רע"א 404/11 משק אסף בע"מ נ. חקלאות עסקים וניהול בכפר עזה אגש"ח בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט ) בהפ"ב 28689-09-10 מיום 13.12.2010, בו נדחתה בקשתה של המבקשת לבטל פסק בוררות שניתן ביום 21.7.2010 על ידי השופט (בדימ') י' שמעוני (להלן: הבורר ).

רקע עובדתי

1.

כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 10.9.2001 נכרת בין הצדדים הסכם מייסדים (להלן: ההסכם ) להקמת חברה לייצור, עיבוד ושיווק ביצי שלו (להלן: המיזם ). כנטען בבית המשפט המחוזי, המבקשת הייתה בעלים של המשק החקלאי המוביל בישראל בעיבוד ביצי שלו והעמידה לרשות המיזם ידע, מכשור, שיטות עבודה, ציוד אריזה מכונות ומיכלים. בהמשך לכך, בסעיף 21 להסכם נקבע כי "ערך הציוד יהיה שווה לכל דבר ועניין, לשווי ההשקעה אותה השקיעה כפר עזה [המשיבה – י.ד.] בחברה, והערך האמור יירשם בספרי החברה כהלוואת בעלים" (להלן: הלוואת הבעלים ). עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי המיזם נכשל וביום 8.4.2004 הודיעה המשיבה כי היא פורשת מהמיזם ומפסיקה להשקיע בו. המבקשת טענה כי המשיבה הפרה את התחייבותה להקים מפעל לייצור ועיבוד ביצי שלו במימונה ומשהפסיקה להשקיע את המשאבים שהתחייבה להשקיעם מוטטה את המיזם והביאה את המבקשת לכדי קריסה כלכלית. בגין טענות אלה הגישה המבקשת תביעה בבוררות במסגרתה עתרה לפיצויי קיום ולחלופין לפיצויי הסתמכות. המשיבה הגישה בבוררות תביעה שכנגד ובה דרשה את השבת השקעותיה במיזם בטענה כי נציגי המבקשת הציגו כלפיה מצגי שווא אודות המיזם במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לכריתת ההסכם ובכך הפרו את חובת תום הלב בניהול משא ומתן ואף הטעו אותה. התביעות ההדדיות התבררו בפני הבורר שמעוני .

פסק הבוררות

2.

הבורר קבע כי המשיבה הפרה את ההסכם בין הצדדים בכך שלא הקימה את המפעל שהתחייבה להקים בשטחה ובמימונה. בהקשר זה ציין הבורר כי אי רווחיות לא היה בה כשלעצמה כדי להצדיק את הפסקת השקעותיה של המשיבה במיזם כפי שהתחייבה להן במסגרת ההסכם. באשר לתוצאות הפרת ההסכם וביחס לסעדים שנתבעו על ידי המבקשת, קבע הבורר כי המבקשת לא הוכיחה כי אילו הייתה המשיבה מממנת את הקמת המפעל הייתה מתממשת התוכנית העסקית. הבורר קבע כי אין קשר סיבתי כלשהו הקושר בין אי השלמת ההשקעה על ידי המשיבה לבין התמוטטות המיזם. הבורר קבע כי המשך ההשקעה על ידי המשיבה לא היה מיטיב עם המבקשת ביחס למצב בו נמצאה עת הושהו ההשקעות במיזם על ידי המשיבה. בסיפת דבריו, ובבחינת למעלה מן הצורך, ציין הבורר את הדברים הבאים ביחס לטענתה של המבקשת שנשענה על סעיף 21 להסכם, ולפיה היא זכאית לפיצויי הסתמכות בשווי הלוואת הבעלים:

"למעלה מן הצריך אעיר, כי טענת התובעת שפיצויי ההסתמכות שקולים לסכום ההשקעה של הנתבעת וצוינו כהלוואת בעלים של הראשונה בהתאם לסעיף 21 של ההסכם, לא מקובלת עלי. כפי שניתן להיווכח, הצדדים להסכם כלל לא נתנו את הדעת למצב שלפיו המיזם המשותף ישא הפסדים שלגביהם אין כל הוראה בהסכם. ההסכם מניח כדבר מובן מאליו, שקיים אך צפי לרווחים בסכומים ניכרים ולא מבוטלים... בנסיבות שהתכנית העסקית קרסה לא ניתן לסמוך על האמור כשווי השקעת בעלים לצורך קביעת ההוצאות שהוצאו ופיצויי הסתמכות. לא הובאה כל הוכחה לשווי הנכון של הוצאות התובעת לצורך פסיקת פיצויי הסתמכות..." (עמ' 31 לפסק הבוררות).

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3.

בפסק דינו הדגיש בית המשפט המחוזי את טענתה המרכזית של המבקשת שנטענה על ידה בבקשת הביטול, לפיה יש לבטל את פסק הבוררות על בסיס עילת הביטול המעוגנת בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), זאת משום שלא ניתנה לה ההזדמנות לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה באשר לפרשנות שייחס הבורר לסעיף 21 להסכם. המבקשת טענה כי הבורר דחה את תביעתה לפיצויי הסתמכות על בסיס פרשנותו את סעיף 21 לפיה הסעיף אינו משקף את מצב הדברים בנסיבות של כשלון המיזם. ואולם, כך טענה המבקשת, פרשנות שכזו לא נטענה על ידי מי מהצדדים במהלך הבוררות ומשכך היא נמנעה מלהתייחס אליה בבוררות או להעיד עדים בזיקה לפרשנות זו. לטענת המבקשת קביעתו של הבורר בדבר היעדר קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזקים הנטענים היוותה את הנימוק לדחיית תביעתה לפיצויי קיום בלבד ולא התייחסה לדחיית תביעתה לפיצויי הסתמכות, שכן זו נדחתה על ידי הבורר אך ורק בשל פרשנותו את סעיף 21 להסכם. לטענת המבקשת אילו הייתה יודעת כי הבורר מתכוון לדחות את תביעתה לפיצויי הסתמכות על בסיס פרשנותו את סעיף 21 להסכם, ברי כי הייתה טורחת לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה לעניין זה. משכך טענה המבקשת כי קופחה זכות הטיעון שלה.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המבקשת לבטל את פסק הבוררות, ותוך כדי כך גם את טענתה לעניין קיפוח זכות הטיעון שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי מעיון בפסק הבוררות עולה במפורש כי הטעם לדחיית תביעתה של המבקשת לפיצויי הסתמכות כמו גם לפיצויי קיום הוא היעדר קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזקים הנטענים. בית המשפט המחוזי דחה את טענתה של המבקשת לפיה היעדר קשר סיבתי שימש בסיס לדחיית תביעת פיצויי הקיום בלבד. בית המשפט המחוזי נימק קביעתו זו בשני טעמים. הראשון , הבורר קבע קביעה עקרונית לגבי תביעתה של המבקשת לפיה אין קשר סיבתי בין אי השלמת ההשקעה של המשיבה לבין התמוטטות המיזם ומשכך אין היא זכאית לפיצויים מכל סוג שהוא. שנית , בלשון בה נקט הבורר אין עיגון להבחנה הנטענת על ידי המבקשת בין פיצויי הסתמכות לפיצויי קיום בהקשר לנימוק בגינו נדחתה התביעה לכל אחד מסוגי הפיצויים. הלשון בה נקט הבורר אינה תומכת בהבחנתה של המבקשת. בהמשך לכך הטעים בית המשפט המחוזי כי קביעתו של הבורר לגבי סעיף 21 להסכם נעשתה במסגרת אמרת אגב ובבחינת למעלה מן הצורך ומשכך יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

עיקר טענותיה של המבקשת בבקשה שלפניי נוגעות לכך שבית המשפט המחוזי לכאורה לא התמודד עם טענתה המרכזית בדבר הפגיעה בזכות הטיעון שלה, פגיעה שאותה הסב לה הבורר בכך שדחה את תביעתה לפיצויי הסתמכות על סמך פרשנותו את סעיף 21 להסכם, פרשנות שלכאורה לא נטענה ולא אוזכרה במהלך הבוררות על ידי מי מהצדדים. המבקשת יוצאת אף כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הבורר עשה שימוש בנימוק של היעדר קשר סיבתי כאמור הן לשם דחיית תביעתה לפיצויי הסתמכות והן לשם דחיית תביעתה לפיצויי קיום. בהקשר זה טוענת המבקשת כי לא ניתן לקשור בין פיצויי ההסתמכות לפיצויי קיום ולדחותם באחת. המבקשת מוסיפה לטעון כי לא נכון לראות את נימוקו של הבורר בנוגע לפרשנות סעיף 21 כאמרת אגב אך בשל צירוף המילים "למעלה מן הצורך".

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

7.

כידוע, רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי (לא פורסם, 25.2.08); רע"א 10316/07 שבח נ' גרינפלד

(לא פורסם, 25.2.08)]. איני סבור כי מבחנים אלו מתקיימים בנסיבות העניין. הציר המרכזי בבקשה שלפניי מתמקד בשתי שאלות עובדתיות: הראשונה, מדוע דחה הבורר את תביעתה הקונקרטית של המבקשת לפיצויי הסתמכות – בגין היעדר קשר סיבתי כאמור או שמא בשל פרשנותו את סעיף 21 להסכם בין הצדדים? והשניה, האם הפרשנות של סעיף 21 להסכם נטענה על ידי מי מהצדדים במהלך הבוררות אם לאו? המענה לשתי שאלות אלה מתמקד בדלת אמותיהם של הצדדים מבלי שיש להכרעה בהן השלכה עקרונית או ציבורית. מדובר בהכרעה הנסמכת על נסיבותיה הקונקרטיות של הבוררות דנן ותו לאו. בנוסף, כפי שיובהר להלן, איני סבור כי דחיית הבקשה תסב למבקשת עיוות דין. משכך, אין הבקשה מגלה עילה למתן רשות ערעור הניתנת במשורה בעניינים הנוגעים לבוררות.

8.

בבחינת למעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. אין כל בסיס לטענתה של המבקשת לפיה בית המשפט המחוזי לא התמודד עם הטענה לפיה הבורר פגע בזכות הטיעון שלה. ההיפך הוא הנכון. בית המשפט המחוזי הדגיש בפסק דינו טענה זו ונתן לה מענה ישיר. בית המשפט המחוזי ניתח את פסק הבוררות ודחה את טענותיה של המבקשת מהטעמים המפורטים לעיל. נימוקיו של בית המשפט המחוזי נכונים ולאחר ששבתי ועיינתי בפסק הבוררות וביתר הנספחים שצורפו לבקשה שלפניי אף אני הגעתי לאותן מסקנות ממש. פסק הבוררות בהיר וברור ולאחר קריאתו החוזרת לא יכול להיות ספק כי הן תביעתה של המבקשת לפיצויי הסתמכות והן תביעתה לפיצויי קיום נדחו על ידי הבורר בשל היעדר קשר סיבתי כאמור. לא בכדי צירף הבורר לפרשנותו את סעיף 21 להסכם את המילים "בבחינת למעלה מן הצורך" שכן דברים אלו נאמרו בסיפת דבריו ובנוסף לנימוק המרכזי והעיקרי לדחיית תביעתה של המבקשת לפיצויים על ראשיהם השונים. ככל שטענת המבקשת היא כי לא יתכן שהנימוק בדבר היעדר הקשר הסיבתי יהווה בסיס לדחיית תביעתה לפיצויי הסתמכות, הרי שטענתה מכוונת כנגד שיקול דעתו של הבורר ולטעות כביכול שנפלה בשיקול דעתו. דא עקא, שעל פי הלכותיו המושרשות של בית משפט זה בית המשפט הדן בבקשת ביטול לפי חוק הבוררות אינו יושב כערכאת ערעור על הבורר ואל לו לבית המשפט להידרש לטענות בעלות גוון ערעורי גם אם סבור הוא כי נפלה טעות בפסק הבוררות [ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010), בפרט סעיף 20 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם].

9.

בשולי הדברים אציין כי גם אם קופחה זכות הטיעון של המבקשת, ואיני סבור כך, הרי שאין בכך כדי לגרום לה עיוות הדין. הטעם לכך, שתביעתה לפיצויי הסתמכות נדחתה בראש ובראשונה בשל היעדר קשר סיבתי ולכן גם אם הייתה ניתנת לה ההזדמנות לטעון טענותיה ולהביא ראיות לגבי הפרשנות הראויה לטעמה לסעיף 21 להסכם, הרי שממילא תביעתה הייתה נדחית בשים לב לקביעתו העקרונית של הבורר בדבר היעדר קשר סיבתי.

מכל הטעמים האמורים דין בקשת הרשות לערער להידחות.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.