רע"א 4572/20שלמה שמש נ. גגות וחיפויים בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן ) בהפ"ב 33426-09-19 והפ"ב 48984-10-19 מיום 4.6.2020, במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי עו"ד אלון וינוגרד (להלן: הבורר ).

1.

המבקש, חשמלאי במקצועו, ומשיבה 1 (להלן: המשיבה ), חברה העוסקת בין היתר בהתקנת קולטים לייצור אנרגיה סולארית, חתמו ביום 13.4.2014 על הסכם יזמות שעניינו עבודה משותפת בפרויקט שכונה פרויקט "חמניה" (להלן: ההסכם ). על פי ההסכם, היה על המבקש להמציא למשיבה מערכת עקיבה אשר משנה את זוויתם של קולטים סולאריים שהוצבו על גגות מבנים בהתאם למיקום השמש. נקבע בהסכם כי כל חילוקי הדעות בכל עניין הקשור בו יועברו על פי פנייתו של צד להסכם להכרעת בורר יחיד, שייבחר בהסכמת הצדדים. נקבע כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי, אך לא יהיה כפוף לדיני הראיות וסדרי הדין, ויהיה חייב לתת החלטה מנומקת תוך 30 יום.

2.

ואכן, לאור חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים פתחו המשיבים בהליך בוררות, במסגרתו טענו כי המבקש ניהל מו"מ טרום חוזי מטעה והציג עצמו כבעל ידע ויכולות שלא היו לו. על סמך מצג שווא זה, השקיעה המשיבה כספים רבים ואף סיכנה את שמה הטוב. המבקש אף נטש את הפרויקט כאשר ראה כי נקלע למבוי סתום וגם נטל את תוכנת הפיתוח שיצר. המשיבים העמידו את סכום תביעתם על סך של 2,920,239 ש"ח או כל סכום אחר שייקבע על ידי מומחה כגובה

הנזק שנגרם למשיבה. לחלופין, המבקש נתבע בסך של 1,000,000 ש"ח, הסכום שנקבע כפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם. המבקש הכחיש את הטענות כלפיו ואת הנזקים שנטענו על ידי המשיבים.

3.

בשלביה הראשונים של הבוררות הבהיר הבורר כי בכוונתו למנות מומחה לבדיקה חשבונאית וכי שכר טרחתו ישולם על ידי הצדדים בחלקים שווים. המומחה, מר יהודה עין-אלי (להלן: המומחה ) , נבחר על ידי הצדדים לאחר שנבדק בין היתר גובה שכרו. המומחה החל בהכנת חוות דעתו, אך המבקש לא נשא במלוא תשלום חלקו בסך של 32,161 ש"ח. ביום 11.3.2019 פנה המומחה לצדדים בבקשה להשלים את תשלום שכר טרחתו.

4.

משלא שילם המבקש את חלקו בשכר המומחה, הגישו המשיבים ביום 11.4.2019 בקשה למחיקת כתב הגנתו של המבקש, במסגרתה טענו כי המבקש זנח את הליך הבוררות. לחלופין, ביקשו המשיבים כי הבורר יקצוב מועד לתשלום. בתגובה לבקשה זו טען המבקש כי יכולתו הכלכלית הורעה באופן משמעותי עקב הליכי גירושין וכי לא יצליח לגייס את השכר גם ממקור חיצוני.

5.

ביום 16.5.2019 ניתנה החלטה על ידי הבורר, בה ציין כי המומחה מונה על ידי הצדדים בהסכמה, לרבות שיעור שכרו ואופן תשלומו. משכך, הורה הבורר למבקש לשלם את מלוא חלקו בשכר המומחה ולשם כך ניתנה לו ארכה אחרונה עד ליום 1.7.2019. נקבע כי ככל שלא ישולם שכר המומחה, יהיו המשיבים רשאים להגיש בקשה למחיקת כתב ההגנה של המבקש ולמתן פסק בוררות בהיעדר הגנה.

6.

לאחר מספר בקשות של המבקש בקשר לתשלום שכר הטרחה ולאחר שחלף המועד האחרון לתשלום שנקבע על ידי הבורר, הגישו המשיבים בקשה ביום 4.8.2019 למחיקת כתב ההגנה שהגיש המבקש ולמתן פסק בוררות בהיעדר הגנה. בו ביום ניתן פסק בוררות על ידי הבורר, במסגרתו נקבע כי למבקש ניתנו שלוש הזדמנויות שונות להסיר את המחדל ולשלם את חלקו בשכר המומחה והדבר לא נעשה. משכך, הורה הבורר על מחיקת כתב הגנתו של המבקש. כמו כן, בהיעדר הגנה ולאחר ששב ובחן את כתב התביעה על נספחיו,

נקבע כי על המבקש לשלם למשיבים סך של 1,000,000 ש"ח, סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בגין הפרתו, בצירוף הוצאות ושכר טרחה.

7.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבוררות. בבקשה נטען כי

משלא קבע הבורר כי טענות המבקש לעניין היעדר יכולת כלכלית לשלם את שכר המומחה אינן נכונות, לא היה הבורר מוסמך למחוק את כתב ההגנה. על כן מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). הבורר גם לא נימק את החלטת המחיקה ועל כן מתקיימת גם עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(6) לחוק הבוררות. כן קמה עילת ביטול גם מכוח סעיף 24(9) לחוק הבוררות, שכן מדובר בפסק בוררות המנוגד לתקנת הציבור. לבסוף, נטען כי הבורר פסק בניגוד לדין המהותי, שכן התעלם מהוראות ההסכם בין הצדדים ולא בחן את עילת ההפרה, כפי שנקבע בסעיף 30 להסכם. קרי, האם כלל מתקיימים התנאים בגינם זכאים המשיבים בפיצוי המוסכם.

8.

בית המשפט דחה את בקשת הביטול, כאמור. באשר לטענת המבקש בכל הנוגע לשכר הטרחה וחריגתו של הבורר מסמכות, בית המשפט ציין כי הבורר העניק למבקש שלוש הזדמנויות לשלם את שכר הטרחה של המומחה. מעבר לכך, המבקש לא ביקש כל סעד חלופי והתמקד רק בטענה כי אין למחוק את כתב הגנתו מפאת חוסר יכולתו הכלכלית. במצב דברים זה, קבלת טענתו של המבקש כי מקום בו מצבו הכלכלי של צד לבוררות מונע ממנו להפקיד את שכרו של מומחה אין מקום למחוק את כתב הגנתו, עלולה להיות מנוצלת לרעה על ידי צד החושש מתוצאת פסק הבוררות ועל ידי גרירת רגליים יפעל לעיכובו. עוד ציין בית המשפט כי המבקש כלל לא הוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש כי הבורר לא נימק את הכרעתו כי המשיבים זכאים לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. בהקשר זה נקבע כי טענת הביטול של המבקש בשל היעדר הנמקה היא למעשה טענה ערעורית. משעה שנקבע כי כתב ההגנה של המבקש נמחק כדין, השאלה האם פסיקתו של הבורר היא נכונה וצודקת או שמא מוטעית איננה רלוונטית במסגרת דיון בבקשה לביטול פסק בוררות. משנמחק כתב ההגנה של המבקש, המשיבים יכלו לזכות במלוא סכום התביעה שהגישו. אולם, לאחר עיון בכתב התביעה על נספחיו פסק הבורר לטובתם רק את סכום הפיצוי המוסכם. לבסוף, בית המשפט דחה גם את טענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מפסק הבוררות.

מכאן הבקשה שלפנַי.

9.

המבקש טוען כי התביעה שהגישו המשיבים לא הייתה תביעה לסכום קצוב ועל כן הבורר לא היה מוסמך לתת פסק דין בהיעדר הגנה. כמו כן, המבקש שב וטוען כי קמה עילת ביטול מכוח סעיף 24(6) לחוק הבוררות, בהיעדר הנמקה מספקת על ידי הבורר, ועילת ביטול מכוח סעיף 24(7) לחוק הבוררות, שכן הבורר לא יישם את הדין המהותי. בנוסף לא היה כלל בסמכותו של הבורר להורות על מחיקת כתב הגנתו מכיוון שלא שילם את שכר טרחתו של המומחה.

10.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקום בו נדרש הדבר מפאת שיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 5278/20 קריית אונגוואר נ' עיר דוד בניה ופיתוח (1993) בע"מ , פסקה 11 (7.9.2020); רע"א 5555/20 נוף כנרת פוריה בע"מ נ' בסיס , פסקה 6 (1.9.2020)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר הבקשה נסובה על החלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות (ראו: רע"א 3735/20 רוטנשטיין נ' זורח , פסקה 10 (22.7.2020); רע"א 3594/20 נציגות המרפסות נ' קליין את שניטמן הנדסת מבנים בע"מ , פסקה 6 (24.6.2020)). למרות נסיונו של המבקש לעטות על בקשתו מחלצות עקרוניות, כל כולה נטועה בנסיבותיו הפרטניות של הסכסוך בין הצדדים. די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה.

11.

למעלה מן הצורך אוסיף כי אין ממש בטענתו של המבקש לפיה חרג הבורר מסמכותו כאשר הורה על מחיקת כתב ההגנה שהגיש בשל אי תשלום שכר טרחת המומחה. סמכויות הבורר הנוגעות לסדרי הדין בהליך הבוררות בהיעדר הסכמה אחרת מנויות בתוספת הראשונה לחוק הבוררות. בין היתר, פרט י"ב לתוספת הראשונה קובע כי "היתה הכרעת הסכסוך כרוכה בענין הטעון מומחיות, רשאי הבורר... להורות על מסירת הענין לחוות-דעתו של מומחה שימנה...". פרט ט' לתוספת הראשונה קובע את אמצעי האכיפה הנתונים בידי בורר כאשר בעל דין בהליך הבוררות מסרב למלא אחר הוראותיו כהאי לישנא:

"ציווה הבורר על בעל-דין דבר הכרוך בניהול הבוררות, וללא סיבה מוצדקת לא מילא בעל-הדין אחרי הצו, רשאי הבורר, לאחר שהתרה בבעל-הדין, לדחות את התביעה, אם ניתן הצו נגד תובע, או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד נתבע".

תכליתו של פרט זה למנוע מצב שבו אחד הצדדים להליך הבוררות יוכל לסכלה על ידי חוסר היענות לצווים שהוציא הבורר תחת ידיו, והיא נועדה להגביר את יעילותו של הליך הבוררות ואת ההגינות הדיונית בין הצדדים (ראו: רע"א 1626/19 קרייזלר נ' שכטר , פסקה 14 (29.4.2019)). בענייננו, הודיע הבורר לצדדים כי בכוונתו למנות מומחה לצורך בדיקה חשבונאית וכי שכר טרחתו ישולם באופן שווה על ידי הצדדים, כאמור. מהחומר עולה, והמבקש אף אינו טוען אחרת, כי לא הביע התנגדותו למינוי המומחה או התנגד לגובה שכרו. למבקש ניתנו מספר הזדמנויות לשלם את שכרו של המומחה ולאחר שלא ניצל הזדמנויות אלה, החלטתו של הבורר למחוק את כתב הגנתו הייתה בהחלט במסגרת סמכותו.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.