רע"א 8997/07 יצחק צלר נ. עופר גבריאלי,עו"ד-מפרק חברת שט-גד שירותי טרקטורי

1.

עניינה של הבקשה שלפני בהחלטת ביניים של בית המשפט המחוזי בנצרת ( כב' השופט ע' עיילבוני ), אשר הורה בתאריך 10.10.2007 על חקירת המבקשים בפניו מכוח סעיף 288 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג – 1983 (להלן – " הפקודה ") במסגרת הליכי פירוק של חברת שט-גד שירותי טרקטורים בע"מ (להלן – " החברה "). החלטה זו באה לאחר שמפרק החברה, המשיב 1, הפסיק – בתחילתו – בירור שנערך על ידו, בגדרו ניסה לקבל פרטים ומסמכים שונים מהמבקשים.

2.

החברה הינה חברה פרטית, שנרשמה כחברה בתאריך 15.5.1987. החברה הינה הבעלים של מוסך לתיקון טרקטורים ומכונות חקלאיות. המבקש 1 הינו בעל 50% ממניות החברה. המבקשים 2 ו-3 הם בנו ואשתו של המבקש 1, שהועסקו בחברה והיו שותפים, על פי הטענה, לפעילויות שונות של המבקש 1 בה. המשיבה 4 הינה אלמנתו ויורשתו של המנוח, מר דוד ולצר ז"ל (להלן – " המנוח "), שהיה בעל 50% ממניות החברה.

ברקע בקשת החקירה מצוי סכסוך מתמשך בין המבקשים לבין המשיבה 4, שמלוא פרטיו אינם נחשפים בבקשה שבפני ובעובדות המובאות בה. על מהותו של סכסוך זה ניתן ללמוד מתגובתה של המשיבה 4 וכן מבקשת הפירוק שהוגשה מטעם בעלה המנוח של המשיבה 4 טרם מותו. כעולה מבקשת הפירוק, ניהול החברה הגיע למבוי סתום בשל חוסר אמון שנוצר בין המבקשים לבין המנוח. המנוח טען בבקשת הפירוק שהוגשה עוד בחייו כאמור, כי המבקש 1 ניצל את היעדרותו מן החברה בשל מחלת הסרטן הקשה בה לקה, לצורך ביצוע פעולות שונות בנכסי החברה, אשר נועדו לנשל אותו מזכויותיו בחברה ולהבריח את נכסיה.

3.

בתאריך 22.1.2006 ניתן צו פירוק לחברה, בהסכמת המבקש 1. המפרק הנוכחי, הוא המשיב 1, מונה לתפקידו בתאריך 10.9.2006 [לאחר שהמפרק הזמני (המנהל המיוחד) שפעל קודם לכן לא היה מקובל על המבקשים כמפרק קבוע, שכן הוא תהה על כמה ממעשיהם בחברה וביקש לחקרם]. בסמוך לכניסתו לתפקידו החל המשיב 1 לפעול בענייני החברה, לרבות ביצוע השלמה של חקירות שונות בנושאים הקשורים לעסקי החברה, נכסיה והתלונות ההדדיות של בעלי המניות לגבי פעולות שנעשו ברכוש החברה.

לאחר פגישה שקיים המשיב 1 עם המבקשים, במסגרתה מסרו לו מסמך מטעמם המתייחס לטענות המנוח ולטענותיהם הם, זימן המשיב 1 את המבקשים למשרדו – לתאריך 26.6.2007 – על מנת לברר עמם את הממצאים השונים שהצטברו אצלו בנושאים מגוונים ולשמוע עמדתם. לטענת המשיב 1, מיד בתחילת הבירור האמור החלה באת-כוח המבקש 2 להתערב בהתנהלות ההליך בצורה שלדעת המשיב 1 לא איפשרה לו להמשיך את הבירור. אשר על כן החליט המשיב 1 להפסיק את ההליך ולפנות לבית המשפט בבקשה שיקיים חקירה בפניו בהתאם לסעיף 288 לפקודה.

המבקשים התנגדו לבקשה, בין השאר, מן הטעם שלשיטתם מוצתה הזכות לקיים פרוצדורה זו בהליך שהתקיים בתאריך 1.3.2006 בפני המפרק הזמני, שקדם למשיב 1. זאת ועוד – לשיטת המבקשים, המפרק "סימן את מטרתו", ותכלית החקירה שהוא מבקש לערוך הינה ביסוס תשתית ראייתית להגשת תביעות כנגד המבקשים. לגישתם – מטרה זו איננה מאפשרת זימונם לחקירה מכוח סעיף 288 לפקודה.

4.

בית המשפט הנכבד קמא קיבל את בקשת המשיב 1 והורה על קיום החקירה בפניו. את החלטתו הוא הכפיף לשלוש הוראות:

"(1) על המפרק להכין שאלון בכתב לכל אחד מהמשיבים, השאלון יימסר לבית המשפט ולכל אחד מהמשיבים, בפתח חקירתו, והמשיב הנחקר ישיב על השאלות לפרוטוקול בית המשפט.

(2) אם לדעת המפרק על המשיבים להגיע לדיון מצויידים במסמכים, עליו להודיע על כך בתוך 7 ימים מהיום, לבית המשפט, עם העתק למשיבים.

(3) המפרק יזמן את המשיבים שברצונו לחקור לדיון הנ"ל."

כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שלפני.

5.

עמדת המבקשים היא כי נפלו בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא מספר פגמים המחייבים התערבות ערכאת הערעור כבר בשלב זה – וזאת משורה של טעמים:

ראשית , ההחלטה איננה מנומקת ולגישת המבקשים יש בכך כדי להביא לביטולה.

שנית , המבקשים טוענים כי זכותו של המפרק לקיים חקירה כבר מוצתה.

שלישית , מטרת החקירה – להכין תשתית ראייתית להגשת תביעות כנגד המבקשים – איננה באה בגדר התכליות המתירות חקירה לפי סעיף 288 לפקודה.

רביעית , החקירה המבוקשת מהווה ניסיון של המפרק לגרום להפללה עצמית של המבקשים.

6.

בתאריך 13.11.07 קבעתי כי הבקשה מצריכה תגובה והוריתי לצדדים להשיב לבקשה בהתאם. עוד לפני קבלת תגובות הצדדים, הודיעו המבקשים כי בתאריך 30.10.07 ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת – בהחלטה מנומקת – צו לעיכוב ביצוע ההחלטה, נשוא בקשת רשות הערעור, עד למתן החלטה בבקשה שבפני. בתאריך 20.7.08 ביקשתי כי מפרק החברה יעביר לבית המשפט העתק מהבקשה שהגיש לבית המשפט הנכבד קמא בנושא החקירות המבוקשות על-ידו (על צרופותיה) וכן העתק מהפרוטוקולים של חקירות המבקשים שנערכו בפני המפרק הזמני ובפניו. רובם של מסמכים אלה לא צורף מלכתחילה לכתבי בי-הדין שבפני. משאלה זו מולאה, ועתה התיק שבפני בשל למתן החלטה, אף כי המשיב 3 לא הגיב עד כה לבקשה, כאמור בסעיף 10 שלהלן.

7.

מתגובת המשיבה 4 עולה כי היא מתנגדת למתן הרשות לערער. לשיטתה, המבקשים מסתירים למעשה בבקשתם את הסיבה האמיתית לגבי הבקשה לקיום חקירה (שהיא גם העילה לבקשת הפירוק) – החשד לגניבות ולתרמית שבוצעו כנגד המנוח ואלמנתו (המשיבה 4) – מצד המבקשים. עוד טוענת המשיבה 4, כי הפירוק אינו נובע מ"סכסוך רגיל בין שני שותפים", כמתואר בבקשה, אלא מחמת "גניבת רכוש החברה, תוך ניצול מחלת הסרטן שבה לקה המנוח ושל מוגבלותו עקב כך". המשיבה 4 אף מתייחסת לטענות המשפטיות של המבקשים, ולגישתה, אף אם ההחלטה של בית המשפט קמא איננה מנומקת דיה, אין בכך כדי להביא לביטול ההחלטה. עוד גורסת המשיבה 4 כי לבית המשפט של פירוק קיים שיקול דעת רחב בעניין קיום חקירה לפי סעיף 288 לפקודה. כמו כן, לשיטתה, אין בחשש בלבד להפללה עצמית כדי להביא לביטול החקירה, שכן לנחקר שמורה הזכות להתנגד לשאלות ספציפיות על יסוד הטענה של הפללה עצמית.

8.

אף המשיב 1 סבור כי לא שגה בית המשפט הנכבד קמא כשהורה על חקירת המבקשים. המשיב 1, הוא מפרק

החברה, מסביר בתשובתו כי מטרת החקירה המבוקשת כאן מבחינתו היא לברר את הממצאים השונים שהצטברו אצלו במכלול ושמיעת עמדת המבקשים ביחס לאותם ממצאים. המפרק מדגיש בתשובתו כי על פי ההלכה הפסוקה ניתן לקיים חקירה גם כאשר קיימים נתונים אצל המפרק, אשר לאורם צפויות להיות מוגשות תביעות, ובלבד שהגשת התביעות כאמור איננה ודאית מראש ובתנאי חילופי נוסף, והוא – שלא יהיה בחקירה כדי ליצור יתרון בלתי הוגן למפרק על פני המבקשים. הוא מדגיש בעניין זה כך:

"למרות לשון הבקשה לקיום חקירה בבית המשפט, הוא (המפרק – ח"מ) אינו נחוש בדעתו לפתוח בהליכים כנגד המבקשים, וכי אם תתקיים החקירה לפי סעיף 288 לפקודה, ויינתנו תשובות מניחות את הדעת לגבי הממצאים והחשדות הקיימים, כי אז לא יפתח המפרק בהליכים"

(סעיף 45 לתגובת המשיב 1)

9.

עמדת המשיב 2, הכנ"ר, הינה כי אין מקום ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט הנכבד קמא. לגופו של עניין סבור הכנ"ר כי אין מנוס מביצוע החקירה בפני בית המשפט המחוזי, וזאת נוכח המחלוקת המהותית שנתגלעה בין המפרק לבין המבקשים לגבי מטרת הליך החקירה והשאלות הרלוונטיות.

10.

המשיב 3 הינו רואה חשבון שטיפל, על פי הטענה, בענייני החברה בתאום עם המבקשים – והוא בחר שלא להשיב לבקשה.

11.

לאחר שסקרתי את עמדות הצדדים הנוגעים בעניין שהביעו דעתם במכלול, באתי לידי מסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות – זאת מן הטעמים שיפורטו להלן. ואולם, טרם שאגיע להנמקה, אקדים ואציג בקצרה את התשתית המשפטית העומדת ברקע הדברים.

סעיף 288(א) ו-(ב) לפקודת החברות קובע כך:

(א) "בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני, או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה, או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה, או החשוד בכך, או הנראה כמי שחייב לה כסף, או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה , ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל העניינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן".

(ב) "בית המשפט רשאי לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה; ואולם אם האדם טוען שיש לו עכבון על הפנקסים שהגיש, לא תפגע הגשתם באותו עכבון, ובית המשפט יוכל בפירוק להכריע בכל שאלה הנוגעת לעכבון".

סעיף זה מקנה לבית המשפט סמכות, לאחר מינוי מפרק זמני, או מתן צו פירוק, להזמין לחקירה

כל אדם הבא בגדר אחת החלופות המנויות בו, או לדרוש ממנו להגיש מסמכים שברשותו, או בשליטתו בנוגע לחברה. דרך מקובלת היא שבית המשפט מסמיך את המפרק (או המפרק הזמני) לבצע את החקירה (ראו: פרופ' אוריאל פרוקצ'יה דיני חברות חדשים בישראל - דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה (תשמ"ט-1989)

632-630 (להלן: פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים ); פרופ' ציפורה כהן פירוק חברות

287-281 (2000) (להלן: כהן, פירוק חברות ); רע"א 5388/97 ינוב נ' אחיעזר , פ"ד נ"ב (1) 199 (1998)). למעשה, המפרק המבצע חקירה על פי סעיף 288 אינו אלא "זרועו הארוכה של בית המשפט", כפי שקבע בדין בית המשפט הנכבד קמא בהחלטתו לעניין בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע החקירה עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור. על פי לשון הסעיף ניתן לחקור מכוחו ארבע קבוצות של אנשים: נושאי משרה בחברה; כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה, או החשוד בכך; כל אדם שנראה כמי שחייב כסף לחברה; כל אדם היכול למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה. בהקשר זה נפסק עוד כי היקף סמכות החקירה נתון לשינוי, בהתאם לסוג הנחקר (ראו: ע"א 1211/96 כהן נ' נשיונל קונסלטנטס פ"ד נב(1), 481 (1998) (להלן – " עניין נשיונל קונסלטנטס" ). מטרת החקירה על פי סעיף 288 לפקודת החברות (המכונה לעתים – ללא עיגון סטטוטורי – גם "חקירה פרטית", ראו: פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים , 630; כהן, פירוק חברות , 281, ה"ש 240) הינה "לאפשר למפרקים, אשר לעיתים קרובות מצויים בנחיתות אינפורמטיבית לברר אם יש יסוד להגשת תובענות אלו או אחרות, ואין למנוע מהם את האפשרות לקיים בירור זה, ובלבד שלא הוכח שמטרת החקירה המבוקשת איננה אלא לסייע למפרקים בניהולה של תובענה קיימת או עתידה" (רע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט פ"ד מב(4) 573 (1989) (להלן: הלכת פקר ). עם זאת, בצדק העירה השופטת ורדה אלשייך לגבי הלכת פקר כי היא חלה רק באחת משתי חלופות:

(1)

הוגשה כבר תביעה כנגד נושאי המשרה ע"י המפרק.

(2) המפרק מתעתד להגיש תביעה כזו בעתיד הקרוב, ברמה גבוהה מאד של ודאות (עיינו: פש"ר (תל-אביב-יפו) 1630/02 תעשיות רוגוזין בע"מ (בפירוק) נ' עזבון המנוח עזרא הראל ז"ל (טרם פורסמה, ניתנה בתאריך 5.2.03).

מובן שלמפרק המנהל את החקירה אין יד חופשית ובלתי מבוקרת בביצוע התפקיד החקירתי האמור, שכן בידי בית המשפט של הפירוק מופקד הפיקוח על כלל פעולותיו, ובכללם אף על סמכות מואצלת זו. בית המשפט הוא הגורם שאמור להגן על האינטרסים של הנחקרים ולוודא כי לא נעשה שימוש לרעה בכוח זה. ההחלטה על ניהול הליך חקירה מכוח סעיף 288 לפקודה

נעשית איפוא לאחר איזון בין הצורך בחקירה מחד גיסא, לבין מידת הפגיעה בזכויותיו של הנפגע-בכח, מאידך גיסא. בין השיקולים הרלוונטיים שעל בית המשפט להביא בחשבון בעניין זה ניתן למנות, מבלי למצות, את חשיפת הנחקר לתביעות עתידיות ואת מידת הוודאות בהגשתן, היקף ההשקעה הנדרשת מן הנחקר לשם היערכות לחקירה וכן גודלו של הנזק הפיננסי שנגרם עקב קריסת החברה (ראו: כהן, פירוק חברות , 286).

12.

לאחר שהובהר הרקע הנורמטיבי הרלוונטי לבקשה שלפנינו, נבחן את טענות המבקשים בהקשר זה, ראשונה-ראשונה ואחרונה-אחרונה:

(א)

באשר לטענת המבקשים לגבי הפגם שנפל בהחלטה בהיותה לא מנומקת, הרי שאף אם נקבל טענה זו, הרי שאין בהשגה זו לבדה כדי להצדיק מתן רשות ערעור (השוו: רע"פ 478/88 עו"ד בקר נ' שטרן , פ"ד מב(3) 679 (1988); רע"פ 1557/98 חברת סוסנה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 27.4.98). במיוחד נכונים הדברים לאחר שהגעתי לכדי מסקנה – כפי שאסביר להלן – כי ההחלטה ראויה לגופה ואין היא מקימה עילת התערבות מהותית. אמנם על החלטות של בית המשפט להיות ככלל מנומקות (עיינו: תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות )). אולם נפסק כבר כי בית המשפט איננו חייב להתייחס לכל טענה וטענה שמועלית על ידי בעלי הדין, ואין בכך כל פסול (ראו: ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם , פ"ד ל"ז(3) 60 (1983); רע"א

10586/07 פלוני נ' פלוני (טרם פורסם, ניתן ביום 24.4.08)). בהקשר זה יש גם לציין כי החלטת בית המשפט הנכבד קמא בבקשה לעיכוב ביצוע הינה החלטה מנומקת ומפורטת ביותר , ונראה שאף בכך יש כדי לרפא את הפגם, ככל שהיה כזה.

(ב)

טענתם הנוספת של המבקשים נוגעת למיצוי הזכות לחקרם, הנובעת לשיטתם מעצם קיומה של החקירה שנעשתה על ידי המפרק הזמני וכן מקיומו של הבירור שנערך במשרדו של המפרק הנוכחי. מעיון בחומר שהגיש המפרק בעניין זה (פרוטוקול בכתב יד של חקירה שנערכה על ידי המפרק הזמני וכן פרוטוקול הבירור שנעשה במשרדו בתאריך 26.6.2007) – לא נראה כי מוצה הבירור הנדרש . כאמור לעיל, מטרת החקירה מכוח סעיף 288 היא לגשר בין הנחיתות האינפורמטיבית של המפרק לבין המידע המלא המצוי בידי בעלי התפקידים השונים בחברה ושאר הבאים בקטגוריות הנזכרות בסעיף 288 לפקודה. מן הפרוטוקולים לא עולה כי הנחיתות האינפורמטיבית האמורה רופאה עד כה ולפיכך נראה לי כי אכן יש צורך בהמשך הליכי החקירה כדי לוודא שמלוא החומר הרלוונטי יהיה בידי המפרק לצורך המשך טיפולו היעיל בענייני החברה שבפירוק.

בהקשר זה טוענים המבקשים עוד כי מטרת הבקשה הנוכחית של המפרק הינה לאסוף תשתית ראייתית לצורך פתיחה בהליכים נגדם בעתיד, ואין להתיר את קיומה של חקירה, שזו תכליתה. בנושא זה היה למבקשים לכאורה במה להיאחז. המבקש אכן קבע בבקשתו הראשונה לבית המשפט הנכבד קמא (מתאריך 9.7.2007) כי החקירה נדרשת לשם "איסוף מידעים כנגד המשיבים או מי מהם" (סעיף 16 לבקשה) וכן ציין שם בפירוש כי ככל שלא תתקיים החקירה "לא מן הנמנע שהמפרק לא יצליח לאסוף די ראיות ומסמכים לצורך ביסוס הבקשות והתביעות שבכוונתו להגיש כנגד המשיבים 1 ו-2 (המבקשים 1 ו-2 כאן – ח"מ)". אולם לאחר מכן המפרק סייג דבריו אלו – כבר בפני בית המשפט הנכבד קמא, בתשובתו (מתאריך 14.8.2007) לתגובת המבקשים-שבכאן לבקשה לקיום חקירה. בתשובתו זו הוא הדגיש בפירוש, כפי שגם הצהיר בפני, כעולה מסעיף 8 שלעיל, כי: "למרות לשון הבקשה, הוא אינו נחוש בדעתו לפתוח בהליכים כנגד המשיבים 1 ו-2 וכי אם תתקיים החקירה לפי סעיף 288 לפקודה, ויינתנו תשובות מניחות את הדעת לגבי הממצאים והחשדות הקיימים, כי אז לא יפתח המפרק בהליכים". במצב דברים זה אינני סבור שמטרת החקירה המבוקשת היא בהכרח לסייע למפרק ליזום, או לנהל תובענה (ודאית) קיימת, או עתידית – מטרה שאם אכן היא בלעדית בעתירה להרשות חקירה לפי סעיף 288 – אין הדבר לגיטימי. הנה כי כן, תכליתה של החקירה המבוקשת פה מיועדת, בין השאר, לאפשר למפרק לברר אם יש

יסוד להגשת תובענות, וזו תכלית מותרת. נוכח הצהרות המפרק כאמור לעיל – נראה איפוא כי בענייננו אין פגם בקיום החקירה בשלב זה, שהרי במסגרת ההליך האמור המפרק חפץ לאסוף את החומר הרלוונטי לצורך החלטה בדבר דרך הפעולה המיטבית מבחינתו במכלול תפקידיו.

(ג)

לבסוף טוענים המבקשים כי החקירה הנדרשת מהווה ניסיון של המשיב לגרום למבקשים להפללה עצמית ו"נקיטת צד" של המפרק בסכסוך שנפל בין המבקשים לבין המשיבה 4. אין בידי לקבל טענה זו משני טעמים:

ראשית , מפני שעל המבקשים, הכלולים בקטגוריות המנויות בסעיף 288 לפקודה, מוטלת החובה לשתף פעולה עם המפרק, הן מכוח דיני הפירוק הכלליים והן מכוח סעיף 288 לפקודת החברות, כפי שאלו פורשו בפסיקה, שהובאה בסעיף 11 שלעיל.

שנית , אף אם תתקבל טענת המבקשים ולפיה החקירה המבוקשת אכן עלולה להובילם להפללה עצמית, הרי שגם בכך לא היה בפסיקה שנפסקה אצלנו עד כה כדי למנוע קיומה של חקירה לפי סעיף 288 לפקודה (ולפי סעיף 298 לפקודה, הדן בחקירה פומבית). בהקשר זה נקבע בעבר כך: "הסמכויות על פי סעיפים אלו [סעיפים 288 ו-298 לפקודה – ח"מ ] הן רחבות. הן אף כוללות שלילה של הזכות להימנע מהפללה עצמית" (ע"א 3322/92 פלוק נ' זינגל (שם בפיסקה 6 מפי הנשיא שמגר , טרם פורסם, ניתן ביום 2.12.93)). גישה זו מקובלת גם במשפט האנגלי. הסעיף המקביל לסעיף 288 לפקודה הינו סעיף 236 ל- Insolvency Act, 1986 (עיינו ב עניין נשיונל קונסלטנטס

הנ"ל, בעמ' 493-491 לסקירה נרחבת לגבי הסעיף האנגלי המקביל). בפסיקה הבריטית נקבע לגבי סעיף זה כי על אף חשיבותה הרבה של הזכות להימנע מהפללה עצמית, הרי שמי שנשא תפקיד בחברה שהגיעה לפירוק – איננו יכול לסרב לענות על שאלות במסגרת חקירה לפי סעיף 236 לחוק האנגלי הנ"ל, על בסיס הטענה של הפללה עצמית (ראו: Andrew R. Keay , McPherson’s Law of Company Liquidation 805 (2001) ; Bishopsgate

investment

management

ltd (in prov liq).

v

Maxwell

[1992]

Ch. 1; [1992] 2 All E.R. 856 (להלן – עניין מקסוול ). ב עניין מקסוול הנ"ל נעשתה הבחנה בין נושא משרה בחברה שהגיעה לפירוק – שכאמור לא תישמע טענתו להפללה עצמית כנגד עצם קיום החקירה – לבין נחקרים אחרים שאינם בעלי תפקיד, שלגביהם המצב המשפטי פחות ברור. כאן המקום להעיר שלאחרונה יש במשפט האנגלי הרהורי הגמשה בסוגיה זו, נוכח הוראת סעיף 6 לאמנה האירופאית לזכויות אדם, הקובע את הזכות להליך משפטי הוגן. בית המשפט האירופאי לזכויות אדם קבע כי שימוש במידע שהושג בחקירה לפי סעיף 236 ל- Insolvency Act הנ"ל הוא מוגבל בהליך הפלילי. (עיינו: Funke v. France (1993) 16 E.H.R.R. 297; Saunders v. United Kingdom (1997) 23 E.H.R.R 313; Attorney-General’s Reference (No. 7 of 2000) [2001] 1 W.L.R. 1879 ).

הדים לגישה חדשנית דומה אצלנו, בהקשר לחקירתו של חייב בהליכי פשיטת רגל, ניתן למצוא בספרם של ד"ר שלמה לוין וד"ר אשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שניה – 2000), פיסקה 68, עמ' 136-132. עם זאת, אין לנו צורך לקבוע כאן מסמרות בסוגיה זו בכלל, ובהשלכות הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עליה בפרט, ומוטב להשאיר אותה בצריך עיון – לעתיד. טעמים רבים לכך – עיוניים ומעשיים כאחד – והעיקרי שבהם נעוץ בעובדה ששאלה זו איננה צפויה להתעורר ממילא בשלב זה בענייננו, שכן החקירה הצפויה אמורה להיערך בפני בית המשפט הנכבד והוא יוכל להנחות וליתן למבקשים להנות פרטנית (לגבי שאלה ספציפית) מהזכות להימנע מהפללה עצמית (עם זאת נעיר כי השימוש בטענה זו, בנסיבות, יכול ויהיו לה, כמובן, השלכות במכלול). יתר על כן, אף אם יחוייבו המבקשים להשיב על שאלה שהתשובה לה תיראה בעיניהם מפלילה – זכותם תישמר להם (אם יעמדו עליה מראש) לטעון כנגד השימוש בחומר זה לחובתם בעתיד, היה ויפתח כנגדם הליך עונשי כלשהו.

13.

לבסוף נדגיש כי הבקשה, נשוא בקשת רשות הערעור שבפני, הוגשה רק לאחר שלא צלח ניסיונו של מפרק החברה לנהל את הבירור הנדרש עם המבקשים – במשרדיו. משכך, באיזון שערך בית המשפט הנכבד קמא, אכן לא ניתן היה להתעלם מהחשש האמיתי להיעדר שיתוף פעולה מצד המבקשים. לפיכך החלטת בית המשפט הנכבד קמא, המורה על הגשת השאלות בכתב – בפתח החקירה שתתקיים בפניו – משקפת נאמנה שקילה ראויה בין דרישות המבקשים שהועלו בחקירה במשרדו של המשיב 1, לבין דרישת המשיב 1 לקבלת המידע המלא הנדרש לו. בהקשר זה נכונה איפוא הערכת הכנ"ר (המשיב 2) כי בנסיבות מערכת היחסים שנוצרה בין המשיב 1 לבין המבקשים – אכן אין מנוס מעריכת החקירה המבוקשת מכוח סעיף 288 לפקודה, בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. זה יכריע, במידת הצורך, "בזמן אמת" בין האינטרסים, הזכויות והטיעונים הנוגדים של הצדדים.

14.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים 1 ו-4 בסך של 10,000 ש"ח לכל אחד מהם ולמשיב 2 בסך של 5,000 ש"ח.