רע"א 3780/10 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ש' שוחט ) בהפ"ב 15295-11-09 מיום 7.4.2010, בו נדחתה בקשתם של המבקשים לביטול פסק בוררות שניתן ביום 1.10.2009 על ידי הבורר, עו"ד אליעזר פני גיל.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) הינה קטינה שנפגעה ביום 5.6.2002 בתאונת-דרכים שבמהלכה נדרסה על ידי אביה, המבקש 2, כאשר נהג ברכבו ונסע לאחור בעוד המבקשת זוחלת מתחת לרכב, וכאשר האב נהג ללא כיסוי ביטוחי. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי למבקשת נגרמה פגיעה מוחית קשה ושיתוק בארבעת גפיה.

2.

לאחר התרחשותה של תאונת הדרכים שכרו המבקשים את שירותיו של המשיב, עו"ד במקצועו, על מנת שייצגם בתביעה שהגישו כנגד "קרנית" ובתביעה שהגישה "קרנית" כנגד האב, ובמסגרת זו התקשרו הצדדים בהסכם שכר טרחה (להלן: ההסכם ). כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהסכם נקבע כי אם יופסק ייצוגם של המבקשים על ידי המשיב לאחר הגשת ראיות, גם אם הטיפול בתיק יועבר לעו"ד אחר, ישלמו המבקשים למשיב מלוא שכר הטרחה בשיעור של 11% בצירוף מע"מ מסכום הפיצוי שיוצע למבקשים על ידי הצד שכנגד. כן כלל ההסכם תניית בוררות.

3.

עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי המשיב טיפל בעניינם של המבקשים, ולאחר שבית המשפט שדן בתביעה הנזיקית מינה מומחים רפואיים מטעמו, נקבעה נכותה של המבקשת עקב התאונה בשיעור של 100%. המשיב המשיך לטפל בתביעה עד לשלב שבו "קרנית" הציגה הצעת פשרה לסילוק התביעה כנגדה וכן לסילוק תביעתה כנגד האב. המבקשים לא היו שבעי רצון מהצעת הפשרה וביום 27.3.2008 הודיעו למשיב על הפסקת ייצוגם על ידו וביטול ייפוי הכוח שנתנו לו. המבקשים העבירו את הטיפול בתיק לידי עו"ד אחר. המשיב פנה למבקשים ודרש את שכר טרחתו בהתאם להסכם, אך המבקשים סירבו לשלם למשיב את שכר הטרחה שדרש ובעקבות זאת התקיימה בוררות אצל הבורר עו"ד אליעזר פני-גיל (להלן בהתאמה: הבוררות ו הבורר ).

פסק הבוררות

4.

הבורר קיבל את תביעת המשיב כנגד המבקשים וחייב אותם בסכום של 482,735 ש"ח בצירוף מע"מ, וכן בסכום של 75,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד בנוגע לבוררות עצמה. במסגרת הבוררות טענו המבקשים כי אם יאלצו לשלם שכר טרחה מקסימאלי הן למשיב והן לעו"ד החדש כי אז ישולם על ידם כפל שכר טרחה ובשיעור החורג מהתקרה הקבועה לכך בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ), שהינה תקרה קוגנטית שאין הצדדים רשאים להתנות עליה. הבורר דחה טענה זו וקבע כי התקרה הקבועה בחוק הפלת"ד "אינה חלה על כלל עורכי הדין שהחליף הלקוח אלא על כל עו"ד בנפרד". כמו כן קבע הבורר כי שחר טרחתו של עו"ד צריך להיגזר "מלמעלה" ולא "מלמטה", דהיינו יש לחשב את שכר הטרחה לא רק כנגזרת מסכום הפיצוי "נטו" שקיבל הלקוח ("מלמטה") אלא יש להביא בחשבון בנוסף לכך אף את שכר הטרחה שנפסק לטובת הלקוח ("מלמעלה"). התוצאה המעשית של פסק הבוררות היא שעל המבקשים לשלם את הסכומים שלעיל לאלתר ולפני שיקבלו בפועל פיצוי כלשהו מ"קרנית". יצויין כי מהחלטתו של הרשם ג' שני מיום 6.10.2010 עולה כי בין לבין, שולם לאחרונה למבקשים סכום של למעלה משלושה מיליון ש"ח בגין פיצויי נזיקין.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

5.

הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה מכוח העילות המנויות בסעיפים 24(9)-(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בין היתר טענו המבקשים כי הבורר פסק בניגוד לתקרת שכר הטרחה הקבועה בחוק הפלת"ד וגרם לניזוק לשלם כפל שכר הטרחה המותר לפי דין. עוד טענו המבקשים כי פסיקת הבורר לפיה שכר טרחת עורך דין תיגזר "מלמעלה" אף היא מנוגדת לחוק הפלת"ד. כמו כן טענו המבקשים כי פסיקת הבורר שנתנה תוקף להוראת ההסכם לפיה שכר הטרחה ישולם לעורך הדין "מייד ובמזומן", עוד טרם נפסקו פיצויי נזיקין כלשהם לטובת הניזוק, סותרת את הוראות חוק הפלת"ד ותכליתו. יצויין כי המבקשים טענו טענות נוספות, אולם כיוון שעניינה של הבקשה שלפניי מתמקד בשלוש הטענות הנ"ל אסתפק בכך ולא אפרט את יתר טענותיהם.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי טענותיהם של המבקשים הן בעלות אופי ערעורי, אולם כלל ידוע הוא שאין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על שיקול דעתו של הבורר וגם טעות ביישום הדין על ידי הבורר אינה מצדיקה התערבות בפסק בוררות. כמו כן הדגיש בית המשפט המחוזי את ההלכה לפיה עילות הביטול מכוחן הוגשה הבקשה הן עילות המופעלות על ידי בית המשפט במקרים חריגים ושמורות הן למצבים נדירים. בעניין אופן פסיקת שכר הטרחה – "מלמעלה" או "מלמטה" – הדגיש בית המשפט המחוזי כי קיימת בעניין זה מחלוקת פסיקתית, ואף שיתכן כי היה מאמץ גישה שונה מזו של הבורר הרי שאין די בכך כדי להצדיק התערבות בפסק הבוררות. באשר לחיובם של המבקשים לשלם את שכר הטרחה לאלתר ובטרם נפסק פיצוי, הטעים בית המשפט המחוזי כי הוא אכן חש אי נוחות מפסיקתו של הבורר בהקשר זה אך אין בכך כדי להצדיק ביטול של פסק הבוררות. כנגד פסק דין זה מכוונת הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

7.

המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בהותירו את פסק הבוררות בעינו. אף לפניי חוזרים המבקשים וטוענים כי משמעותו של פסק הבוררות הוא חיוב הניזוק בכפל שכר טרחה תוך חריגה מהתקרה המותרת בחוק הפלת"ד. עוד מוסיפים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כשאישר את פסיקתו של הבורר לפיה שכר טרחתו של עורך הדין "מלמעלה" בניגוד לטובתו של הניזוק ובסתירה לתכלית חוק הפלת"ד. המבקשים שבים וטוענים לפניי כי חיובם בתשלום הסכומים שנפסקו בפסק בוררות בטרם קיבלו פיצוי כלשהו סותר אף הוא את חוק הפלת"ד ורוחו. לטענת המבקשים מדובר בנושאים עקרוניים בסוגיית תשלום שכר טרחת עורך דין על ידי נפגעי תאונות דרכים, ומשום כך יש ליתן להם רשות ערעור שכן נדרש כי בית משפט זה יבהיר את הדין החל.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תגובת המשיב.

9 .

כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2004); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.2008); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי (לא פורסם, 25.2.2008); רע"א 10316/07 שבח נ' גרינפלד (לא פורסם, 25.2.2008)].

10.

על אף הנסיבות הטרגיות של פרשה זו אין מקום ליתן רשות ערעור למבקשים, היות ש המבחנים הנ"ל אינם מתקיימים בנסיבותיה של בקשה זו כמפורט להלן.

יצויין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב ועולה הוא בקנה אחד עם הלכותיו של בית משפט זה בנושא התערבות בפסקי בוררות. לא מצאתי כי נפל כל פגם בהנמקתו של בית המשפט המחוזי.

11.

באשר לטענתם של המבקשים בסוגיית חיובם בתשלום הסכומים על ידי הבורר בטרם נפסקו לטובתם פיצויים כלשהם, הרי שהדיון בטענה זו לכאורה התייתר והפך לאקדמי שכן כפי שציין הרשם

ג' שני בהחלטתו מיום 6.10.2010, שולם לאחרונה למבקשים סכום של למעלה משלושה מיליון ש"ח בגין פיצויים נזיקיים.

12.

זאת ועוד, גם אם שגה הבורר ופסק בניגוד לחוק הפלת"ד הרי שכפי שהדגיש בית המשפט המחוזי אין בטעות ביישום הדין או סטייה ממנו על ידי הבורר כדי להצדיק התערבות בפסק הבוררות [ראו למשל: רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2010) , סעיף 48 לחוות דעתי והאסמכתאות הנזכרות שם]. ואף ביתר שאת כאשר נטען כי אותה טעות ביישום הדין סותרת את תקנת הציבור, שכן כידוע וכפי שציין זאת בית המשפט המחוזי, המדיניות השיפוטית מדגישה את הצמצום והריסון שיש לנהוג בביטול פסק בוררות מכוחה של תקנת הציבור

[ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010) (להלן: עניין עיריית אופקים , סעיף 27], עילת ביטול השמורה למקרים חריגים. לטעמי, מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

13.

באשר לטעות הנטענת בפסיקת הבורר בשאלה האם יש לגזור את שכר הטרחה "מלמעלה" או "מלמטה", הרי שכפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי קיימת מחלוקת פסיקתית בסוגיה זו ולכן לא ניתן לקבוע כי הבורר שגה או סטה מהדין בסוגיה זו. גם אם עולה הצורך להבהיר סוגיה משפטית זו הרי שהדרך של בקשת רשות ערעור בענייני בוררות אינה האכסניה המשפטית המתאימה לכך, הן בשל העובדה כי בתי המשפט, ובכללם בית משפט זה, אינם יושבים כערכאת ערעור על שיקול דעתו של הבורר; והן בשל המדיניות השיפוטית המושרשת בפסיקתו של בית משפט זה לפיה יש להמעיט בהתערבות בפסקי בוררות לשם הגשמת תכליותיו של מוסד זה כמנגנון יעיל ומהיר להכרעה בסכסוכים [ראו למשל: הערותיי ברע"א 10001/08 אפרים פלינר ובניו חברה לבנין והשקעות נ' מלאך (לא פורסם, 5.10.2010); עניין עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ , סעיף 19]. לכן, יש להותיר את הדיון המשפטי בסוגיה זו בצריך עיון ולהכריע בה כאשר יעלה הצורך בכך, במסגרת ערעור על פסיקתן של הערכאות הדיוניות הנתונות לביקורת ערעורית של בית משפט זה.

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.