רע"א 5828/20 סאן שיין מעליסה בע"מ נ. RIO GRANDE INC

בקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סליש ) בת"א 29715-07-17 מיום 22.10.2019, בו התקבלה בקשת משיבה 1 (להלן: המשיבה ) לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות מכוח סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) ולביטול היתר המצאה מחוץ לתחום.

1.

המבקשת היא חברה העוסקת בעיצוב, ייצור, שיווק ומכירה של תכשיטים מקוריים. המשיבה היא חברה זרה, בעלת עסקים בתחום המכירה והשיווק של תכשיטים, שמקום מושבה בניו-מקסיקו, ארצות הברית. אין מחלוקת בין הצדדים כי התקיימו בין המבקשת לבין המשיבה קשרים מסחריים, במסגרתם סיפקה המבקשת למשיבה תכשיטים בהיקפים נרחבים. לטענת המבקשת, בשלב מסויים התברר לה כי המשיבה העתיקה בעצמה או באמצעות משיבים 2 ו-3 תכשיטים מקוריים פרי עיצובה המקורי, ללא הסכמתה או הרשאה מצידה והציעה אותם למכירה. המבקשת טענה כי היא בעלת הזכויות בתכשיטים המקוריים ומכירתם על ידי המשיבה מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלה. נוכח טענה זו, עתרה המבקשת למתן צו מניעה האוסר על המשיבים לעשות כל פעולה אשר יש בה כדי להפר את זכויותיה בתכשיטים המקוריים ולמתן צו להשמדת התכשיטים המפרים. כן עתרה המבקשת לחייב את המשיבה בסך של 1,808,244 ש"ח בגין ההפרות הנטענות ולחיובם של משיבים 2 ו-3 בתשלום סך של 150,000 ש"ח.

2.

ביום 16.7.2017 התקבלה בקשת המבקשת למתן היתר להמצאת כתבי טענות מחוץ לתחום (השופט ש' סרחאן ), וביום 21.11.2017 הוגשה בקשה מטעם המשיבה לעיכוב הליכים ולביטול היתר ההמצאה. המשיבה טענה כי במסגרת ההסכם בין הצדדים, שצורף להזמנות הרכש, נקבע כי כל סכסוך הנובע או הקשור להסכם, הפרתו או התחייבויות הצדדים על פיו, אשר הצדדים אינם מסוגלים לפתור בעצמם, יתברר במסגרת הליך בוררות בארצות הברית, בהתאם לדין החל במדינת ניו מקסיקו (להלן: תניית הבוררות ). עוד טענה המשיבה כי דין היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום להתבטל, שכן המבקשת לא עמדה במבחנים ובתנאים ההכרחיים לקבלת היתר המצאה לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כמו גם הוכחת קיומה של עילת תביעה טובה וראויה לדיון. בתגובה לבקשה טענה המבקשת כי תניית הבוררות עליה הצביעה המשיבה, שנכללה בנספחי הזמנות התכשיטים, אינה חלה על הסכסוך המשפטי במסגרתו הגישה את התביעה. לכן, לא ניתן לקבוע כי קיימת כלל תניית בוררות בין הצדדים המתייחסת לעילות התביעה, ואף לא תנייה בדבר תחולתו של דין זר. עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי מעולם לא נתנה הסכמתה לבירור הסכסוכים בינה לבין המשיבה במסגרת הליך בוררות ומשכך אין רלוונטיות לסעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, וכי מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 2 לאמנת ניו

יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 (להלן: אמנת ניו יורק ). התנאים הכלליים שצורפו להזמנות הרכש על ידי המשיבה באופן חד צדדי נוטים לטובתה בלבד והם בגדר חוזה אחיד בעל תנאים מקפחים, שדינם בטלות בהתאם לסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, לאחר בחינה של הזמנות הרכישה שהגישה המשיבה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנאים הכלליים אשר צורפו להזמנות מהווים חלק בלתי נפרד מהמערכת ההסכמית הכוללת בין הצדדים, ואין לראות בהם ככאלו החלים על הזמנה פרטנית בלבד. בתנאים הכלליים נקבעה תניית בוררות שקבעה, בתמצית, כי " Any controversy, claim, or dispute between the Buyer and Seller ... shall be settled by arbitration in the City of Albuquerque, NM… ".

המבקשת לא הציגה כל ראיה על פיה הוסכם בין הצדדים כי סכסוכים או מחלוקות ביניהם יתבררו בדרך שונה מזו הנקובה בכתב במסגרת הזמנות הרכישה. למסקנה זו הגיע בית המשפט בעיקר בהתבסס על דברי העדים שהעידו במסגרת ההליך.

4.

נוכח המסקנה שהתנאים הכלליים מהווים חלק מההסכמות החוזיות בין הצדדים, נבחנה תניית הבוררות שהופיעה בהם ונקבע כי מדובר בתניית בוררות רחבה ומקיפה, המתייחסת לכל מחלוקת או סכסוך בין הצדדים, ביחס לחוזה או להפרתו, על ידי מי מהם. כן נדחתה טענת המבקשת כי תניית הבוררות מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, בהינתן נסיבותיהם הפרטניות של הצדדים להליך. בהקשר זה ציין בית המשפט כי תניית הבוררות קובעת כי ההליך ינוהל בארצות הברית וכי המבקשת אינה צרכן נטול כל כוח מיקוח כלפי המשיבה. באשר לטענת המבקשת כי בעניינם של משיבים 2 ו-3 לא קיים הסכם בוררות ועל כן יש להורות על בירור התביעה בישראל הפנה בית המשפט לרע"א 4716/07 Hotels.com

נ' זוז תיירות בע"מ (7.9.2005), בו הובהר כי עובדת קיומו של בעל דין נוסף, אשר אינו צד להסכם הבוררות, אינה נכללת באחד החריגים הקבועים באמנת ניו יורק, בהם בית המשפט לא נדרש להורות על הפנייתם של בעלי הדין להליך בוררות.

5.

משנקבע כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתיק עקב קיומה של תניית בוררות חוץ, בית המשפט לא נדרש להוסיף ולדון בבקשת המשיבה לביטול אישור ההמצאה מחוץ לתחום. אולם, למעלה מן הצורך צוין כי מדינת ישראל אינה הפורום בעל מירב הזיקות לדון בסכסוך בין הצדדים או כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את העדפת הפורום הישראלי. באשר לסיכויי התביעה נקבע כי לא ניתן לשלול את סיכויי ההליך אך הקשיים הניצבים לפני המבקשת אינם מבוטלים.

מכאן הבקשה שלפנַי.

6.

ראשית, המבקשת טוענת כי יש מקום להעניק לה רשות ערעור נוכח חוסר בהירות בשאלת אופן ההשגה על החלטה המורה הן על עיכוב הליכי בוררות והן על ביטול היתר המצאה, כבענייננו. מעבר לכך מעלה המבקשת מספר סוגיות שהיא רואה אותן כעקרוניות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המצדיקות מתן רשות ערעור לשיטתה: "האם תניית בוררות זרה המופיעה במסמך הזמנת מוצר ספציפי (ו/או בחשבונית) חלה על כל סכסוך שנתגלע בין צדדים לגבי מערכת היחסים ההסכמית הכללית שהתגבשה ביניהם, הגם שאותו סכסוך לא נוגע ו/או קשור לאותה הזמנה ספציפית ו/או לאספקת המוצר הספציפי?"; "קביעת פרמטרים לבחינת הסכמה למסירת כל סכסוך שנתגלע בין צדדים לבוררות, כאשר היא אינה מפורשת ו/או מדעת"; "סוגיית הגבלת זכותו של הטוען להפרת זכות ו/או ביצוע עוולה לפי דיני הקניין הרוחני (ו/או הדינים הנלווים אליהם) להגיש תביעה נגד הצד המפר ו/או המעוול לערכאה השיפוטית המתאימה בישראל"; "קביעת פרמטרים לבחינת סוגיית היות מדינת ישראל פורום נאות או לא נאות לדון בתביעה בעידן הגלובאלי כנגד חברה בינלאומית שעסקיה חובקי עולם, לרבות בישראל". מעבר לכך, כנהוג, טענה המבקשת כי נגרם לה עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

7.

דין הבקשה להידחות. הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים ומצומצמים בלבד, המעלים שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם עיוות דין חמור (ראו מהעת האחרונה: רע"א 4572/20 שמש נ' גגות וחיפויים בע"מ , פסקה 10 (23.9.2020); רע"א 5278/20 קריית אונגוואר נ' עיר דוד בניה ופיתוח (1993) בע"מ , פסקה 11 (7.9.2020) ). הדברים נכונים ביתר שאת שעה שההחלטה מושא הבקשה נוגעת לעיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, שעניינו עיכוב הליכים על פי אמנה בין-לאומית. החלטות מסוג זה נתונות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בהן אלא במקרים נדירים בהם נפלה בהחלטת הערכאה הדיונית טעות של ממש (ראו: רע"א 7613/18 יילמזלר אינטרנשיונל חברה לבניה, תיירות וטקסטיל נ' פקיד שומה חולון , פסקה 9 (25.11.2018); רע"א 1494/16 חברה ישראלית למובילים בע"מ נ' טרקס יונייטד קיום לימיטד , פסקה 10 (5.5.2016)). המקרה דנא אינו נמנה על מקרים נדירים אלה ולמרות ניסיונותיה של המשיבה לעטות עליו מחלצות עקרוניות, הוא נטוע כל כולו בנסיבות הפרטניות של הצדדים והיחסים ביניהם. לא למותר לציין כי ממצאי בית המשפט הם פועל יוצא משמיעת עדויות שונות לפניו והמבקשת תוקפת ממצאים אלו בבקשתה. פשיטא כי אין מקום לשעות לטענות מעין אלו במסגרת בקשה זו.

8.

עוד אוסיף כי טענותיה של המבקשת בנוגע לחוסר הבהירות לגבי זכות ערעור בהליך אין להן מקום במסגרת זו ומוטב שלא היו מועלות כלל. הבקשה דנא הוגשה על ידי המבקשת בתחילה כערעור בזכות (ע"א 8130/19 סאן שיין מעליסה נ'

RIO GRANDE INC. ) , אשר נמחק על הסף לבקשת המשיבה (החלטת הרשמת ש' עבדיאן מיום 21.7.2020). בהחלטת הרשמת נקבע כי דרך ההשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא הגשת בקשת רשות ערעור. המבקשת בחרה שלא להגיש ערעור על החלטת הרשמת ופעלה בהתאם לאמור בה. בקשת רשות ערעור זו בוודאי אינה האכסניה להעלות כעת טענות כלליות נגד אותה החלטה או לטעון כי חוסר בהירות בסוגיית הסיווג מצדיק מתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.