רע"פ 4515/07 ג'לאל אבו שנב נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש ביום 21.11.05 לבית משפט השלום בעכו כתב אישום (ת.פ. 3897/05), המייחס לו עבירות של גניבה מרכב לפי סעיף 413(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של פריצה לרכב לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, ועבירה של החזקת כלי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 14.5.05 בשעה 02:58, בחניון שמול משטרת נהריה, התפרץ המבקש לרכב על ידי שבירת החלון הקדמי של הרכב באמצעות אבן. המבקש גנב מתוך הרכב רדיו דיסק ודיסקים. באותו מעמד החזיק המבקש במברג, המשמש לשם פריצה לבנין, ללא הסבר סביר לכך.

בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ו' חאמד ) הרשיע ביום 23.3.06 את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. המבקש ביקש לדחות את הדיון לצורך צירוף תיקים נוספים. כמו כן, הביע המבקש את הסכמתו לכך שימונה לו סנגור.

ביום 29.6.06 ביקש המבקש לצרף שני תיקים נוספים. האחד, פ"א 10853/03 (מרחב דן), בגין עבירה של פריצה לרכב במטרה לגנוב לפי סעיף 413ו לחוק העונשין; עבירה של קשר לפשע לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין; עבירה של החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 490 לחוק העונשין, ועבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין. והשני, פ"א 1268/06 (תחנת עכו), בגין עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש אף בעבירות נשוא תיקים אלה, והדיון נדחה למועד אחר לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן ושמיעת הטיעונים לעונש.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, גזר בית משפט השלום על המבקש מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים; מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו על כל עבירת רכוש מסוג פשע; מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו על עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית בלבד, ומאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו על כל עבירה, לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

על גזר הדין של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה. ערעורו של המבקש התמקד בריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בעבודות שירות.

בית המשפט המחוזי (השופטים: ש' וסרקרוג

– סג"נ,

ר' שפירא ומ' פינקלשטיין ) דחה ביום 26.4.07, את הערעור כמו גם את בקשתו של המבקש לקבלת תסקיר שירות עדכני מטעם שירות המבחן, בקובעו כי תסקיר שירות המבחן שניתן בבית משפט השלום לא היה חיובי, ולא המליץ על גישה טיפולית. עוד נקבע בפסק הדין, כי

בית משפט השלום לא התרשם בכנותה של החרטה שהביע בפניו המבקש, וכי לא מדובר במעידה חד-פעמית. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא לנכון להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר עדכני אודות המבקש, שכן לא חלף זמן רב מיום עריכת התסקיר בעניינו של המבקש עד למועד הדיון בערעורו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.

לטענת בא-כוח המבקש, זכויותיו של המבקש קופחו בשל אי הגשת תסקיר משלים בערכאת הערעור, שכן בחייו של המבקש חל שינוי. כמו כן, טוען בא-כוח המבקש, כי נסיבותיו האישיות של המבקש לא נלקחו בחשבון כלל. לטענתו, המבקש הינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, אשר מעד מעידה חד-פעמית. עוד טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש נגמל מסמים ואלכוהול, שומר דת ועובד בעבודה מסודרת. לבסוף, טוען בא-כוח המבקש, כי הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה)), נפסקה בהליך אזרחי ואין מקום להחילה בהליכים פליליים.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, לא היה מקום להורות על קבלת תסקיר עדכני, שכן התסקיר שניתן אודות המבקש הוגש חודשים ספורים בלבד לפני הדיון בערכאת הערעור. לטענת בא-כוח המשיבה, יש אף לדחות את טענות המבקש בנוגע לאופן הכנת התסקיר והמלצת שירות המבחן, שכן מעיון בתסקיר שירות המבחן עולה כי, קצינת מבחן נפגשה עם המבקש בשתי הזדמנויות ובמפגשים אלה עלו תכנים הקשורים באישיותו של המבקש. כך למשל, התרשם שירות המבחן, כי המבקש לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו. באת-כוח המשיבה טוענת כי העונש שהוטל על המבקש איננו חמור גם בהתחשב בגילו הצעיר ובנסיבותיו האישיות. עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המשיבה, כי יש לדחות את טענת המבקש, לפיה מדובר במעידה חד-פעמית, שכן המבקש הורשע בשלושה תיקים שונים שעניינם עבירות של פריצה לרכב והחזקת סמים לשימוש עצמי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

המבקש טוען כאמור, כי הלכת חניון חיפה נפסקה בהליך אזרחי, ואין מקום להחילה בהליכים פליליים. טענה זו דינה דחייה. ברע"פ 8963/04 חמדאן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), קבע חברי המשנה לנישא (בדימוס) מ' חשין כי מבחניה של הלכת חניון חיפה

אומצו באופן מלא גם בהליכים פליליים. וכידוע, הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו הלכת חניון חיפה ). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להכלת חניון חיפה .

כמו כן, טענות המבקש בבקשתו מכוונות כנגד העונש שנגזר עליו ב בית משפט השלום. ברם, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם)). בענייננו ולאור נסיבות המקרה שבפניי, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית משפט זה. יש לזכור כי מעיון בתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו ונטה להשליך את האחריות לביצוע העבירות על גורמים חיצוניים. יתרה מכך, המבקש טוען כאמור כי, הוא נעדר עבר פלילי, וכי מדובר במעידה חד-פעמית. טענה זו לא אוכל לקבל. שכן, המבקש הורשע בשלושה תיקים שונים מהשנים 2003, 2005 ו-2006, שעניינם עבירות של פריצה לרכב והחזקת סמים לשימוש עצמי.

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. בא-כוח המבקש טוען כאמור, כי זכויות המבקש קופחו בשל אי הגשת תסקיר משלים בעניינו בערכאת הערעור.

אף טענה זו דינה דחייה. ההחלטה אם להורות על קבלת תסקיר עדכני נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. בענייננו נראה כי לא נפל כל פגם באופן הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, שלא להורות על קבלת תסקיר עדכני, זאת במיוחד נוכח העובדה כי התסקיר שניתן אודות המבקש הוגש חודשים ספורים בלבד לפני הדיון בערכאת הערעור. עוד יש לציין, כי עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד כי קצינת המבחן נפגשה עם המבקש בשתי הזדמנויות, ובמפגשים אלה עלו תכנים הקשורים באישיותו של המבקש, אשר היוו מרכיב מרכזי בהחלטת שירות המבחן, שלא לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 24.5.07, בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 11.11.07, לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.