רע"א 3594/20 נציגות המרפסות , בשם בעלי הדירות " בית יואב" נ. קליין את שני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח , סג"נ) מיום 9.3.2020 בהפ"ב 63969-09-19 במסגרתו התקבלה באופן חלקי בקשה לביטול פסק בוררות שנתן הבורר עו"ד רועי מקוב (להלן: הבורר ).

1.

ביום 6.2.2018 מונה הבורר על ידי בית המשפט המחוזי (הפ"ב 41582-12-17), במסגרת החלטה בבקשה למינוי בורר, לדון ולהכריע בתביעות הדדיות של המשיבה, חברה קבלנית והמבקשים, נציגות דיירים וחמשת חבריה, שהתקשרו עם המשיבה לצורך הוספת מרפסות לבניין מגורים קיים ("בית יואב" בתל אביב). המשיבה תבעה את תשלום יתרת התמורה החוזית שטרם שולמה לה, פיצוי בגין נזק שנגרם לה עקב שיבושים מטעם המבקשים שגרמו להתארכות העבודה ותשלום עבור עבודות נוספות. התשלום הכולל אותו תבעה המשיבה עמד על סך של 6,812,300 ש"ח. מנגד, המבקשים תבעו את הפיצוי החוזי המוסכם בגין האיחור במסירת העבודות, פיצוי בגין אי התאמות, זיכויים וצווים לבדיקת בטיחות, והעמידו את תביעתם על סך כולל של 3,594,590 ש"ח.

2.

ביום 28.8.2019 נתן הבורר את פסקו, במסגרתו קיבל באופן חלקי את שתי התביעות. לזכות המבקשים פסק הבורר פיצוי בגין האיחור במסירה בסך של 319,725 ש"ח ולזכות המשיבה פסק את יתרת התמורה החוזית וכן תשלום בגין עבודות נוספות, סך כולל של 1,587,486 ש"ח. בקיזוז הפיצוי שנקבע, חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך של 1,268,211 ש"ח בתוספת ריבית של 0.8% לחודש. כן קבע הבורר כי המשיבה תבצע תיקוני ליקויים, תמציא ערבות בדק ותזמין בדיקה של מכון התקנים.

3.

המבקשים לא השלימו עם פסק הבוררות ופנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול חלקי של הפסק. מכיוון שהמבקשים לא תקפו את פסק הבורר לכל רוחב החזית, אתמקד בחלקים שנתבקש ביטולם. טענתם העיקרית של המבקשים היא כי בחלקים מסויימים בהכרעתו פסק הבורר בניגוד לדין המהותי, בניגוד לקבוע בהסכם הבוררות (עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות )). כן נטען כי הבורר חרג מסמכותו בכך שפסק באופן המרחיב את חזית המחלוקת בין הצדדים לעומת טענות המשיבה במסגרת סיכומיה ועל יסוד נימוקים שהמשיבה כלל לא העלתה. באופן ספציפי, המבקשים ביקשו כי בית המשפט יבטל את קביעת הבורר כי הם אינם זכאים לחלק מהקנס המוסכם בגין האיחור בסיום העבודות; את קביעת הבורר כי אין מקום להעניק להם זיכוי בגין מחצית החיסכון מביטול הצורך בבניית עמודי תמך למרפסות הבניין; את קביעתו כי אין מקום להעניק למבקשים פיצוי נזיקי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לדיירים עקב התמשכות העבודות וביצוען שלא על פי המתחייב בהסכם; את קביעתו לפיה המבקשים זכאים לזיכוי בסך של 328,370 ש"ח בלבד, לעומת סכום של 509,801 ש"ח, על פי התחשיב שהציגו; את קביעת הבורר בדבר אישור תוספת תמורה למשיבה בגין בניית תוספת תקרה ורצפה למרפסת דמה, הוצאות ייצור, הובלה והנפה למרפסת מיוחדת ותיקון אספלט בחניון; קביעת הבורר בדבר שיערוך סכומי פסק הבורר לפי ריבית של 0.8% לחודש. כן התבקש בית המשפט להורות על תיקון טעות חישוב בפסק הבורר, לפיה קיבל הבורר את טענת המבקשים לגבי גובה תוספת בגין הקמת "דק סינטטי" אך קבע כי לסכום שפסק לטובת המשיבה בסך של 130,000 ש"ח צריך להתווסף מע"מ, בניגוד לנטען.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ברובה. בפסק דינו ציין בית המשפט כי מרבית טענות המבקשים הן ערעוריות במובהק ועל כן אינן מגלות כל עילה לביטול פסק בוררות. בית המשפט דן בטענות וקבע כי לא עלה בידי המבקשים להראות כי הבורר חרג מסמכותו או כי פסק בניגוד לדין המהותי. לצד זאת, קיבל בית המשפט שתיים מטענות המבקשים. באשר לשיעור הריבית שנפסק בפסק הבוררות נקבע כי נוכח העובדה שהבורר נדרש לפסוק בהתאם לדין המהותי, הוא הוגבל בקביעת שיעור הריבית על הסכום שנפסק לטובת המשיבה לתקרה הקבועה בהוראות סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961. על כן הורה בית המשפט על שערוך סכום פסק הבוררות בהתאם להוראות החוק. כן קיבל בית המשפט את טענת המבקשים כי נפלה טעות חישוב בפסק הבוררות, כאשר הבורר קבע כי אל הסכום של 130,000 ש"ח בגין הקמת "דק סינטטי" יש לצרף תשלום מע"מ, בלא התחשבות בכך שהמע"מ כבר הוסף אל הסכום במסגרת התחשיב שערכה המשיבה. לפיכך, הורה בית המשפט גם על תיקון זה.

מכאן הבקשה שלפַני.

5.

לשיטת המבקשים, מוצדק לתת רשות ערעור בעניינם, שכן הבקשה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות שטרם נדונו בפסיקה וכן נוכח עיוות הדין שנגרם להם. לטענתם, עניינם מעלה את השאלה מהו הקו המפריד בין סטייה מן הדין המהותי לבין טעות ביישום הדין המהותי, ביחס לסעיף 24(7) לחוק הבוררות. בדומה, לשיטתם, מתעוררת שאלת היחס בין סעיף 24(3) לחוק הבוררות, שעניינו חריגה מסמכות כאמור, לבין סעיף 24(7) לחוק הבוררות.

6.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המבקשת. כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט בנושאי בוררות תוענק רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 3321/20 דוד נ' לפידות , פסקה 6 (15.6.2020)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הבקשה נסובה על החלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות (ראו: רע"א 3124/19 אופקים מעלה אדומים בע"מ נ' אילון , פסקה 5 (30.5.2019)). הבקשה דנא אינה עומדת באמות מידה אלה. למרות ניסיונם של המבקשים לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, היא נטועה כל כולה בנסיבות המקרה הפרטניות ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית. רחוק מכך. כך למשל, לגבי סעיף 24(7) לחוק הבוררות ישנה הלכה ברורה, לפיה רק במקרים בהם התעלם הבורר מהדין המהותי ופסק במנותק ממנו, במודע, תקום עילת הביטול (ראו: רע"א 8042/09 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' קופיץ , פסקה 19 (11.2.2010); ראו גם: רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר , פסקאות 47-46 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (4.3.2010)). כמו כן, לא שוכנעתי כי נגרם למבקשים כל עיוות דין.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.