פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9553/08
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. קיסר הנדסה ופיתוח בע"מ
2. יוסי קנר
נ ג ד
המשיבים:
1. י.ע.ז. חברה לבניה ופיתוח
2. אברהם יקואל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 2.10.08 בה.פ. 5346-03-08 על ידי כבוד השופטת מ'
נד"ב
בשם המבקשים:
עו"ד י' יפרח,
עו"ד א' גודארד
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 2.10.08 בה.פ. 5346-03-08 (כבוד השופטת מ' נד"ב) אשר אישר את פסק הבוררות שניתן ביום 25.2.08 (להלן – פסק הבוררות ) על ידי הבורר מר ברוך וילקר (להלן – הבורר ) בתום הליך הבוררות בין הצדדים.
העובדות והליכים קודמים
1.
בין המבקשים והמשיבים התגלע סכסוך בנוגע לפרויקט משותף של עבודות קבלניות בשוק התקווה שבשכונת התקווה, תל-אביב. על רקע הסכסוך, חתמו הצדדים ביום 9.11.06 על הסכם בוררות, לפיו מינו הם בהסכמה את מר ברוך וילקר לבורר שידון ויכריע במחלוקות שבין הצדדים (להלן – הסכם הבוררות). סעיף 3 להסכם הבוררות, שכותרתו "ניהול הבוררות" קבע כדלקמן:
"3.1
הצדדים מסמיכים את הבורר לדון ולהכריע בכל חילוקי הדעות שביניהם בקשר עם הפרויקט [...] הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו.
3.2
הבורר לא יהא כפוף להוראות הדין המהותי, לא יהא כפוף לסדרי הדין ולדיני הראיות, ויהיה מוסמך לפסוק הן לדין והן לפשרה. הבורר יהיה פטור מלנמק פסק הבוררות [...].
3.3
הבורר רשאי לקבוע את מקום ישיבות הבוררות ומועדיהן ולהחליט בכל דבר הכרוך בסדרי ישיבות הבוררות. הבורר ייתן זכות טיעון לצדדים לבוררות והכל באופן וכפי שיקבע הבורר. כמו כן יהא הבורר רשאי לפי שיקול דעתו להיפגש עם כל אחד מן הצדדים בנפרד.
3.4
הבורר ייתן את פסק הבוררות תוך 60 יום ממועד סיום הליך הבוררות.
3.5
הצדדים מצהירים ומאשרים כי ידוע להם שהבורר מכיר את הצדדים היכרות אישית ויודע חלק מן העובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדעות שביניהם וכי הסכימו למינוי הבורר מתוך ידיעת עובדות אלה לאשורן והם מוותרים בזאת באופן מוחלט וסופי על כל טענה בקשר עם מינויו של הבורר וכנגד כושרו יכולתו ו/או זכותו לשמש בורר ביניהם.
3.6
[...]"
בנוסף, קובע סעיף 2.2 להסכם הבוררות כדלקמן:
"הואיל והבורר אינו בעל הכשרה משפטית, והואיל והבורר רואה צורך בעזרה ובייעוץ משפטי לצורך ניהול הליך הבוררות, והואיל והצדדים מסכימים כי הבורר זקוק לייעוץ משפט כאמור, הצדדים מסמיכים בזאת את הבורר למנות את עו"ד יעקב ברנט ממשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות' [...] לשמש כיועץ המשפטי בבוררות נשוא הסכם זה (להלן: " היועץ המשפט י")."
2.
לאחר שנערכו מספר ישיבות בוררות, חלקן
בנוכחות שני הצדדים וחלקן בנוכחות צד אחד בלבד, ניתן פסק הבוררות ביום 25.2.08. לאחר שניתן פסק הבוררות, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לאישורו ואילו המבקשים הגישו בקשה לביטולו (להלן – בקשת הביטול ).
3.
את בקשת הביטול סמכו המבקשים על שתי טענות עיקריות: ראשית, טענו המבקשים כי מהאזנה להקלטת שיחות שבין הבורר לבין המבקש 2 עולה כי הבורר העביר לעו"ד ברנט ולעו"ד רז (להלן – היועצים ) את ההכרעה בסכסוך, שעה שלא היה מוסמך לעשות כן וממילא לא היה מוסמך להיוועץ בעו"ד רז, אשר לא הוזכר בהסכם הבוררות. לפיכך, טענו המבקשים כי במסגרת השיחות המוקלטות אישר הבורר מפורשות כי עורכי הדין הם שכתבו את פסק הבוררות ומשכך, קמות עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(3) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות ). השיחות המוקלטות ותמליליהן (להלן – התמלילים ) צורפו לבקשת הביטול. שנית, טענו המבקשים כי הבורר קיים פגישות עם המשיב 2 לבדו מבלי שניהל פרוטוקולים או דיווח להם על תוכן הפגישות, דבר הפוגע בזכותם לטעון טענות ולהביא ראיות ומקים עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות.
4.
במסגרת קדם משפט שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 18.5.08 (לפני כבוד הנשיאה ה' גרסטל) הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפנה לבורר את השאלה מי כתב את פסק הבוררות ובהחלטתו מאותו המועד קבע בית המשפט המחוזי כי הבורר יודיע בתוך 14 ימים:
"מי כתב את פסק הבוררות, דהיינו, האם הוא כתב באופן אישי את כל חלקי הפסק מיום 25.2.08 או שמישהו אחר ניסח אותם עבורו. אם מישהו אחר כתב את הפסק ולא הבורר, יציין הבורר עצמו."
במענה לשאלה שהופנתה אליו בהחלטה האמורה, ציין הבורר כי פסק הבוררות ניתן על ידו בלבד, על פי שיקול דעתו, כאשר במהלך הליך הבוררות התקיימו ישיבות במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות', אשר ליווה את הבוררות מבחינה משפטית מתחילתה ועד סופה, בהסכמת הצדדים. בנוסף, העיד הבורר לפני בית המשפט המחוזי ונחקר על ידי הצדדים בשאלה זו.
5.
במסגרת פסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי הגם שהתרשמותו במהלך הדיון היתה שונה, לבסוף שוכנע הוא כי לא נפל פגם בפסק הבוררות שכן הבורר לא העביר את תפקידו לאחר. נקבע, כי מעיון בתמלילים עולה כי המונחים "הם כתבו", "הם החליטו" וכדומה נאמרו ביחס לצדדים עצמם ולהסכמות שאליהן הגיעו בהסכם הבוררות, ולא בהתייחס ליועצים. בית המשפט המחוזי ציין כי הבורר הותיר רושם אמין, אמיתי ובלתי מתחכם בחקירתו וכי מאחר ששוכנע כי דבריו של הבורר לא היו מכוונים כלפי היועצים וקיבל את עדותו לפיה הוא כתב את פסק הדין לבדו, לאחר שהתייעץ עם היועצים, לא מתעוררת עילה לביטול פסק הבוררות. אשר לטענת הפגישות הנפרדות עם הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי על פי הסכם הבוררות היה רשאי הבורר להיפגש בנפרד עם כל אחד מן הצדדים ומטעם זה לא נפל פגם בהתנהלותו. בית המשפט המחוזי ציין כי העלאת הטענה האמורה, אשר הייתה ידועה למבקשים בזמן אמת, רק לאחר שניתן פסק הבוררות, פועלת לרעתם. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי יש טעם לפגם בהתנהלותו של המבקש 2 לאחר שניתן פסק הבוררות, אשר "הטריד את הבורר בשיחות טלפוניות" בניסיון להביא את הבורר לשנות את פסק הבוררות. לאור כל האמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות.
מכאן הבקשה שלפניי.
בקשת רשות הערעור
6.
במסגרת בקשת רשות הערעור חוזרים המבקשים על הטענות שאותן העלו לפני בית המשפט קמא במסגרת בקשת הביטול. בכלל זה, טוענים המבקשים כי הציטוטים הבאים (הלקוחים מתמליל שיחת הטלפון בין הבורר לבין המבקש מיום 10.3.08) מעידים על שגיאתו של בית המשפט המחוזי בקובעו כי דבריו של הבורר יוחסו לצדדים ולא ליועצים:
"זה נשאר ככה, כמו שזה. אני דיברתי עם העורך דין, הוא ישב עוד פעם על זה והסתכל ואומר זה הפסק דין, זה מה שהם כתבו ובזה נגמר העסק."
ובהמשך:
"יוסי, אני לא יכול לדבר. אני אומר לך, הוא אמר לי אל תדבר, אתה לא יודע, אולי מקליטים אותך, אולי לא מקליטים אותך, אולי מספרים לך. זה הפסק דין, בזה נגמר הסיפור. זה מה שהם החליטו."
בנוסף, טוענים המבקשים כי מחקירתו של הבורר עולה כי היועצים חקרו עד חיצוני ואף ניהלו תרשומות אודות חקירה זו, דבר שאין לו זכר בפסק הבוררות וכי על פי הסכם הבוררות הסכימו הצדדים כי עו"ד ברנט לבדו ישמש יועץ לבורר ועו"ד רז כלל אינו מאוזכר בהסכם הבוררות. לפיכך, טוענים המבקשים כי היועצים לא יעצו אלא שימשו בפועל בוררים, קיבלו החלטות אודות הממצאים הכספיים יחד עם הבורר ולבסוף כתבו ו/או נסחו את פסק הבוררות, כולו או חלקו. לטענתם, שגה בית המשפט קמא בקבלו את גרסת הבורר שהיא, לטענתם, "מופרכת לחלוטין" ובקובעו כי פסק הבוררות נכתב על ידי הבורר.
7.
אשר לעילת הביטול הנוספת, חוזרים המבקשים על טענתם לפיה הבורר נפגש עם המשיבים בנפרד מבלי שטרח לדווח למבקשים על תוכן הפגישות ועל מסמכים שקיבל מהמשיבים ובכך לא איפשר למבקשים להתייחס לתוכנם של הפגישות והמסמכים. לטענתם, הדבר מהווה פגיעה בזכותם להעלות טענות ולהביא ראיות ומקים עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות.
8.
לאור כל האמור לעיל, טוענים המבקשים כי התנהלותו של הבורר הקימה להם עילות לביטול פסק הבוררות והצביעה על עיוות דין חמור, שאינו מותיר מנוס מביטול פסק הבוררות.
דיון והכרעה
9.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה ובכלל זה האזנתי להקלטות השיחות שבין המבקש 2 לבורר ועיינתי בתמלילים של שיחות אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבים.
10.
ראשית, נדמה כי אין צורך להכביר מילים אודות ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה, לפיה אין מקום ליתן רשות ערעור על פסקי דין והחלטותיהם של בתי המשפט בענייני בוררות, אלא במקרים חריגים ונדירים, במסגרתם מתעוררת שאלה משפטית ציבורית-עקרונית או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה מטעמי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08);
10123/07; רע"א 5462/08 סופר נ' ש.י.צ.ח. חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 15.9.08)].
11.
איני סבור כי המקרה שלפניי נופל בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור כאמור או כי נדרשת התערבותו של בית משפט זה מטעמי צדק ומניעת עיוות דין. למעלה מן הנדרש, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.
12.
מהאזנה לדיסק השיחות בין הבורר לבין המבקש 2 (אשר צורף לבקשה) ומעיון בתמלילים עולה כי הפרשנות שאותה העניק בית המשפט המחוזי לדברים שנאמרו על ידי הבורר הינה סבירה בנסיבות העניין. כך למשל, יתכן כי באומרו " זה מה שהם כתבו " ו-" זה מה שהם החליטו " אכן התייחס הבורר להסכם הבוררות. משמעות זו עולה מהקשרם של הדברים והיא סבירה על פניה.
14.
בנוסף, הגם שאין מניעה כי ערכאת הערעור תבחן מחדש את הקלטות השיחות ואת התמלילים, שהם ראייה חפצית ומשכך מהווים חריג להלכת אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים [ראו למשל: ע"פ 9352/99 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(4) 632 (2000); רע"פ 3352/06 בוזגלו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.6.08)], הרי שאין מקום להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ביחס לעדותו של הבורר עצמו לפני בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קבע כי " הבורר עשה רושם אמין, אמיתי ובלתי מתחכם בחקירתו " וכי שוכנע כי " דבריו בשיחת הטלפון כלל לא היו מכוונים לעוה"ד אלא לצדדים " [סעיף ה' לפסק דינו של בית המשפט המחוזי]. מן המפורסמות היא כי ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות שאותם קבעה הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מהם במישרין, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות של ממש בממצאים אלו [ראו למשל: ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4), 119, 124-125 (2004) והאסמכתאות המופיעות שם].
בנסיבות אלה, משעה שבית המשפט קמא ביסס את מסקנתו לפיה פסק הבוררות ניתן על ידי הבורר על סמך עדותו של הבורר עצמו ומשעה שלא שוכנעתי כי נפלה טעות של ממש בממצאים אשר נקבעו על ידו ושהובילו למסקנה זו, איני מוצא מקום להתערב בה. בשולי הדברים יצויין כי משעה שזוהי מסקנתי, מתייתר הצורך לדון בשאלת מעורבותו של עו"ד רז בכתיבת פסק הבוררות, שכן ברי כי פסק הבוררות נכתב על ידי הבורר. הגם שמוטב היה אילו עו"ד ברנט לבדו היה משמש יועץ לבורר, כפי שהוסמך לעשות מכוח הסכם הבוררות, איני סבור כי הדבר מהווה פגם המצדיק את ביטול פסק הבוררות בנסיבות העניין.
15.
בנוסף, איני מוצא לבטל את פסק הבוררות גם מן הטעם של פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בהתקשרותם בהסכם הבוררות, נתנו המבקשים את הסכמתם לכך שהבורר ייפגש עם כל צד בנפרד. הסכם הבוררות אינו מחייב את הבורר לדווח למי מהצדדים על מפגשיו עם הצד השני או לנהל פרוטוקולים המתעדים אותם.
כשלעצמי, סבור אני כי מוטב שכל ישיבות הבוררות יתנהלו בנוכחות כל הצדדים וכי בנסיבות העניין אכן היה מוטב אילו ערך הבורר תרשומות המתעדות את הפגישות שקיים עם כל צד בנפרד, שאותן היה מעביר לעיונם של המבקשים, בצירוף כל המסמכים שהועברו לידיו [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך א' 610 (2005)]. ואולם, משעה שהבורר לא חויב לעשות כן במסגרת הסכם הבוררות – אין בכך שלא פעל באופן האמור כדי להביא לביטול פסק הבוררות.
16.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' באדר התשס"ט (5.3.09).
ש ו פ ט