רע"א 10123/07 מנחם צביק נ. מולד את מולדבסקי

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.11.07 (כבוד הנשיא א' גורן) בה.פ. 388/06 אשר דחה את בקשתו של המבקש לביטול פסק בוררות שניתן ביום 25.1.06 על ידי הערכאה השלישית של מוסד הבוררות של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן בהתאמה – פסק הבוררות ו מוסד הבוררות בבורסה ).

העובדות

1.

המבקש היה המייסד והבעלים של החברה הרומנית M.C.R International Ltd. (להלן – החברה ), שבשנת 1992 הקימה מפעל לליטוש יהלומים ברומניה (להלן – המלטשה ).

2.

בין השנים 1993-1994 ניהלה החברה מגעים עם המשיבה, שותפות העוסקת בייצור, שיווק ומכירת יהלומים, במטרה להקים מיזם משותף של הרחבת שטח והיקף הפעילות של המלטשה.

הגם שמגעים אלו לא הבשילו לכדי חוזה מחייב, סוכם באותו השלב כי החברה תבצע עבודות ליטוש כקבלן של המשיבה ואילו המשיבה מצידה תספק חומר גלם למלטשה. כן סוכם על מחירון עבודות הליטוש.

3.

בשנת 1996 התקשרו החברה והמשיבה, באמצעות חברה בבעלות המשיבה בשם Mando Asakim Ltd.

(להלן – מנדו ) במספר הסכמים, במסגרתם מכרה החברה למנדו מחצית מזכויות הבעלות במבנה של המלטשה ושכרו מידיה את חלקה במלטשה תמורת תשלום חודשי של 1,000 דולר ארה"ב.

4.

בחודש אוקטובר 1996 הודיעה המשיבה על הפסקת האספקה של חומר הגלם לחברה וכתוצאה מכך נקלעה החברה לקשיים כלכליים, עד שבשנת 1998 עמדה בפני סגירת המלטשה. המבקש מכר את מניותיו בחברה לחברה שוויצרית ולבקשתה של הרוכשת, נותר לנהל את המלטשה תקופה נוספת.

5.

בשלהי שנת 1999 שוחח המבקש עם מולדבסקי, שותף במשיבה. במסגרת אותה שיחה התעניין מולדבסקי ברווחי המלטשה ודרש מהמבקש כי ישלם למנדו דמי שכירות בסך 12,000 דולר ארה"ב לחודש, אולם המבקש התנגד לדרישה זו.

6.

בחודש אוקטובר 1999 זימנה המשיבה את המבקש לבוררות בפני המוסד לבוררות בבורסה. המבקש התנגד לזימון בטענה שחילוקי הדעות בין הצדדים מתייחסים לנכס ברומניה שאין לו כל קשר לבורסה ולפיכך על המשיבה להפנות את תביעתה לבית המשפט. בחודש ינואר 2001 חזרה המשיבה וזימנה את המבקש לבוררות במוסד לבוררות בבורסה, בטענה כי מטרת הבוררות הינה לבצע התחשבנות בקשר לשותפות לייצור יהלומים. המבקש נאלץ להסכים לבוררות, מאחר שעל פי טענתו נמסר לו מהמחלקה המשפטית של הבורסה כי אם לא יעשה כן יישלל ממנו היתר הכניסה למתחם הבורסה.

7.

ביום 13.3.01 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה בפני הערכאה הראשונה של המוסד לבוררות בבורסה, במהלכה חתמו הצדדים על הסכם בוררות. בפתח הישיבה הבהיר המבקש כי הוא מסכים לנהל בוררות אך ורק ביחס לטענות המשיבה לגבי שותפותם בייצור יהלומים, והבוררים אישרו כי לא יעסקו בעניינים שאינם קשורים לעסקי יהלומים בציינם לפרוטוקול: " אם זה יהיה עניין של רכוש לא נעסוק בזה, כל מה שלא שייך לעסקי יהלומים אנחנו לא דנים ".

בתום הליך הבוררות בפני ערכאה זו ניתן פסק בוררות, לפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 75,600 דולר ארה"ב וכן 1,400 דולר ארה"ב בגין כל חודש נוסף בו יעשה שימוש או יפיק הנאה כלשהי מן המלטשה.

8.

שני הצדדים ערערו על פסק הבוררות בפני הערכאה השנייה של המוסד לבוררות בבורסה. ביום 14.7.04 ניתן פסק בוררות במסגרתו נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 134,000 דולר ארה"ב וכן סך נוסף של 1,400 דולר ארה"ב בגין כל חודש נוסף בו יעשה שימוש במלטשה, כפי שנקבע בערכאה הראשונה.

9.

בזאת לא תמו הליכי הבוררות. הסכסוך בין הצדדים הגיע לדיון בפני חמישה בוררים בערכאה השלישית של המוסד לבוררות בבורסה, אשר נתנה פסק בוררות ביום 25.1.06 (להלן – פסק הבוררות ), במסגרתו קבעה כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 157,800 דולר ארה"ב וכן 1,400 דולר ארה"ב בגין כל חודש נוסף בו יעשה שימוש במלטשה. בנוסף, נקבע בפסק הבוררות כי על המבקש להמציא למשיבה את מסמכי הרישום של החברה, מסמכי מכירת מניותיו בחברה ומסמכים אודות החברה הרוכשת וזהות בעלי מניותיה.

בקשת הביטול בבית המשפט קמא

10.

לאחר שקיבל את פסק הבוררות לידיו, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הבוררות (להלן – בקשת הביטול ). במסגרת בקשת הביטול טען המבקש, בתמצית, כדלקמן:

(א)

כי הסכים ליתן לבוררים סמכות לדון בטענות המשיבה בדבר קיומה של שותפות בייצור יהלומים והתריע מפורשות כי הוא מתנגד לבוררות שתעסוק בענייני שכירות ונדל"ן. לטענתו, הואיל והבוררים דנו והכריעו בסופו של דבר בשאלת דמי השימוש שעליו לשלם למשיבה בגין השימוש במלטשה, הרי שהם חרגו מן הסמכות שהוקנתה להם בהסכם הבוררות. בנוסף, טען המבקש כי הסעד של גילוי מסמכים אותו העניקו הבוררים למשיבה לא נכלל בכתב התביעה. לפיכך, טען המבקש כי מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן – חוק הבוררות );

(ב)

כי לא היה הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים, ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות;

(ג)

כי המוסד לבוררות בבורסה לא הכריע בעניינים שנכללו ב"כתב התביעה" שהגישה המשיבה ולפיכך מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות;

(ד)

כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו בעניין השימוש במלטשה, שהוכרע בסופו של דבר, הואיל ועניין זה כלל לא היה חלק ממסכת הבוררות, כי החברה שהיא צד חיוני לא השתתפה בהליכי הבוררות וכי אחד הבוררים הוחלף בעיצומה של הבוררות, נסיבות המקימות את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות.

11.

בנוסף, צירף המבקש לבקשת הביטול תמליל שיחה מיום 7.6.06 בינו לבין מר ישראל זהבי, אשר שימש כבורר בערכאה השלישית של מוסד הבוררות בבורסה שנתנה את פסק הבוררות (להלן – התמליל ). המבקש טען כי מעיון בתמליל מצטיירת תמונה לפיה הבוררים במוסד לבוררות בבורסה ידעו כי הם מכריעים בנושא שאינו מסור לסמכותם וכי הבורר זהבי אף ייעץ לו לפנות לבית המשפט קמא בבקשה לביטול פסק הבוררות.

12.

לאור כל האמור לעיל, טען המבקש כי הותרת פסק הבוררות על כנו תהווה עיוות דין חמור כלפיו, ולפיכך יש לבטל את פסק הבוררות בהתאם לסעיף 26 לחוק הבוררות.

13.

מנגד, טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת הביטול, תוך שהיא חולקת על הטענות העובדתיות שהציג המבקש במסגרתה. במענה לטענותיו המשפטיות של המבקש, טענה המשיבה כדלקמן:

(א)

כי המבקש מנסה לנהל במסגרת הבקשה לביטול פסק הבוררות דיון בסכסוך גופו, בניגוד להלכה לפיה בית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור על פסקי בוררות;

(ב)

כי בין הצדדים הסכם בוררות תקף הן מן הטעם שבמסגרת ההסכמים בין החברה והמשיבה נקבע כי כל מחלוקת בין הצדדים תימסר לבוררות, הן מן הטעם שעם הצטרפותו כדייר בורסה, חתם המבקש ביום 21.5.00 על כתב התחייבות להתדיין בפני מוסד הבוררות בבורסה, הן מן הטעם שחל עליו סעיף הבוררות הקבוע בתקנה 98 לתקנון הבורסה והן מן הטעם שבישיבת הבוררות הראשונה חתם המבקש על הסכם בוררות. לאור עובדות אלה ולאור העובדה שהמבקש קיים הליכי בוררות במשך למעלה מחמש שנים, טענה המשיבה כי הוא מנוע מלטעון כנגד סמכות הבוררים.

(ג)

עוד טענה המשיבה כי המבקש אינו יכול להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות שבינו לבין החברה, הואיל ותקנה 78(יג) לתקנון הבורסה, החל עליו כאמור לעיל, קובעת הרמת מסך סטטוטורית שמכוחה ניתן להטיל אחריות אישית על חבר בורסה וכמו כן, המבקש ערב אישית לכל התחייבויותיה של החברה.

(ד)

ביחס לסעד של המצאת מסמכים שפסקה הערכאה השלישית במוסד לבוררות בבורסה, טענה המשיבה כי סעד זה הינו ראוי ומתבקש ואינו מהווה חריגה מסמכות.

(ה)

לבסוף, טענה המשיבה כי לבורסה סמכות להחליף בוררים במוסד לבוררות בבורסה ובמקרים כאלו ממשיך הדיון מאותה הנקודה בה הופסק. לפיכך, ולאור העובדה כי המבקש טען את טענותיו והביא את ראיותיו במסגרת הליכי הבוררות, לרבות חוות דעת שמאי מטעמו, לא נשללה ממנו זכות הטיעון.

פסק דינו של בית המשפט קמא

14.

הסכם בוררות תקף . בית המשפט קמא קיבל את טענת המשיבה בעניין זה וקבע כי ההסכמים בין החברה למשיבה כללו תניות בוררות וכן חתימתו של המבקש על כתב התחייבות לבורסה מהווה הסכמה להתדיין בפני המוסד לבוררות בבורסה על פי הוראותיו של תקנון הבורסה בכל סכסוך עם חבר או דייר בורסה. לפיכך, דחה בית המשפט קמא את טענותיו של המבקש בעניין זה וקבע כי היה בין הצדדים הסכם בוררות תקף.

15.

חריגה מסמכות . בית המשפט קמא דחה את טענותיו של המבקש גם בעניין זה ופסק כי הבוררים לא חרגו מסמכותם, הן מבחינת נושא הבוררות והן מבחינת הסעדים שנפסקו. לשיטתו, הצדדים הסכימו להעביר את ענייני השכירות של המלטשה וכל עניין הקשור בעסקי היהלומים להכרעת המוסד לבוררות בבורסה.

בנוסף, דחה בית המשפט קמא את טענתו של המבקש לפיה הבוררים פסקו סעדים שלא נתבעו בכתב התביעה, מן הטעם שלא מדובר בסעד חדש שאינו נובע באופן טבעי מהסכסוך בין הצדדים. בית המשפט קמא ציין כי הואיל והבוררים לא היו מחויבים לנמק את פסקם, לא ניתן לקבוע בבירור האם סכומי הכסף שנפסקו לחובת המשיב הינם דמי שכירות וקבע כי המבקש לא הוכיח את טענתו כי סכומים אלו הם למעשה דמי שכירות בשיעור הגבוה מן השיעור שנקבע בהסכם השכירות.

16.

העדר פגיעה בזכות הטיעון . בית המשפט קמא דחה גם את טענותיו של המבקש בדבר הפגיעה בזכות הטיעון והזכות להביא ראיות, מן הטעם שניתנו לו מספר הזדמנויות לטעון את טענותיו ולהביא ראיות ועדויות במסגרת הליכי הבוררות, והוא אף ניצל הזדמנויות אלה.

בית המשפט קמא ציין כי טענת המבקש לפיה המוסד לבוררות בבורסה התעלם מחלק מראיותיו היא טענה הנושאת אופי של ערעור על פסק הבוררות וככזו, אין מקום לדון בה במסגרת בקשת הביטול.

עוד קבע בית המשפט קמא בהקשר זה כי החלפת הבורר בעיצומה של הבוררות אינה מצדיקה את ביטול פסק הבוררות, גם מן הטעם שאין עילה חוקית מכוחה ניתן לבטל פסק בוררות בנסיבות דומות וגם מן הטעם שסעיף ז' לתוספת לחוק הבוררות מאפשר זאת.

17.

הכרעת המוסד לבוררות בכל העניינים שנמסרו להכרעתו . בית המשפט קמא קבע כי נושא הבוררות בין הצדדים, כפי שהוגדר בהזמנה לבוררות ששלחה המשיבה למבקש, היה " התחשבנות בגין כספים בסכומים גבוהים ביותר בקשר לשותפות ייצור יהלומים " וכי פסק הבוררות הכריע את המחלוקות בין הצדדים ואין למוסד לבוררות בבורסה עוד עניין להכריע במחלוקת זו. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי לא מתקיימת עילת ביטול גם לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות.

18.

העדר עילת ביטול לפי סעיף 24(10) . לבסוף, ציטט בית המשפט קמא את ההלכה הידועה לפיה עילה זו היא " עילה עמומה שקשה להתוות את גבולותיה... מיועדת למצבים נדירים למדי " [רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד , פ"ד נט(5) 1, 14 (2004)] וקבע כי המבקש לא הוכיח כי התקיים בעניינו אחד המצבים המצדיקים את ביטולו של פסק הבוררות מכוח עילה זו.

19.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר שקבע כי קריאת התמליל לא שינתה את מסקנתו לפיה יש לדחות את בקשת הביטול, דחה בית המשפט קמא את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות.

20.

יצויין כי לאחר קבלת פסק הדין עתר המבקש לבית המשפט קמא בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין וביום 12.12.07 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, בציינו כי לא מצא מקום לעיכוב ביצוע של חיוב כספי. יחד עם זאת, העניק בית המשפט קמא עיכוב ביצוע בן ארבעה עשר ימים כצו ארעי, על מנת לאפשר למבקש לעתור לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע.

לפיכך, במקביל להגשתה של בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר נדחתה על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, ביום 25.12.07.

בקשת רשות הערעור

21.

במסגרת בקשת רשות הערעור חוזר המבקש על הטענות אותן העלה במסגרת בקשת הביטול בבית המשפט קמא, כך שאין מקום לפרטן אחת לאחת בשנית. בתמצית, טוען המבקש כי תוצאתו של פסק הבוררות היא כי הוא חויב לשלם דמי שכירות בגין נכס שהוא לא שכר ולא עשה בו שימוש, על פי הסכם שכירות שהוא והמשיבה אינם צד לו ולאחר שהבוררים במוסד לבוררות בבורסה הבהירו לו מפורשות כי "לא יפסקו בענייני שכירות ונדל"ן" ובפועל "טמנו לו פח" ופסקו בענייני שכירות ולא בענייני התביעה בה הוסמכו לדון, תוך ידיעה ברורה כי אין להם סמכות לדון ולהכריע בעניינים בהם הכריעו בסופו של דבר.

22.

עוד טוען המבקש כי תמליל השיחה שנערכה בינו לבין הבורר זהבי, מדבר בעד עצמו ומוכיח באופן חד משמעי כי פסק הבוררות ניתן בחריגה מסמכות של הבוררים (בידיעה ובכוונת מכוון), וכי יש לבטל את פסק הבוררות על פי דין.

23.

לפיכך, טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין חמור, המצדיק את ביטולו של פסק הבוררות, ושגה בית המשפט קמא כשלא עשה כן.

דיון

24.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים.

25.

כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית מיוחדת החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים למחלוקת או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין.

כמו כן, נפסק פעמים רבות בעבר כי ריסון שיפוטי הינו מוצדק וראוי בכל הנוגע להחלטות שניתנו במסגרת הליכי בוררות. [ רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.06); רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (להלן – עניין מגשימים ); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 9060/04 נבו נ' כאשי (לא פורסם, 23.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08)] .

26.

בנוסף, רשות ערעור על פסק דין שניתן בנוגע לבקשה לאישור או ביטול פסק בוררות, כמו במקרה שבפניי, לא תינתן כעניין של מה בכך, אלא רק במקרים נדירים, כאשר השאלה העומדת להכרעה הינה עקרונית וציבורית, ואינה רלבנטית רק לצדדים. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00):

"כלל הוא בבחינת בקשות רשות ערעור המתייחסות לפסקי דין של הערכאות המוסמכות הנוגעים לביטול או אישור פסקי בוררים כי רשות כזו אינה ניתנת על דרך השגרה והיא שמורה למקרים מיוחדים... גישה זו ננקטת, דרך כלל, ביחס לעניינים המגיעים לבית משפט זה בגלגול שלישי, ומקומה בשינויים המתחייבים, גם בבקשות רשות ערעור על פסקי דין של ערכאות קמא העוסקים בפסקי בוררים."

27.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי המקרה שבפניי מעלה שאלה משפטית עקרונית מיוחדת, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כי מקרה זה נופל בגדר המקרים הנדירים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא בענייני בוררות בכלל ובהחלטה על אישור או ביטול פסק בוררות בפרט.

28.

למעלה מן הנדרש, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בפסק דין מנומק ומפורט כדבעי בחן בית המשפט קמא את טענותיו של המבקש ודחה אותן אחת לאחת, והכרעותיו בעניין זה מקובלות עליי כולן.

29.

יחד עם זאת, הואיל ובית המשפט קמא לא נימק את קביעתו לפיה התמליל אינו מצדיק את קבלתה של בקשת הביטול, ברצוני להתייחס בקצרה לטענה זו של המבקש שהועלתה, כאמור, גם במסגרת בקשת רשות הערעור.

30.

טוען המבקש, בהסתמך על התבטאויות מסוימות של הבורר זהבי, כפי שהן מופיעות בתמליל, כי הבוררים במוסד לבוררות בבורסה היו מודעים לכך שנושא הבוררות אינו בסמכותם ולפיכך הבורר זהבי אף הציע לו לבקש את ביטולו של פסק הבוררות. יחד עם זאת, מקריאת התמליל עולה כי הבורר זהבי הסביר למבקש כי הבוררים לא חרגו מסמכותם וכי העניינים נשוא הבוררות היו קשורים, כולם, לעסקי היהלומים. כך ציין הבורר זהבי במענה לשאלתו של המבקש בעניין זה:

"מנחם צביק:

לעניות דעתך היו צריכים לדון אותי בזה?

ישראל זהבי:

תראה, בבורסה once הסכמת להיכנס לבוררות, זה, אה, זה קשור, זה נוגע לעסקי יהלומים. אתה מבין? זה אמנם נדל"ן אבל שקשור לעיסקי

יהלומים."

31.

הנה כי כן, תמליל זה אינו מוכיח את טענותיו של המבקש כי התקיימה איזו עילה לביטול פסק הבוררות וממילא אינו מוכיח כי נגרם לו עיוות דין המצדיק את קבלתה של בקשת רשות הערעור.

32.

נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.