פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
רע"פ 6553/15
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשים:
1.
צבי פליישר
2.
יששכר פליישר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז
בלוד (כב' השופטת נ' אהד) ב-עפ"א 021998-04-15 מתאריך 14.06.2015
בשם המבקשים: עו"ד יקותיאל
בר אשר; עו"ד רונן ניר
בשם המשיבה: עו"ד אשר זליגר
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' אהד ) מתאריך 14.06.2015 ב- עפ"א 21998-04-15,
בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על הכרעת דינו של בית המשפט השלום ברחובות (כב' השופטת מ' כפיר ) ב- תו"ב 55638-11-12 מתאריך 06.01.2015 .
להלן יובאו, בתמצית, הנתונים הנדרשים להכרעה.
עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים
2.
כנגד המבקשים הוגש כתב אישום, שתוקן בתאריך 21.10.2014, ושייחס למבקשים עבירה של שימוש במקרקעין בלא היתר לפי סעיף 145(א) יחד עם סעיפים 204(א) ו-208(א) ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן:
חוק התכנון והבניה ). על פי כתב האישום המתוקן, המבקשים סגרו בגג רעפים מרפסת בשטח של 36 מ"ר במקרקעין שברשותם (המרפסת עצמה נבנתה בהיתר), והם הואשמו בשימוש ללא היתר במרפסת הסגורה. המבקשים הודו בכך שהסגירה עצמה נעשתה ללא היתר על ידי הקבלן ממנו רכשו את הדירה, ואולם טענו כי השימוש שהם עושים במרפסת הוא שימוש מותר, שכן הם משתמשים בה כשטח שירות, ולא כחדר.
3.
בתאריך 06.01.2015 בית משפט השלום ברחובות הרשיע את המבקשים במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, ובתאריך 04.03.2015 גזר על המבקשים את העונשים הבאים: קנס של 2,000 ש"ח לכל אחד מהם והתחייבות בסך 2,000 ש"ח לתקופה של שלוש שנים שלא יעברו עבירה לפי חוק התכנון והבניה . כן הוצאו צו הריסה והתאמה להיתר וצו להפסקת השימוש בבניה מושא כתב האישום, שמועד כניסתם לתוקף הוא בתאריך 26.02.2016, וזאת אלא אם יוצא עד לאותו מועד היתר בניה כדין.
4.
בתאריך 14.06.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הערעור שהגישו המבקשים על הכרעת דינו של בית משפט השלום הנכבד. פסק דין זה הוא מושא הבקשה לקבלת רשות ערעור שבפני.
טענות הצדדים
5.
בבקשה למתן רשות ערעור המבקשים מעלים שלל טענות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ועיקרן הוא אלו:
ראשית , המבקשים טוענים כי לא ניתן להרשיעם בעבירת שימוש במקרקעין ללא היתר, מכיוון שהם רכשו בתום לב נכס בו היו חריגות בנייה, אשר לא היו ידועות להם, ושממילא עבירות הבנייה עצמן התיישנו. לפיכך, לשיטתם, לא ניתן להעמיד אותם לדין בגין עבירת השימוש במבנה, שכן גם עבירה זו – התיישנה.
שנית , המבקשים טוענים כי השימוש הנעשה על ידם בפועל בשטח איננו חורג מן ההיתר או מן התוכניות. בתוך כך המבקשים טוענים כי יש להבחין בין השימוש שהם עושים במרפסת – שהוא שימוש מותר מכיוון שהם משתמשים בה כחדר שירות, לבין שימוש אסור שניתן לעשות במרפסת שנסגרה, ושיש בו כדי להפוך את המרפסת לחלק אינטגראלי מהדירה עצמה.
6.
המשיבה, שנתבקשה להגיב, טענה מנגד בתגובתה כי את מכלול טענותיהם של המבקשים ניתן למקד בסוגיה אחת, והיא האם שימוש תואם תכנית במבנה שנבנה בעבר באופן לא חוקי מהווה עבירה של שימוש לא חוקי במבנה. שאלה זו, לשיטת המשיבה, נדונה והוכרעה זה מכבר בפסיקה ולפיכך אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
דיון והכרעה
7.
לאחר עיון בבקשה שלפני ובחומר שצורף לה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה
להידחות . הטעמים לכך יובאו מיד בסמוך.
8.
הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור
(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל
(17.10.2007)). רשות ערעור כאמור יכולה להינתן אף במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (02.05.2013)).
9.
הסוגיה בה המבקשים תלו את יהבם נדונה בעבר על ידי בית משפט זה, ובנסיבות העניין אין מקום לדון בפסיקה זו מחדש, מה גם שטענות המבקשים מתמקדות למעשה אך ורק בעניינם האישי.
עתה ארחיב ואפרט מעט:
א)
הלכה היא כי מקום שלא ניתן היתר לבניין – כל שימוש בו, ואפילו הוא תואם את ייעוד הקרקע הנו שימוש חורג (ראו: רע"פ 10782/07 עיאס נ' מדינת ישראל ועדה לתכנון ובניה גבעות אלונים (01.02.2008) (להלן: עניין עיאס ); רע"פ 924/08
גוטליב נ' מדינת ישראל (30.03.2008); רע"פ 8986/06 סוזה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה (18.02.2007) (להלן: עניין סוזה )). למעשה, הפרשנות לה טוענים המבקשים חותרת תחת תכליתו של היתר הבנייה, ומנסה להכשיר בדיעבד הן את הבנייה והן את השימוש, זאת מבלי צורך בקבלת ההיתר מלכתחילה, ובלבד שהדברים עולים בקנה אחד עם התוכנית החלה על המקרקעין (עיינו: עניין עיאס ) .
ב)
גם טענת ההתיישנות בה המבקשים מנסים להיתלות נדונה בבית משפט זה, ונקבע כי עבירת השימוש הינה עבירה נמשכת, אשר ניתן להגיש בגינה בכל עת כתב אישום, כל עוד השימוש לא הופסק (שאז מתחיל מירוץ ההתיישנות), או ניתן היתר כדין לאותו שימוש חורג. לשון הוראת סעיף 204(א) ל חוק התכנון והבניה קובעת באופן ברור כעבירה גם את השימוש במבנה שנבנה לא היתר, זאת בנוסף לבניית המבנה ללא היתר. למעשה הוראות הסעיף הנ"ל כוללות שתי עבירות נפרדות: האחת נוגעת לעצם הבנייה ללא היתר, ו השנייה נוגעת לשימוש הנעשה במקרקעין. לפיכך, הגם שהעבירה של הקמת המבנה ללא היתר מתיישנת, עבירת השימוש החורג, שהינה עבירה נמשכת, מוסיפה לעמוד לחובתו של המשתמש ללא היתר במקרקעין, והיא איננה "נבלעת" בעבירת הבניה ללא היתר (ראו: עניין סוזה ) .
10.
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור – נדחית . למבקשים ניתנת לפנים משורת הדין ארכה נוספת של חודש ימים להתארגנות, כך שהצוים הנזכרים בפיסקה 3 שלעיל יחולו בתאריך 27.03.2016 (ולא בתאריך 26.02.2016).
ניתנה היום, ט'
באדר א התשע"ו (18.2.2016).
ש ו פ ט