רע"א 10586/07 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י' זפט) מיום 29.11.2007 ומיום 3.12.2007 לפיהן נקבע כי על המבקש לצרף את המשיבים 3 ו-5 כמשיבים לתובענה וכי הסמכות העניינית בתובענה נתונה לבית המשפט לעניני משפחה.

עובדות המקרה

1.

המשיב 1 נקבע כבורר בהסכם פשרה שנערך ביום 10.7.2007 בין המבקש לבין אמו (המשיבה 3) ושני אחיו הבוגרים (המשיבים 4 ו-5). ביום 20.9.2007 פנה המבקש באמצעות בא כוחו למשיב 1 וביקש לקיים בדחיפות ישיבה מקדמית בבוררות בין בני המשפחה. לטענתו, המשיבים 4 ו-5 פועלים בסתר ומאחורי גבו להפרתו וסיכולו של הסכם הפשרה ונודע לו כי המשיבים 4 ו-5 הכינו לאבי המשפחה, המשיב 2, הלוקה לדבריו במחלת הדימנציה, צוואה חדשה ממנה מנשל המשיב 2 את המבקש. עוד טען המבקש כי הדבר נעשה ללא ידיעתו ותוך ידיעה כי המשיב 2 לוקה, על פי הנטען, במחלת הדימנציה ולפיכך אינו יכול לחתום על הצוואה מתוך רצון טוב וחופשי. עוד טען המבקש כי מי שסייע בהכנת הצוואה החדשה היה המשיב 1, אשר על פי הכוונת והנחיית המשיבים 4 ו-5, ערך והחתים את המשיב 2 על הצוואה חדשה.

2.

עקב פנייתו של המבקש נקבע מועד ישיבה מקדמית בבוררות ליום 30.10.2007 במשרדו של המשיב 1. על פי פרוטוקול הדיון (שנערך על ידי המשיב 1) ציין המשיב 1 כי לבקשת המשיבים 2 ו-3 ניסח להם לאחרונה צוואה שאף נחתמה בפניו כעד. משכך, ציין המשיב 1, אם לאחד הצדדים ישנה טענה כי הוא מנוע מלשמש כבורר, ראוי כי טענה זו תישמע "כאן ועכשיו". עוד ציין המשיב 1 כי הוא נוטה להימנע מלכהן כבורר. בפרוטוקול שערך המבקש מאותה הישיבה נכתב כי המשיב 1 הודיע כי אם למישהו יש טענה שהוא מנוע מלשמש כבורר, הוא מודיע כי ימנע מלהיות בורר. לאחר דברים אלה ביקש בא כוחו של המבקש מהמשיב 1 כי יפסול עצמו מאחר והתנהלותו פסולה. ביום 5.11.2007 ניתנה החלטתו של המשיב 1 לאור הישיבה שהתקיימה. בהחלטתו שב וציין המשיב 1 את נטיית ליבו להימנע מלכהן כבורר בסכסוך המשפחתי ובין היתר נקבע כי במידה והמבקש מתנגד לכהונתו של המשיב 1 כבורר, עליו להגיש בקשה מנומקת בכתב. על רקע דברים אלו, החל המבקש בהכנת תובענה כנגד המשיב 1, מאחר ולטענת המבקש התחייב המשיב 1 לפסול עצמו מלשמש כבורר בסכסוך המשפחתי.

3.

ב- 19.11.2007 התקבלה אצל בא כוחם של המשיבים 2 ו-3 פניה טלפונית מכתב של העיתון "ידיעות אחרונות". הכתב ביקש את תגובת בא כוחם של המשיבים 2 ו-3 ביחס לכתבה שעומדת להתפרסם בעיתון למחרת היום אודות תובענה אשר עתידה להיות מוגשת על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לטענת המשיבים 5-2 מדבריו של הכתב נלמד כי הוא מחזיק באותה תובענה וכי המבקש דאג להעביר את התובענה לידי העיתון, עוד בטרם הגשתה, על מנת להבטיח את פרסומה ברבים. בתגובה פנו המשיבים 3 ו-5 ביום 20.11.2007, עוד בטרם הוגשה התובענה על ידי המבקש, לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו איסור פרסום. לטענתם עניינה של התובענה הינו סכסוך בעניני משפחה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט שנלר) נעתר לבקשה במעמד צד אחד והורה על צו איסור פרסום על שמות המעורבים וכל פרט שעשוי לזהות מי מהמעורבים.

4.

התובענה עצמה הוגשה ביום 26.11.2007 והופנתה כנגד המשיב 1 (הבורר) בלבד. בתובענה עתר המבקש למתן צו אשר יאכוף על המשיב 1 את ההתחייבות, אשר על פי הנטען נטל, לפסול את עצמו מלשמש כבורר. ביום 28.11.2007 הגיש המבקש תגובה מטעמו לצו איסור הפרסום, בה נטען, בין היתר, כי המשיבים אינם זכאים לצו איסור פרסום מאחר והם אינם צד לתובענה שהוגשה על ידי המבקש. עוד טען המבקש כי עניינה של התובענה אינו סכסוך משפחתי ולכן ההנחה שהתובענה צריכה להתנהל בבית המשפט לעניני משפחה בדלתיים סגורות, שגויה. נטען כי מוקד התובענה הינו אך ורק התנהגותו של המשיב 1 והתנערותו מההתחייבות לפסול את עצמו. בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא י' זפט) בהחלטתו מיום 29.11.2007 (להלן: "ההחלטה הראשונה") קבע כי השאלה אם המשיב 1 ראוי לשמש כבורר בסכסוך המשפחתי אינה יכולה להתברר בהליך בו המשיבים 3 ו-5 אינם בעלי דין. נקבע כי במידה והמבקש לא יצרף את המשיבים 3 ו-5 כמשיבים בתובענה, היא תימחק. לאור החלטת בית המשפט הגיש המבקש בקשה לצירוף כל בני המשפחה (המשיבים 5-2) ושב וציין כי עמדתם של בני המשפחה אינה רלבנטית לסעד המבוקש בתובענה. סמוך לקבלת ההחלטה הראשונה ביום 2.12.2007 הגיש העיתון "ידיעות אחרונות" בקשה לביטול צו איסור הפרסום. ביום 3.12.2007 הורה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא י' זפט) על העברת התובענה לבית המשפט לעניני משפחה מאחר והסכסוך הוא בעניני משפחה (להלן: "ההחלטה השנייה").

הטיעונים בבקשה

5.

בבקשתו טוען המבקש, כי שגה בית המשפט בהחלטה הראשונה , לפיה תימחק התובענה אם לא יצורפו לה המשיבים 3 ו-5. נטען כי לבית המשפט המחוזי לא הוגשה כל בקשה מטעם המשיבים 3 ו-5 להצטרף כמשיבים לתובענה, וכי בית המשפט לא ביקש לקבל את עמדתו של המבקש בטרם ניתנה ההחלטה. עוד נטען כי ההחלטה לאקונית וחסרת נימוק והתייחסות לתוכן התובענה ולסעד המבוקש. המבקש מציין כי בשל החיפזון במתן ההחלטה על ידי בית המשפט נדרש המבקש לצרף רק את המשיבים 3 ו-5 (שהיו הצדדים לבקשה לאיסור הפרסום) וזאת מבלי לשים לב כי קיימים צדדים נוספים המעורבים בסכסוך-הם המשיבים 2 ו-4. נטען כי בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") בידי בית המשפט הסמכות להורות על הוספת בעלי דין מיוזמתו, אולם אין בידי בית המשפט הסמכות להורות על מחיקת התובענה. עוד מוסיף המבקש כי מתקנה 27 נלמד כי לא תיפגע תובענה רק בשל כך שבעלי דין לא צורפו לה. לבסוף חוזר המבקש וטוען כי תביעתו הופנתה כלפי המשיב 1 לאור מעשיו ומחדליו, וכי לבני משפחתו אין כל מעמד בעניין ועמדתם אינה רלבנטית.

6.

באשר להחלטה השנייה , טוען המבקש כי גם במקרה זה לא הוגשה לבית המשפט בקשה להעברת התובענה לבית המשפט לעניני משפחה. המבקש אינו חולק על סמכותו של בית המשפט לעורר מיוזמתו את שאלת הסמכות העניינית, אך יחד עם זאת מפנה המבקש לפסיקה של בית משפט זה ממנה עולה כי כאשר מתעוררת שאלת הסמכות העניינית ביוזמתו של בית המשפט, עליו לתת לצדדים זכות טיעון בנושא. במקרה דנן, נטען כי בית המשפט לא ביקש לקבל את עמדת הצדדים בטרם ניתנה ההחלטה. עוד טוען המבקש כי גם ההחלטה השנייה לאקונית, בלתי מנומקת ואינה מתייחסת לתוכן התובענה. לבסוף טוען המבקש כי נושא התובענה אינו עוסק ב"עניני משפחה" לפי חוק בתי המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניני משפחה") אלא מ דובר

בסכסוך אזרחי של המבקש מול המשיב 1. המבקש אף מוסיף כי ההחלטה השנייה ניתנה תוך התעלמות מוחלטת מעתירת עיתון "ידיעות אחרונות" להסרת צו איסור הפרסום בטענה כי העתירה אינה עוסקת ב"עניני משפחה".

תגובת המשיבים

7.

המשיב 1 ציין בתגובתו כי אם רצונו של המבקש לפסול אותו מלהיות בורר, ראוי שהדיון יהא בין כל הצדדים לבוררות, מבלי שהוא (המשיב 1) יהיה צד לדיון. עוד מוסיף המשיב 1 כי למרות החלטתו מיום 5.11.2007

לא הגיש המבקש בהליך הבוררות, בקשה לפסילת הבורר.

8.

המשיבים 2 -5 טוענים, באשר להחלטה הראשונה , כי הסעד ההצהרתי אותו ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי, לאכיפת התחייבותו של המשיב 1 להימנע מלשמש כבורר, אינו אלא כסות לסעד האופרטיבי שהוא העברת הבורר מתפקידו. עוד נטען כי הוראת החוק היחידה עליה מסתמכת התובענה הינה הוראת סעיף 11 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") אשר כותרתו "העברת בורר מתפקידו". משכך יש לסווג את התובענה כתביעה להעברת בורר מתפקידו וכי הצדדים המתדיינים בתובענות מסוג זה הנם הצדדים להליך הבוררות. המשיבים 3 ו-5 הינם צדדים להליך הבוררות, והמבקש היה צריך להוסיפם מלכתחילה כנתבעים, מאחר ובלעדיהם אין לתובענה על מה לעמוד. בית המשפט, בהחלטתו להורות על צירוף המשיבים 3 ו-5 ריפא את הפגם שנפל בתובענה ואם לא היה עושה כך, ככל הנראה, היה זה רק עניין של זמן עד שהייתה התובענה נמחקת ממילא. נטען כי ציון הסנקציה של מחיקת התובענה בהחלטת בית המשפט המחוזי, אינו מעלה ואינו מוריד שכן מ דובר בהחלטה שיפוטית אשר אי ביצועה יכול ויגרור בכל מקרה את מחיקת התובענה, זאת בעיקר נוכח העובדה שהתובענה הוגשה כנגד מי שאינו נכון וראוי להיתבע במסגרתה. המשיבים 4 ו-5 מוסיפים בהקשר זה כי סמכותו של בית המשפט להורות על סנקציה של מחיקת התובענה נלמדת מסמכותו הטבועה של בית המשפט וכן מתקנה 524.

9.

בתגובה לטענת המבקש לפיה תקנה 27 קובעת כי אין בהיעדר צירוף בעלי דין בכדי לפגוע בתובענה, טוענים המשיבים 2 ו-3 כי תקנה זו יכול שתהיה ישימה כאשר התובענה הוגשה מלכתחילה כנגד נתבעים נכונים. כאמור, נטען כי תביעה להעברת בורר מתפקידו אינה יכולה לעמוד שעה שהצדדים שכנגד בהליך הבוררות אינם צד לה שכן במצב דברים זה לוקה התובענה בהעדר יריבות. בהקשר זה טוענים המשיבים 4 ו-5 כי אין בתקנה 27 כדי לגרוע מהכלל לפיו יש לצרף כצד לתובענה כל מי שיש לו עניין בתובענה או שזכויותיו עשויות להיפגע כתוצאה ממתן פסק דין בתובענה. בעלי דין בבוררות הם ללא כל ספק בעלי דין שיש להם עניין בתובענה להעברת בורר מתפקידו וזכויותיהם עשויות להיפגע אם יינתן פסק דין המורה על העברת הבורר מתפקידו. עוד טוענים המשיבים 4 ו-5 כי דווקא הבורר אינו אמור להיות בעל דין בהליך מעין זה.

נטען כי בשל רצונו של המבקש להביא לפרסומה של התובענה ולהוציא אותה מגדר סמכותו של בית המשפט לעניני משפחה, נמנע המבקש מלצרף את המשיבים כצדדים לתובענה.

10.

באשר לטענת המבקש לפיה החלטותיו של בית המשפט המחוזי ניתנו ללא הנמקה, טוענים המשיבים 5-2 כי בית המשפט נימק את החלטתו בקביעתו כי התובענה לא תוכל להתברר ללא צירוף המשיבים 3 ו-5 כבעלי דין, נוכח היותם צדדים להליך הבוררות. בעניין זה מפנים המשיבים 5-2 לפסיקה של בית משפט זה לפיה נקבע כי מידת ההנמקה הנדרשת נבחנת לפי נסיבות המקרה וכי ישנם מקרים בהם נדרשת הנמקה קצרה.

11.

לטענת המשיבים 5-2 גם דינה של הטענה לפיה לא ניתנה למבקש זכות טיעון, להידחות. נטען, כי עמדתו של המבקש לגבי צירופם לתובענה של המשיבים 3 ו-5, הובאה בפני בית המשפט המחוזי עוד בטרם ניתנה ההחלטה, הן במסגרת התובענה שהוגשה והן במסגרת התגובה שהגיש המבקש לבקשה לצו איסור פרסום.

12.

באשר

להחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי, לפיה הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לעניני משפחה, נטען כי למבקש ניתנה הזדמנות להציג את עמדתו הן בתובענה והן בתגובה שהגיש לבקשת צו איסור הפרסום, בה פירט את טענותיו לגבי העדר הסמכות של בית המשפט לעניני משפחה לדון בתובענה. טענות נוספות בדבר היעדר הסמכות של בית המשפט לעניני משפחה הובאו גם במסגרת בקשת העיתון "ידיעות אחרונות" לביטול צו איסור הפרסום.

13.

בתגובתם לטענה לפיה החלטת בית המשפט לאקונית ואינה מנומקת, טוענים המשיבים 5-2 כי בית המשפט נימק את החלטתו להעביר את התיק לבית המשפט לעניני משפחה מאחר ומ דובר בסכסוך בעניני משפחה. עוד טוענים המשיבים 3-2 כי לאור צו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה), תשנ"ו-1996 (להלן: "הצו") לא יכולה להיות למבקש טענה בדבר היעדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניני משפחה. נטען, כי עניינה של התובענה הינו סעיף 11 לחוק הבוררות. הצדדים לתובענה צריך שיהיו המבקש והמשיבים שהם כולם בני משפחה. הסכסוך אשר התברר בהליך הבוררות הנו סכסוך משפחתי מאחר ומרבית הטענות כלפי המשיב 1 עניינן במעשים אותם ביצע המשיב 1 כסיוע לאחים של המבקש בניסיונם, כביכול, לנשל את המבקש מהצוואה. מכאן שהסמכות הייחודית נתונה לבית המשפט לעניני משפחה הן מכוח הצו, הן מכוח סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה והן מפסיקת בית המשפט ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פד"י נד(4) 337 (2000). נטען כי בדרך בה פעל המבקש הוא ניסה לעקוף את סמכותו של בית המשפט לעניני משפחה בכדי שיתאפשר לו ליתן פומבי לסכסוך המשפחתי, אשר באופן רגיל אמור להתברר בפני בית המשפט לעניני משפחה ובדלתיים סגורות.

דיון

14.

דין הבקשה להידחות. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי יש לצרף את המשיבים כצדדים לתובענה, אף שלא ציין את כל בני המשפחה אותם צרף המבקש, ובצדק להליך שלפני. תביעתו של המבקש אינה אלא תביעה להעברת בורר מתפקידו. הדבר נלמד ממהותה של התובענה והן מהפנייתו של המבקש בתובענה שהגיש, לסעיף 11 לחוק הבוררות. במקרה בו אין בין הצדדים הסכמה בשאלת העברת בורר מתפקידו, בית המשפט הוא המוסמך להכריע על פי סעיף 11 לחוק הבוררות. לא ניתן במקרה כזה להגיש את התביעה מבלי לצרף את הצד שכנגד להסכם הבוררות (ראו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל 497 (מהדורה רביעית, 2005)). מכאן, שגם דין הטענה לפיה במקרה דנן יש לפעול בהתאם לתקנה 27 להידחות. המבקש היה חייב לצרף את המשיבים כצד לתובענה.

15.

באשר להחלטה השנייה, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה הסמכות העניינית במקרה דנן מוענקת לבית המשפט לעניני משפחה. הצו קובע בסעיף 1:

"תובענות המוגשות לבית המשפט לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, שנושאן ענייני משפחה כמשמעותם בחוק, יידונו בבית המשפט לענייני משפחה."

על פי הצו נדרשים שני תנאים. התנאי הראשון, שמ דובר

בתובענה לפי חוק הבוררות. התנאי השני, שנושא התובענה הינו עניני משפחה. בעניינינו מתקיים התנאי הראשון מאחר והסעד המבוקש על ידי המבקש, הינו העברת בורר מתפקידו, וכאמור, המבקש עצמו הפנה בתובענה שהגיש לסעיף 11 לחוק הבוררות. בית המשפט לעניני משפחה, מכוח סמכותו לדון בסכסוכים בתחום המשפחה, מוסמך גם לדון בכל ההחלטות

אשר בסמכות בית המשפט לפי חוק הבוררות ( אוטולנגי , לעיל, בעמ' 531). מכאן שיש לעבור לבחינת התנאי השני, שכן אם ימצא כי נושא התובענה הינו עניני משפחה, הסמכות העניינית בתובענה תהיה נתונה לבית המשפט לעניני משפחה. התנאי השני מתקיים במקרה דנן. סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה מגדיר מהם "עניני משפחה":

"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא."

משמצאתי כי בדין צורפו המשיבים 5-2 כצד לתובענה וכי לולא צירופם לא היה מקום לתובענה מחמת חוסר יריבות, מתמלאים התנאים הנדרשים על פי סעיף 1(2): מ דובר

בתובענה אזרחית בין אדם (המבקש) לבין בני משפחתו, ועילת התביעה הינה סכסוך בתוך המשפחה. באשר לעילת התביעה, נקבע בעניין חבס :

"די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה." (ראו: עניין חבס

שאוזכר לעיל).

עיון בתובענה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, ותיאור הסכסוך שם, מעלה בבירור כי מדובר בסכסוך משפחתי מובהק. ללא פעולת המשיבים, אשר לטענת המבקש פעלו לנישולו מהצוואה, לא הייתה קמה עילת התובענה שעניינה העברת הבורר מתפקידו (ראו גם: דן ארבל ויהושע גייפמן "חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995" הפרקליט

מג(ג) 431, 437 (1996)). משכך מתקיימים התנאים הנדרשים על פי הצו, והסמכות העניינית לדון בתובענה שהגיש המבקש, הינה בגדר סמכותו הייחודית של בית המשפט לעניני משפחה (ראו: רע"א 3640/03 דקל נ' דקל (טרם פורסם, 16.12.2007)) .

16.

גם הטענה לפיה החלטותיו של בית המשפט המחוזי ניתנו מבלי להעניק למבקש את זכות הטיעון, דינה להידחות. צודקים המשיבים 5-2 בטענתם כי בטרם ניתנו ההחלטות עמדו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי עמדתו וטענותיו של המבקש כפי שהם הוצגו בתובענה שהגיש ובתגובתו לצו איסור הפרסום. באלו טען המבקש הן בעניין מעמדם של המשיבים 3 -5 והן בעניין אופיו של הסכסוך אך טענותיו נדחו.

17.

לבסוף יש לדחות את הטענה לפיה החלטותיו של בית המשפט המחוזי ניתנו ללא כל נימוק וללא כל התייחסות לתוכן התובענה. אכן, על בית המשפט לנמק את החלטותיו (ראו: תקנה 192) ואולם בית המשפט אינו חייב להתייחס "לכל תג ותג מטענותיהם של בעלי הדין" (ראו: ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם , פד"י ל"ז(3) 60 (1983)). אין החלטותיו של בית המשפט מנומקות בקצרה ואין מקום לטענה לפיה ניתנו "ללא כל נימוק או פירוט". העיקר – אין מקום להתערבות בהחלטותיו.

18.

הבקשה נדחית. בסיום ההליך יביא בית המשפט לעניני משפחה גם הליך זה בחשבון בבואו לפסוק הוצאות.

19.

ההחלטה ניתנת לפרסום אולם אסורים בפרסום שמות המעורבים וכן כל פרט העשוי לזהותם.