רע"א 8042/09המשביר לצרכן החדש בע"מ נ. מנחם קופיץ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 1056/09 מיום 1.9.2009 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ישעיה ובו נדחתה בקשת המבקשת לביטולו של פסק הבורר מיום 15.1.2009.

העובדות הצריכות לעניין

1.

הצדדים היו בעלים, בחלקים שווים, במניות חברת ג'אמפ אופנה בע"מ (להלן: החברה ). ביום 7.10.2008 נכרת בין הצדדים הסכם שעל פיו התחייבה המבקשת לרכוש מהמשיב את חלקו במניות החברה. במסגרת ההסכם נכללו בין היתר, תנאים מתלים:

"7.1 הסכם זה כפוף לשני התנאים המתלים הבאים:

...

7.1.2 קבלת אישור בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק הפועלים לביצוע הסכם זה, ולמתן קווי אשראי לחברה הדרושים לפעילותה. הרוכשת [המבקשת – י.ד.] מתחייבת לפעול בתום-לב ובדרך מקובלת להשגת אישורי הבנקים האמורים".

2.

עוד הוסכם בין הצדדים כי כל סכסוך שיתגלע ביניהם בקשר להסכם יתברר במסגרת בוררות, בפני עורך הדין ראובן בכר. כן נקבע, כי הבורר יפסוק לפי הדין המהותי וינמק את פסק הבוררות. יחד עם זאת, הצדדים קבעו כי הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות שחלים בבתי המשפט (ראו: סעיף 8.20 להסכם).

3.

ביום 24.11.2008 הודיעה המבקשת על ביטול ההסכם בשל אי מילוי התנאי המתלה הנזכר. הדבר הוביל לחילוקי דעות בין הצדדים ביחס להסכם ואלו הובאו להכרעתו של הבורר. המחלוקת בין הצדדים, כפי שהציג אותה הבורר, היתה בשאלות הבאות: האם התקיים התנאי המתלה אם לאו? האם סוכל על ידי המבקשת אם לאו? וכתוצאה מכך, האם היתה המבקשת רשאית להסתמך על אי קיומו של התנאי המתלה ולבטל את ההסכם?

פסק הבורר

4.

הבורר קבע כי הוא מקבל את גרסת העדים שהעידו כי ניתן היה לקבל את אישורי הבנקים וקבע כי רק חוסר רצון או חוסר מאמץ של המבקשת מנע זאת. הבורר נימק את החלטתו והתייחס בפסק הבוררות להליכים מול כל אחד מהבנקים הנזכרים בסעיף 7.1.2 להסכם.

5.

בנוסף, נקבע כי גם אם ביום 24.11.2008 טרם ניתנו אישורי הבנקים, המגעים עימם לא היו במצב כזה שהצדיק את שליחתה של הודעת הביטול בטרם הגיע המועד לקיום התנאי המתלה.

6.

לפיכך, נקבע כי המבקשת סיכלה את ביצוע התנאי המתלה ולא היתה זכאית לבטל את החוזה.

7.

ביום 19.1.2009 הגישה המבקשת לבורר "בקשה למתן הבהרה לפסק הבוררות" בקשתה נדחתה על ידי הבורר ביום 25.1.2009.

8.

בהמשך, הגישה המבקשת בקשה לביטולו של פסק הבורר בטענה כי היה על הבורר לפסוק לפי הדין המהותי והוא לא עשה כן ולפיכך קמה לה עילת ביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות ). כן נטען כי במקרה דנן קמה עילת ביטול גם מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות הקובע כי ניתן יהיה לבטל פסק בוררות אם הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. בנוסף, נטען כי במקרה דנן מתקיימת עילת הביטול המנויה בסעיף 24(10) ולפיה קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

9.

במקביל הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבוררות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

10.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן לא הוכח כי מתקיימת העילה המנויה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות. נקבע, כי המבקשת לא הוכיחה כי הבורר התעלם ביודעין מהוראות הדין ולכל היותר עלה בידה להראות כי הבורר טעה בפירוש החוזה או הדין. בעניין זה המשיך בית המשפט וקבע כי גם אם יש ממש בטענותיה של המבקשת הרי שטענות אלה הינן בעלות אופי ערעורי שאין בהן כדי להביא לביטול פסק הבוררות. מעבר לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא אינו סבור כי הבורר לא התייחס להוראות הדין ולהוראות סעיף 28(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים ).

11.

זהו המקום להעיר, בטרם אמשיך את התייחסותי לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי סעיף 28(א) לחוק החוזים קובע כי צד אשר מנע קיומו של תנאי מתלה בחוזה לא יהיה זכאי להסתמך על אי קיומו. סעיף 28(ג) לחוק החוזים קובע חריג, ולפיו:

"הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות".

בית המשפט המחוזי קבע כי הפרשנות שניתנה על ידי הבורר לדין והנמקתו מצביעות על התייחסותו לסעיף 28(ג) לחוק החוזים.

12.

בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי אין מקום להורות על ביטול פסק הבוררות גם מכוח העילה המנויה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות. נקבע, כי המבקשת לא הראתה נסיבות שתצדקנה את התערבותו (הנדירה) של בית המשפט. לבסוף, נקבע כי ניסיונה של המבקשת לייחס תרמית, כביכול, לעדותו של רו"ח שחם בפני הבורר לא הוכחה. בית המשפט המחוזי אף דחה את ניסיונה של המבקשת להציג כראיה תצהיר נוסף.

13.

לפיכך, נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר והתקבלה הבקשה לאישור. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה

14.

המבקשת טוענת כי פסק הבורר ניתן "לאחר בוררות-בזק" כאשר לא הוגשו כתבי טענות, תצהירי עדות ראשית או סיכומים בכתב.

15.

עוד נטען, כי הבורר שחויב לפסוק בהתאם לדין המהותי, התעלם מהקבוע בסעיף 28(ג) לחוק החוזים ולפיכך לא הכריע באופן ממצה בפן הנורמטיבי של סעיף 28 לחוק החוזים. בעניין זה מפרטת המבקשת בהרחבה מדוע לטענתה מתקיים בעניינה החריג הקבוע בסעיף 28(ג) לחוק החוזים. לאור טענותיה אלו המבקשת סבורה כי במקרה דנן מתקיימת העילה הקבועה בסעיף 24(7) וכן העילה הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות. בעניין זה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה הבורר לא התעלם מהוראת סעיף 28(ג) לחוק החוזים מאחר וניתן למצוא התייחסות לנושא בסעיף 29 לפסק הבורר. על פי הנטען, הבורר התייחס בסעיף 29 לפסק הבוררות, רק לשאלת תום ליבה של המבקשת אולם התעלם מהסיפא של סעיף 28(ג), כאשר לטענת המבקשת היא היתה "בת חורין" שלא להסכים לתנאי הבנקים ובכך למנוע את קיום התנאי המתלה. לפיכך, המבקשת טוענת כי הבורר התעלם מעצם קיומו של סעיף 28(ג) לחוק החוזים וראה עצמו פטור מלהכריע בשאלה, שהיתה השאלה העיקרית שעמדה לפתחו, והיא מהי המשמעות המשפטית של העובדה שהמבקשת לא הגיעה להסכמה עם הבנקים על מסגרות האשראי לחברה.

16.

בנוסף, נטען כי במקרה דנן מתקיימת גם העילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות מאחר והבורר הסתמך על ראייה שהתגלתה ככוזבת. בעניין זה טוענת המבקשת כי עדותו של רו"ח שחם התבררה מיד לאחר מתן פסק הבוררות כעדות כוזבת ולעניין זה משמעות רבה מאחר והבורר נשען בפסקו על עדותו של רו"ח שחם. על פי הנטען, ממכתב שנשלח למבקשת מבנק לאומי ביום 26.1.2009 עולה כי בניגוד לעדותו של רו"ח שחם לא היה מדובר במצב דברים בו בנק לאומי והמבקשת הגיעו להסכמה למעט בעניינים שוליים, אלא התברר כי מדובר היה במשא ומתן, שנכון לאותה העת היה נתון בחיתוליו. לפיכך, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא התיר למבקשת לזמן עדים מטעמה לתמיכה בטענותיה. כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את הבקשה להגשת תצהיר משלים. נטען, כי אותו תצהיר משלים כולל עובדות, נתונים ומסמכים "שנוצרו רק לאחרונה" ונוגעים למחלוקת שבין הצדדים ויש בהם "כדי לשפוך אור אודות המצב העובדתי שהיה קיים אל נכון ערב מתן פסק הבורר".

17.

לבסוף, נטען כי לאור התיקון לחוק הבוררות [ראו: חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט – 2008 (להלן: תיקון מס' 2 )] נוסף סעיף 29ב המאפשר במקום בו הצדדים התנו שהבורר יפסוק לפי הדין המהותי, לקבוע כי ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור על הפסק. המבקשת מודעת לכך כי סעיף זה אינו חל על הבוררות שלפנינו, אולם לטענתה התיקון מלמד על שינוי במדיניות המשפטית הרצויה וכי הוא נועד להתמודד עם חוסר הנחת שחשו בתי המשפט לנוכח האפשרות המצומצמת שהיתה בעבר להתערבות בפסקי בורר.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב. הלכה היא כי אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או מקום בו נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור משיקולי צדק ולמניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605, 615 (2003); רע"א 6836/09 ברוך פלד אחזקות בע"מ נ' יעקב קנדי אחזקות בע"מ (לא פורסם, 24.1.2010) בפסקה 10). המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ואף המבקשת עצמה לא טוענת כי בקשתה מעלה שאלה משפטית או ציבורית. ענייננו בסכסוך הפרטי בין הצדדים לבקשה וכפי שיובהר להלן לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה גם לא משיקולי צדק ולמניעת עיוות דין.

19.

טענותיה של המבקשת הינן בעלות אופן ערעורי מובהק ובית משפט זה פסק לא אחת כי אין זה תפקידו לשבת כערכאת ערעור על פסקי בוררות [ראו למשל: רע"א 6889/02 בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שורגי (לא פורסם, 6.10.2002); סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ב' 965-963 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי )]. זאת ועוד, גם אם שגה הבורר ביישום הדין (על אף שאיני סבור כך) אין בכך כדי להצדיק את התערבות בית המשפט וביטול פסק הבורר (ראו: אוטולנגי , שם, בעמ' 1073-1072; רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009) בפסקה 12). בענייננו, לא יכולה להיות כאמור מחלוקת כי הבורר לא התעלם מן ההוראה הקבועה בסעיף 28(ג) לחוק החוזים, גם לגישתה של המבקשת המציינת בבקשתה כי הבורר היה מודע להוראת סעיף 28 לחוק החוזים בכלל ולהוראת סעיף 28(ג) בפרט :

"העובדה, כי הבורר התייחס בסעיף 29 לפסקו לתום ליבה של המבקשת, יכולה אך להצביע על כך שהבורר היה מודע להוראת סעיף 28(ג) [הדגשות במקור – י.ד.]..." (ראו: סעיף 12.1 לבקשה).

לאור דברים אלו, הרי שהלכה היא כי יש להבחין בין מצב בו הבורר מתעלם מהדין המהותי ופוסק במנותק ממנו, לבין מצב בו הבורר החיל את הדין ונטען כי טעה בפירושו או ביישומו. במקרה הראשון, אכן ייתכן שהדבר יחשב להכרעה שלא בהתאם לדין, ואולם במקרה השני, עילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות לא יחולו ובית המשפט יטה שלא לבחון האם הבורר טעה ביישום או בפירוש הדין (ראו: רע"א 8941/06

עיריית חיפה נ' ב.מ. כרמיס דדו בע"מ (לא פורסם, 4.11.2009) בפסקאות 39-38). כאמור כפיפותו של הבורר לדין המהותי אין משמעותה כי מקום בו טעה הבורר בפירוש הדין המהותי וביישומו הלכה למעשה, קמה עילה לביטול הפסק, זאת גם במקום בו חויב הבורר לפסוק על פי הדין המהותי (ראו: רע"א 7789/09 משמרת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מושבי השרון ועמק חפר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (לא פורסם, 26.1.2010) בפסקה 20). זהו המקום להעיר כי לא מצאתי כי במקרה דנן מתקיימת העילה הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות עיון בפסק הבוררות מגלה כי פסק הבורר מנומק ועוסק כולו בשאלת התנאי המתלה וטענתה של המבקשת לעניין החריג הקבוע בסיפא של סעיף 28(ג) לחוק החוזים אינה מקימה כאמור עילה לביטול פסק הבוררות.

20.

בנוסף, לא מצאתי כי נגרם למבקשת עיוות דין וכי הליך הבוררות נוהל שלא כהלכה. במהלך הבוררות נשמעו שישה עדים מטעם הצדדים והתאפשר להם אף לחקור את העדים ופרוטוקול הדיון נפרס על למעלה ממאה עמודים. בנוסף איפשר הבורר לצדדים לסכם את טענותיהם בעל פה. מעבר לכך, יש לציין כי הצדדים הסכימו כאמור בהסכם כי הבורר פטור מסדרי הדין ודיני הראיות שחלים בבתי המשפט (ראו: סעיף 8.20 להסכם הנזכר). כמו כן, הבורר ציין בפסק הבוררות:

"על פי הסכמת הצדדים התבררה מחלוקת זו בפני, ללא כתבי טענות, בישיבה אחת מיום 16.12.2008, שבה נשמעו כל ראיות הצדדים (למעט עדות אחת שהחלה בישיבה המקדמית) ונשמעו סיכומיהם בעל פה".

לפיכך, תמוהות בעיני טענותיה של המבקשת כיום בעניין הליך "בוררות הבזק" שנערך.

21.

לא מצאתי גם מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי ומקובלת עלי מסקנתו לפיה המבקשת לא הצליחה להוכיח את התקיימותה של עילת הביטול המנויה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות. למעלה מן הצורך אעיר כי כאשר הבורר התייחס לבנק לאומי הוא לא התייחס לעדותו של רו"ח שחם בלבד אלא גם לעדותו של מר רמי שביט, מנכ"ל המבקשת. מעבר לכך, בסעיף 29 לפסק הבורר נקבע במפורש כי גם אם טרם ניתנו אישורי הבנקים, המגעים איתם לא היו במצב כזה שהצדיק את משלוח הודעת הביטול בטרם הגיע המועד לקיום התנאי המתלה. בנוסף, הבורר אף קבע בסעיף 27 לפסק הבוררות כי עיון בהודעת הביטול ששלחה המבקשת למשיב, מלמד כי היא נמנעה מלציין שבנק לאומי סירב לבקשת האשראי. ואכן, עיון בהודעת הביטול מיום 24.11.2008 מלמדת כי המבקשת הבחינה היטב בין שלושת הבנקים (לאומי, דיסקונט והפועלים) שכונו על ידה "הבנקים" וציינה במפורש:

"על אף המאמצים הרבים שהושקעו על-ידי הח"מ ועל-ידי ג'אמפ להשגת אישורי הבנקים ואשר כללו משאים ומתנים, פגישות ושיחות רבות עם נציגי שלושת הבנקים, נכון ליום מכתבי זה, הודיעו נציגי בנק הפועלים ובנק דיסקונט למשביר לצרכן ולנציג ג'אמפ, כי על-פי המתווה שנדון בסמוך לחתימת הסכם הרכישה – אין הם מאשרים את חלקם המתוכנן במימון קו האשראי של ג'אמפ".

22.

לבסוף, לא מצאתי מקום לדון בטענותיה של המבקשת בעניין תיקון מס' 2 לחוק הבוררות שכן אין מחלוקת כי תיקון זה אינו חל על הבוררות נשוא הבקשה (לעניין זה ראו: רע"א 318/10 לוי נ' אורן (לא פורסם, 2.2.2010) בפסקה 33 והאסמכתא המאוזכרת בה).

23.

אשר על כן, הבקשה נדחית, משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.