רע"א 707/20 יהודה בן עזרא נ. כונס הנכסים הרשמי

עיקר הטענות שמעלה המבקש נגד דחיית בקשתו לעיון חוזר בפסק הדין, הריהן טענות בעלות אופי ערעורי, המכוונות כלפי פסק הדין גופו. בעניינן, יהיה לו, לעותר, יומו לפני ערכאת הערעור, במסגרת הדיון בערעור שהגיש נגד פסק הדין. אשר להחלטה בדבר דחיית הבקשה לעיון חוזר ולביטול פסק הדין – לא מצאתי עילה להתערב בה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי "החייב לא העלה לפני בית המשפט כל עובדה או טענה שלא הייתה לפניו ערב מתן פסק הדין או לא יכול היה להעלותן במועד. הלכה למעשה, מבקש החייב להפוך ערכאה זו לערכאת ערעור על עצמה. כמו כן, משעסקינן בהחלטה מכריעה לא העלה החייב כל טענה אשר תצדיק את ההתגברות על שיקול סופיות הדיון" (פסקה 18 להחלטה מושא בקשה זו). קביעות אלו מקובלות עלי במלואן. המסמכים והטענות שעל סמכם ביקש החייב להצדיק את ביטולו של פסק הדין, היו בידיעתו – ולמצער, צריכים היו להיות בידיעתו – עובר למתן פסק הדין. אעיר בהקשר זה, כי החלפת ייצוג אינה מקימה עילה לעריכת מקצה שיפורים, לבטח לא כשזו נעשית לאחר מתן פסק הדין. בצדק קבע אפוא בית המשפט המחוזי, כי לא הוצג לפניו טעם משכנע להורות על ביטול פסק הדין שניתן לאחר שמיעת מלוא טענות הצדדים, תוך כרסום בעקרון סופיות הדיון.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.