פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
706/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט צ' זילברטל
המערער:
דוד חיים פישר
נ ג ד
המשיבים:
1. רו"ח צבי יוכמן
2.
Credem International (Lux)
S.A.
3.
SACE S.P.A
4. הכונס הרישמי
ערעור על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בבאר שבע בתיק פר"ק 5001/98 שניתנה ביום 13.12.2012 על ידי כב'
סג"נ השופטת שרה דברת
תאריך הישיבה:
ב' בכסלו התשע"ה (24.11.14)
בשם המערער:
עו"ד עובדיה בלס; עו"ד יוסף יפרח
בשם המשיב 1:
עו"ד אלון קלמנסון; עו"ד איל מלכה
בשם המשיבים 3-2
:
עו"ד יואב הרטמן; עו"ד נועם זמיר
בשם המשיב 4:
עו"ד שמרית מלמן
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
1.
המערער היה בעבר מנהלה של חברת ס. דנהיל תעשיות כלליות בע"מ (להלן: החברה ) שניתן לגביה צו פירוק. הליכי הפירוק החלו עוד בשנת 1999 ונדונו, בהקשרים שונים, בערכאות המשפטיות, לרבות בבית משפט זה. בגדר הליכי הפירוק דן המשיב 1, מפרק החברה (להלן: המפרק ), בין היתר, בתביעות חוב שהגישו המשיבות 3-2 בהמשך לפסק הדין שניתן בע"א 2703/07 פישר נ' רו"ח יוכמן
(17.4.2011). יצוין, כי בעבר נפסק שהמערער חב אישית בחובות החברה. לפיכך היה למערער ענין בתביעות החוב שהגישו המשיבות 3-2 למפרק. המערער טען, בין היתר, שהמשיבות 3-2 אחרו בהגשת תביעות החוב. ביום 18.8.2012 ניתנה החלטת המפרק בגדרה התקבלו תביעות החוב באופן חלקי. המערער, שהיה מעונין להשיג על החלטת המפרק בתביעות החוב, הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה במגמה שבית המשפט ישנה את החלטת המפרק. הבקשה הוגשה לבית משפט קמא 50 ימים לאחר המצאת החלטות המפרק למערער. המשיבים טענו כי המערער אחר בפנייתו לבית המשפט נוכח הוראת תקנה 40 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות הפירוק ), הקובעת כי פניה לבית המשפט "מצד מי שנפגע ממעשה או מהחלטה של המפרק" תיעשה בתוך 30 יום מהמועד בו נודע לו על ההחלטה. בתגובה טען המערער, כי הבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי הוגשה מכוח הוראת תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: תקנות פשיטת הרגל ). בית המשפט המחוזי (כב' השופטת
ש' דברת , ס. נשיא) דחה טענה זו של המערער ופסק כי הוראת תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל אינה חלה על המערער שכן אין הוא נמנה על הגורמים הנזכרים בתקנה זו כמי שרשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל החלטת נאמן בתביעת חוב. בתום הדיון בבית המשפט המחוזי ובטרם מתן ההחלטה, הגיש המערער בקשה חלופית - להארכת המועד להגשת בקשה לפי תקנה 40 לתקנות הפירוק. בקשה זו נדחתה, בין היתר, כיוון שלא נתמכה בתצהיר, כיוון שאין בה טעם מיוחד כנדרש (שהרי מדובר במועד שנקבע בחיקוק) ואפילו טעם "רגיל" לא נמצא בה.
מכאן הערעור.
2.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הן אלו שבכתב והן אלו שנטענו על-פה בעת הדיון בערעור, אנו סומכים ידינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל הנימוקים שביסודו. השגת המערער על החלטת המפרק בתביעות החוב של המשיבות 3-2 אמורה להיות מוגשת לבית המשפט על-פי הוראת תקנה 40 לתקנות הפירוק ובמסגרת המועד הקבוע בה. תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל לא נועדה לסיטואציה הנדונה בענייננו. תקנה זו חלה כאשר מדובר במצב בו נאמן נמנע מלהגיש לבית משפט בקשה לבטל תביעת חוב כאשר הוא מוצא שתביעת החוב אושרה שלא כיאות. או-אז רשאים החייב, כל נושה או הכונס הרשמי לבקש מבית המשפט לבטל תביעת חוב שאושרה שלא כיאות. משום כך גם לא נקבע בתקנה 95 מועד מוגדר להגשת הבקשה לבית המשפט. במצב הדברים בתיק דנא, ברי כי חלה הוראת תקנה 40 לתקנות הפירוק, המיועדת בדיוק לסוג מקרים כזה; מה גם שהמערער אינו בגדר "נושה" (לענין תקנות 95(ב) ו-96 לתקנות פשיטת הרגל) ואינו בגדר "חייב" (לענין תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל) נוכח הגדרת "חייב" בתקנה 52 לתקנות הפירוק. אכן, למערער יש ענין מובהק בהחלטה אליה הגיע המפרק בתביעות החוב, אך פנייתו בהשגה על החלטה זו צריכה להיעשות מכוח הוראת תקנה 40 לתקנות הפירוק, שהיא ההוראה המתאימה לסיטואציה דנא.
הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב 1 הוצאות בסך 15,000 ש"ח, למשיבים 3-2 הוצאות בסך 15,000 ש"ח ולמשיב 4 הוצאות בסך 15,000 ש"ח.
ניתן היום, ח'
בכסלו התשע"ה (30.11.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט