רע"א 6622/13 עו"ד חאלד שדאפנה נ. גסאן עבאוי

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי ) בהפ"ב 29152-01-13 ובהפ"ב 14410-02-13, בו נדחתה בקשת הביטול שהגיש המבקש לגבי פסק בוררות שניתן על ידי הבורר רו"ח א' ראשד ביום 11.12.2012 ובהתאם, פסק הבוררות אושר. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

1.

פסק הבוררות ניתן ללא שהמבקש התייצב לדיוני הבוררות, חרף העובדה כי הבורר פנה אליו מספר פעמים, ביקש ממנו להעביר מסמכים והוא היה מודע לקיום הליך הבוררות. המבקש טען בבית המשפט המחוזי כי הוא לא התייצב לדיוני הבוררות ולא נעתר לפניות הבורר כיוון שהתריע לפני הבורר שזה אינו מוסמך לדון בבוררות היות שהמחלוקות בין הצדדים הוכרעו במסגרת הסכם פשרה שהתגבש בגדרי הליך גישור שהתקיים ביניהם. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו של המבקש על רקע ניתוח המסמכים שהוגשו לעיונו, ובכלל זה תכתובות בין הצדדים ובין המבקש לבין הבורר. בית המשפט המחוזי מצא כי המחלוקות בין הצדדים לא "חוסלו" במסגרת הליך הגישור, ומשכך הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים חייב אותם. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המבקש ידע אודות התקדמותם של הליכי הבוררות בהיעדרו, ולכן משביקש לעמוד ולמצות את טענתו כי הבורר אינו מוסמך לדון בבוררות היה עליו לפנות ב"זמן אמת" לערכאות על מנת למנוע את המשכה של הבוררות. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש ניסה בכל כוחו להכשיל את הליך הבוררות ולכן אין לו להלין אלא על עצמו כי פסק הבוררות ניתן בהיעדרו, תוך שבית המשפט הפנה בהקשר זה לאמור ברע"א 86/87 גבסו נ' קימברידג אנדסטריאל אנד בילדינג אינקורפוריישן , פ"ד מב(1) 822, 833 (1988)].

2.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מופנית בקשת רשות הערעור דנן. בבקשתו טוען המבקש כי בהתאם לפסיקה והספרות המקצועית יש לפרש בצמצום את סמכות הבורר ליתן פסק בוררות בהיעדר בעל דין. לטענתו, סמכות זו של הבורר יש לשמור למקרים מיוחדים, בנסיבות בהן בעל דין הפגין זלזול הולך ומתמשך בהליך הבוררות. המבקש טוען כי נסיבות חריגות אלה אינן מתקיימות בנסיבות העניין ומשכך עותר הוא לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ופסק הבוררות.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב. הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (11.2.2008); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי

(25.2.2008); רע"א 10316/07 שבח נ' גרינפלד (25.2.2008) ] .

4.

די לעיין במובאות אליהן הפנה בית המשפט המחוזי ואף למובאות נוספות מהספרות המקצועית והפסיקה אליהן התייחס המבקש עצמו כדי ללמד כי השאלה באלו נסיבות ייתן בורר פסק בהיעדר בעל דין לובנה היטב בפסיקה [ראו גם: רע"א 1674/09 לכטר נ' בואטנג (4.11.2009), פסקאות 10 ו-14 להחלטתי ]. אכן, על בורר להשתמש בסמכות ליתן פסק בוררות בהיעדר התייצבות בזהירות הראויה ולאחר שננקטו כל מנגנוני הזהירות [ראו למשל: רע"א 5163/10 ירחיב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' דקל (9.12.2012), פסקה 7 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן ].

ברם, לטעמי אין הצדקה לדון בשאלה זו פעם נוספת על רקע הנסיבות הקונקרטיות שהתגלו בבקשה זו. בית המשפט המחוזי עשה מלאכתו נאמנה, ניתח את המסמכים השונים שהוגשו על ידי בעלי הדין ועל יסודם קבע ממצאי עובדה שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. על רקע ממצאים אלו, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין למבקש לתמוה כי פסק הבוררות ניתן בהיעדרו. על בעל דין ליתן דעתו כי אין הוא רשאי להכשיל את הליך הבוררות ולישון על טענותיו, במובן זה שהוא נמנע מלפנות לבית המשפט כדי לקבל צווים אופרטיביים ב"זמן אמת" והוא מעכב פנייתו לבית המשפט עד לאחר שהתברר לו כי פסק הבוררות שניתן אינו נוטה לו חסד [ראו למשל: רע"א 3355/11 יבולים בשער הנגב (1999) בע"מ נ' שמש אדמה ומים (ש.א.מ.) אגרוביזנס בע"מ (22.11.2012), פסקה 23 לחוות דעתי והאסמכתאות הנזכרות שם].

5.

אשר על כן הבקשה נדחית. משכך התייתרה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות לטובת המשיב. עם זאת, בנסיבות העניין המבקש ישלם לטובת אוצר המדינה סך של 3,000 ש"ח.