רע"א 1730/12 יעקב וולנר נ. חיים צבי רוזנצוויג

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ב"צ גרינברגר ) בהפ"ב 35905-05-11 מיום 27.1.2012, בו נדחתה בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות מיום 6.2.2011 אשר ניתן בידי בית הדין לממונות שליד הרבנות הראשית בירושלים (להלן: פסק הבוררות ).

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.

בין המבקש למשיב התגלע סכסוך שהתברר לפני בית הדין לממונות שליד הרבנות הראשית בירושלים (להלן: בית הדין ). פסק הבוררות שהכריע בסכסוך ניתן ביום 6.2.2011 והומצא לצדדים ימים ספורים לאחר מכן. ביום 27.6.2011 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לביטול פסק הבוררות (להלן: בקשת הביטול ) ובמסגרתה טען כי נפלו בו פגמים רבים ושונים. ביום 27.10.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי בקשת הביטול הוגשה זמן רב לאחר תקופת 45 הימים הקבועה בסעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) ומשכך אין להידרש אליה. עם זאת, בית המשפט קבע להוכחות את בירור השאלה האם פסק הבוררות לא נחתם על ידי הבוררים בזמן נתינתו, כיוון שלטענתו של המבקש מדובר בפגם הנוגע לעצם קיומו של פסק בוררות ולכן לא חלה עליו כל מגבלת זמן. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט העידה מזכירת בית הדין, הגברת אסתר ויצמן (להלן: ויצמן ), שסיפרה כי בשעתו נהג אב בית הדין לחתום בשלב ראשון לבדו על פסקי בוררות, ולאחר שההרכב היה מגיע להסכמה על תוכנו של פסק הבוררות היה אב בית הדין שולח את פסק הבוררות למזכירות בית הדין באמצעות דואר אלקטרוני בו "שתל" אב בית הדין חתימה דיגיטלית. בהמשך היו מגיעים שאר הבוררים למשרדי בית הדין ומצרפים את חתימותיהם לפסק הבוררות. ויצמן העידה עוד כי בדרך כלל נהגו שאר הבוררים לצרף את חתימותיהם לפסק הבוררות ימים ספורים לאחר שחתם עליו אב בית הדין אך לא ידעה לומר באיזה מועד בדיוק הוספה החתימה במקרה דנן.

2.

בית המשפט המחוזי ציין כי פסק בורר שלא נחתם אינו ניתן לקיום או לאישור וכי צירוף מאוחר של חתימות לפסק בוררות שניתן תקופה ארוכה לפני כן לא ייחשב כחתימה תקינה. עם זאת קבע בית המשפט כי כאשר לפחות אחד מן הבוררים חותם על פסק הבוררות הרי שהעדר החתימות אינו הופך את פסק הבוררות ל"לא חתום" אלא לפסק בוררות שנפל בו פגם הניתן לתיקון בשלב מאוחר יותר. בית המשפט קבע עוד כי אם פסק הבוררות היה מוגש בחתימת אב בית הדין בלבד ניתן היה להחזירו אל הרכב הבוררים לצורך תיקון הפגם. מקל וחומר קבע בית המשפט שאין עילה לביטול פסק הבוררות כאשר החתימות הוספו בשלב מוקדם בהרבה מהמועד בו הוגש פסק הבוררות לאישור, כמו במקרה דנן. נוכח כל זאת דחה בית המשפט את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות והורה על אישורו.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

3

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מכך שאחת מהעילות לביטול פסק הבוררות עליהן הצביע במסגרת בקשת הביטול נובעת מהעובדה שאחד הבוררים החתומים על פסק הבוררות פסל את עצמו מלדון בתיק, ובמקרה זה פסק הבוררות בטל מעיקרו ואין חשיבות למועד בו הוגשה בקשת הביטול. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט כאשר נתן אמון בעדותה של ויצמן וכן מלין הוא על כך שבית המשפט שגה בכך שלא התייחס לכך שעל פסק הבוררות לא מצויין התאריך בו נחתם. המבקש טוען בהקשר זה כי לא ניתן לקבל מצב בו פסק הבוררות נחתם רק בידי בורר אחד מתוך ההרכב שדן בתיק וכי אפילו אם תאושר הוספת החתימה המאוחרת הרי שיש לספור את פרק הזמן הקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות רק מהמועד בו נחתם פסק הבוררות בידי כל הבוררים וכי ממילא פסק הבוררות לא היה חתום כאשר הגיש המשיב את הבקשה לאישור פסק הבוררות. נוכח כל זאת עותר המבקש לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובתו של המשיב.

5.

כידוע,

רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, 616-615 (2004); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (טרם פורסם, 11.2.2008), בפסקה 20 להחלטתי; רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי (טרם פורסם, 25.2.2008), בפסקאות 26-25 להחלטתי; רע"א 4323/11 ליאון נ' סחיש (טרם פורסם, 19.9.2011) בפסקה י"ח להחלטתו של השופט א' רובינשטיין ). מבחנים אלו אינם מתקיימים בנסיבות העניין היות שהבקשה אינה מגלה שאלה משפטית או ציבורית, וכל כולה עוסקת בסכסוך הפרטני שהתגלע בין הצדדים. כמו כן איני סבור כי למבקש נגרם עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

6.

למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. המבקש מלין על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע לממצאי עובדה הנוגעים למועד בו נחתם פסק הבוררות בידי כל הבוררים שדנו בתיק ובנוגע למהימנותה של ויצמן. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות אותם קבעה הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה מהם במישרין, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 9553/08 קיסר פיתוח והנדסה בע"מ נ' י. ע. ז חברה לבניה ופיתוח (טרם פורסם, 5.3.2009), בפסקה 14 להחלטתי). לא מצאתי סיבה לחרוג מכלל זה במקרה דנן.

7.

בהתייחס לטענות המבקש בנוגע לחתימתם המאוחרת של חלק מהבוררים על פסק הבוררות, אציין כי אכן ראוי כי כל הבוררים הדנים בתיק יחתמו על פסק הבוררות בטרם הוא נמסר לצדדים ומוטב כי בוררים היושבים בדין יקפידו על כך הקפדה יתרה. סעיף 20 לחוק הבוררות קובע בהקשר זה:

"פסק בוררות יהיה בכתב וייחתם על ידי הבורר בציון תאריך החתימה; בבוררות לפני בוררים אחדים, די בחתימת רובם אם צויין בפסק ששאר הבוררים אינם יכולים או אינם רוצים לחתום עליו"

ברי כי בענייננו לא צוין בפסק הבוררות כי הבוררים שלא חתמו עליו אינם יכולים או אינם רוצים לחתום עליו. עם זאת, אפשר כי כאשר לא נחתם פסק בוררות על ידי רוב הבוררים, ניתן יהיה להחזירו אל הבוררים להשלמת החסר בנסיבות המתאימות [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל 757-756 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי )]. במקרה דנא קבע בית המשפט המחוזי, כממצא עובדתי שכאמור לא מצאתי מקום להתערב בו, כי כל הבוררים שדנו בתיק חתמו על פסק הבוררות עוד בטרם הוגשה הבקשה לאשרו ולפיכך איני נדרש להכרעה בשאלת האפשרות כי בית משפט יורה על החזרת פסק בוררות אל הבוררים שדנו בעניין כדי שישלימו את החתימות החסרות. לא אכחד כי גם בענייננו נפל פגם חמור בפסק הבוררות שכן הוא הומצא לצדדים בלא שהיה חתום בידי כל הבוררים שדנו בתיק, אולם סבורני כי פגם זה ניתן לעיתים לתיקון ולא יהיה בו תמיד - כשלעצמו -

כדי להביא לפסילת פסק הבוררות. במסגרת בחינת סוגיה זו יידרש בית המשפט שידון בבקשת ביטול פסק הבוררות, בין השאר, למשך הזמן שחלף בין המצאת פסק הבוררות לצדדים לבין המועד בו חתמו עליו כל הבוררים; לשאלת ההסכמה בין כלל הבוררים שדנו בתיק על ההכרעה בפסק הבוררות (אין דין מקרה בו נוספה מאוחר יותר דעת מיעוט כדין מקרה בו שררה מראש הסכמה מלאה בין כל הבוררים שדנו בעניין); לזהות הגורם שחתם על פסק הבוררות [כך, לא ניתן לקבל מצב בו מזכיר בית הדין הוא שחתם על פסק הבוררות במקום הבוררים שדנו בתיק (ראו: אוטולנגי , בעמוד 756)]; ולשאלה האם הפגם שנפל בפסק הבוררות גרם לעיוות דין.

8.

במקרה דנא חלף פרק זמן קצר בין המועד בו הומצא פסק הבוררות לצדדים לבין המועד בו חתמו עליו כל הבוררים שדנו בתיק; שלושת הבוררים הסכימו על תוצאת הפסק; אב בית הדין חתם על פסק הבוררות בטרם הומצא לצדדים; ולא הוכח כי הפגם שנפל בפסק הבוררות גרם לעיוות דין למבקש. נוכח כל זאת, צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשת הביטול.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.