון מחדש החלטה בדבר הפטר מותנה. בית משפט זה קבע לא פעם כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לעשות שימוש בסמכות זו, על מנת שלא לכרסם בעיקרון סופיות הדיון (רע"א 2381/14 שחורי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 8 (7.7.2014); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 40 (מהדורה שלישית, 2010)). עם זאת, הוכרו בפסיקה שתי עילות אשר יש בכוחן להצדיק את הפעלתה של סמכות זו: גילוי עובדה חדשה שלא הייתה ידועה בזמן מתן ההחלטה או התפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה (ראו: רע"א 7794/18 שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז , פסקה 7 והאסמכתאות שם (21.1.2019)). ודוק, הסמכות להחליט באילו מקרים קיימת הצדקה להפעלת הסמכות לעיון מחדש נתונה לערכאה הדיונית, ובענייננו לא מצאתי כי קיים פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא שיש בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור (ראו: רע"א 2353/19 אופיר נ' עו"ד בצלאל , פסקה 5 (13.5.2019)).

8.

במקרה דנן, לאחר החלטתו של בית המשפט של פשיטת רגל מיום 2.8.2016 ליתן הפטר מותנה, חלה עלייה בשכרו של המבקש. על-פי הדו"חות החודשיים שהגיש המבקש ב-12 החודשים שקדמו למועד הדיון בהפטר המותנה, הוא השתכר סכום חודשי ממוצע של כ-45,000 ש"ח (כעולה מנספח ג' לבקשת הנאמן). מנגד, על-פי הנתונים שהגיש המבקש עצמו לבית המשפט קמא, במהלך השנים שלאחר מתן ההפטר הוא השתכר סכום חודשי ממוצע של כ-60,000 ש"ח (ראו הודעת המבקש לבית המשפט קמא מיום 20.6.2019). קרי, מדובר על תוספת ממוצעת של כ-15,000 ש"ח בחודש במשך קרוב לשלוש שנים, ובמסתכם בתוספת של כ-500,000 ש"ח למצבת הנכסים של המבקש.

9.

כפי שמציין המבקש בבקשת רשות הערעור, בעניין משקל הצבעתי על מספר קריטריונים אותם יש להביא בחשבון כאשר עסקינן במקרים כגון דא, בהם חלה התפתחות עובדתית שטבעה התווספות נכס (ובכלל זה כספים) למסת הנכסים של החייב בתקופה שבין מתן ההפטר המותנה ובטרם הפיכתו לחלוט: התנהלות החייב; אינטרס הציפייה וההסתמכות של החייב; אחוז החובות שנפרעו בהליך חדלות הפירעון; ומהותיות הסכום שנוסף (עניין משקל , בפסקה 6 לחוות דעתי).

10.

בנסיבות המקרה דנן, משקלם המצטבר של הקריטריונים האמורים מוביל למסקנה כי החלטתו של בית המשפט קמא הייתה סבירה, ולמצער כי לא נפל בה פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. באשר להתנהלות המבקש, נזכיר כי מהרגע שקיבל המבקש הפטר מותנה, הוא חדל להגיש דו"חות חודשיים לנאמן כפי שמורה לו צו הכינוס, וכן חדל להפריש כספים לקופת פשיטת הרגל עד לחודש אוקטובר 2018 (עת פנה הנאמן לבא כוחו של המבקש). בנוסף, ספק אם התקיימה בענייננו הסתמכות משמעותית של המבקש על ההפטר המותנה, ולא נראה כי שינה את מצבו לרעה בעקבות ההחלטה לתתו. למעשה, על אף שנראה כי הייתה למבקש את היכולת הכלכלית לשלם את מלוא סכום תכנית הפירעון ולהפוך את ההפטר לחלוט, הוא בחר שלא לעשות זאת. לבסוף, בל נשכח כי עסקינן בתוספת של כ-500,000 ש"ח למצבת נכסיו של המבקש – תוספת המהווה יותר ממחצית מסכום תביעות החוב המאושרות.

אמנם נכון הוא כי במסגרת תכנית הפירעון צפוי היה המבקש לפרוע אחוז גבוה מחובותיו לנושים, וכי שיקול זה פועל נגד שינוי תנאי ההפטר המותנה. ואולם, כאשר מביאים בחשבון את יתר השיקולים שנמנו לעיל, בצירוף העובדה שמדובר בחייב אשר שב לחיים כלכליים תקינים בעודו נתון במסגרת של הליך פשיטת רגל, ואשר מצבו הכלכלי הנוכחי מאפשר לו לפרוע את מלוא חובותיו מבלי לסכן תוצאה זו, מתקבלת המסקנה כי לא קיימת הצדקה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. ודוק, דיני חדלות הפירעון של יחידים מיועדים לאפשר את שיקומו הכלכלי של החייב, באמצעות הקלה בנטל החובות המוטל על כתפיו, והעמדתו על משקל שבאפשרותו לשאת. בתהליך זה נדרשים הנושים לוותר על חלק מנשייתם, על מנת לסייע לחייב לעמוד על רגליו. כאשר חדל הפירעון משנס מותניים במהלך התקופה בה הוא מצוי בהליכי חדלות פירעון – עניין עליו ראוי כמובן לברך – ויכול לשאת במשא מלוא חובות העבר בכוחות עצמו, קשה לראות מדוע שיקומו הכלכלי צריך להתבצע על חשבון נושיו.

11.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.