רע"א 7153/20 שלמה צייג נ. גיא נצר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.9.2020, בפש"ר 63850-09-17 (השופט מ' כדורי ), שבגדרה נדחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים החודשי שבו הוא חייב.

2.

המבקש, שלמה צייג, נמצא בהליכי פשיטת רגל מזה כ-3 שנים, שבמסגרתם ניתן צו כינוס ומונה המשיב 1, עו"ד גיא נצר, למנהל מיוחד לנכסיו. עם מתן צו הכינוס חויב צייג בתשלום עתי לקופת הכינוס בסך 1,000 ₪ בחודש. זמן קצר לאחר מכן, ועל יסוד ההנחה שיש ביכולתו להשתלב במעגל העבודה, הסכים צייג, לאחר שנחקר על-ידי המנהל המיוחד, להעלאת התשלום העתי לסך של 4,000 ₪. הסכמה זו אושרה על-ידי בית המשפט ביום 13.2.2018, והתשלום העתי הוגדל כאמור.

3.

אולם צייג התקשה למצוא את דרכו במעגל העבודה, והוא נתקל בקשיים הן במציאת עבודה, הן בהתמדה בעבודות שמצא. תאונת דרכים שעבר עוד באוקטובר 2017, ושבעקבותיה נדרש לתהליכי שיקום – גם לא הועילה. בעקבות זאת, עם התקדמות הליכי פשיטת הרגל הסתייע צייג בהוריו, שתמכו בו כלכלית ואפשרו לו להתגורר בביתם. דא עקא, עם המשבר הכלכלי שפרץ בעקבות התפשטות נגיף הקורונה נפגעה פרנסתם של הוריו, ובתוך כך יכולתם לסייע לו. לא למותר לציין, שהדבר גם הערים קשיים נוספים על ניסיונו של צייג למצוא עבודה.

4.

על רקע האמור, הגיש צייג ביום 14.5.2020 בקשה להפחתת צו התשלומים לסך של 500 ₪ לחודש. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.6.2020. בית המשפט קבע כי הואיל ולא התרחש שינוי נסיבות משמעותי במצבו של צייג מאז שהסכים לסך של 4,000 ₪, וכן בהינתן גילו הצעיר ופוטנציאל ההשתכרות שלו, כמו גם לנוכח גובה הסכומים שהציע במסגרת הצעות הסדרי הנושים השונות שהגיש מעת לעת במהלך ההליכים – הרי שהסכום האמור תואם את יכולותיו. בית המשפט גם דחה את הטענה שיש בהרעה במצבם הכלכלי של הוריו של צייג כדי להצדיק הפחתה בגובה התשלום העתי, שכן אביו של צייג הוא זה שלמעשה שילם את הכספים במהלך כל התקופה, וזאת מאחר שלא הובאו "אסמכתאות של ממש" לביסוסה.

5.

בחלוף קצת למעלה מחודשיים ממתן החלטה זו, ביום 25.8.2020, הגיש צייג בקשה נוספת להפחתת צו התשלום העתי, והפעם לסך של 900 ₪ לחודש. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 21.9.2020, כאשר בית המשפט המחוזי הפנה להחלטתו הקודמת מיום 9.6.2020, על נימוקיה, והטעים כי צייג לא הצביע על שינוי נסיבות שהתרחש מאז שזו ניתנה, שיש בו כדי להביא למסקנה שונה.

מכאן הבקשה שלפַני.

6.

צייג סבור כי בית המשפט שגה בדחותו את בקשתו להפחתת צו התשלומים. לשיטתו, תאונת הדרכים שעבר והשיקום שבא בעקבותיה, כמו גם ניתוח נוסף שעבר במאי 2020; העובדה שאמנם מצא עבודה, אך לא ניתנות לו בה שעות עבודה באופן מספק; העדר יכולתם של הוריו לסייע לו למן התפשטות נגיף הקורונה; והעובדה שלאחרונה הורו לו הוריו לעזוב את ביתם, והוא עבר לגור בדירה שכורה, דבר שהוסיף דמי שכירות לסך הוצאותיו – כל אלה מובילים למסקנה המתבקשת שהתשלום הנוכחי גדול על מידותיו ויכולותיו. מכאן, לאור נוהל הכונס הרשמי 13 "אמות מידה לקביעת תשלום חודשי לחייב" (12.5.2020), הרי שיש להפחית במידה משמעותית בתשלום העתי בו הוא חייב. כמו כן, במישור הדיוני טוען צייג כי נפלו פגמים רבים בהחלטת בית המשפט. בכלל זה מלין צייג על כך שלא נערך דיון ענייני בבקשתו; על כך שההחלטה איננה מנומקת דיה; ועל כך שההחלטה ניתנה מבלי שמומשה זכותו להגיב לעמדת המנהל המיוחד. על כן, בהינתן שינוי הנסיבות שחל בחייו בעקבות פרוץ מגפת הקורונה; בהינתן שלדידו נכון לעת הזו הוא מממש את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלו; ובהינתן הפגמים הדיוניים עליהם הצביע – מבקש צייג כי נורה על הפחתת התשלום העתי לסך של 900 ₪.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה. התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית משפט של פשיטת רגל – תֵעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד; ובפרט כאשר עסקינן בטענות חייב באשר למידת כושר השתכרותו, הנטענות במישור העובדתי (רע"א 6256/20 ורולקר נ' כונס הנכסים הרשמי (3.11.2020)). בענייננו, כלל טענותיו של צייג בעניין גובה צו התשלומים נטענו ביחס לנסיבותיו הפרטניות של המצב בו הוא מצוי. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.6.2020 ניתנה לאחר ששקל דברים אלה, תוך התרשמותו והיכרותו האישית את נסיבות המקרה; והוא הדין בנוגע להחלטתו מיום 21.9.2020, שניתנה לאחר שבית המשפט מצא שלא חל שינוי נסיבות בעניינו של צייג. לא שוכנעתי אפוא כי ענייננו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור.

8.

באשר לטענות במישור הדיוני – אכן, ההחלטה מיום 21.9.2020 ניתנה מבלי שהתאפשר לצייג לממש את זכותו להגיב לתשובת המנהל המיוחד – ומוטב היה אלמלא כן (תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 2968/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (12.8.2018)). דא עקא, שבין ההחלטה מיום 9.6.2020 ועד הגשת הבקשה השניה להפחתת צו התשלומים חלף זמן קצר, שבו לא התרחש כאמור שינוי נסיבות משמעותי. בנסיבות אלה, גם במישור הדיוני אינני סבור כי נפל פגם חמור דיו שיש בו כדי להצדיק את התערבותי.

9.

אשר על כן, הבקשה – נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.