רע"א 5290/17 אברהם אייזכנבערג נ. פייסל אנוור

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ע' חן-ברק ) מיום 2.6.2017 בתיק פש"ר 49064-03-17, אשר דחתה את בקשתו של המבקש לביטול צו כינוס שניתן למשיב 1, החייב בהליך (להלן: החייב ), וקבעה כי שאלת תום לבו תיבחן בשלב מאוחר יותר בהליך, ולאחר ביצוע חקירת החייב על ידי המנהל המיוחד והגשת חוות דעת מסכמת.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 2.3.2015 הגיש המבקש בקשה להצטרף כצד להליך פשיטת הרגל של החייב במסגרת תיק פש"ר 754/05 (להלן: הליך הפש"ר הראשון ), לאחר שהמבקש טען כי לחייב קיים חוב כלפיו בגין עסקה ששולמה בשיקים ללא כיסוי. המבקש גולל בבקשתו את השתלשלות העניינים העובדתית בינו ובין החייב, וטען, בין השאר, כי החייב מתנהל בהליך הפש"ר בחוסר תום לב, ומנצל אותו לרעה. לאחר שבחן את בקשת המבקש וקיבל את גרסתו, פסק בית המשפט ביום 4.6.2015 כי החייב אכן נהג בחוסר תום לב וניצל את הליך פשיטת הרגל לרעה, ועל כן צו הכינוס בעניינו מבוטל.

2.

בחלוף כשנתיים ממועד פסק הדין שביטל את הליך הפש"ר הראשון, הגיש החייב בקשה נוספת לבית המשפט למתן צו כינוס ולהכרזה עליו כפושט רגל במסגרת תיק פש"ר 49064-03-17 (להלן: הליך הפש"ר השני ). ביום 19.4.2017 נתן בית המשפט צו כינוס לנכסי החייב, ומינה את הכונס הרשמי ככונס לנכסיו.

3.

ביום 1.5.2017 הגיש המבקש התנגדות למתן צו הכינוס לחייב. בבקשתו טען כי אין לאפשר לחייב לפתוח בהליך פש"ר חדש, נוכח הזמן הקצר שחלף מאז ביטולו של הליך הפש"ר הראשון. לטענת המבקש, הדין קובע כי יש להמתין תקופה בת כשנתיים וחצי בטרם יש לאפשר לחייב להגיש בקשה נוספת, ועל כן יש לדחותה במועד זה. לגופו של עניין, טען המבקש כי על בית המשפט לדחות את בקשת החייב וזאת בהתאם לקביעת בית המשפט בהליך הפש"ר הראשון בנוגע להתנהלותו חסרת תום הלב.

4.

עו"ד טסלר, המנהל המיוחד לנכסי החייב במסגרת הליך הפש"ר השני (להלן: המנהל המיוחד ), הגיב ביום 25.5.2017 לבקשת המבקש לביטול צו הכינוס, וטען כי יש להותיר את צו הכינוס על כנו. לטענתו, אין לחסום בשלב ראשוני זה את גישתו של החייב להליך פשיטת הרגל, ויש לבחון את התנהלותו – ובפרט, את תום לבו –במועד ההחלטה אם להכריז עליו כפושט רגל. עוד התייחס המנהל המיוחד לנסיבות נוספות המצדיקות לאפשר לחייב להמשיך בהליך, וביניהן: העובדה כי חובו של החייב כלפי המבקש מהווה רק 2% מכלל חובותיו של החייב; כי חלפו כשנתיים מאז שבוטלה ההכרזה עליו כפושט רגל; וכי קיימות נסיבות אישיות חדשות בעניינו של החייב מאז בוטלה ההכרזה.

5.

בהחלטתו מיום 2.6.2017 דחה בית משפט המחוזי את בקשתו של המבקש לביטול צו הכינוס, וקבע כי שאלת תום הלב של החייב תיבחן בעת מועד ההכרזה, ולאחר ביצוע חקירות של החייב על ידי המנהל המיוחד.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

תמצית בקשת רשות הערעור

6.

עיקרם של דברים; המבקש חוזר על הטענות שהעלה בבקשתו לפני בית המשפט המחוזי, וטוען כי על רקע הקביעות בהליך הפש"ר הראשון בנוגע לחוסר תום לבו של החייב, הרי שעל בית משפט זה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע למתן צו הכינוס לנכסי החייב.

השתלשלות העניינים לאחר הגשת בקשת רשות הערעור

7.

משורת הודעות עדכון שהעבירו המבקש וכונס הנכסים הרשמי, עולה התמונה הבאה; ב יום 5.9.2017 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול ההליך נוכח מחדליו של החייב, וביניהם: אי התייצבות לחקירה; יצירת חובות כספיים נוספים; אי הגשת דו"חות; פיזור שיקים ללא כיסוי; ועוד. בעקבות בקשת המנהל המיוחד מיום 5.9.2017, ולאחר שהחייב לא פעל לתיקון מחדליו, הורה בית המשפט המחוזי ביום 28.9.2017 על ביטול הליך הפש"ר השני, וקבע כי אם יפקיד החייב 3,000 ש"ח בקופת בית המשפט, יוכל להגיש בקשה חדשה בהליך, בכפוף לתיקון מחדליו האמורים.

8.

ביום 13.10.2017 הגיש החייב בקשה לביטול פסק הדין מיום 28.9.2017, ובה שטח את נסיבותיו האישיות, אשר לדבריו פגעו ביכולתו לעמוד בהתחייבויותיו במסגרת הליך הפש"ר השני. על כן, הפחית בית המשפט בהחלטה מיום 18.10.2017 את הסכום אשר דרש מהחייב לצורך "החייאת" ההליך, והעמידו על סך 1,500 ש"ח. החייב הפקיד לבסוף בקופת בית המשפט את הסכום הנדרש ביום 5.3.2018. ביום 13.3.2018 הגיש המנהל המיוחד את תגובתו לבקשת החייב לביטול פסק הדין מיום 28.9.2017, ובה טען כי אין לאפשר לו לשוב אל ההליך, נוכח התנהלותו.

9.

ביום 14.3.2018 החליט בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין מיום 28.9.2017, והורה על השבת הליך פשיטת הרגל, תוך הותרת המגבלות שהוטלו על החייב על כנן. הוחלט, בין השאר, כי התנהלות החייב תיבחן לאורך חצי שנה, שבסופה ימסור המנהל המיוחד את המלצותיו לבית המשפט בנוגע להמשך ההליך.

10.

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.3.2018, העבירו המבקש, הכונס הרשמי והמנהל המיוחד הודעות מעדכנות ותגובות במסגרת בקשת רשות ערעור זו, בנוגע להמשך ההליך במסגרת בקשת רשות הערעור. המבקש הודיע כי הוא עומד על בקשתו, וחוזר על הנימוקים שהציג בבקשת רשות הערעור. מנגד, הכונס הרשמי

והמנהל המיוחד הציגו עמדות דומות, והם סבורים כי אין לקבל את בקשת רשות הערעור, אלא שיש לאפשר להליך בבית המשפט לפשיטת רגל להמשיך כסדרו. הכונס הרשמי טוען כי בקשתו של המבקש היא בפועל בקשה לעיון חוזר בצו שניתן במהלך הליך פשיטת רגל. במקרה דנן, לא התגלתה עילה המצדיקה לקבל את בקשת המבקש, משום שלא התגלו לבית המשפט המחוזי עובדות חדשות או שחל שינוי נסיבות, המצדיק את ביטולו של הצו. נוסף על כך, טוען הכונס הרשמי, בית המשפט יבחן בשלב מאוחר יותר האם יש לאפשר לחייב לקחת חלק בהליך פשיטת רגל, ובפרט בהתייחס לשאלת תום הלב של החייב. המנהל המיוחד נימק את עמדתו בכך שבחינת תום הלב של החייב צריכה להתברר בשלב הסופי של בחינת בקשתו של החייב להכרזה כפושט רגל, ולא בשלב הנוכחי. באופן קונקרטי, המנהל המיוחד הצביע על כך שחובותיו של החייב כלפי המבקש עומדים על 2%, ואין למנהל המיוחד ידיעה לגבי היווצרותם של יתר החובות בחוסר תום לב; על כן, אין הוא קובע מסמרות בשאלת תום לבו של החייב בנקודה זו בהליך, והיא תתברר בהמשכו. המנהל המיוחד הוסיף כי נוכח מחדלי החייב בהליך הפש"ר השני הוא אמנם סבור שיש מקום לבטל את ההליך הנוכחי, אולם בנסיבות העניין מקובלת עליו עמדת בית המשפט המחוזי להעמיד את החייב בתקופת המבחן של ששת החודשים, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט מיום 14.3.2018.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובצרופותיה, אני מוצא שיש לדחות את הבקשה. מקובלת עלי עמדת הכונס הרשמי, כי יש לראות בבקשת המבקש כהשגה על דחיית בקשתו לעיון חוזר בצו הכינוס שניתן לחייב במסגרת הליך הפש"ר השני. ככלל, עיון חוזר בצו שניתן ייעשה במקרה שבו התגלו עובדות חדשות בתיק, או שחל בו שינוי נסיבות [ראו: רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב , פסקה 10 ( 18.10.2015 ); רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (14.4.2015)]. אני סבור כי המקרה לפני אינו מצדיק את התערבותי בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המבקש לביטול צו הכינוס. בקשה זו נשענת בעיקרה על קביעות בית המשפט בנוגע לתום לבו של החייב במסגרת הליך הפש"ר הראשון. אולם, פסק הדין בעניין זה היה מונח לפני בית המשפט עת החליט על מתן צו הכינוס במסגרת הליך הפש"ר השני. על כן, הקביעה במסגרת הליך הפש"ר הראשון אינה עולה כדי שינוי נסיבות או עובדות חדשות אשר מצדיקות את העיון מחדש בצו הכינוס כאמור. משכך, אני מוצא שיש לדחות את בקשת רשות הערעור, ולאפשר להליך פשיטת הרגל להמשיך להתנהל כסדרו.

12.

למעלה מן הצורך אציין כי אני מוצא שיש לדחות את בקשת רשות הערעור גם לגופה. עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לכך שאין להמתין לשלב מאוחר יותר בהליך פשיטת הרגל לצורך בחינת תום לבו של החייב. אכן, חובת תום הלב "מרחפת" מעל הליך פשיטת הרגל ככלל; אולם, לצורך העניין, המשקל המצומצם שיש לתת לתום לבו של החייב בשלב המוקדם של בחינת הבקשה לצו הכינוס, שונה מהמשקל שיש להעניק לו במסגרת הדיון בבקשת ההכרזה, ולאחר שנעשתה בדיקה מעמיקה בעניינו של החייב [ראו לעניין זה: ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 20 (14.8.2012)]. על כן, מקובלות עלי קביעת בית המשפט ועמדות הכונס הרשמי והמנהל המיוחד כי בחינת תום לבו של החייב צריכה להיעשות לאחר ביצוע חקירות על ידי המנהל המיוחד ומתן חוות הדעת, במועד בחינת הבקשה להכריז עליו כפושט רגל. ממילא, נקבע בהחלטת בית המשפט מיום 14.3.2018 כי התנהלות החייב תיבחן במהלך תקופה בת חצי שנה, ומתגובת הכונס הרשמי והמנהל המיוחד לבקשת רשות הערעור עולה כי למבקש אף תהיה ההזדמנות לשטוח את טענותיו בעניין התנהלותו של החייב עוד בטרם בחינת בקשת החייב להכרזה עליו כפושט רגל.

13.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות.