רע"א 6301-22 רע"א 6301-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת פ' גילת כהן) בפש"ר 16673-04-16 מיום 6.6.2022 בה נדחתה בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 3.5.2022.

העובדות הצריכות לעניין

1.ביום 10.4.2016 ניתן כנגד המבקש צו כינוס נכסים (להלן צו הכינוס), והמשיב 1 (שיכונה להלן הנאמן), מונה כמנהל מיוחד לנכסיו. במסגרת הליך פשיטת הרגל הוגשו כנגד המבקש 14 תביעות חוב. הנושה העיקרית של המבקש היא המשיבה 3 - גרושתו של המבקש ואמם של שלושת ילדיהם המשותפים (היא תוכנה להלן: הנושה). תביעת החוב של הנושה הוגשה בגין שני רכיבים: חוב מזונות בדין קדימה וחוב נטען שמקורו בחלוקת רכושם המשותף. זהו החוב הרלוונטי לענייננו.

2.מסכת העובדות המלאה בסכסוך בין המבקש לנושה סבוכה ומורכבת ממספר הליכים שנדונו בערכאות שיפוטיות שונות, וברובה אינה מהותית לצורך הכרעה בבקשה דנן. לענייננו יצוין בתמצית כי לחייב ולנושה היה נכס מקרקעין משותף (להלן הנכס) בו הם התגוררו במהלך חייהם המשותפים. ביום 24.11.2016 נקבע על-ידי בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע (תיק 868053/10) שדן בחלוקת הרכוש ביניהם, כי השיתוף בנכס יפורק כך שלמבקש יהיו זכויות ב-57% משוויו ולנושה זכויות ב-43% משוויו, בניכוי מחצית מסך החובות על הנכס והמשכנתא כשיעורם במועד הקרע בין בצדדים ביום 10.11.2014 (ראו: החלטות בית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע מימים 24.11.2016, ו-26.5.2020). בנוסף, ערך בית הדין הרבני הגדול איזון משאבים בין הצדדים ביחס לסכום של 312,490 ₪ ששילם המבקש בגין המשכנתא ממועד הקרע בקיזוז דמי שימוש לזכות האישה עבור מגוריו בנכס עד חודש מאי 2019. בסופו של דבר נקבע כי לנושה יש חוב כלפי המבקש בסך של 12,245 ₪ (ראו: החלטת בית הדין הרבני הגדול בתיק 1084024/4 מיום 10.5.2021).

3.כחלק מהליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בבית משפט קמא, אישר בית המשפט ביום 7.1.2020 את מכירת הנכס לשם השבת חובות המבקש לנושיו.

4.ביום 14.6.2020 הגיש הנאמן עדכון ובקשה לבית משפט קמא לאשר לנושה דיבידנד ביניים. בבקשה זו פירט הנאמן את התחשיבים הנוגעים לתביעת החוב של הנושה בעניין חלוקת הרכוש המשותף, תוך שהוא מסתמך על החלטות בתי הדין הרבניים המפורטות לעיל. מהעדכון שמסר הנאמן עולה כי הוא והמבקש שילמו ממועד הפירוד סך של 679,372 ₪ עבור המשכנתא, כאשר יש לייחס מחצית מסכום זה קרי סך של 339,686 ₪ לנושה. בהתאם לכך, קבע הנאמן כי הנושה תהיה זכאית ל-43% משווי הנכס בקיזוז חצי מסכום המשכנתא (339,686 ₪) והיטל ההשבחה. בנוסף, הנאמן ציין כי הנושה הסכימה שחובותיה למבקש יקוזזו מהכספים להם היא זכאית במסגרת ההליך. לכן הובהר כי בהתחשבנות הכוללת בין הצדדים יהיה מקום לחשב את טענות המבקש בדבר קיזוזים נוספים נטענים ואת טענות הנושה ביחס לדמי שימוש ומזונות לאחר מועד צו הכינוס.

למען שלמות התמונה יצוין כי כעולה מהודעת הנאמן, תביעת חוב המזונות של הנושה אושרה בדין קדימה, אולם בין הצדדים התעוררה מחלוקת ביחס לחובות שנוצרו בגין המזונות לאחר צו הכינוס. בסוגיה זו הפנה הנאמן את המבקש והנושה ללשכת ההוצאה לפועל לצורך בירור טענותיהם.

5.ביום 2.7.2020 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' כהן) כי "הכרעת הנאמן בתביעת החוב (קרי, הודעת העדכון מיום 14.6.2020, ר.ר) של הנושה תקפה ומחייבת בהליך זה". עוד נקבע כי לשכת ההוצאה לפועל תכריע ביתרת חוב המזונות.

ביום 3.12.2020 ניתן למבקש צו הפטר על ידי בית המשפט (כבוד השופט ע' כהן) לפיו הוא פטור מכל החובות אשר צמחו לו עד ליום צו הכינוס. עוד נקבע כי היתרה שבקופת פשיטת הרגל תחולק לנושים שתביעותיהם אושרו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. יובהר כי בשלב זה טרם נערך חישוב סופי של חוב המבקש כלפי הנושה, מאחר שטרם התקבל מלוא התשלום בגין מכירת הנכס וטרם ניתנה הכרעה ביחס להיטל ההשבחה. יחד עם זאת, הנושה קיבלה לידיה ביום 31.8.2020 דיבידנד ביניים בסך של 500,000 ₪.

6.ביום 30.3.2021 הורה בית המשפט (כבוד השופט א' ברסלר-גונן) לנאמן להגיש תחשיב מלא של חוב המבקש כלפי הנושה ושל הקיזוזים שיש לערוך ביניהם. מעדכון הנאמן לבית משפט קמא ביום 30.5.2021 עולה כי התקבלה שומת היטל ההשבחה ולכן הגיעה העת לערוך את התחשיב הסופי בתביעת הנושה. עוד עולה כי הנאמן איפשר למבקש ולנושה להעלות בפניו טענות בקשר לתחשיב הסופי.

ביום 5.7.2021 הגיש הנאמן לבית משפט קמא הודעת עדכון לפיה הוא אישר את תביעת החוב של הנושה ביום 30.6.2021 על סך של 1,171,260 ₪ (אישור זה יכונה להלן: הכרעת החוב). בהכרעת החוב קבע הנאמן כי בהתחשב בדיבידנד שכבר שולם לנושה, הסכום הסופי שעל המבקש לשלם לה הוא 671,260 ₪. מהתחשיב שצורף להכרעת החוב עולה כי הנושה זכאית לסכום של 1,389,600 ₪ (43% מהתמורה בגין הנכס בצירוף סכום המזונות שאושר בעבר). כמו כן, נערך חישוב של הסכום אותו יש לקזז מהחוב בהתאם לתשלומי המשכנתא והוצאות נוספות. ביחס לנושא המשכנתא, שהוא הרלוונטי לענייננו, נקבע כי יש לקזז סך של 152,515 ₪ מהסכום הכולל (1,389,600 ש"ח). הנאמן אף ציין כי תקופת הערעור על הכרעת החוב היא 45 ימים.

7.ביום 29.9.2021 הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה שכותרתה "בקשה למתן הוראות", בה הוא ערך תחשיב של הקיזוזים שיש לערוך בינו לבין הנושה. המבקש עתר כי הנאמן ימסור תחשיבים של התשלומים ששולמו בגין המשכנתא ושל הקיזוזים שערך בין הצדדים. כן עתר המבקש כי ייקבע דיון במעמד הצדדים.

ביום 14.10.2021 החליט בית המשפט (כבוד השופט א' ברסלר-גונן) כי על המבקש להבהיר מדוע, בשים לב להכרעת החוב, נדרשת בקשה חדשה לגבי סוגיית הקיזוזים. כן ביקש בית המשפט מהמבקש להבהיר מדוע לא יועבר הדיבידנד לנושה בהתאם להכרעת החוב ולאחר מכן תחושב היתרה. משלא הוגשה תגובה של המבקש בעניין, קבע בית המשפט ביום 18.11.2021 כי אין סיבה שלא לחלק דיבידנד לנושה "לנוכח שהכרעת הדין (הכוונה ככל הנראה להכרעת החוב, ר.ר.) בעניינה חלוטה ועל פי הכרעת החוב שעסקה גם בעניין קיזוז".

ביום, 29.11.2021, הגיש המבקש בקשה נוספת (להלן הבקשה הנוספת) בה טען כי הוא החליף את בא-כוחו ולכן לא הגיב להחלטת בית המשפט מיום 14.10.2021 במועד. לטענתו, החישוב שערך הנאמן ביחס לחובו לנושה, אינו עולה בקנה אחד עם החלטות בתי הדין הרבניים. הנאמן חילק את סכום שהתקבל ממכר הנכס בין המבקש לנושה ורק לאחר מכן הפחית את ההוצאות, אף שהיה עליו להפחית קודם כל את ההוצאות והמשכנתא (שעמדה לגרסתו על סך של 656,000 ₪) משווי הנכס, ולאחר מכן לחלק את היתרה בין הצדדים בהתאם לאחוזים שנקבעו. עוד נטען כי הנאמן התעלם מחובות נוספים של הנושה כלפיו, ובפרט מחוב שנפסק לזכותו בפסק-דין של בית המשפט לענייני משפחה בתביעה שהגיש כנגד הנושה (תלה"מ 49179-03-18). משכך ביקש מבית משפט קמא שיורה לנאמן לבדוק את טענותיו.

בהחלטתו מיום 5.12.2021 קבע בית המשפט (כבוד השופט א' ברסלר-גונן) כי בבקשה הנוספת עותר המבקש למעשה כי בית המשפט יעיין מחדש בשורה של החלטות שניתנו בהליך לאחר קבלת ייצוג חדש. כן נקבע כי הבקשה הנוספת הוגשה ללא שהיא נתמכה בתצהיר, ונטענו בה טענות ערעוריות במהותן שאין מקומן בדרך-כלל בהליך של עיון חוזר.

בית המשפט הוסיף וקבע כי על המבקש להגיש בקשה חדשה בה הוא יבהיר מדוע לא הגיב בזמן להחלטות בית המשפט. בהתאם לכך הגיש המבקש בקשה חדשה ביום 5.12.2021 בה חזר למעשה על טענותיו (בקשה זו תכונה להלן: הבקשה החדשה). הנושה והנאמן הגישו את תגובותיהם לבקשה החדשה. הנאמן טען כי טענות המבקש נבחנו על-ידיו והוכרעו; כי המבקש לא העלה בפניו טענות נוספות; וכי למעשה מדובר בערעור על החלטה חלוטה של הנאמן בכסות של בקשה. עוד הוא טען כי לא נפלה כל טעות בהכרעת החוב שנערכה על ידיו.

8.ביום 31.1.2022 התקיים דיון בפני בית משפט קמא, שבסופו ציין ב"כ המבקש כי לאחר דין ודברים עם הנאמן הוחלט שהוא ימשוך את הבקשה החדשה. ב"כ המבקש הוסיף כי "ככל הנראה נגיש בקשה למתן אורכה להגשת ערעור בדרך המלך". לאור האמור, הבקשה החדשה נמחקה ונקבע שיש להעביר לידי הנושה את הכספים שהיא זכאית להם.

9.ביום 16.3.2022 הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא שכותרתה "בקשה מוסכמת להחייאת ההליך מטעם החייב (הוא המבקש, ר.ר) והנאמן" (להלן: הבקשה מיום 16.3.2022). בבקשה זו התבקש בית משפט קמא לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן גם: הפקודה), להורות על ביטול צו ההפטר ולאפשר למבקש להגיש את השגותיו בעניין הכרעת החוב ביחס לתביעת החוב של הנושה. המבקש טען כי נפלה טעות בחישוב שערך הנאמן מאחר שלא קוזז על ידיו סכום נוסף של 322,420 ₪ ששילם המבקש בגין המשכנתא לאחר מועד הקרע. נטען כי הנאמן היה צריך לקזז מהחוב מחצית מסכום זה ולכן הנושה התעשרה כתוצאה מהכרעת החוב על חשבונו בסך של 161,210 ₪.

כונס הנכסים הרשמי והנושה הגישו תגובות לבקשה מיום 16.3.2022. לטענתם, תביעת החוב הוכרעה והכרעת החוב כפי שהיא נקבעה על ידי הנאמן היא חלוטה. כן נטען כי אין לאפשר למבקש להעלות טענות נוספות שלא נטענו בעבר בקשר עם הכרעת החוב ולכן יש לדחות את בקשתו.

גם הנאמן הגיש את עמדתו ביום 21.4.2022, לאחר שהתבקש על ידי בית המשפט להבהיר האם הבקשה הוגשה על דעתו (ראו: החלטת בית משפט קמא מיום 20.4.2022). הנאמן הבהיר את הנסיבות בשלהן נתן את הסכמתו לביטול צו ההפטר והשבת המבקש להליכי פשיטת הרגל. לטענתו, הכרעת החוב היא חלוטה, והמבקש לא העלה בפניו קודם לכן דרישה לבחינתה או אסמכתא לתשלום הנטען. הנאמן הבהיר כי הוא "לא מכחיש כי באם היה עליו היום להכריע בתביעת החוב הטענה הייתה נבדקת ומתבקשת תגובת הצד השני". יחד עם זאת, הנאמן עמד על כך כי משניתן צו הפטר, מתעוררת שאלה משפטית - האם הוא מוסמך לבדוק את הכרעת החוב פעם נוספת. עוד הבהיר הנאמן כי לאחר שתינתן החלטה בעניין הבקשה לבטל את צו ההפטר ולהשיב את המבקש להליכי פשיטת הרגל, הוא ישקול את עמדתו המשפטית ביחס לסמכותו לשנות את הכרעת החוב ולבדוק אותה בשנית.

10.ביום 3.5.2022 דחה בית משפט קמא (כב' השופטת פ גילת כהן) את בקשתו של המבקש לביטול צו ההפטר ותיקון הכרעת הנאמן (להלן ההחלטה מיום 3.5.2022). בית המשפט עמד על כך שהכרעת החוב היא הכרעה חלוטה, תוך שהפנה להחלטה מיום 2.7.2020 נקבע כי המבקש לא השיג על הכרעה זו במועד הקבוע בדין, וכי ניתן צו הפטר בעניינו של המבקש אשר סיים את ההליך. עוד הבהיר בית משפט קמא כי נימוקי המבקש בבקשתו לא גובו באסמכתאות והמבקש לא הצביע על מקור נורמטיבי רלוונטי לביסוס טענותיו.

11.המבקש סירב להשלים עם התוצאה והגיש ביום 19.5.2022 בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 3.5.2022 (להלן: הבקשה לעיון מחדש). המבקש טען כי לאחר בדיקה נוספת התברר לו כי כלל לא נדרשת החייאת ההליך שעודו תלוי ועומד בבית המשפט; כאשר טרם חולקו מלוא הדיבידנדים בו לרבות שכר הטרחה של הנאמן וכונס נכסים. המבקש הפנה לסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל וטען כי משהנאמן "מודה בפה מלא כי נפלה שגגה וכי הלכה למעשה הנושה קיבלה כספים שלא כדין" יש להורות לו לבדוק את טענותיו פעם נוספת ולתקן בהתאם את הכרעת החוב ביחס לנושה. עוד הוסיף המבקש כי ביום 3.5.2022 ניתן פסק דין בערעור על פסק הדין בבית משפט לענייני משפחה (עמ"ש 72323-10-21, להלן: פסק-הדין מיום 3.5.2022) המחייב גם הוא לעדכן את הקיזוזים בין הצדדים. הנושה והנאמן התנגדו לבקשה.

ביום 6.6.2022 דחה בית משפט קמא (כב' השופטת פ גילת כהן) את הבקשה לעיון מחדש (להלן: ההחלטה מיום 6.6.2022). בית המשפט קבע שאין בפסק הדין מיום 3.5.2022 כי להצדיק עיון מחדש בהחלטתו מיום 3.5.2022. בית משפט קמא שב והבהיר כי ההליך פשיטת הרגל הסתיים ואין מקום להידרש לדיון בסוגיות שהוכרעו ובהחלטות שהפכו לחלוטות. עוד הובהר כי זכות הטיעון של המבקש אינה נפגעת והוא רשאי להביא את טענותיו בעניין חוב המזונות, קיזוז הכספים וההתחשבנויות כספיות בינו לבין הנושה בהליכי הוצאה לפועל.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

טענות המבקש

12.בבקשתו עתר המבקש כי בית המשפט יבטל את ההחלטה מיום 6.6.2022 ויאפשר לו לחזור להליכי פשיטת הרגל לצורך הכרעת חוב מחודשת של הנאמן בתביעת החוב של הנושה.

המבקש טען כי עקב החלפת הייצוג בתיק לא עלה בידיו להגיש באמצעות בא כוחו הקודם השגות במועד הקבוע בתקנות. לטענתו, הוא הפציר בבא-כוחו הקודם לבדוק את הכרעת החוב, ולמרות זאת בא כוחו לא עשה כן. לכן לא הוגש ערעור מטעמו על הכרעת החוב באופן שגרם לו לנזק בסך של 156,245 ₪.

13.לגופם של דברים, המבקש הפנה להכרעת החוב ובפרט לקיזוזים שערך הנאמן בקשר עם המשכנתא על הנכס. לטענתו, הקיזוזים של הנאמן מוטעים ואין זה ברור איך הוא הגיע לסכום שנקבע על-ידיו. טענתו העיקרית היא כי הנאמן התעלם מכספים נוספים ששולמו על-ידיו בגין המשכנתא.

המבקש טען כי הנאמן הסכים גם הוא כי נפלה טעות באופן החישוב ובהכרעת החוב ולכן הסכים שתוגש לבית משפט קמא בקשה משותפת לתיקון הטעות, היא הבקשה מיום 16.3.2022. לטענתו, בנסיבות אלה, בהן הנאמן מודיע שנפלה טעות באופן החישוב, היה על בית משפט קמא לאפשר לו לבצע בדיקה מחודשת של הכרעת החוב.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי למסקנה כי יש לדחותה ללא צורך בתשובת המשיבים.

15.ראשית יודגש כי הבקשה שלפניי אינה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 3.5.2022, אלא על ההחלטה בבקשה לעיון מחדש באותה החלטה. יחד עם זאת, הלכה למעשה, תוקף המבקש בבקשה דנן את ההחלטה מיום 3.5.2022 בגדרה נדחתה בקשתו להורות על ביטול צו ההפטר שניתן בעניינו לצורך בדיקה מחודשת של הכרעת החוב של הנאמן בתביעת החוב של הנושה. המועד להגיש ערעור על החלטה זו חלף בהתאם לתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אין מקום לאפשר למבקש "לעקוף" את המועדים שנקבעו בדין בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה נושא הבקשה דנן (ראו: רע"א 1534/19 רשיד נ' עו"ד לירן שלום – המנהל המיוחד (31.3.2019); רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc נ' שומרי משקל בע"מ (24.12.2019)).

למעשה, די בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך יובהר כי גם לגופם של דברים אינני סבורה שיש להתערב בהחלטה מיום 6.6.2022 או בהחלטה מיום 3.5.2022.

16.ההחלטה מיום 6.6.2022 – כאמור, בהחלטה זו נדחתה הבקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 3.5.2022. הכלל הוא כי לא תתקבל בקשה לעיון חוזר במקרים שבהם הטענות המועלות בבקשה הן ערעוריות באופיין או כאשר לא חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה (ראו למשל: רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב (18.10.2015); רע"א 1865/22 אהרון פסגות (2003) בע"מ נ' מרציאנו, פסקה 20 (25.7.2022)). במקרה דנן, המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות או גילוי עובדה חדשה שלא הייתה ידועה בזמן מתן ההחלטה מיום 3.5.2022, המצדיקה עיון מחדש בה.

לשיטת המבקש כפי שעולה מהבקשה שהגיש לבית משפט קמא, יש לעיין מחדש בהחלטה מיום 3.5.2022 מהטעם שלאחר בדיקה נוספת התברר לו שאין צורך בהחייאת ההליך שכן הוא עודנו תלוי ועומד בפני בית משפט קמא. אלא שלא הייתה כמובן כל מניעה שהמבקש יערוך בירור כזה (שהוא משפטי ולא עובדתי) אף קודם לכן. ממילא העובדה שלא כל הדיבידנדים חולקו עדיין, אינה משנה את הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה מיום 3.5.2022 שלפיה הכרעת החוב ובכלל זה ההכרעה ביחס לתביעת החוב של הנושה הפכה לחלוטה.

טענה נוספת של המבקש היא כי ביום בו ניתנה ההחלטה מיום 3.5.2022, ניתן גם פסק-דין בערעור על פסק הדין בבית משפט לענייני משפחה שחייב לעדכן את הקיזוזים בין הצדדים. גם נסיבה זו אינה מצדיקה עיון מחדש. הכרעת החוב של הנאמן שהפכה לחלוטה, אינה מתיימרת להכריע בכלל החובות של המבקש והנושה אלא רק בחובות שהיו לפני הנאמן בעת מתן ההחלטה. כפי שציין בית משפט קמא, זכות הטיעון של המבקש ביחס לחובות של הנושה כלפיו, בין היתר מכוח פסק הדין בערעור בבית המשפט לענייני משפחה, אינה נפגעת והוא רשאי להביא את טענותיו בהקשר זה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים ביחס לחוב המזונות.

17.באשר להחלטה מיום 3.5.2022 – כעולה מתיאור ההליך בבית משפט קמא, הקביעה בדבר אופן חישוב חוב הנושה הוגשה לבית המשפט ביום 14.6.2020. ביום 2.7.2020 קבע בית משפט קמא כי הכרעה זו תקפה ומחייבת. צו ההפטר בעניינו של המבקש ניתן ביום 3.12.2020, והכרעת החוב בתביעת הנושה ניתנה ביום 30.6.2021.

טענות המבקש, הן בבקשה דנן והן בפני בית משפט קמא, נטענו כנגד הכרעת החוב מיום 30.6.2021, ובפרט ביחס לחישוב הקיזוזים בגין תשלומי המשכנתא. למעשה, הגם שהמבקש הגדיר את בקשתו מיום 16.3.2022 כ"בקשה מוסכמת להחייאת ההליך מטעם החייב (הוא המבקש, ר.ר) והנאמן", מדובר בערעור על הכרעת החוב והמבקש אף הפנה בבקשתו לסעיף 150 לפקודה המאפשר השגה על החלטת הנאמן.

כזכור בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 3.5.2022 לאחר שנקבע כי הכרעת החוב היא חלוטה וכי המבקש לא הצביע על אסמכתאות רלוונטיות לביסוס טענותיו או על מקור נורמטיבי להתערבות בהכרעת הנאמן. במאמר מוסגר יוער כי בית משפט קמא הפנה להחלטה מיום 2.7.2020 שנתנה תוקף לקביעות הנאמן מיום 14.6.2020, ולא להכרעת החוב הרלוונטית מיום 30.6.2021. מכל מקום, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, שכן, כפי שיובהר להלן, גם הכרעת החוב מיום 30.6.2021 הפכה לחלוטה.

18.בהתאם לסעיף 184 לפקודה, ערעור לפי סעיף 150 לפקודה יש להגיש בתוך 45 ימים (ראו: רע"א 5077/16 שיבר נ' כונס הנכסים הרשמי (14.3.2017)). הנאמן אף ציין כך מפורשות בהכרעת החוב.

מכאן כי על המבקש היה להגיש ערעור עד ליום 30.9.2021. חלף כך הגיש המבקש ביום 29.9.2021 "בקשה למתן הוראות" במסגרתה ביקש בין היתר לקבל תחשיבים מהנאמן לעניין הקיזוזים. בקשה זו נדחתה. זאת מאחר שהמבקש לא הבהיר, בניגוד להחלטה מיום 14.10.2021, את הטעם להגשתה. בית המשפט קבע בהחלטתו כי ההחלטה בתביעת החוב מיום 30.6.2021 שעסקה גם בסוגיית הקיזוז היא חלוטה.

בהמשך, ולאחר שחלף מועד הערעור על הכרעת החוב, הגיש המבקש בקשות נוספות בהן העלה טענות כנגד התחשיב של הנאמן בהכרעת החוב (הבקשות מימים 29.11.2021 ו-5.12.2021). בסופו של דבר, לאחר דיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 31.1.2022, ביקש המבקש לתקוף את הכרעת החוב על-ידי הגשת בקשה למתן אורכה להגשת ערעור ובקשותיו נמחקו. אולם, חלף הגשת בקשה למתן אורכה להגשת ערעור על הכרעת הנאמן, הגיש המבקש ביום 16.3.2022 בקשה במסגרתה הוא ביקש להשיג על הכרעת החוב.

בקשה זו הוגשה בחלוף למעלה משמונה חודשים מהכרעת החוב, מבלי שהמבקש הצביע על טעם מיוחד שאף היה מצדיק מתן אורכה בהתאם לסעיף 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי (להרחבה על השיקולים העומדים בבסיס סעיף 176(ב) לתקנות ראו: רע"א 3010/18 שריף עביד נ' עו"ד יניב אינסל, פסקה 10 (7.10.2018)). בהקשר זה יצוין כי אין בטענת המבקש בדבר החלפת הייצוג כדי להוות טעם מספק לאיחור הניכר בבקשתו וכדי לפגוע בעקרון סופיות הדיון (ראו למשל רע"א 707/20 יהודה בן עזרא נ' כונס הנכסים הרשמי (18.10.2020)) לא זו אף זו; המבקש העלה טענות חדשות כנגד הכרעת החוב וחישוב הקיזוזים שערך הנאמן במסגרתה. כך, בעוד שקודם לכן טען לשגיאה בסדר ההפחתות שביצע הנאמן ולקיזוזים נוספים שלא הביא בחשבון, בבקשה מיום 16.3.2022 כמו גם בבקשה דנן, הוא טוען כי הנאמן לא הביא בחשבון סכום נוסף ששילם המבקש בעצמו בגין המשכנתא.

19.אף לגופם של דברים, אין זה מתפקידו של בית המשפט לבדוק את תביעת החוב ולהתערב בהכרעת החוב אלא אם כן הוגש ערעור, כאשר גם אז ההתערבות היא מצומצמת עד מאד (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד שושני (27.12.2010); ע"א 8373/21 יהודה שושני נ' אחד לבנין בע"מ (03.04.2022), בפסקה 11). כעולה מתיאור השתלשלות העניינים שלעיל, הנאמן איפשר למבקש ולנושה להעלות בפניו את טענותיהם ביחס לתביעת החוב והקיזוזים ביניהם. בסופו של דבר הנאמן נתן הכרעה מנומקת ומפורטת לאחר ששקל ובחן את מלוא טענות הצדדים. טענותיו של המבקש אותן הוא מעלה כיום ביחס לתשלום נוסף שבוצע על-ידיו, כלל לא הוצגו בפניו קודם לכן.

עוד יובהר, כי מעמדתו של הנאמן כפי שהיא עולה מכתבי בית-הדין עולה כי הוא לא הגיע לכלל מסקנה כי נפלה טעות בהכרעת החוב ובחישובים שערך במסגרתה. כל שציין הנאמן הוא שככל שטענת המבקש הייתה מועלית בזמן אמת, הוא היה בוחן אותה ומאפשר לנושה להתייחס אליה. משכך, בקשת המבקש אף אינה עומדת בתנאי תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, שלשונה: "נמנע הנאמן מלהגיש לבית המשפט בקשה כאמור, רשאי החייב, או כל נושה, או הכונס הרשמי, לבקש מבית המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה". תקנה זו מאפשרת לחייב לבקש מבית המשפט לבטל תביעת חוב, אולם תנאי מקדים הוא כי הנאמן בתביעת החוב מצא שהתביעה אושרה שלא כיאות אך נמנע מלהגיש בקשה לבטלה בהתאם לסמכות הנתונה לו בתקנה 95(א) [(ראו: רע"א 2251/22 שפייזמן נ' עו"ד עובדיה כהן (12.4.2022); ע"א 706/13 פישר נ' יוכמן (30.11.2014)). יצוין כי תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל בוטלה במסגרת סעיף 4 לתקנות פשיטת הרגל (תיקון), התשע"ט-2019 אך היא חלה במקרה דנן בשים לב למועד פתיחת הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המבקש וסעיף 373(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקול כלכלי, התשע"ח-2018.

20.אם כן, משהפכה הכרעת החוב לחלוטה ומשהמערער לא הגיש ערעור במועד ולא ביקש להאריך את המועד להגשת הערעור – אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטה לדחות את בקשתו מיום 16.3.2022.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.