פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7241/10
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
סימון וקנין
נ ג ד
המשיבות:
1. האחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ
2. חכים ר. בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 21.7.10 בהפ"ב 17730-03-10 שניתן על ידי
כבוד סגן הנשיא י' זפט
בשם המבקש:
עו"ד א' דהאן;
עו"ד א' שחם
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט ) בהפ"ב 17730-03-10 מיום 21.7.2010, בו נדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק הבוררות שניתן ביום 20.12.2009 על ידי המהנדס
דוד לנדסמן.
רקע עובדתי
1.
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 7.8.2007 התקשר המבקש עם המשיבות בהסכם, לפיו התחייבו המשיבות לבנות בניין מגורים ומסחר על מקרקעין שבבעלות המבקש ברחוב בוגרשוב 6 בעיר תל-אביב. בין הצדדים התגלעו מחלוקות בנוגע לאופן ביצוע עבודות הבניה; משך ביצוען; וההתחשבנות ביניהם. בהמשך, כרתו הצדדים הסכם שעניינו מינוי מומחה לפתרון המחלוקות שהתגלעו ביניהם וסיום עבודות הבנייה. לפי סעיף 10 להסכם זה התחייב המבקש למסור לידי בא כוחו, עו"ד דוד בלילשי (להלן: עו"ד בלילשי
או הנאמן ), בנאמנות עבור המשיבות, שני שקים דחויים כל אחד על סך של 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ. במסגרת סעיף זה ניתנה הוראה לנאמן למסור למשיבות את השקים הנ"ל תוך שלושה ימי עבודה מיום קבלת עותק מקורי של "טופס 4" סופי ותקין מעיריית תל-אביב-יפו המאפשר אכלוס סופי של כל יחידות הדיור בבניין.
2.
בהמשך, ביום 3.9.2009 נכרת בין הצדדים הסכם בוררות לפיו נמסר הסכסוך להכרעתו של המהנדס דוד לנדסמן (להלן: הבורר ). בו ביום התקיימה ישיבת בוררות ראשונה, בה הודיע הבורר על היכרותו המוקדמת עם המשיבה 1. המבקש ובא כוחו, עו"ד בלילשי, הסכימו לקיום הבוררות בפני הבורר למרות הודעתו זו. ביום 16.9.2009 פנה בא כוח המשיבות אל הבורר בבקשה להורות על מסירת השקים שהופקדו בנאמנות אצל עו"ד בלילשי מהטעם שלטענתו ניתן כבר "טופס 4 לבניין". גם הנאמן פנה אל הבורר במכתב מיום 24.9.2009 וביקש ליתן החלטה בשאלה האם התקיימו התנאים למסירת השקים למשיבות. ביום 20.12.2009 ניתן פסק ביניים לפיו הורה הבורר לנאמן למסור את השיקים למשיבות (להלן: פסק הבוררות ). המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
3.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול. בראש ובראשונה הדגיש בית המשפט המחוזי כי בקשת הביטול הוגשה ביום 10.3.2010, בחלוף 45 ימים מיום שפסק הבוררות נמסר לבא כוח המבקש, ביום 20.12.2009, ומשכך לא ניתן להיזקק לבקשת הביטול לאור הוראת סעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת הביטול נדחתה על ידי השופט ח' ברנר
ביום 27.5.2010, ומשכך אין עוד מקום להיזקק לבקשת הביטול. בית המשפט המחוזי אף התייחס לטענותיו של המבקש לגופו של עניין אולם לא מצאתי צורך לפרט את הדיון בהן לאור התוצאה אליה הגעתי. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי.
נימוקי הבקשה
4.
טענותיו של המבקש במסגרת הבקשה שלפניי מופנות כנגד פסק הבוררות גופו וכן כנגד טעויותיו לכאורה של בית המשפט המחוזי, אשר לדעתו של המבקש התעלם מהפגמים שנפלו בהליך מינוי הבורר, מחריגת הבורר מסמכותו ומאופן התנהלותו של הליך הבוררות. בשל התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לפרט טענות אלה. ואולם, יודגש כי המבקש אינו טוען כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה בקשת הביטול הוגשה שלא בהתאם לסעיף 27(א) לחוק הבוררות, ולמעשה המבקש אף אינו מעלה כל טענה לעניין קביעת בית המשפט המחוזי הנוגעת למועד הגשת בקשת הביטול על ידו.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לקבל את תגובת המשיבות.
6.
כידוע,
רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/2000 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל
(לא פורסם, 11.2.2008); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי
(לא פורסם, 25.2.2008); רע"א 10316/07 שבח נ' גרינפלד (לא פורסם, 25.2.2008) ]. מבחנים אלו אינם מתקיימים בנסיבות העניין היות שהבקשה אינה מגלה שאלה משפטית או ציבורית, וכל כולה עוסקת בסכסוך הפרטני שהתגלע בין הצדדים. כמו כן איני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקש לעיוות דין.
7.
בבחינת למעלה מן הצורך, יודגש כי לא מצאתי שנפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע כי:
"לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שירשמו...".
בקשת הביטול הוגשה על ידי המבקש בחלוף התקופה הקצובה לכך בחוק הבוררות, ולאחר שהשופט ברנר דחה כאמור את בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת בקשת הביטול. די היה בכך כדי להביא לדחיית בקשת הביטול ומשכך אין עוד נפקות לטעויותיו הנטענות של בית המשפט המחוזי באשר לקביעותיו לגופו של עניין בנוגע לפסק הבוררות והליך הבוררות.
8.
זאת ועוד, מאחר שהבקשה שלפניי אינה מופנית כנגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהקשר לחלוף המועד להגשת בקשת הביטול או כנגד קביעתו של השופט ברנר שלא להאריך את המועד להגשת בקשת הביטול, הרי שהמבקש לא טרח כלל להתמודד עם המשוכה הראשונית העומדת לפניו והנוגעת לפגם שדבק בהגשת בקשת הביטול על ידו שלא במועד הקבוע לכך בדין. משכך, אין מקום לדון בטענותיו של המבקש המכוונות כנגד פסק הבוררות והליך הבוררות גופו.
9.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובתן של המשיבות איני עושה צו להוצאות, אולם המבקש ישלם 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.
ניתנה היום, י"ד בטבת תשע"א (21.12.2010).
ש ו פ ט