רע"א 2968/18 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת יעל בלכר ) בתיק פש"ר 35991-06-17 מיום 1.3.2018. במסגרת ההחלטה נקצב סכום המזונות החודשי שעל המשיב 1 (להלן: "המשיב" ), המצוי בהליכי פשיטת רגל, לשלם עבור שני ילדיו הקטינים (להלן: "המבקשים" ) על סך של 3,000 ש"ח.

רקע והליכים קודמים

1.

אימם של המבקשים הייתה נשואה למשיב, ונולדו להם שני ילדים משותפים, הם המבקשים בתיק דנן. לימים עלו נישואי בני הזוג על שרטון והשניים פנו להליך גירושין. ביום 29.3.2017 נחתם הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 6.4.2017 על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת תמר סנונית פורר ). במסגרת הסכם הגירושין חויב המשיב בתשלום מזונות לשני ילדיו (המבקשים) בסך של 6,400 ש"ח לחודש.

2.

ביום 6.7.2017 נתן בית המשפט קמא צו כינוס נכסים נגד המשיב, על פי בקשתו, במסגרתו נקבע כי המשיב ישלם לקופת פשיטת הרגל סכום חודשי בסך 250 ש"ח. משיבה 3, עו"ד מיטל אופיר, מונתה למנהלת מיוחדת לנכסי המשיב (להלן: " המנהלת המיוחדת ").

3.

ביום 13.12.2017 הגישו המבקשים (באמצעות אימם) בקשה לקציבת דמי מזונות לקטינים, לפי סעיף 128 לפקודת פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה" ). במסגרת הבקשה עתרו המבקשים לקציבת שני תשלומים: האחד, תשלום חודשי בסך 10,936 ש"ח עבור דמי מזונות והשתתפות במחצית מהוצאות המבקשים; השני, תשלום חד פעמי בסך של 32,948 ש"ח בגין חוב דמי מזונות והשתתפות בהוצאות המבקשים שלא שולמו עד למועד הגשת הבקשה (להלן: "חוב העבר" ). המשיב ביקש להפחית את סכום המזונות ולקצוב סך של 3,000 ש"ח (כולל כל ההוצאות) וכן לדחות את הדרישה לתשלום חוב העבר. המנהלת המיוחדת סברה כי יש לקצוב סך של 3,000 ש"ח (בחישוב של 1,500 ש"ח עבור כל ילד) וכי ככל שאימם של המבקשים סבורה כי זכותה לקבל את יתר התשלומים שדרשה תוכל לעשות כן באמצעות הגשת תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל. ביום 31.1.2018 ניתנה החלטת ביניים של בית המשפט קמא, במסגרתה נקבעו דמי מזונות זמניים בסך 3,000 ש"ח החל מחודש ינואר 2018 עד למתן החלטה אחרת. ביום 28.2.2018 הגיש המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי (להלן: " הכנ"ר " ), את תגובתו ואף הוא סבר כי יש לקצוב את דמי המזונות על סך של 3,000 ש"ח. הן המנהלת המיוחדת והן הכנ"ר ציינו בתגובתם כי אימם של המבקשים והמשיב נהנו מרמת חיים גבוהה עובר לגירושין, ומכאן נובעת דרישת המבקשים לדמי מזונות בסכום הגבוה של 10,936 ש"ח כדי לשמור על אותה רמת חיים, ואולם הם סברו כי יש להתאים את דמי המזונות לנסיבות המשתנות, ובראשן הליך פשיטת הרגל של המשיב ומצבת הנשייה שלו העומדת על סך של 3.5 מיליון ש"ח. עוד סברה המנהלת המיוחדת כי קציבת סכום זה תאפשר משא ומתן להגדלת התשלום החודשי שעל המשיב לשלם לקופת פשיטת הרגל. ביום 1.3.2018 אימץ בית המשפט קמא את המלצת המנהלת המיוחדת

והכנ"ר , וקבע כי סכום המזונות יעמוד על סך של 3,000 לחודש. מכאן הבקשה שלפניי.

4.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 7.3.2018 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי לסך של 3,500 בעקבות הפחתת דמי המזונות, וביום 25.3.2018 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, לפיהן התשלום החודשי יעמוד על סך של 1,700 ש"ח מחודש אפריל 2018 ועד חודש ספטמבר 2018, והחל מחודש אוקטובר 2018 יעמוד התשלום החודשי על סך של 2,200 ש"ח.

עוד יצוין כי ביום 1.8.2018 הגישו המבקשים בקשה לביטול צו הכינוס, הואיל ולטענתם המשיב שילם להם סכום נמוך מכפי שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא.

הבקשה

5.

בבקשה נטען לביטול החלטת בית המשפט קמא ולהורות כי המשיב ישלם את מלוא דמי המזונות שדרשו. הבקשה נסמכת על שלושה אדנים: ראשית , טוענים המבקשים כי לא ניתנה להם זכות תשובה לתגובת הכנ"ר טרם מתן ההחלטה נשוא הבקשה דנן, כך שקופחה זכותם הדיונית.

שנית , נטען כי החלטת בית המשפט קמא לקונית, לא מנומקת ובית המשפט קמא נמנע מלהפעיל את שיקול דעתו ולבחון את טענות המבקשים. לבסוף , טוענים המבקשים נגד התנהלות המנהלת המיוחדת, הן לעניין הגשת הבקשה להגדלת צו התשלומים החודשי על חשבון קציבת המזונות, והן לעניין מועד קיום חקירת מצבו הכלכלי של המשיב, אשר לטענתם התקיימה רק לאחר הבקשה להגדלת צו התשלומים.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא ובבקשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות,

אף בלא שנדרשת תגובת המשיבים.

7.

כידוע, החלטה של בית המשפט לפשיטת רגל בדבר קציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה מצריכה איזון בין האינטרסים המתחרים של נושי החייב, הזכאים לדמי מזונות והחייב עצמו. מלאכת איזון זו הינה, מטבעה, תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. על כן, מדובר בעניין שלגביו מסור לבית המשפט של פשיטת הרגל, המצוי בפרטיו של ההליך, שיקול דעת רחב, שככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בו, אלא אם נפלה טעות יסודית בהחלטתו (ראו: רע"א 295/18 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (16.5.2018) והאסמכתאות המובאות שם). במקרה דנן, סבורני כי המבקשים לא הצליחו להצביע על טעות מסוג זה. בית המשפט קמא איזן בין האינטרסים של כל הצדדים, לאחר ששמע את טענותיהם, ומצא לנכון להעמיד את סכום המזונות החודשי בשיעור שהמליצו המנהלת המיוחדת והכנ"ר .

8.

להלן אתייחס בקצרה לטענות הפרטניות שהעלו המבקשים נגד החלטת בית המשפט קמא.

באשר לטענה בדבר זכות התשובה לתגובת הכנ"ר , אכן, ככלל אין מקום למתן החלטה כל עוד לא הגיבו המשיבים לבקשה, וכל עוד לא השיבו המבקשים לתגובת המשיבים, בלוח הזמנים הקבוע בתקנות 241(ג) ו-241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, או בתוך פרק זמן אחר, אם כך קבע בית המשפט. טענה כי נמנעה ממבקש זכות התגובה לתשובת המשיב עשויה במקרים מסוימים להביא לתוצאה של ביטול ההחלטה השיפוטית שניתנה עובר להגשת תשובה כאמור. ואולם, בשונה מרע"א

2674/15 פלוני נ' פלוני

(5.7.2015) , עליו נסמכים המבקשים, במקרה דנן המבקשים הגישו תשובתם לתגובת המשיב והמנהלת המיוחדת, אך לא התאפשר להם לעשות כן באשר לתגובת הכנ"ר . על כן, לא ניתן לומר כי נמנעה מהמבקשים זכות התשובה כליל. לעיתים מתן זכות תשובה נוספת הוא "טכני" בעיקרו שאין בו בכדי להוסיף. והנה, במסגרת הבקשה דנן המבקשים לא העלו טענות נוספות על בקשתם בכלל, ועל תגובת הכנ"ר

בפרט, שהיה בהן כדי לשנות מלכתחילה את החלטתו של בית המשפט קמא (ראו: רע"א 3310/08 דריימן נ' גרין ופיינשטיין , פסקה 8(ב) (29.1.2009)). בנסיבות אלה, לא מצאתי בטענה זו טעם מספיק לביטול החלטתו של בית המשפט קמא.

באשר לטענה בדבר ההנמקה של החלטת בית המשפט קמא, הכלל בהחלטות מסוג זה הוא כי מספיק שההנמקה תהא קצרה ותכליתית, ובית המשפט יכול במסגרתה להסתמך על המלצת בעלי תפקיד, כדוגמת המנהל המיוחד או הכנ"ר , שהנם הגורמים המקצועיים האובייקטיבים המלווים את הליך פשיטת הרגל (ראו: רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 11 (19.4.2015)). לאחר עיון בהחלטת בית המשפט קמא, סבורני כי במקרה שלפניי מתקיימת דרישה זו.

באשר לטענות הנוגעות להתנהלות המנהלת המיוחדת בעניין הבקשה להגדלת צו התשלומים החודשי, הרי שגם להן לא מצאתי בסיס. המנהלת המיוחדת ציינה בתגובתה לבקשה לקציבת מזונות כי היא צפויה לבקש הגדלה של צו התשלומים החודשי (ראו את סיפא המבוא ופסקה 29 לתגובתה), שהיה נמוך בעליל (על סך של 250 ש"ח), ואין בבקשה זו, כשלעצמה, דבר העשוי להעיד על פגם בהתנהלותה. לעניין זה נזכיר כי במקרים של פשיטת רגל, המשאבים של החייב, מעצם טבעם, מוגבלים. אמנם הסכום שמשולם למבקשים אינו מלוא סכום המזונות אשר נפסק לזכותם על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אך פסיקת מלוא הסכום האמור היתה

גורעת מן הסכום שיכול החייב לשלם לקופת פשיטת הרגל, דהיינו פוגעת בטובת שאר הנושים

של המשיב (ראו: רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני , פסקה 5 (3.1.2010)) . כמו כן, גם הטענה לעניין מועד קיום חקירת מצבו הכלכלי של המשיב דינה להידחות. חקירת המשיב שביצעה המנהלת המיוחדת הייתה בגדר חקירה משלימה בעקבות הבקשה להגדלת צו התשלומים החודשי, ולא הונחה התשתית לטענה כי רק לאחר החלטת בית המשפט קמא החלה המנהלת המיוחדת לחקור לראשונה את מצבו הכלכלי האמיתי

של המשיב.

9.

כידוע הליך פשיטת הרגל הוא הליך בעל אופי דינמי, וככל שיחול שינוי נסיבות במצב הדברים, יהיו המבקשים רשאים לבקש מבית המשפט לשוב ולדון בכל צו שנתן מכוח סמכותו בהליך פשיטת רגל (סעיף 181 לפקודה; ע"א 3907/14 בנאי נ' ארז , פסקה 18 (10.8.2016); ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף , פ"ד לז (3) 729, 736 (1983)).

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.