רע"א 4523/18 שמואל דורנשטיין נ. עוה"ד עופר שפירא ורז מנגל

1.

לפנַי שתי בקשות למתן רשות לערער על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי ) בפש"ר 39586-10-16 מיום 9.5.2018 ומיום 28.5.2018, שעניינן חקירת המבקש על-ידי המשיבים, המשמשים כמנהלי עיזבון בתיק פשיטת הרגל.

ההחלטות

2.

המשיבים, עורכי הדין עופר שפירא ורז מנגל, מונו כמנהלי עזבונו של המנוח עו"ד יורם יוסיפוף ז"ל. מחקירות שביצעו עולה כי המנוח היה מעורב בעסקאות רבות, והותיר אחריו חובות בהיקף של מאות מיליוני שקלים. מנהלי העיזבון טוענים כי בין המבקש, מר שמואל דונרשטיין, לבין עו"ד יוסיפוף, התקיימו יחסים עסקיים רבים במהלך שנים ארוכות. בשל קשרים עסקיים אלו מעוניינים מנהלי העיזבון לחקור את דונרשטיין, בהתאם לסמכות הנתונה לבעלי תפקיד בהליך פשיטת רגל. הם פנו אליו במכתב ובו דרשו ממנו להתייצב לחקירה במשרדיהם בהקדם, בליווי מסמכים רבים בקשר לעסקיו עם המנוח.

3.

דונרשטיין סרב להתייצב לחקירה. מנהלי העיזבון פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לו להתייצב אליה; דונרשטיין מצדו הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לקבל זכות גישה ועיון בתיק 'נט המשפט'.

4.

את עיקר בקשתו של דונרשטיין לעיון בתיק, דחה בית המשפט בקצרה. בהחלטתו קבע, כי "לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו הגורפת של המבקש לקבלת גישה מלאה לכל ההליכים המתנהלים בתיק זה. מאחר והמבקש הינו צד לבקשה 92 [בקשת מנהלי העיזבון לזמנו לחקירה – נ' ס'] , אני מורה למזכירות לאפשר גישתו המלאה לבקשה זו בלבד" .

5.

זמן מה לאחר מכן החליט בית המשפט המחוזי בבקשת מנהלי העיזבון לזמן לחקירה את דונרשטיין. בהחלטה ציין בית המשפט המחוזי, כי דונרשטיין התנגד לחקירה מן הטעם שלשיטתו היא מיועדת לצורך איסוף ראיות לקראת נקיטה בהליכים משפטיים עתידיים נגדו, ולפי ההלכה הפסוקה אין לאפשר חקירה שכזו. דונרשטיין סבור כי מנהלי העיזבון הביעו בעבר את העמדה כי לעיזבון יש עילת תביעה טובה נגדו. כזאת ארע בעת שעו"ד שפירא ייצג בעבר את יורשי המנוח, וטען טענה זו בשמם במסגרת הליך פשיטת הרגל. לא זו בלבד, אלא שהמנוח עצמו הגיש נגדו בעבר תביעה אזרחית, אשר הופסקה לבקשת המנוח. בשל הליכים משפטיים נוספים שהתנהלו בין דונרשטיין למנוח נחשפו לפני מנהלי העיזבון כתבי טענות ותצהירים, ובמצב דברים זה אין להתיר להם לקיים את החקירה. דונרשטיין הוסיף כי יתכן שבתיק הפש"ר מצויים מסמכים נוספים שבאמצעותם ניתן לתמוך בעמדתו זו, אולם כזכור תיק הפש"ר לא נחשף לעיונו.

6.

טענה נוספת טען דונרשטיין בבית המשפט המחוזי, והיא ששני בעלי התפקיד – עו"ד שפירא ועו"ד מנגל – מצויים בניגוד עניינים. עו"ד מנגל ייצג, עובר למינויו כמנהל עיזבון, את מר צבי נתנאל – נושה ויוזם הליך פשיטת הרגל. עו"ד מנגל טען בשמו של נתנאל כי המנוח המחה לידי נתנאל את זכויות התביעה שלו נגד דונרשטיין. משכך, יש לו אינטרס אישי וכלכלי בחקירתו ובהגשת תביעה נגדו. גם עו"ד שפירא מצוי בניגוד עניינים, שכן כאמור הוא ייצג את יורשי המנוח, שגם להם אינטרס בניהול תביעה נגדו. לבסוף טען דונרשטיין כי הזמנתו לחקירה נעשתה בחוסר סמכות, וכי היקף המסמכים שנדרש להמציא היה רחב ובלתי סביר.

7.

מנגד, טענו מנהלי העיזבון כי אין יסוד לחששותיו של דונרשטיין. הם טרם גיבשו עמדה בנוגע להליכים משפטיים נגדו, אין בהליכים הקודמים שנוהלו בינו לבין המנוח כדי להעמידו בנחיתות דיונית בקשר לעתיד, ולא נוצר ניגוד עניינים מחמת הייצוג הקודם שנתנו למאן דהוא. סמכותם לביצוע החקירה נובעת מהוראות הדין ומנוסח כתב המינוי שניתן להם, וככל שיש לדונרשטיין השגות על היקף המסמכים שנתבקש להגיש, הוא יכול לבוא בדברים עמם. גם כונס הנכסים הרשמי סבר שיש להורות על חקירתו של מר דונרשטיין, תוך שמירה על זכויותיו והימנעות מהצגת שאלות שכל תכליתן היא לבסס תביעה נגדו.

8.

בית המשפט המחוזי החליט לקבל את בקשת מנהלי העיזבון, והורה לדונרשטיין להתייצב לחקירה. בהחלטה נקבע כי סמכות החקירה מעוגנת בסעיף 18ג לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. לפי לשון החוק, סמכות זו מוקנית אמנם לכנ"ר, אולם בית המשפט מוסמך להעבירה לבעל התפקיד. חקירה מעין זו מצויה בליבת ההליך, שכן בלעדיה לא יוכל בעל התפקיד למלא את תפקידו כראוי. קל וחומר בענייננו, כאשר החייב עצמו נפטר, כך שנוצר קושי ממשי לבעלי התפקיד להתחקות אחר נכסי החייב ואחר נסיבות קריסתו הכלכלית. עם זאת, יש להקפיד על שמירת זכויותיהם של נחקרים פוטנציאליים; כחלק מהקפדה זו אכן נקבע בהלכה הפסוקה כי יש למנוע קיום חקירה על-ידי בעל תפקיד כאשר מטרתה היא לסייע בניהולה של תביעה קיימת או עתידית. בד בבד נקבע כי אין להימנע מראש מקיום חקירה רק משום שתוצאה אפשרית שלה תהא הגשת תביעה על-ידי בעל תפקיד, וכי רק כאשר קיימת ודאות גבוהה שבעל התפקיד עתיד להגיש תביעה במסגרת תפקידו, אין הוא רשאי לחקור את הנתבע העתידי.

9.

בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כי אין די בראיות שהציג דונרשטיין על מנת לבסס את הטענה שלפיה מנהלי העיזבון גמרו בדעתם להגיש נגדו תביעה, וכי לשם כך מבוקשת החקירה. בית המשפט קיבל את טענות מנהלי העיזבון בקשר להעדר ניגוד עניינים בין פועלם הנוכחי, לבין ייצוג שייצגו בעבר. באשר להיקף המסמכים שנתבקשו, ציין בית המשפט כי גם אם נוסח דרישת המסמכים הוא רחב, הרי שהיה על דונרשטיין לבוא בדברים עם מנהלי העיזבון לגיבוש מתווה מוסכם למסירת מסמכים, וטוב יעשו מנהלי העיזבון אם ימסרו לדונרשטיין רשימה מפורטת של המסמכים הדרושים להם.

בית המשפט קבע אפוא כי דונרשטיין יתייצב לחקירה; כי בא-כוחו רשאי להתלוות אליו על מנת לוודא שלא תישאלנה שאלות שיש בהן כדי להקנות יתרון דיוני בלתי הוגן למנהלי העיזבון בתביעה עתידית ככל שתוגש; כי מנהלי העיזבון יעבירו לדונרשטיין רשימת מסמכים מפורטת שעליו להמציא לידיהם; וכמו כן חייב את דונרשטיין בהוצאות מנהלי העיזבון בסך של 10,000 ₪.

בקשות הרשות לערער

10.

דונרשטיין מבקש רשות לערער על שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי – זו המחייבתו להיחקר, וזו המונעת ממנו גישה כללית לעיון בתיק בית המשפט. הבקשות שלובות זו בזו, שכן כאמור, מטרת העיון המבוקש היא לבסס את טענותיו של דונרשטיין בקשר לתכלית חקירתו.

11.

אשר להחלטת העיון, טוען דונרשטיין כי מדובר בהחלטה בלתי מנומקת, המנוגדת לדין. לפי הדין, הכלל הוא שיש ליתן זכות עיון בתיקי בית המשפט, ואילו החריג הוא שלילת זכות זו. לא הועלה חשש לפגיעה כלשהי שתיגרם למאן דהוא כתוצאה מהעיון, ועל כן אין הצדקה לאסור אותו. לא זו בלבד, דונרשטיין הוא בעל זיקה לתיק מכיוון שמנהלי העיזבון מבקשים לזמנו לחקירה; טענותיו בעניין זה מבוססות על מסמכים חלקיים בלבד שהגיעו לידיו, אולם ללא גישה לכלל המסמכים שבתיק פשיטת הרגל, נגרם לו עיוות דין של ממש בקשר ליכולתו להתגונן מפני הבקשה לזמנו. לטענתו, עיון במסמכים המצויים בתיק פשיטת הרגל עשוי לתמוך בטענותיו בקשר לעמדתם הנחרצת של מנהלי העיזבון להגיש נגדו תביעה; בקשר לניגוד העניינים החריף בו הם מצויים; לרבות בקשר לבקשתם לקבלת שכר טרחה שייגזר מתוצאות החקירות. עוד נטען, כי עיון בתיק נדרש לשם השקיפות, למניעת משוא פנים ולטובת מראית פני הצדק; וכי דונרשטיין הוא גם נושה של המנוח, וגם מטעם זה יש לאפשר לו לעיין בתיק בית המשפט.

12.

אשר להחלטה לזמנו לחקירה, דונרשטיין מונה חמישה נימוקים שמכוחם יש לאסור על מנהלי העיזבון לחקור אותו. ראשית , בית המשפט המחוזי התעלם מכך שהנושה צבי נתנאל טען, באמצעות ב"כ עו"ד מנגל, כי המנוח המחה לו את מלוא זכויותיו מהתביעה נגד דונרשטיין, ומשכך מצוי עו"ד מנגל בניגוד עניינים. בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות כאשר קבע שניגוד עניינים זה מנוטרל, משום שעו"ד מנגל חדל מלייצג את נתנאל. זאת, מכיוון שלהפסקת הייצוג לא הוצגה ראיה כלשהי, ואף צוין על-ידי מנהלי העיזבון כי רק עו"ד שפירא יבדוק את תביעת החוב של נתנאל, כדי למנוע ניגוד עניינים. מדובר אפוא בניגוד עניינים מובנה, אובייקטיבי, אשר עצם קיומו אינו מאפשר את החקירה. שנית , קיומו של חשש לניגוד עניינים נובע גם מהסדר שכר הטרחה שביקשו מנהלי העיזבון לאשר, שכן גובה השכר תלוי, לפי ההסדר, בתוצאות החקירות; וכן גם מטענות לניגוד עניינים שהעלו שני מנהלי העיזבון זה כלפי זה בעבר (בעת שייצגו צדדים שונים להליך, ובטרם מונו למנהלי העיזבון), שבמסגרתם טענו האחד כלפי השני שאין ראוי למנותם כמנהלי העיזבון, בהיותם מצויים בניגוד עניינים מובנה.

13.

שלישית , קיימות ראיות ברורות לכך שמנהלי העיזבון נחושים להגיש תביעה נגד דונרשטיין, וכי תכלית החקירה היא לאסוף ראיות לביסוסה. בית המשפט המחוזי לא נתן לראיות אלו די משקל, מפני שקבע כי הדברים נאמרו ונכתבו על-ידי מנהלי העיזבון כבאי-כוחם של צדדים להליך, אך אינם מבטאים בהכרח את עמדתם האישית. לעמדתו של דונרשטיין מדובר בניתוק מלאכותי, שכן עסקינן בהצהרות ואמירות שנאמרו בתיק פשיטת הרגל, לפני בית המשפט המחוזי עצמו, כאשר סמוך לאחר שנאמרו, מונו השניים למנהלי העיזבון. הוכח אפוא שדעתם של מנהלי העיזבון נחושה להגיש תביעה נגד דונרשטיין, ומשכך אין לאפשר להם לחקור אותו. זאת ועוד, המנוח עצמו ניהל מספר הליכים נגד דונרשטיין, בישראל ובאנגליה. גרסתו של המנוח ידועה אפוא למנהלי העיזבון, וגם גרסתו של דונרשטיין גלויה וידועה להם מתוך כתבי הטענות הרבים שבהליכים אלו. חקירתו של דונרשטיין בשלב זה תאפשר אפוא למנהלי העיזבון לקיים הליך אינקוויזיטורי, מעין חקירה נגדית על גרסתו בניסיון לקעקע אותה, ובכך יוענקו להם יתרונות דיוניים ומהותיים בתביעה עתידית. העובדה שהתביעה שהוגשה בישראל הופסקה לבקשת המנוח אינה מחלישה את הסיכוי שזו תוגש שוב בעתיד על-ידי מנהלי העיזבון, שכן התביעה הופסקה תוך שהמנוח ציין במפורש, שבכוונתו להגישה מחדש. בנוסף, טוען דונרשטיין כי בית המשפט הכשיר את החקירה המבוקשת מתוך הנחה שהחקירה תעסוק במגוון של קשרים עסקיים בינו לבין המנוח, ולאו דווקא בקשר לעסקה הספציפית מושא התביעה העתידית. הנחה זו מבוססת על הצהרתם של מנהלי העיזבון, ואולם לעמדתו של דונרשטיין מדובר בהצהרה 'מן השפה אל החוץ', שאין כוונה אמיתית מאחוריה. לראיה, מציין דונרשטיין כי בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי שלחו אליו מנהלי העיזבון מכתב ובו צרפו דרישת מסמכים ממנו; עיון במסמכים שנתבקשו בדרישה זו מלמד, כי כולם עוסקים באותו סכסוך מסוים שהיה בינו לבין המנוח, ולא נתבקש מידע כלשהו בהקשר אחר. אין לתת אמון אפוא בהצהרה זו, כשם שאין לתת אמון בהצהרתם של מנהלי העיזבון שלפיה כביכול לא גיבשו עדיין עמדה בקשר להגשת תביעה נגדו.

14.

טענה

רביעית בפי דונרשטיין נוגעת להקניית סמכות החקירה למנהלי העיזבון. בצו המינוי שנחתם אין זכר להקניית סמכויות חקירה; לפי ההלכה הפסוקה, בית המשפט אכן רשאי להעביר את הסמכות הזו אל בעלי התפקיד שמונו, אך לשם כך נדרשת פעולה משפטית קונקרטית. לטענתו של דונרשטיין, אין מדובר בהענקה של סמכות חקירה כללית, כי אם במתן היתר לביצוע חקירה ספציפית; אין חולק על כך שזימונו הראשון להחקר נעשה ללא היתר שכזה. שגה בית המשפט המחוזי, אפוא, כאשר קבע כי די בצו המינוי על מנת לקבוע כי הואצלה למנהלי העיזבון הסמכות לחקור אותו. לא זו בלבד, אלא שנכסי העיזבון מוקנים לכונס הנכסים הרשמי, ולא למנהלי העיזבון, שמעולם לא מונו כנאמנים בפשיטת הרגל במקום הכונס הרשמי. לבסוף, טענה חמישית היא שיכולתו להתגונן מפני הבקשה לחקור אותו הייתה מוגבלת, עקב כך שנמנעה ממנו, כאמור, גישה כללית למסמכים שבתיק בית המשפט.

תשובות המשיבים

15.

מנהלי העיזבון וכונס הנכסים הרשמי השיבו לשתי הבקשות, ולעמדתם יש לדחות את שתיהן. בפתח הדברים הדגישו המשיבים את הייחודיות שבתיק פשיטת הרגל דנא: לדבריהם, המנוח היה עורך דין מוכר ובעל שם, שעיקר עיסוקו היה בנדל"ן ובמיסוי; לימים, הפחית את עיסוקו בתחום עריכת הדין, והתרכז ביזמות וניהול פרויקטים מורכבים בתחום הנדל"ן, בארץ ובעולם. עסקיו נקלעו לקשיים וגורמים שונים תבעו ממנו סכומי עתק; חשבונות הבנק שלו שימשו לגלגול שיקים בסכומים של עשרות מיליוני ₪; והוא היה חשוף לאיומים מצד השוק האפור. לכך חברו עסקאות תמוהות לכאורה שעשה עם צדדים שלישיים, הטוענים בדיעבד לזכויות ברכוש שהיה בבעלותו. המנוח נפטר במפתיע מדום לב, בגיל 63, ולאחר מכן החל הליך של פשיטת רגל בקשר לעזבונו. המנוח הותיר אחריו חובות נטענים של מאות מיליוני שקלים.

16.

מנהלי העיזבון מציינים כי מאז יום מינויים, לפני כשנה וחצי, הם מנהלים חקירות מורכבות בארץ ובעולם במטרה לאתר ולתפוס נכסים וזכויות שבבעלות המנוח. הם נתקלים, לטענתם, בקשיים יוצאים מן הכלל של העדר מידע בסיסי וחוסר שיתוף פעולה, ממרבית הגורמים שהיו קשורים למנוח בימי חייו. מלאכתם קשה במיוחד, שכן אין ולוּ נכס אחד שניתן היה לקבלו בפשטות לקופת העיזבון. עסקיו של המנוח נוהלו בתחכום רב, נכסיו הוברחו, והוא הסתבך עם גורמים שכאמור אינם משתפים פעולה עם הליך הכינוס.

17.

על הרקע הזה, סבורים המשיבים שלא נפל פגם בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. אשר להחלטה על אודות העיון בתיק, טוענים מנהלי העיזבון כי בתיק ישנן בקשות רבות שאין מקום להתיר למי שאינו צד להן, לעיין בהן. בתיק זה מעורבים צדדים רבים, בעלי אינטרסים שונים, ונערכו במסגרתו חקירות אינטנסיביות לאיתור נכסי המנוח; קיים אפוא חשש ממשי כי מידע ומסמכים שהוגשו לבית המשפט ינוצלו על-ידי צדדים שלישיים על מנת לסכל או לפגוע בזכויות קופת פשיטת הרגל.

18.

לעמדת מנהלי העיזבון, אין הצדקה ליתן רשות ערעור לגבי העיון, מכיוון שלא נגרם לדונרשטיין נזק של ממש: בית המשפט התיר לו לעיין במסמכים הנוגעים לבקשה לחקור אותו, ודי לו בכך. אין גם עילה, לגוף העניין, להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית. בקשתו של דונרשטיין לעיון בתיק, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, אוחזת חצי עמוד בלבד, ומנומקת בכלליות. בנסיבות אלו, ההחלטה שניתנה מנומקת דיה, ואילו הטענות המרובות בקשר לצורך בעיון בתיק, שהועלו בבקשת הרשות לערער, הריהן בגדר הרחבת חזית אסורה – ואף אינן מצדיקות עיון גורף בתיק, בהינתן הפגיעה במאמצי ניהול העיזבון ובאינטרסים של צדדים שלישיים. אשר לטענתו של דונרשטיין שלפיה הוא נושה בתיק, נטען כי תביעת החוב שהוגשה על-ידו היא מלאכותית והוגשה באיחור ניכר, רק על מנת לייצר לעצמו מעמד בתיק. הכנ"ר מצדו הוסיף שהיה מקום לדחות את בקשתו של דונרשטיין משלא הוגשה בהתאם לקבוע בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ), ולגוף העניין סמך ידו על עמדת מנהלי העיזבון שלפיה לא היה מקום להתיר לדונרשטיין עיון גורף בתיק בית המשפט.

19.

גם בקשר להחלטה לזמן את דונרשטיין לחקירה, סבורים מנהלי העיזבון שאין הצדקה ליתן רשות ערעור. זאת, מפני שבהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע מנגנון מאוזן, ולפיו ככל שדונרשטיין יסבור ששאלה שנשאל בחקירה עלולה לפגוע בו – הוא רשאי להתנגד לה, ומי שיכריע בדבר יהיה בית המשפט. בנסיבות אלו, זכויותיו של דונרשטיין כלל לא נפגעו באופן המצדיק מתן רשות ערעור. לגופו של עניין, יש לדחות את הטענות בדבר ניגוד עניינים אשר מחמתו יש למנוע את החקירה. מושכלות יסוד הן, שעם מינוי בעל תפקיד הריהו חדל מלשמש כבא כוחו של צד להליך, והופך לזרועו הארוכה של בית המשפט. לפיכך, מנהלי העיזבון – אשר אכן ייצגו בעבר צדדים להליך – אינם רואים את עצמם עוד כמייצגים אינטרס כלשהו בתיק, זולת האינטרסים של העיזבון. בנוסף, אין יסוד לטענה כי הם גיבשו דעה נחרצת בקשר להגשת תביעה נגד דונרשטיין. דברים שטענו טרם מינויים – בשל שולחיהם – אינם משקפים עמדה רשמית של בעלי התפקיד אלא טענות של בעל הדין שיוצג על-ידם באותה עת. מטרת החקירה היא לקבל מידע רב ככל הניתן, וכן מסמכים מהותיים שבידי דונרשטיין, אודות נכסים ועסקים של המנוח. דרישת המסמכים שנשלחה לדונרשטיין אכן מתמקדת בעסקה שבעניינה נתגלע סכסוך בין דונרשטיין למנוח, ואולם ההסבר לכך הוא שזוהי הסוגיה היחידה המוכרת כעת למנהלי העיזבון, שעה שדונרשטיין טרם נחקר על-ידם. אשר לסמכות החקירה, טוענים מנהלי העיזבון כי זו הוקנתה להם במפורש בפסיקתא שבמסגרתה מונו השניים למנהלי העיזבון, מיום 21.11.2016, ואין יסוד לטענותיו של דונרשטיין בהקשר זה.

20.

כונס הנכסים הרשמי הטעים בתשובתו, כי קיימת חשיבות רבה לסמכות החקירה של בעלי התפקיד בהליכי פשיטת רגל, ובפרט בהליך כבנדון דידן, שעניינו טיפול בעזבונו של נפטר, שהיקפו עצום והעמימות בו מרובה. אכן, חריג לחקירה שכזו הוכר כאשר כבר הוגשה תביעה נגד הנחקר או כאשר בעל התפקיד מתעתד להגיש תביעה ברמת ודאות גבוהה מאוד. בעניין שלפנינו, טוען הכנ"ר, לא הוכחה ודאות גבוהה כי בעתיד תוגש תביעה נגד דונרשטיין, ומכל מקום נקבע בהחלטת בית המשפט מתווה מאוזן, שלפיו ככל שתתעורר מחלוקת בקשר לכך, הדבר יובא להכרעה לפני בית המשפט. אשר לטענות בדבר ניגוד עניינים, סבור הכנ"ר כי טענות אלו נדחו הלכה למעשה במסגרת ההחלטה למנות את מנהלי העיזבון לתפקידם חרף העובדה שייצגו צדדים בתיק, ומשכך סוגיה זו הפכה לחלוטה. משמונו מנהלי העיזבון, הם אינם מייצגים עוד צד כלשהו בתיק, ובעיה זו אינה מתעוררת.

דיון והכרעה

21.

עיינתי בשתי הבקשות למתן רשות ערעור ובתשובות להן, שקלתי את נימוקי הצדדים מזה ומזה – ובאתי לכלל מסקנה כי דינן של הבקשות להידחות.

(א) בקשת העיון

22.

את בקשת העיון שהגיש דונרשטיין לבית המשפט המחוזי ניתן היה לדחות על הסף, שכן היא לא הוגשה בהתאם לתקנות העיון. בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי הסתפק דונרשטיין בטענה שהסתבר לו שאין לו גישה למסמכים שבתיק, ולפיכך מבוקש "לאפשר לח"מ גישה מלאה במערכת נט המשפט בתיק שבכותרת, ולפתוח לעיונו את הבקשות ואת ההחלטות שניתנו או שהוגשו במסגרתו, ושלא הוטל עליהם חיסיון" . דא עקא, בין אם היה דונרשטיין בגדר 'צד' לתיק, ובין אם לא היה – היה עליו להגיש בקשה לפי הטופס הקבוע בתקנות העיון, ולא להגיש בקשה כוללנית שכזו. אין מדובר בעניין דיוני גרידא, שכן להשקפתי צדק בית המשפט המחוזי כאשר הניח שדונרשטיין אינו בגדר צד לתיק. על-פי תקנות העיון, צד לתיק זכאי לעיין בו באופן אוטומטי, ואילו מי שאינו צד לתיק צריך לקבל לשם כך את אישור בית המשפט (ראו תקנות 3 ו-4 לתקנות העיון; בש"א 10092/17 צרניק נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (1.2.2018)). עצם העובדה שדונרשטיין נתבקש לחקירה על-ידי מנהלי העיזבון, אינה הופכת אותו לצד לתיק, לעניין תקנות העיון, אלא לצד לבקשה ספציפית זו (שלגביה אכן ניתנה לו רשות העיון). משכך, במסגרת בקשתו לעיון, היה עליו לנמקהּ כדבעי (ראו תקנה 4(ג) לתקנות העיון), מה שלא נעשה בענייננו. מקובלת עלי עמדת המשיבים, שלפיה עצם הגשתה של תביעת חוב, לאחר שבקשתו לעיון נדחתה ובאיחור רב של למעלה משנה – אין בכוחה להגדיר את דונרשטיין כצד לתיק, לעניין תקנות העיון, ולהקנות לו זכות עיון אוטומטית במכלול תיק בית המשפט. זאת, מבלי להכריע בשאלת היקף העיון האוטומטי לו זכאים נושים וצדדים אחרים להליך פשיטת רגל, שבמסגרתו מתבררות סוגיות רבות ומגוונות. הדעת נותנת, כי במצב דברים שכזה יש להתייחס לכל 'יחידה דיונית' כתיק נפרד, שרק הצדדים לה זכאים באופן אוטומטי לעיין בה – כשם שאנו מתייחסים בנפרד לכל יחידה דיונית שכזו לעניין מתן זכות לערער על החלטה בה. מכל מקום, מכיוון שהצדדים לא התייחסו במפורש לשאלה זו, אינני רואה צורך להכריע בה.

23.

גם לגופו של עניין לא הייתה הצדקה להעתר לבקשה הגורפת ולפתוח את התיק כולו לעיונו של דונרשטיין. כזכור, עסקינן בתיק רחב היקף ומרובה צדדים, והעיון הגורף בתיק עלול לפגוע בהם ובמאמצי ניהול העיזבון שלא לצורך. במסגרת הבקשה דנן נטען, לראשונה, כי קיימות בקשות ספציפיות שעשויות לשפוך אור על טענותיו של דונרשטיין בקשר לחקירתו. על פני הדברים, טענות אלו – שלא הועלו בבית המשפט המחוזי – הן בגדר הרחבת חזית; אך מכל מקום הן עשויות להצדיק, לכל היותר, להתיר לדונרשטיין לעיין באותן בקשות ספציפיות, אולם אין הן מצדיקות לערוך 'מסע דיג' ברחבי התיק כולו. אילו הייתה הבקשה כמתכונתה מוגשת לפי תקנות העיון, היה על בית המשפט ליתן דעתו "לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון" (תקנה 4(ד) לתקנות העיון). איזון בין המרכיבים הללו היה מטה את הכף לדחיית הבקשה, שכן מדובר בבקשה "גורפת [...] לקבלת גישה מלאה לכל ההליכים המתנהלים בתיק זה" , כלשון הנמקתו הממצה של בית המשפט המחוזי.

(ב) החקירה

24.

אשר לחקירתו של צד שלישי על-ידי בעלי תפקיד בהליך של פשיטת רגל, הרי שהמסגרת המשפטית ידועה. פקודת פשיטת הרגל מסמיכה את כונס הנכסים לערוך חקירות לצורך בירור מצבו הכספי של חייב בשלבי ההליך. סעיף 18ג(א) לפקודה מסמיך את הכונס הרשמי לערוך "חקירה מקיפה בעניניו של חייב שניתן נגדו צו כינוס, ובכלל זה בדבר הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו" ; במסגרת זו הוא מוסמך לפנות גם לצדדים שלישיים – ו "לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים לעניניו של החייב כאמור בסעיף קטן (א), מכל אדם שיש יסוד סביר להניח כי המידע או המסמך מצויים ברשותו או בידיעתו" (סעיף 18ג(ב)(1) לפקודה). אם אותו אדם לא עשה כן, רשאי הכונס לפנות לבית המשפט ולבקש צו "המחייב את החייב, או כל אדם שיש יסוד סביר להניח כי ברשותו מידע או מסמכים הנוגעים לעניניו של החייב [...] ולא מסר אותם – למסרם לכונס הרשמי או לבית המשפט, או להתייצב בפני הכונס הרשמי או בפני בית המשפט" (סעיף 59 לפקודה). סמכות זו היא חיונית לניהול תקין של הליך פשיטת הרגל:

"בית משפט זה עמד לא פעם על החשיבות הרבה שבקיום חקירה מקיפה על-ידי בעלי תפקיד בהליך חדלות פירעון, בדבר המצב הכלכלי של החייב או החברה. חשיבות זו נובעת מכך שבעל התפקיד מצוי בפער מידע מובנה, עליו לדאוג לשיקום החייב מזה ולמיצוי זכויותיהם של הנושים מזה; מבלעדי מידע מדויק על דבר מצבו הכלכלי של החייב ויכולתו לפרוע את חובותיו, לא יוכל למלא את תפקידו נאמנה. אשר על כן פורשה הסמכות באופן נרחב, כך שמכוחה ניתן לפנות למגוון רחב של גורמים הקשורים לחייב או לחברה"

(רע"א 129/17 ריחני נ' סטריקובסקי , פסקה 22 והאסמכתאות שם (7.4.2017)).

25.

דונרשטיין מערער על כך שסמכות זו הוקנתה למנהלי העיזבון. לדידו, החוק מסמיך את הכונס הרשמי לערוך חקירות כגון דא, ובלא הסמכה מפורשת וספציפית לבעלי התפקיד – אין בכוחם לזמנו לחקירה. אלא, שטענה זו נסתרת מכתב המינוי שניתן למנהלי העיזבון, שנחתם כפסיקתא ביום 21.11.2016, ובה הוסמכו מנהלי העיזבון "לדרוש ולקבל מכל אדם [...] או צד ג' כלשהו כל נכס, מידע, מסמכים, חשבונות, דוחות כספיים ו/או כל רכוש אחר של המנוח או מידע הנוגע לרכוש של המנוח" . אינני סבור שיש יסוד לטענתו של דונרשטיין, שלפיה נדרש ליתן למנהלי העיזבון אישור נקודתי לכל חקירה וחקירה. משהובררה אפוא סוגיית הסמכות, ניתן לבחון את טענותיו של המבקש לגופה של חקירה.

26.

אכן, הלכה עמנו כי לא תותר חקירתו של אדם אם מתנהל נגדו הליך משפטי, או אם קיימת רמת ודאות גבוהה מאוד לכך שהליך שכזה יתנהל, באופן שיקנה יתרון לא הוגן לבעל התפקיד (רע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט. חברה פיננסית לתעשיה ולמסחר בע"מ , פ"ד מב(4) 573 (1989); רע"א 8997/07 צלר נ' גבריאלי , פסקה 11 (22.12.2008); רע"א 9370/17 לוי נ' גיסין , פסקאות 23 – 29 (30.1.2018) (להלן: עניין לוי )). בענייננו קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח שזהו מצב הדברים. דומני כי הצדק עמו בקביעה זו, שכן טענותיו של דונרשטיין – הן בקשר לנחישות להגשת התביעה, הן בקשר לחששות מפני ניגוד עניינים – מבוססים על ההנחה שיש קשר בין פועלם של מנהלי העיזבון בכובעם הקודם, כמייצגי צדדים בעלי אינטרס בהליך, לבין פועלם כעת בכובעם כמנהלי העיזבון; הנחה שיש לפקפק בה. מכל מקום, גבי דידי אין צורך להכריע בפרוטרוט בכל טענה וטענה שהעלה דונרשטיין, משום שאין הצדקה ליתן רשות ערעור; בשים לב למתווה החקירה שקבע בית המשפט המחוזי, הבקשה אינה צולחת את התנאים למתן רשות ערעור שבסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

27.

כזכור, קבע בית המשפט המחוזי, כי בחקירה "לא תישאלנה שאלות שיש בהן להקנות יתרון דיוני בלתי הוגן למנהלי העיזבון בתביעה עתידית, ככל שתוגש" . לצורך כך התיר בית המשפט לדונרשטיין להתייצב לחקירה בליווי בא כוחו, ואף הוסיף כי "בכל מקרה של מחלוקת, זו תובא בפני בית המשפט" . משאלו הם פני הדברים, וכאשר חששו של דונרשטיין הוא רק מפני אותו יתרון דיוני בלתי הוגן שעלול להיווצר, הרי שלא עלה בידו להצביע על נזק ממשי שעלול להיגרם לו, ואשר בעטיו יש הצדקה למתן רשות ערעור על ההחלטה. ודוק: המתווה שקבע בית המשפט המחוזי מקורו בפסק הדין בעניין לוי . באותו עניין ציין בית המשפט כי מתווה זה עשוי לשבש את החקירה ולקטוע אותה, ואולם "לשם איזון בין האינטרסים המתנגשים, מצד אחד – האינטרס של בעל התפקיד הפועל בשם החברה למלא את תפקידו ביעילות ובהוגנות, ומצד שני – האינטרס הלגיטימי של הנתבעים העתידיים להליך הוגן, ולנוכח הוודאות כי תביעה עתידית אכן תוגש, אני סבורה כי זהו הפתרון המידתי והראוי בנסיבות העניין" ( שם , פסקה 42) . עולה אפוא כי בית המשפט המחוזי הקפיד על שמירת זכויותיו של דונרשטיין, והשתמש בפתרון מידתי וראוי; אין הצדקה ליתן רשות ערעור ולהתערב במתווה זה.

28.

הנה כי כן, דין שתי בקשותיו של דונרשטיין להידחות. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 13.6.2018 מבוטל בזאת.

דונרשטיין ישא בהוצאות מנהלי העיזבון בסך של 15,000 ₪, ובהוצאות הכנ"ר בסך של 5,000 ₪.