פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2251/22
לפני:
כבוד השופט ש' שוחט
המבקשים:
1. יצחק שפייזמן
2. חנן שפייזמן
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד עובדיה כהן
2. עו"ד רונן וינברג
3. כונס הנכסים
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.2022 בפר"ק 44131-04-13 שניתנה
על ידי כבוד השופט א' רון
בשם המבקשים:
עו"ד צבי שילה
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בפר"ק 44131-04-13 (כבוד השופט א' רון ), מיום 16.2.2022, בה נדחו השגות המבקשים על הכרעות חוב שניתנו על-ידי המשיבים 2-1 במסגרת הליך פירוק בנוגע לחברת ש.א.א.ש. אופסט בע"מ (להלן: החברה ).
רקע עובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי
1.
ראשיתו של ההליך קמא ביום 24.4.2013, עם הגשת בקשה לפירוק החברה על-ידי עובדיה. ביום 21.3.2016 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו פירוק לחברה ועל מינוי המשיב 1 כמנהל מיוחד לנכסיה. בהמשך הדרך, מינה בית המשפט המחוזי את המשיבים 2-1 למפרקים קבועים לחברה (להלן: המפרקים ). במסגרת הליך הפירוק הגישו נושי החברה 8 תביעות חוב. המפרקים הכריעו בתביעות החוב האמורות, באופן שש תביעות חוב נדחו ושש תביעות חוב התקבלו. ביום 6.10.2021 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בנוכחות המבקשים – בעלי מניותיה של החברה – במסגרתו ציינו המפרקים כי מצבת חובות החברה, לאחר אישור תביעות החוב, עומדת על סכום של כ-630,000 ש"ח; וכי בבעלות החברה נכס מקרקעין (להלן: הנכס ) ששוויו כ-2 מיליון ש"ח. בנסיבות אלה, המפרקים סברו כי כל שנותר הוא " לחסל את החברה על-ידי מכירת הנכס " – בין אם באמצעות מכירתו ובין אם על דרך של פדיון הזכויות בו על-ידי המבקשים – וזאת על-מנת שהנושים יוכלו להיפרע את מלוא חובם מהחברה. בהחלטתו מאותו היום הורה בית המשפט המחוזי למפרקים להגיש לעיונו דו"ח מסכם, וזאת " במגמה להוביל לסיום ההליך ".
2.
ביום 1.12.2021 הגישו המפרקים דו"ח מסכם שבמסגרתו הם חזרו על העמדה שהוצגה מטעמם בדיון מיום 6.10.2021. בין היתר, צוין כי התשלומים שרובצים על החברה לרבות תביעות החוב שאושרו (בסכום של 633,290 ש"ח) ושכר טרחת המפרקים, מגיעים לכדי סכום כולל של כ-800,000 ש"ח; וכי שוויו של הנכס הוערך בסכום של כ-2 מיליון ש"ח, אף שניתן לומר כי לנוכח מצב השוק מחירו גבוה אף יותר. המפרקים שבו, אפוא, על הצעתם האמורה בדבר שני האפיקים האפשריים לסיומו של ההליך – מימוש זכויות החברה בנכס על-ידי המבקשים או מכירתו לצד שלישי. ביום 3.1.2022 הודיעו המפרקים לבית המשפט המחוזי כי לא הוגשה הצעה כלשהי מטעם המבקשים למימוש הזכויות בנכס, כך שבנסיבות אלה יש להורות על מכירתו ועל סילוק חובות החברה באמצעות התמורה שתתקבל. לפיכך, ביקשו המפרקים לשכור את שירותיו של שמאי לשם מתן חוות דעת שמאית מעודכנת בכל הנוגע לשוויו המדויק של הנכס טרם מכירתו. בהחלטתו מאותו היום קיבל בית המשפט את בקשת המפרקים והורה להם להגיש לעיונו הצעת מחיר למתן שמאות, שתיבחן לגופה.
3.
ביום 1.2.2022 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה במסגרתה עתרו לשני סעדים שונים (להלן: הבקשה מיום 1.2.2022 ): האחד , לפדיון הזכויות בנכס; ו השני , להפחתת סכומי תביעות החוב שאושרו על-ידי המפרקים מכוח תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה -1985 (להלן: תקנות פשיטת הרגל ) . בהחלטתו, שניתנה על אתר, ציין בית המשפט המחוזי כי " ראוי היה שתוגשנה בקשות אלה, שהן שונות במהותן, בנפרד "; וכי " הכרעות החוב חלוטות זה זמן רב ". חרף האמור, הורה בית המשפט המחוזי למפרקים להגיש תשובה לבקשה ככל שהיא נוגעת לסעד שעניינו הפחתת תביעות החוב ולטענה כי הן הפכו חלוטות. בתשובת המפרקים נטען, כי תביעות החוב הוכרעו בין השנים 2019-2017; כי אלה הומצאו לידי המבקשים כבר במועד נתינתן; וכי בעיקרו של דבר, המפרקים אינם מתנגדים לכך שסכום חובותיה של החברה ישולם על-ידי המבקשים באמצעות רכישת הזכויות בנכס.
4.
בהחלטתו מיום 16.2.2022 – שכלפיה מופנית הבקשה דנן – קבע בית המשפט המחוזי כלהלן:
"1. הליך זה יוסיף ויתנהל על פי החוק, התקנות ומתכונות מקובלות.
2.הכרעות חוב חלוטות, לא תישקלנה עוד. רק ככל שיהיה בידי המבקשים להצביע על הכרעות חוב שאינן חלוטות, אם בכלל יש עוד כאלה, יוכלו הם לערער בעניינם.
3.אפשרות לרכישת הנכס תתבצע באחת משתי דרכים, שלמעשה, גם הן אף מתיישבות זה עם זה: תשלום מלוא הנשייה לנושים על פי הכרעות החוב, בתוספת שכר טרחת כונסי הנכסים, לרבות אגרת השגחה לכנ"ר, או הוצאת הנכס למכירה לכל המרבה במחיר, ובתוך כך יובהר שיוכלו, כמובן, גם המבקשים, להתחרות עליו.
4.בתוך 20 יום יגישו המנהלים המיוחדים [המפרקים] בקשה למתן הוראות במגמה להביא לסיום ההליך; אין מניעה שבכפוף לכל דין, אף תתבצע הידברות בין המנהלים המיוחדים לבין המבקשים".
מכאן, כאמור, בקשת רשות הערעור שבכותרת.
תמצית טענות המבקשים
5.
המבקשים סבורים, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נדרש להשגות שנכללו בבקשה מיום 1.2.2022 ביחס להכרעות החוב, וזאת על אף שבקשה זו התבססה על תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, אשר מאפשרת ל" חייב, או כל נושה, או הכונס הרשמי " לבקש מבית המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה . לשיטתם, לא מדובר בערעור על הכרעות חוב, אשר כפוף למסגרת זמנים שקבועה בחוק; כי אם בבקשה להפחתה או לשינוי סכומי הכרעות החוב, אשר ניתנת להגשה בכל עת ובלא תלות בסד זמנים כלשהו. המבקשים שבים בהרחבה על נימוקי ההשגות כלפי הכרעות החוב, ועותרים להכריע בהן לגופן לשם " קביעה מדויקת של גובה הסכומים הכספיים הכוללים הנדרשים לסיום ההליך של פירוק החברה ".
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבים.
7.
עיון בבקשת המבקשים מיום 1.2.2022, אשר עומדת במוקד ענייננו, מעלה כי יש בה משום ערעור על מספר הכרעות חוב שניתנו על-ידי המפרקים לכל המאוחר בשנת 2019. המבקשים מנסים, אמנם, לשוות לבקשתם האמורה נופך אחר בציינם כי אין להתייחס אליה " כאל ערעור, אלא כאל בקשה להפחתה או שינוי של בהכרת החוב ", וזאת לשם " קביעה מדויקת של גובה הסכומים הכספיים הכוללים הנדרשים לסיום ההליך של פירוק של החברה [...] לשם פדיון הנכס ". ניסיון זה של המבקשים נדון לכישלון.
בית המשפט המחוזי דחה, ובצדק, את הבקשה בקבעו כי אין מקום לשוב ולדון בהכרעות חוב שהפכו חלוטות זה מכבר. הטעם לכך הוא כי בקשת המבקשים לא עמדה, הלכה למעשה, בתנאי תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל.
8.
תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל קובעת בזו הלשון:
"(א)
מצא הנאמן שתביעת חוב אושרה שלא כיאות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנאמן ואחרי הודעה לנושה התובע, לבטל את התביעה או להפחית את סכומה.
(ב)
נמנע הנאמן מלהגיש לבית המשפט בקשה כאמור, רשאי החייב, או כל נושה, או הכונס הרשמי, לבקש מבית המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה".
בניגוד לעמדת המבקשים ולפרשנות שהם מנסים לצקת לתקנה האמורה, כבר נפסק בבית משפט זה, כי " תקנה זו חלה כאשר מדובר במצב בו נאמן נמנע מלהגיש לבית משפט בקשה לבטל תביעת חוב כאשר הוא מוצא שתביעת החוב אושרה שלא כיאות. או-אז רשאים החייב, כל נושה או הכונס הרשמי לבקש מבית המשפט לבטל תביעת חוב שאושרה שלא כיאות "
( ע"א 706/13 פישר נ' יוכמן , פסקה 2 (30.11.2014) הדגשות שלי ש' ש' (להלן: עניין פישר ) .
9.
ואכן , הפסיקה פירשה את הוראת תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל כשלובה בתקנה 95(א) לתקנות אלו, וככזו שמציבה תנאי מקדים להגשת בקשה לפי תקנה זו – כי הנאמן מצא שתביעת החוב אושרה שלא כיאות, אך נמנע מלהגיש לבית המשפט בקשה בנדון (ראו: רע"א 5077/16 שיבר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 5 (14.3.2017) ; פש"ר (מחוזי חיפה) 49752-07-11 גיא נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה (9.6.2015); פש"ר (מחוזי מרכז-לוד) 5094-07-20 ורנר נ' כונס נכסים רשמי תל אביב , פסקאות 11-9 (29.7.2021) ).
10.
משהמבקשים בענייננו לא קיימו את התנאי המקדים ולא פנו למפרקים בניסיון לשכנעם כי תביעות החוב אושרו שלא כיאות ובהתחשב בעמדת המפרקים ביחס לבקשה מיום 1.2.2022 ולנכונות הכרעות החוב – הרי שלא קמה למבקשים זכות להגשת בקשה לפי תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, מן הטעם שהתנאים לעשות כן כלל לא הבשילו. התוצאה שאליה הגעתי לא הייתה משתנה אף אם היו המבקשים מבססים את בקשתם על סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל – אשר מקנה אפשרות להשיג על החלטות הנאמן – וזאת לנוכח פרק הזמן המופלג שחלף מאז מתן הכרעות החוב על-ידי המפרקים ובהינתן שאלה הפכו חלוטות כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו (ראו והשוו למשל: פש"ר (מחוזי מרכז-לוד) 17252-10-16 שמש נ' קומה , פסקאות 18-14 (4.1.2022)).
11.
למען שלמות התמונה יצוין כי תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל בוטלה במסגרת סעיף 4 לתקנות פשיטת הרגל (תיקון), התשע"ט-2019 (ק"ת 8275, מיום 19.9.2019). עם זאת, תקנות פשיטת הרגל בנוסחן המקורי נכון לערב התיקון, עודן חלות על ענייננו – בהתאם לסעיף 373(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקול כלכלי, התשע"ח-2018 ובשים לב למועד פתיחתו של הליך הפירוק מושא הבקשה דנן.
12.
אשר לרצונם של המבקשים לרכוש את הנכס – החלטתו של בית המשפט המחוזי לא סתמה את הגולל על אפשרות זו. אדרבה, בהחלטה צוין מפורשות כי המבקשים רשאים, אם רצונם בכך, להתחרות על רכישת הנכס מידי הנאמן (פסקה 3 להחלטת בית המשפט המחוזי). הדברים מדברים, אפוא, בעד עצמם.
סוף דבר
13.
התוצאה היא כי בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"א בניסן התשפ"ב (12.4.2022).
ש ו פ ט