פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10426/09
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
יעקב נמדר
נ ג ד
המשיבים:
1. פרמונד בע"מ
2. רון גלאוברמן
3. יהלומי גלעד בע"מ
4. אופיר נדלר
5. מאיר בן יצחק
6. יהודה גרשי
7. אריה ריגר יהלומים בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ
787/08 ובה"פ 933/08 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני ביום
17.11.2009.
בשם המבקש:
עוה"ד ט' מנור;
עוה"ד ט' גנדלמן
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני ) בה"פ 787/08 ובה"פ 933/08 מיום 17.11.2009.
רקע
1.
הצדדים הם חברי בורסת היהלומים הישראלית (להלן: בורסת היהלומים ). בין הצדדים התקיים הליך בוררות בהתאם להוראות תקנות ההתאגדות של בורסת היהלומים (להלן: התקנון ). הליך הבוררות נגע לזכויות הצדדים ביהלומים של חבר בורסת היהלומים שעסקיו כשלו (להלן: החייב ).
2.
תחילה נדון עניינם של הצדדים בערכאה הראשונה של המוסד לבוררות של בורסת היהלומים. בעקבות ערעורים הדדיים על הפסק שניתן על ידי הערכאה הראשונה, נדון עניינם לפני הערכאה השנייה של המוסד לבוררות של בורסת היהלומים, אשר קיימה שמיעה מחודשת של הצדדים, בהתאם לתקנון. בפסק הערכאה השנייה מיום 7.8.2008 קבעו הבוררים כי היהלומים נושא הבוררות ימסרו למכירה על ידי מתווך שימונה על ידי הבורסה ליהלומים, וקבעו את השיעור מתוך התמורה שתתקבל לו יהיה זכאי כל אחד מן הצדדים להליך (להלן: הפסק המקורי ). המבקש הגיש בקשה לאישור הפסק המקורי.
3.
לאחר מתן הפסק המקורי הגישו שלושה מהמשיבים השגות לערכאה השנייה באשר לאופן חישוב החלק היחסי המגיע להם מהתמורה האמורה בטענה כי נפלה "טעות סופר" בפסק המקורי. בעקבות כך, ולאחר שהתקבלה תשובת המבקש, ניתנה על ידי הערכאה השנייה החלטה שכותרתה "תיקון טעות סופר", במסגרתה שונו השיעורים להם זכאים כל אחד מן הצדדים מהתמורה שתתקבל בגין מכירת היהלומים, באופן שהקטין במידה ניכרת את חלקו של המבקש בתמורה, והגדיל את חלקם של המשיבים (להלן: הפסק המתוקן ).
ההליך לפני בית המשפט המחוזי
4.
המבקש הגיש בקשה לביטול הפסק המתוקן בטענה כי הוא ניתן בחוסר סמכות. לטענת המבקש, התיקון שנעשה בפסק המקורי אינו תיקון טעות סופר אלא תיקון מהותי. עוד נטען כי לא ניתן היה לתקן את הפסק המקורי, שכן אין בפסק זה נימוק של הטעמים שבבסיסו, כך שלא ניתן לדעת אם נפלה בו טעות סופר.
5.
המשיבים טענו מנגד, כי בפסק המתוקן אין אלא תיקון טעות סופר שנפלה בפסק המקורי. לטענתם, בפסק המתוקן תוקנו השיעורים להם יהיה זכאי כל אחד מן הצדדים בהתאם לשיעור החלק היחסי של חובות החייב מתוך כלל חובות החייב לכל הצדדים.
6.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הורה לערכאה השנייה למסור לצדדים הבהרה לתיקון שנעשה בפסק המקורי. במכתב ההבהרה הסבירו הבוררים כי כוונתם בפסק המקורי הייתה כי חלוקת התמורה ממכירת היהלומים תעשה בהתאם לשיעור היחסי של חובות החייב לכל אחד מהצדדים לבוררות, מתוך כלל חובותיו לצדדים. עוד הובהר כי הטעות שנפלה בפסק המקורי נבעה מהזנת ערך סחורה שגוי שגררה חישוב מתמטי מוטעה.
7.
נוכח הבהרה זו קבע בית המשפט המחוזי כי בפסק המתוקן תוקנה טעות חישוב שנפלה בפסק המקורי, וכי הדבר היה בסמכות הבוררים לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בהתאם אישר בית המשפט המחוזי את הפסק המתוקן.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
טענות המבקש
8.
המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף כי טעה בית המשפט המחוזי שעה שפנה אל הבוררים בבקשה להבהרה וכי טעה כשקבע כי הבהרה זו מלמדת כי הטעות בפסק המקורי הייתה טעות סופר. עוד טוען המבקש כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות בנוגע לתיקון פסק בורר שניתן ללא הנמקה על יסוד הטענה כי נפלה בו טעות סופר ובנוגע לסמכות בית המשפט לבקש מבורר הנמקה לפסק בלתי מנומק שנתן, על מנת לברר אם נפלה בו טעות סופר. כן נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוצר עיוות דין קשה.
דיון והכרעה
9.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות לא תינתן אלא אם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים את התערבות בית משפט זה [ראו: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6)605; רע"א 9041/05 אמרי חיים עמותה רשומה נ' ויזל
(לא פורסם, 6.9.2007)], זאת בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסקי בוררות [ראו: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ
נ' אחים שורק (לא פורסם, 11.7.2000); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי (לא פורסם, 25.2.2008)]. נוכח הבהרת הבוררים, איני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין, כטענתו. כמו כן, איני סבור כי במקרה שלפניי מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מגדרו של הסכסוך שלפנינו.
10.
פניית בית המשפט המחוזי לבוררים בה התבקשו ליתן הבהרה לצדדים באשר לטיב תיקון הפסק המקורי הינה מהלך לגיטימי, המצוי בתחום סמכותו של בית המשפט בשעה שמתעוררת בפניו השאלה האם תיקון שבוצע בפסק בוררות הינו בגדר התיקונים המצויים בסמכות הבורר בהתאם לסעיף 22(א) לחוק הבוררות [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל
כרך ב' 878 (מהדורה רביעית מיוחדת 2005); ע"א 262/59 גבירץ נ' "סייקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה , פ"ד יג 1552 (1959); רע"א 6559/99 פרג נ' מילר , פ"ד נד(1)238 (2000)]. אכן יש לנקוט במהלך זה במשורה, ולו על מנת להימנע מפגיעה במעמד מוסד הבוררות, אולם במקרים מסוימים כגון המקרה שלפנינו, איני סבור כי הדבר פסול. אעיר כי לדידי יש בהנחיית בית המשפט המחוזי משום החזרת הפסק המתוקן לבוררים על מנת שישלימו אותו, בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 24 לחוק הבוררות (אציין, בהקשר זה, כי בהתאם לתקנון, יכלו הבוררים לנמק את פסקם אך לא היו חייבים לעשות כן). ברם, בין אם אבחן זאת על פי הוראות סעיף 22(א) לחוק הבוררות או על פי הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, איני מוצא כי מתעוררת, במקרה זה, שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים. אוסיף כי הפנייה לבוררים למען יבהירו את פסקם עולה בקנה אחד עם המגמה עליה עמד בית המשפט המחוזי "להציל מכליה" פסק בוררות מקום שניתן לעשות כן באמצעות סעיף 22(א) לחוק הבוררות (ראו סעיף 9 לפסק הדין).
11.
על כך אבקש להוסיף כי משעה שגילו הבוררים בהבהרתם כי הפסק המתוקן בא לתקן טעות חישוב שנפלה בפסק המקורי ואשר נבעה מהקלדת מחיר סחורה שגוי, וכי תיקון הטעות נעשה על בסיס החומר שהיה בפני הבוררים בעת מתן הפסק המקורי, איני סבור כי יש במתן הפסק המתוקן משום חריגה מסמכות הבוררים, אלא פעולה הנופלת בגדרו של סעיף 22(א) לחוק הבוררות.
12.
נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט אדר תש"ע (15.3.2010).
ש ו פ ט