פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
336/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
המבקשת:
שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
ש.א.ב חברה להשקעות ופיתוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 3.12.07 בת.א. 1028/07 ו-1040/07 שניתן על ידי כבוד
השופטת ו' מרוז.
בשם המבקשת:
עו"ד יהושע באום
החלטה
1.
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 3.12.07 בת.א. 1028/08 ו-1040/07 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז, אשר קבע כי התחשיב שנערך על ידי רו"ח חגית שטיינר ביום 4.2.07 (להלן – התחשיב ) הינו חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות שניתן על ידי הבורר שלום ברנר ביום 10.8.06 (להלן - פסק הבוררות ) ולפיכך אישר את פסק הבוררות יחד עם התחשיב, כפי שביקשה המשיבה, ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח בע"מ (להלן – שאב ) .
2.
יצויין כי המבקשת, שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן – שופ ) ושאב
עתרו שתיהן לאישור פסק הבוררות, אולם המבקשת טענה כי התחשיב אינו חלק מפסק הבוררות ולפיכך יש לאשר את פסק הבוררות בלעדיו ואילו המשיבה טענה כי התחשיב הינו חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות ולפיכך יש לאשרם יחד.
השתלשלות האירועים
3.
ביום 27.2.94 הגישה שאב תביעה כספית כנגד שופ לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשר לבניינים שאותם בנתה שאב עבור שופ לפי מכרזים בהם זכתה. ביום 10.1.00, כשש שנים לאחר מכן, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הסכסוך יועבר להכרעתו של בורר ובינואר 2003, כשלוש שנים לאחר מכן, מונה השופט בדימוס שלום ברנר לשמש כבורר בין הצדדים (להלן – הבורר ).
4.
ביום 13.8.06, למעלה מארבע עשרה שנים לאחר הגשת התביעה על ידי שאב, ניתן פסק הבוררות במסגרתו סקר הבורר את טענות הצדדים, בחן אותן אחת לאחת והגיע לכלל מסקנה כי על שופ לשלם לשאב סכומים מסויימים לפי מתווה שקבע, בניכוי פיצויים מוסכמים שעל שאב לשלם לשופ. מכיון שמדובר בתחשיב ארוך ומורכב, שלכל אחד מרכיביו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית במועדים שונים, קבע הבורר בסעיף 180 לפסק הבוררות כי התחשיב ייערך על ידי חשבונאי שזהותו תקבע בהסכמה על ידי הצדדים ובהעדר הסכמה – על ידי הבורר.
5.
לאחר שקיבלו לידיהם את פסק הבוררות, ניהלו הצדדים משא ומתן לחישוב הסכום הפסוק ומאחר שלא הגיעו לכלל הסכמה ביחס לסכום האמור ואף ביחס לזהותו של החשבונאי, פנה ב"כ שאב לבורר בבקשה למינוי חשבונאי לצורך קביעת הסכום. יצויין כי הצדדים ביקשו לקיים פגישה משותפת אצל הבורר לצורך ליבון המחלוקות ביניהם, אולם בקשתם נדחתה הואיל והבורר קבע כי עם חתימת הפסק הסתיים תפקידו, למעט בנוגע למינוי החשבונאי.
לפיכך, ביום 25.12.06 מינה הבורר את רו"ח שגית שטיינר לעריכת התחשיב על פי פסק הבוררות (להלן – החשבונאית ) וכן קבע כי הצדדים רשאים, בהסכמה, להגיש עותק מחישובי הסכומים שאותם ערכו או, לחילופין, פירוט סכומים המוסכמים על שניהם.
6.
ביום 2.1.07 הודיע ב"כ שופ לחשבונאית כי הוא מתנגד למינויה וטען כי היא אינה מוסמכת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, הואיל ומדובר בשאלות משפטיות הכרוכות בפירושו או בהשלמתו של פסק הבוררות. החשבונאית פנתה לצדדים בבקשה לקבל מסמכים השונים המאוזכרים בפסק הבוררות וב"כ שופ התנגד גם לבקשה זו.
אף על פי כן, השלימה החשבונאית את עריכת התחשיב כמצוות הבורר וביום 4.2.07 נקבע כי על שופ לשלם לשאב סך של כ-6.86 מיליון ₪ נכון למועד מתן פסק הבוררות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
7.
ביום 5.2.07, יום אחד בלבד לאחר שקיבלה לידיה את התחשיב, הגישה שופ לבית המשפט קמא בקשה לאישור פסק הבוררות, מבלי שצירפה אליה את התחשיב (ת.א. 1028/07). ביום 21.2.07 הגישה שאב בקשה לאישור פסק הבוררות, אליה צירפה את התחשיב כחלק בלתי נפרד מפסק הבוררות.
8.
במסגרת בקשת האישור מטעמה, טענה שופ כי הבורר סיים את תפקידו עם מתן פסק הבוררות וכי החשבונאית לא הייתה רשאית להוסיף עליו; כי הבורר לא היה מוסמך להעביר את סמכויותיו לחשבונאית; כי הבורר לא קבע דרך נאותה לבירור חילוקי דעות בנוגע לתחשיב וכי החשבונאית לא הוסמכה על ידי הצדדים לשמש כבוררת בעניינם ולפיכך חרגה מסמכותה כאשר החליטה לא רק בנושאים חישוביים, אלא גם בנושאים הנוגעים לפרשנותו של פסק הבוררות.
9.
מנגד, טענה שאב, כי התחשיב מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות ויש לראות בפסק הבוררות ובתחשיב מקשה אחת; כי התחשיב נערך בהתאם למתווה שקבע הבורר בפסק הבוררות ולפיכך מדובר בחישוב אריתמטי בלבד; כי שופ לא הגישה התנגדות לאישורו של פסק הבוררות או בקשה לביטולו וכלל לא ציינה מדוע היא מתנגדת לתחשיב וכי שופ הייתה זו שהציעה כי ימונה חשבונאי לצורך ביצוע התחשיב ולפיכך היא אינה יכולה להתנער מהתחשיב כעת.
10.
לאחר הגשת שתי הבקשות, וחרף התנגדותה של שופ, הפנה בית המשפט קמא ביום 26.6.07 שתי "שאלות הבהרה" לבורר, במסגרתן ביקש את תשובותיו לשאלות אלה: האם התחשיב שאותו ערכה החשבונאית מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות? והאם התחשיב שאותו ערכה החשבונאית מתיישב עם העקרונות שהותוו בפסק הבוררות?
הבורר השיב בחיוב לשתי השאלות וציין כי התחשיב שערכה החשבונאית מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות וכי הוא מתיישב עם המתווה אותו הניח בפסק הבוררות.
בא כוחה של שופ טען כי בהפנותו שאלות הבהרה לבורר חרג בית המשפט קמא מסמכותו ולפיכך אין לייחס משקל כלשהו לתשובות הבורר. מאידך, טען בא כוחה של שאב כי לבית המשפט סמכות טבועה להפנות שאלות הבהרה לבורר וכן כי בית המשפט קמא מוסמך להפנות שאלות כאמור מכוח סמכותו בסעיף 26(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות ), המאפשר לו להשלים את פסק הבוררות, לתקנו או להחזירו לבורר.
פסק הדין בבית המשפט קמא
11.
לאחר ששמע את טענות הצדדים, קבע בית המשפט קמא כי בקשתה של שופ לאישור פסק הבוררות ללא התחשיב תשאיר את ה"חוב הפסוק" אותו היא חויבה לשלם לשאב בבחינת נעלם. עוד קבע בית המשפט קמא כי תוכנו של פסק הבוררות מדבר בעד עצמו וממנו עולה כי כוונת הבורר הייתה כי התחשיב יהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות, כפי שאף אושר בתשובות הבורר לשאלות ההבהרה שהופנו אליו "למען הזהירות בלבד".
12.
בית המשפט קמא ציין כי מיטיב היה הבורר לעשות אילו היה מאשר את התחשיב טרם סיום הליך הבוררות, אולם אין במחדלו זה כדי לאיין את פסק הבוררות, בפרט נוכח סמכותו לתקן את הפגם על דרך השלמת הפסק באמצעות התחשיב, לפי סעיף 26 לחוק הבוררות. כן נקבע כי שופ לא הצביעה על ליקויים שנפלו בתחשיב וממילא היא הייתה זו שהמליצה לבורר לנהוג בדרך זו, ולפיכך מנועה היא מלהעלות טענות שמקומן היה במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות, בקשה שכזכור לא הוגשה על ידה.
13.
לאור כל האמור לעיל, דחה בית המשפט קמא את בקשת האישור שהגישה שופ, קיבל את בקשת האישור שהגישה שאב וקבע כי התחשיב עולה בקנה אחד עם הנחיותיו של הבורר שהותוו בפסק הבוררות. לפיכך, אישר בית המשפט קמא את פסק הבוררות בצירוף התחשיב והעניק להם יחד תוקף של פסק דין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
טענות שופ במסגרת בקשת רשות הערעור
14.
לטענת שופ, שגה בית המשפט קמא כשקבע כי התחשיב הינו חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות; כשפנה לבורר ב"שאלות הבהרה" והסתמך על תשובות הבורר לשאלות אלה; כשנמנע מביטול התחשיב מאחר שלא ניתנה לצדדים הזדמנות להביע את עמדתם בפני החשבונאית ולחילופין, כשנמנע מהחזרת פסק הבוררות לבורר, לשם השלמתו בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות.
15.
לטענת שופ, ערב מינוי החשבונאית הסכימו הצדדים כי אין ביניהם מחלוקת חשבונאית והודיעו לבורר כי הם חלוקים ביניהם אך ורק בנוגע לפרשנותו של פסק הבוררות. לפיכך, טוענת שופ כי החשבונאית נאלצה לפרש את פסק הבוררות טרם עריכת התחשיב, ולזאת היא לא הייתה מוסמכת. לטענתה, החשבונאית הינה למעשה מומחית שמינה הבורר ולפיכך משעה שלא ניתנה לצדדים הזדמנות לחקור את המומחה ולהשמיע בפניו את טענותיהם, לא ניתן להתייחס לתחשיב כאל חלק מהליך הבוררות.
16.
עוד טוענת שופ, כי הבורר חזר וקבע כי מיצה את סמכותו כבורר בעצם מתן פסק הבוררות ומינוי החשבונאית, ולפיכך לא היה באפשרותו להתייחס, כבורר, לתוכנו של פסק הבוררות ולמעמדה של החשבונאית בעקבות שאלות "ההבהרה" של בית המשפט קמא. לטענתה, לא קיים הליך משפטי של הפניית שאלות הבהרה לבורר ולפיכך חרג בית המשפט קמא מסמכותו ופעל בניגוד להוראותיו של חוק הבוררות בפנייתו לבורר עם שאלות כאמור, בפרט כאשר השאלות שהופנו לבורר הינן השאלות העומדות בלב המחלוקת בין הצדדים.
17.
יצויין כי שופ מדגישה במסגרת בקשת רשות הערעור כי אין בכוונתה להביא למצב בו יתחיל הליך הבוררות בין הצדדים מחדש, אלא טוענת יש להשיב את פסק הבוררות לבורר כדי שישלימו בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק הבוררות.
18.
לאור האמור לעיל, מבקשת שופ לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא, לאשר את פסק הבוררות ולקבוע כי התחשיב אינו חלק מפסק הבוררות או לחילופין, לקבוע כי יש לבטל את התחשיב הואיל והוא ניתן מבלי שלצדדים התאפשר להעלות טענותיהם בפני החשבונאית או לחילופי חילופין, להחזיר את פסק הבוררות לבורר לשם השלמתו.
דיון
19.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.
20.
כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית ומיוחדת החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [רע"א 3680/00
אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ,
פ"ד נז (6) 605; רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים
(לא פורסם, 21.1.08); רע"א 9060/04
נבו נ' כאשי
(לא פורסם, 23.1.08); רע"א 9119/07
א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל
(לא פורסם, 11.2.08); רע"א 10123/07
צביק נ' מולד את מולדבסקי
(לא פורסם, 25.2.08); רע"א 10316/07
שבח נ' גרינפלד
(לא פורסם, 25.2.08)].
21.
יתר על כן, הלכה היא כי רשות ערעור על פסק דין שניתן בבקשה לאישור או ביטול פסק בוררות אינה ניתנת אלא במקרים נדירים, כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה [רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי (לא פורסם, 25.2.08)].
22.
לאור האמור לעיל, לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור לא השתכנעתי כי המקרה שבפניי נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור כאמור. יתר על כן, מקל וחומר, אין ליתן בנסיבות אלה רשות ערעור, הואיל ומדובר בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לאישור פסק בוררות.
23.
למעלה מן הנדרש, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בפסק דין מנומק ומפורט בחן בית המשפט קמא את טענותיה של שופ ודחה אותן, והכרעותיו בעניין זה מקובלות עליי כולן.
24.
יצויין כי מקובלת עלי טענתה של שופ לפיה משעה שמינה הבורר את החשבונאית לקבוע את הסכום שעליה לשלם לשאב, הגם שהבורר עצמו התווה את אופן החישוב, הרי שדינה של החשבונאית כאמור כדין מומחה מטעם הבורר, שיש לאפשר לצדדים לחקרו על חוות דעתו [סעיף י"ב לתוספת לחוק הבוררות, רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ , פ"ד מה(4) 497, 519-518; סמדר אוטולנגי,
בוררות – דין ונוהל כרך א' 658-657 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן – אוטולנגי )]. לפיכך, משעה שלא ניתנה לצדדים האפשרות לחקור את החשבונאית על התחשיב שערכה, למרות דרישתה המפורשת של שופ בעניין זה, רשאית הייתה שופ להתנגד לאישורו של פסק הבוררות מכוח העילה הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות ולבקש להחזיר את פסק הבוררות אל הבורר לשם שמיעת טענות הצדדים והשלמתו של פסק הבוררות בעניין זה.
ואולם, שופ בחרה שלא להגיש בקשה לביטול פסק בוררות ולפיכך אין באפשרותה לטעון להתקיימותה של איזו מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות [ראו אוטולנגי , בעמ' 986].
25.
יתרה מכך, אף אם יתכן שמוטב היה אילו נמנע בית המשפט קמא מלפנות לבורר ב"שאלות הבהרה" כפי שעשה, הרי משהתייחס הבורר לשאלות אלה וגילה דעתו לפיה התחשיב אכן עונה על ההנחיות שנקבעו בפסק הבוררות, ולפיכך מהווה הוא חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות, הרי שאין טעם בהשבת פסק הבוררות הכולל את התחשיב אל הבורר לשם השלמתו בעניין הסכום שעל שופ לשלם לשאב, כאשר עמדתו ידועה מראש.
26.
לאור האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת רשות הערעור. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' באדר ב' תשס"ח (10.3.08).
ש ו פ ט