רע"א 8984/09 ANGELMARINE LTD נ. בבר חמישה כוכבים בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 1590/09 מיום 1.10.2009 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיאה, השופט י' זפט .

השתלשלות העניינים

1.

בין המבקשות למשיבה קיים הסכם, הכולל, בין היתר, תניית בוררות. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין על פי החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיאה, השופט י' זפט ) מיום 15.6.2000.

2.

משנתגלו חילוקי דעות בין הצדדים, הוגשו תביעות הדדיות לבורר שמונה על ידי בית המשפט. לטענתן של המבקשות, תביעתה של המשיבה עוסקת רובה ככולה בתביעתו האישית של מר ברגרין, המנהל ובעל השליטה במשיבה, הגם שאינו צד להסכם הבוררות. לפיכך, הגישו המבקשות בקשה לבורר לסילוק התביעה על הסף. ביום 30.6.2009 דחה הבורר את בקשתן וקבע כי בידו הסמכות לדון בתביעה.

3.

על החלטת הבורר הנזכרת הגישו המבקשות בקשה לביטול פסק בורר לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). במאמר מוסגר יוער כי המבקשות אינן מציינות בבקשת רשות הערעור על פי איזו עילה, מתוך עשר העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, הן ביקשו להסתמך בבקשתן בפני בית המשפט המחוזי, אולם נדמה כי הן ביקשו לסמוך על העילה הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות מאחר וטענתן הינה כי הבורר חרג מסמכותו כאשר קבע כי אין מניעה לפיה ידון בתביעותיו האישיות של מר ברגרין.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתן של המבקשות לאחר שמצא כי ההחלטה עליה הן משיגות אינה מהווה פסק בורר כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות, אלא מדובר בהחלטת ביניים "שאינה ניתנת לאישור בבית המשפט".

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה

6.

המבקשות טוענות כי הכרעה בהליך של סילוק על הסף מטעמי סמכות הינה פסק דין והכרעה סופית בסוגיית הסמכות, ולפיכך ניתנת לתקיפה על פי סעיף 24 לחוק הבוררות. בעניין זה אף נטען, כי הדיון בשאלה נדרש משיקולי צדק ולצורך מניעת עיוות דין, שכן לטענת המבקשות יש למנוע מצב בו הבורר ידון בעניין שהצדדים לא הסמיכו אותו לדון בו. המבקשות מדגישות כי הן מודעות לכך שהחלטות ביניים אינן ניתנות לביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, אולם לשיטתן, אין המדובר בהחלטת ביניים אלא בפסק ביניים אותו ניתן לבטל בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

7.

בנוסף, המבקשות טוענות כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק וזאת בניגוד לקבוע בתקנת 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי לקבל את תשובת המשיבה. כידוע, הלכה היא כי אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או מקום בו נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור משיקולי צדק ולמניעת עיוות דין (ראו רק לאחרונה: רע"א 8042/09 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' קופיץ , (לא פורסם, 11.2.2010) בפסקה 18 והאסמכתאות שם). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה על אותם חריגים.

9.

החלטתו של הבורר בעניין בקשת המבקשות לדחייה על הסף היא בגדר "החלטה אחרת" ואין לראות בה "פסק ביניים". החלטה המסרבת לדחות תביעה על הסף מהווה "החלטה אחרת" מאחר והדיון בתיק לא מסתיים [ראו: חמי בן-נון הערעור האזרחי

159 (2004); ע"א 439/76 הסתדרות מכבי ישראל, מרכז קופת-חולים מכבי נ' מדינת ישראל (הלשכה לשיקום נכים) , פ"ד לא(1) 770, 774 (1977)]. כך בהליך אזרחי המתנהל בבית המשפט וכך גם בבוררות, שכן בהגדרה של "החלטה אחרת" לעומת "פסק דין חלק" השתמשו בתי המשפט גם לצורכה של ההבחנה בין "החלטה אחרת" של בורר לבין "פסק ביניים" של בורר, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות [ראו והשוו: רע"א 1753/98 Bip Chemicals Ltd.

נ' ג"ד כימיקלים בע"מ , פ"ד נב(3) 334, 336 (1998); סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב' 760-759 (מהדורה רביעית מורחבת, 2005) (להלן: אוטולנגי ); לעניין החלטת בורר הדוחה בקשת לדחייה על הסף ראו: פסק דינו של כבוד הנשיא א' וינוגרד

בבית המשפט המחוזי בת"א (ת"א) 2583/89 גנתון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' אבולש , (לא פורסם, 7.2.1993)].

10.

משעה שהחלטת הבורר איננה מהווה פסק דין, לא ניתן היה להגיש בקשה לביטולה באחת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות שכן סעיף 24 לחוק קובע כי בית המשפט יהיה רשאי לבטל "פסק בוררות". "פסק בוררות" מוגדר בסעיף 1 לחוק הבוררות כדלקמן: "פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים". ניתן לראות כי כאשר עסקינן

ב"החלטה אחרת" של הבורר אין אפשרות להגיש בקשה לביטולה לפי סעיף 24 לחוק הבוררות וגם המבקשות לא חולקות על כך ומציינות בסעיף 7 לבקשתן:

"ברור כי פסק ביניים ניתן לביטול על פי ס' 24 לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968, ואילו החלטת ביניים אינה ניתנת לביטול על פי סעיף 24 הנ"ל".

11.

לא מצאתי כי למבקשות נגרם עיוות דין, בעצם העובדה שאין באפשרותן להגיש בקשה לביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, ניתן לומר כי בפני המבקשות עמדה האפשרות לבקש מהבורר לפנות באבעיה לבית המשפט או להגיש בקשה לפסק דין הצהרתי (ראו: אוטולנגי , לעיל, בעמ' 1025, 1184) ולא לדרוש מהבורר להכריע בשאלת סמכותו כפי שנעשה על ידן בפועל (וראו לעניין זה: אוטולנגי , לעיל, בעמ' 585-583). ויודגש, אין בהחלטתי זו כדי להביע כל עמדה באשר להחלטתו של הבורר לגופו של עניין.

12.

לבסוף, לא מצאתי גם ממש בטענותיה של המבקשות בעניין נימוק או העדר נימוק פסק הדין של בית המשפט המחוזי. אכן, בהתאם להוראה הקבועה בתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי ככלל, על פסיקותיו של בית המשפט להיות מנומקות, ואולם כבר נפסק בעבר כי אין בית המשפט צריך להיזקק לכל תג ותג מטענותיהם של הצדדים (ראו: רע"א 318/10 לוי נ' אורן ,

(לא פורסם, 2.2.2010) בפסקה 31 (להלן: עניין לוי ); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם , פ"ד לז(3) 60, 70 (1983) הנזכר בעניין לוי ; רע"א 8997/07 צלר נ' עופר גבריאלי, עו"ד – מפרק חברת שט – גד שירותי טרקטורים בע"מ (בפירוק) , (לא פורסם, 22.12.2008) בפסקה 12). בענייננו, הגם שמדובר בהחלטה קצרה, אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי, בדרכו שלו הסביר בתמציתיות מדוע אין לקבל את בקשת המבקשות לביטול פסק הדין, בקובעו כי החלטת הבורר אינה מהווה פסק בורר כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.