רע"פ 4594/14 אברהם שדה נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כב' השופטת א' הלמן ) מתאריך 02.06.2014, בגדרו נדחה ערעורו של

המבקש ב-ע"פ 59147-06-13 והתקבל ערעורה של המשיבה ב-ע"פ 24700-07-13 (אשר נדונו במאוחד), על החלטתו של בית משפט השלום בצפת (כב' השופט א' גולדקורן ), מתאריך 19.3.2013, ב-בב"נ 11671-02-13.

2.

לצד בקשת רשות הערעור, עתר המבקש גם לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי שהוצא על ידי המשיבה ביחס למבנים, מושא הבקשה שבפני. בהחלטתי מתאריך 30.6.2014, הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי עד להחלטה אחרת.

3.

אקדים ואציין, כי בעניין זה, הליכים רבים ומפותלים, אולם לצורך ההכרעה בבקשה, לא נדרש לתאר את כלל ההליכים. על כן, אפרט להלן, בתמצית, רק את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשת רשות הערעור.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

4.

בתאריך 5.2.2013 הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי, בהתאם לסעיף 238א ל חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ), בנוגע למבנה בצפת, אשר משמש, לטענת המבקש, כעסק לממכר חפצי אומנות (להלן: המבנה ) . הצו מתייחס לעבודות בנייה ללא היתר, שבוצעו במפלס עליון של המבנה על פי הפירוט הבא: קירות אבן לא מושלמים עם פתחים באורך של כ- 55 מטרים ; קירוי חלקי בגג רעפים בשטח כ-30 מ"ר; מפלס עליון ללא ריצוף וללא חלונות ובו מדרגות בטון ללא ריצוף וחומרי בניין; עמוד חשמל ומזגן (להלן: הצו ) .

5.

בתאריך 6.2.2013 הגיש המבקש בקשה לביטול הצו לבית משפט השלום הנכבד בצפת. לאחר שניסיונות להביא לפתרון הסוגיה על דרך ההסכמה לא צלחו, החליט בית משפט השלום כי יש לבטל את הצו ביחס לקירוי החלקי בגג הרעפים , זאת משום שנקבע כי בנייתו הסתיימה למעלה מ-60 יום לפני מועד הוצאת הצו ובנסיבות אלה ממילא לא ניתן להוציא צו לפי סעיף 238א ל חוק התכנון והבניה . ביחס לשאר חלקי המבנה הנכלל בצו – החליט בית משפט השלום להותיר את הצו על כנו.

6.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על דחיית בקשתו לביטול הצו במלואו, ולעומתו המשיבה ערערה על ביטול הצו ביחס לגג הרעפים.

7.

בתאריך 2.6.2014, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד, כי דין ערעורו של המבקש

להידחות, ודין ערעורה של המשיבה להתקבל. נפסק כי לא היתה מחלוקת של ממש לגבי העובדה שהעבודות, מושא הערעורים, נעשו ללא היתר. עוד נפסק, כי בית משפט השלום שגה כשקבע כי בנייתו של גג הרעפים הסתיימה למעלה מ-60 יום עובר להוצאת הצו. בית המשפט ציין כי על אף שאין להתערב בקביעתו של בית משפט השלום מן הפן העובדתי, הרי שבמישור המשפטי, טרם נסתיימה הקמתו של

הגג, שכן הגג "הינו חלק אינטגראלי מן המבנה כולו, לגביו נקבע כי בנייתו טרם הושלמה... [ו]הפרדה בין שלב בניית הגג, לבין יתר חלקי המבנה הינה מלאכותית" (פיסקה 25 לפסק דינו של בית משפט המחוזי).

על פסק דין זה, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

טענות הצדדים

8.

המבקש, חוזר ומעלה, בין היתר, טענות שהעלה בבית המשפט המחוזי. בהקשר זה המבקש מציין נושאים הנוגעים לענינו האישי ומדגיש שלוש טענות, אשר לשיטתו, מצדיקות מתן רשות ערעור במקרה זה:

(1) המבקש טוען כי העבודות שנכללו בצו ההריסה אינן טעונות היתר בניה נוכח נוסחן של התקנות החדשות בעניין תכנון ובניה ( תקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 (להלן: התקנות החדשות )), אשר הותקנו לאחר מתן פסק הדין, מושא הבקשה.

(2) בית המשפט המחוזי לא דן בטענה שהעלה המבקש בדבר פגם לכאורה, שנפל בצו, הנוגע לכך שיו"ר הועדה המחוזית לא ציין בפנייתו ליו"ר הועדה המקומית (בטרם ייטול הראשון סמכות מן השני) את דבר קיומו של תצהיר מהנדס, כנדרש לטענתו, לפי סעיף 238א(ב1)(3) לחוק התכנון והבניה .

(3) המבקש אף מציין כי הקירות, מושאי צו ההריסה, נדרשים כדי למנוע מעבר הולכי רגל לגג המבנה, וכך למנוע סכנה ולשמור על ביטחון הציבור.

לבסוף, המבקש גורס, כי לכל הפחות, יש לדחות את ביצוע צו ההריסה ביחס להגבהת הקירות, וזאת כדי שהמבקש יוכל למצות את ההליכים התכנוניים להכשרתם.

9.

המשיבה טוענת מנגד כי טענותיו של המבקש אינן מעלות שאלה עקרונית כלשהי המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, המשיבה, סומכת את ידיה ככלל על פסק דינו של בית משפט המחוזי. ביחס לטענות שפורטו בפיסקה 8 שלעיל, טוענת המשיבה בתמציתיות כך:

(1) בעניין התקנות החדשות – המשיבה גורסת כי גם לשיטתו של המבקש, הבנייה הקיימת איננה חוסה תחת כנפיהן של התקנות החדשות , אלא שהוא מוכן לבצע התאמות שיכניסו את הבנייה בגדרן. לטענת המשיבה, משבוצעה הבנייה ללא היתר – אין מקום לאפשר למבקש "למשוך את הקץ", מה גם שהמבקש עצמו כלל לא פעל להרוס את אשר טעון הריסה גם לפי התקנות החדשות , אף לשיטתו. יתרה מזו, המשיבה טוענת כי כלל לא ברור ש התקנות החדשות רלבנטיות לעניינו של המבקש, ומשכך, אין בהן כדי להכשיר את הבנייה גם לו יבוצעו אותן התאמות.

(2) בעניין הצורך בתצהיר מהנדס, המשיבה טוענת, כי אין מחלוקת שתצהיר כזה היה קיים בעת הרלבנטית, אלא שלטענת המבקש, היה נדרש להזכיר את דבר קיומו של תצהיר זה בפנייתו של יו"ר הועדה המחוזית ליו"ר הועדה המקומית. אלא שבסעיף 238א(ב1)(3) לחוק התכנון והבניה , עליו מסתמך המבקש, לא מופיעה כלל דרישה כזו, ומשכך צדק בית המשפט המחוזי כאשר לא מצא לנכון להתייחס לטענה זו.

(3) בנוגע לטענה בעניין בטיחות הציבור – המשיבה גורסת כי מוסדות התכנון קבעו כי ניתן לענות על הצורך האמור בדרכים אחרות, ולא בצורה בה בחר המבקש, תוך הצבת עובדות בשטח והפרת דיני התכנון והבניה.

לבסוף, ביחס להכשרה האפשרית של הגבהת הקירות, המשיבה טוענת כי בהחלטתה של ועדת הערר מתאריך 1.7.2014 (אשר ניתנה לאחר הגשת בקשת רשות הערעור) ההיתר בדבר הקירות בוטל סופית, ומשכך אין עוד מקום לעכב את ביצוע הצו.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה

להידחות . להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.

11.

הלכה היא כי רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תנתן על ידי בית משפט זה רק במקרים שבהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007), או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013)).

12.

המבקש הציג בבקשתו שלושה טעמים מדוע יש לשיטתו להעניק רשות ערעור בענייינו. אולם על אף ניסיונותיו לשוות לבקשתו אופי עקרוני – לא מצאתי בטעמים שהביא בפני שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור, כפי שאציין מיד ביחס לכל אחת מן הטענות שהעלה המבקש (אשר פורטו בפיסקה 8 שלעיל). אפרט עתה את הדברים על פי סדרם:

(1) מסתבר כי גם לטענת המבקש – ה התקנות החדשות לא חלות כעת על עניינו. יתרה מזו, גם לו הייתי מקבל את טענתו של המבקש, כי התקנות החדשות רלבנטיות למכלול מושא הבקשה, אין בכך כדי ללמד כי מדובר בהכרח בשאלה עקרונית, אשר יש להעניק לגביה רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

(2) דין ידוע הוא, כי על בית המשפט לנמק את הכרעת דינו כראוי (עיינו: סעיף 182 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 ). יחד עם זאת, רמת הפירוט הנדרשת מבית המשפט משתנה ממקרה ממקרה, פעמים נדרשת הנמקה קצרה, ופעמים ארוכה. כללו של דבר הוא כי די בכך שבהכרעת הדין יפורטו העקרונות הכלליים עליהם היא מושתתת (ראו: ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 25, 30 (2002); דנ"פ 7621/96 ציטרון נ' מדינת ישראל פ"ד נ(4) 850 (1996)). באותו האופן, בית המשפט איננו חייב להתייחס בהכרח לכל טענה שמועלית על ידי בעלי הדין, ואין בעובדה זו כשלעצמה, כל פסול, כאשר בעל הדין לא הצביע שיש בטענתו, על פניה – ממש (השוו: ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם , פ"ד לז(3) 60 (1983); רע"א 8997/07 צלר נ' עו"ד גבריאלי (22.12.2008)). נוכח האמור – אין בהעדר התייחסותו של בית המשפט המחוזי לטענתו של המבקש בנוגע לכך שיו"ר הועדה המחוזית לא ציין בפנייתו ליו"ר הועדה המקומית את דבר קיומו של תצהיר מהנדס, כדי להצדיק מתן רשות ערעור, כאשר המבקש לא הצביע כלל על מקור המקים חובה חוקית לעשות כן.

(3) כפי שמצוין בהחלטת ועדת הערר מתאריך 1.7.2014, קיימת חלופה מתאימה יותר להגנה על בטיחות הציבור מאשר הותרת הקירות שנבנו ללא היתר על תילם, ובסופו של דבר, אין בטענתו של המבקש בהקשר האמור דבר החורג מעניינו הפרטני, אשר מצדיק מתן רשות ערעור.

13.

מעבר לכל האמור לעיל – המבקש כלל לא משיג בבקשתו על הקביעה שלפיה המבנה אכן נבנה ללא היתר, וההשגות שבבסיס בקשתו נוגעות רק לפגמים פרוצדוראליים ואחרים בהליך, או לאפשרות הכשרה של הבנייה בדיעבד. מכאן שאין בטענות המבקש כשלעצמן כדי להצביע על עיוות דין.

בהקשר זה, יש לציין עוד, שצו ההריסה ניתן כאמור, ב-5.2.2013. היום, כ-17 חודשים לאחר הוצאת הצו, הבנייה הבלתי חוקית עדיין עומדת על תילה. מצב בו ההליכים המשפטיים בתיק, מעכבים באופן משמעותי את מימוש צו ההריסה – איננו מצב תקין. יפים לעניין זה דברי חברי, השופט ס' ג'ובראן , בע"פ 4831/09 עבאדי נ' מדינת ישראל (21.6.2009):

"ייעודם וחיוניותם של צווי ההריסה המנהליים הוא בהפסקת נוהל פסול זה, בו מנסה העבריין לקבוע עובדות בשטח ורק לאחר מכן לנסות ולהשיג את ההיתרים הנדרשים... בעקבות ניהול ההליכים המשפטיים בתיק זה, אנו עומדים כיום כעבור יותר משנה ממועד הוצאת הצו – הבניה הבלתי חוקית עומדת על תילה ואישורים אין. אין כל הצדקה לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי גם מעבר לכך".

14.

נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית . משנדחתה בקשת רשות הערעור, אף עיכוב הביצוע שנתתי בתאריך 30.6.2014 מתבטל.