רע"א 1144/10 שמואל ליסטר נ. אשר ליסטר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברון ) בה"פ 827/08 ובה"פ 616/08 מיום 28.12.2009.

העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקש והמשיב הם אחים אשר נתעוררו ביניהם מחלוקות שונות אשר עיקרן השאלה האם המשיב היה שותפו של המבקש בעסק אותו הקים המבקש (להלן: העסק ), או האם הוא היה שכיר בעסק, כטענת המשיב. מחלוקות אלה נדונו בבוררות בפני השופט (בדימוס) איתמר פלפל (להלן: הבורר ), כאשר הוסכם כי תחילה יכריע הבורר בשאלה האם התקיימה שותפות בין הצדדים בעסק בתקופה בה בוצעו עבודות עבור רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (להלן: רסקו ), ושעל פי הכרעה זו יקבע האם המשיב זכאי למחצית הכספים שנפסקו לטובת המבקש במסגרת הבוררות שהתנהלה בינו לבין רסקו בקשר עם עבודות אלה. עוד הוסכם כי לאחר הכרעה בעניין זה, יכריע הבורר ביתר המחלוקות בין הצדדים.

2.

הליך הבוררות נמשך ארבע שנים, כאשר ביום 29.6.2008 זימן הבורר את באי כוח הצדדים לביתו ומסר להם את פסקו. בפסק הבוררות נקבע כי נתקיימה שותפות בין הצדדים בתקופה בה בוצעו העבודות עבור רסקו, וכי המשיב זכאי למחצית מהכספים שנפסקו לטובת המבקש בבוררות בינו לבין רסקו. באותו המעמד הודיע הבורר כי לא ימשיך בניהול השלב הבא בבוררות.

3.

המבקש הגיש בקשה לביטול הפסק אשר נתמכה בתצהירו, בעוד המשיב הגיש בקשה לאישור הפסק אשר נתמכה בתצהירו שלו. בבקשתו, טען המבקש כי במועד מסירת פסק הבורר הודיע הבורר לבאי כוח הצדדים כי הפסק נכתב על ידי רעיית הבורר בשל ראייתו הלקויה של הבורר, וכי הבורר לא ימשיך בניהול חלקה השני של הבוררות בשל מצבו הבריאותי האמור. משכך, טען המבקש כי קיים חשש ממשי כי מצבו הבריאותי של הבורר הביא לכך שפסק הבורר ניתן על בסיס זיכרון בלבד בלא שהבורר נדרש לחומר הרב שהיה בפניו, והוביל למצב בו נמנע מן הבורר לבצע נאמנה את מלאכת ההכרעה בבוררות. לפיכך טען המבקש כי יש לבטל את פסק הבורר בהתאם לסעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

4.

עוד נטען על ידי המבקש כי קיים חשש ששני תצהירים של המשיב לא היו לנגד עיני הבורר בעת שנתן את פסקו, שכן הבורר לא הזכיר את אותם התצהירים בפסקו אלא הסתמך על תצהיר אחר וסותר של המשיב, מבלי שציין מהו אותו התצהיר עליו הוא נסמך. בהקשר זה נטען כי הסתמכותו של הבורר על תצהיר זה, על אף קיומם של תצהירים סותרים, מנוגדת לדין המהותי ואף מטעם זה יש לבטל את הפסק, בהתאם לסעיף 24(7) לחוק הבוררות. לחלופין טען המבקש כי בפסק הבורר נפלו טעויות סופר שיש להורות על תיקונן.

5.

המשיב מצידו טען כי טענות המבקש חסרות כל בסיס: כי הבורר נדרש לכלל העדויות והמסמכים שהוצגו בפניו, כפי שניתן ללמוד מפסק הבורר; כי טענות המבקש בנוגע להתעלמות הבורר מתצהירים אינה אלא ניסיון להטעות את בית המשפט וכי ברור מפסק הבורר מהו התצהיר עליו נסמך הבורר בפסקו. באשר למעמד מסירת פסק הבורר טען המשיב כי במעמד זה הודיע הבורר לבאי כוח הצדדים כי הפסק הוכן על ידו לאחר שעות עבודה רבות, כי לצורך כתיבת פסק הבורר נעזר הבורר ברעייתו אשר רשמה את הפסק מפיו, וכי הבורר הודיע כי לא ימשיך בניהול חלקה השני של הבוררות בשל מצבו הבריאותי, אך לא הזכיר את ראייתו הלקויה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי קבע כי הצהרתו של המבקש בדבר הדברים שנאמרו במעמד מסירת פסק הבורר הינה עדות שמיעה, וזקף לחובת המבקש את העובדה שהדברים המיוחסים לבורר לא נתמכו בתצהירו של בא כוח המבקש, בפרט נוכח הגרסאות הסותרות בעניין. כן נקבע כי אין בעובדה שפסק הבורר נכתב בכתב ידה של רעייתו של הבורר כדי ללמד שהדבר נעשה עקב ליקוי בראייתו של הבורר או כדי ללמד שנמסרה לה ההכרעה בבוררות, וכי מפסק הבורר עולה כי הבורר עמד "באופן מדוקדק ובאריכות" על חומר הראיות. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לא קמה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

7.

בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי מפסק הבורר עולה כי הוא ניתן בהתאם לדין המהותי. על כך הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי טענת המבקש בדבר התעלמות הבורר מהתצהירים איננה מקימה עילה לביטול פסק בורר, וכי ברור מפסק הבורר מהו התצהיר עליו נסמך לצורך הכרעתו בבוררות. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לא קמה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות.

8.

לבסוף הורה בית המשפט המחוזי על תיקון שתי טעויות קולמוס שנפלו בפסק הבורר, ועל אישורו.

טענות המבקש

9.

המבקש טוען כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הבורר היה כשיר מבחינה רפואית לנהל את הליך הבוררות, זאת מאחר שאף לגרסת המשיב מסר הבורר במעמד מסירת פסקו כי בשל מצבו הבריאותי לא ימשיך בניהול הבוררות, ומאחר שקביעה זו נעשתה בהתעלם מהחלטת הבורר על הפסקת ניהול הליך הבוררות על ידו, המאשרת, לדידו של המבקש, את טענתו בדבר לקות ראייה שמנעה מן הבורר את המשך ביצוע תפקידו.

10.

עוד טוען המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הבורר לא התעלם מהדין המהותי, שכן הבורר לא הפעיל את דוקטרינת "ההשתק השיפוטי" כלפי המשיב בשל התצהירים הסותרים שניתנו על ידי המשיב. כן נטען על ידי המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מטעויות שונות בפסק הבורר.

11.

לבסוף טוען המבקש כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית וציבורית החורגת מגדר עניינם של הצדדים בנוגע לסוגיית כשירותו הרפואית של בורר, הקריטריונים למדידתה ואימתי תהווה עילה לביטול פסק הבורר.

12.

בשולי בקשתו התבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

13 .

דין בקשת רשות הערעור להידחות . הלכה היא כי רשות ערעור על פסק דין שניתן בבקשה לאישור או ביטול פסק בוררות אינה ניתנת אלא במקרים נדירים, כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה [ראו: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.2000); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי (לא פורסם, 25.2.2008)].

14 .

על אף ניסיונו של המבקש לעטות את הבקשה באצטלה של שאלה משפטית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי, לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדרם של אותם מקרים נדירים המחייבים מתן רשות ערעור. טענות המבקש הנוגעות לביטול הפסק בשל מצבו הבריאותי של הבורר אינן אלא טענות כנגד הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי לפיהם לא הוכח כי מצבו הבריאותי הנטען של הבורר הביא למצב בו הוא היה לא כשיר להכריע בבוררות או לאי הידרשותו לראיות שהיו בפניו. טענות מעין אלה אינן טענות החורגות מגדרו של הסכסוך הפרטני שבין הצדדים. באשר ליתר טענות המבקש, הרי שאף הוא לא טוען כי אלה חורגות מגדר עניינם הפרטי של הצדדים.

15 .

למעלה מן הצורך אוסיף כי אף לגופו של עניין דין בקשת רשות הערעור להידחות. גם אם הטעם להודעת הבורר כי לא ימשיך בניהול הבוררות היה טעם הנעוץ בבריאותו, אין הדבר מלמד בהכרח כי בשעה שניהל את הבוררות ובשעה שעסק במלאכת כתיבת הפסק לא יכול היה הבורר לעשות עבודתו זו נאמנה. על כך אוסיף כי קבלת טענת המבקש לפיה הבורר סבל מליקוי בראייה בעת מלאכת כתיבת הפסק, איננה מובילה בהכרח למסקנה כי הבורר נעדר את היכולת להידרש לראיות שהיו בפניו.

16 .

בנוסף, דין טענת המבקש בדבר אי הידרשות הבורר לדין המהותי להדחות. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי נראה כי טענת המבקש בעניין זה, לפיה התעלם הבורר מדוקטרינת "ההשתק השיפוטי", לא הועלתה כלל לפני בית המשפט המחוזי, והיא אינה נסמכת על עובדות שאינן שנויות במחלוקת. משכך הם פני הדברים, איני סבור כי על בית משפט זה, ביושבו כערכאת ערעור, להידרש כלל לטענה זו [ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 650 (מהדורה עשירית, 2009); רע"א 5386/09 הרמן נ' אריאל (מ.ד.ע.) טכנולוגיות ייעוץ עסקי ופיננסי בע"מ

(לא פורסם, 11.1.2010); ע"א 499/85 עיזבון המנוחה אהובה (אדלה) נ' מנהל מס שבח חיפה , פ"ד מד(2)256 (1990)]. זאת ועוד. הגישה המקובלת היא כי טענת ההשתק הינה טענת הגנה ולא טענת התקפה, משום "מגן ולא חרב" [ראו: בע"מ 6148/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 20.12.2007), סעיף 3 לפסק דינו של כבוד השופט י' אלון ; גבריאלה שלו "הבטחה, השתק ותום לב", משפטים ט"ז (תשמ"ז) 295]. המבקש אינו טוען לפניי כי טענה בדבר "השתק" הועלתה על ידו במהלך הבוררות וכי הבורר התעלם ממנה. בנסיבות אלה, ונוכח אופייה של טענת ההשתק, די בכך כדי לדחות את טענתו בדבר התעלמות הבורר מהדין המהותי.

17 .

יתר טענות המערער בדבר טעויות בפסק הבורר הן טענות בעלות אופי ערעורי מובהק. אין זה מתפקידו של בית משפט זה לשבת כערכאת ערעור על פסקי בוררות, ועל כן דינן להידחות [ראו: רע"א 8042/09 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' קופיץ (לא פורסם, 11.2.2010); סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ב' 965-963 (מהדורה רביעית, 2005)].

18 .

משזו מסקנתי, איני רואה מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בשולי הדברים יצויין כי ראוי היה שבקשה זו תוגש על ידי המבקש בנפרד מבקשת רשות הערעור.

משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.