פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7606/13
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
יואב בשארי
נ ג ד
המשיבה:
ועדה מקומית לתכנון ובניה מנשה אלונה
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית המשפט המחוזי
בחיפה (כב' השופט א' אליקים) מתאריך
10.10.2013 בתיק עפ"א 38699-05-13
בשם המבקש:
עו"ד מוני עזורה
בשם המשיבה:
עו"ד יעל פרידמן
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים ) מתאריך 10.10.2013, בתיק עפ"א 38699-05-13, אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר-דינו של בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט א' גופמן ) מתאריך 24.04.2013 ב-תו"ב 6138-03-10, במסגרתו נגזר על המבקש קנס בסך 10,000 ש"ח (שישולם ב-10 תשלומים שווים). כן הוצא כנגד המבקש צו-איסור-שימוש בנקודת המכירה שבמשתלה והמבקש אף נדרש לחתום על התחייבות עצמית על-סך 30,000 ש"ח שלא לעבור על עבירה בה הורשע לתקופה של שנתיים מיום מתן גזר-הדין.
להלן יובאו בקצרה הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
2.
בתאריך 03.03.2010 הוגש נגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום בחדרה הנכבד ובו יוחסו למבקש מעשים של שימוש מסחרי – ללא היתר כדין ותוך שימוש חורג מתכנית – בחלק מסוים במשתלה בשטח של 18 מ"ר (להלן: נקודת המכירה ) הממוקמת במקרקעין חקלאיים מוכרזים, במושב אביאל שבתחום השיפוט של המועצה האזורית אלונה (עבירות לפי סעיפים: 204(א), 204(ג) + 208 ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן:
חוק התכנון והבניה )).
3.
בית משפט השלום הנכבד הרשיע את המבקש בתאריך 24.11.2011 לאחר ניהול דיון הוכחות, תוך שהוא דוחה, בין היתר, את טענת המבקש להגנה מן הצדק מחמת קיומה של אכיפה בררנית, מאחר שזו לא נתמכה במסמכים המתאימים (שיצביעו על דמיון בין המשתלה של המבקש לבין משתלות אחרות, שלא ננקטו כלפי בעליהן הליכים דומים). בתאריך 11.03.2012 גזר בית משפט השלום הנכבד את עונשו של המבקש, אלא שבתאריך 07.06.2012 – במסגרת ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום הנכבד – החזיר בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט א' אליקים ) את התיק לבית משפט השלום על מנת שיברר את טענות המבקש בנושא האכיפה הבררנית הנטענת, וזאת אך רק במסגרת הטיעונים לעונש (מבלי לפתוח מחדש את הכרעת הדין). בית המשפט המחוזי הנכבד הורה כי בית משפט השלום הנכבד יבצע סימון פרטני של כל המסמכים שהוגשו לבית משפט השלום בקשר לטענת האכיפה הבררנית. בית משפט השלום הנכבד בחן מחדש את הטיעונים לעונש – על רקע הטענה לאכיפה בררנית – וגזר שוב את דינו של המבקש (העונשים שהושתו על המבקש פורטו לעיל).
ערעור נוסף שהגיש המבקש על גזר הדין החדש – נדחה בפסק-הדין, מושא הבקשה שלפני.
יצוין, לצורך השלמת התמונה, כי עובר להגשת כתב האישום בתיק, מושא בקשת רשות הערעור שלפני, הוגש כנגד המבקש כתב אישום קודם בגין הפעלת המשתלה המדוברת כאן. באותו מקרה התעורר ספק בנוגע להיתרים שהמבקש הציג לשימוש שהוא ביצע במשתלה (אשר הוא, ככל הנראה, זהה לשימוש שיוחס לו גם בכתב האישום בתיק דנן) – ולכן הושת על המבקש קנס קל ביותר בגובה 100 ש"ח. אלא שלאחר אותו מקרה בוטלו האישורים הקודמים שהיו למבקש על-ידי הועדה המחוזית – והובהר למבקש כי אין לו כל היתר להפעלת עמדת מכירה במסגרת המשתלה.
טענות הצדדים
4.
המבקש חוזר לפני על מרבית הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות, ובמרכזן שתי טענות מרכזיות: הטענה כי השימוש שהוא עושה בקרקע החקלאית לממכר השתילים – הוא טפל לעצם גידול השתילים (שהוא שימוש מותר לפי תכנית הקרקע) והטענה כי עומדת למבקש טענת הגנה מן הצדק, בשל העובדה שלא ננקטו הליכים פליליים כנגד משתלות רבות הפועלות באופן דומה למשתלה שבבעלותו – דבר העולה, לשיטתו, כדי אכיפה בררנית (זה המקום להדגיש כי פסק-הדין, מושא בקשת רשות הערעור, לא עסק כלל בערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום הנכבד, אלא רק בערעור על גזר-הדין).
5.
נוכח טענות המבקש הנ"ל הוריתי למשיבה להגיש את תגובתה לבקשה והיא אכן עשתה כן. בתגובתה סמכה המשיבה ידיה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, וציינה כי היא סבורה כי בהשגות שהמבקש מעלה כאן – אין כדי להצדיק מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, כמו גם בתגובת המשיבה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות , שכן היא איננה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, המצדיקה הענקת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)) ואף לא נראה כי נגרם פה למבקש עיוות דין, כמשמעו בפסיקה. אבהיר הדברים בקצרה להלן.
7.
המבקש, אמנם, סבור כי טענותיו מעלות שאלות החורגות מעניין הפרטני של הצדדים, במיוחד בכל הנוגע לתחולתה של הגנה מן הצדק מחמת אכיפה בררנית ולסוגית השימוש בקרקע חקלאית לצורך ממכר התוצרת החקלאית. ואולם, כאמור – אין בידי לקבל עמדה זו.
8.
בכל הנוגע לסוגית השימוש בקרקע החקלאית לצורך ממכר התוצרת, הרי שסוגיה זו נוגעת לעצם ההרשעה, וכאמור, פסק-הדין, מושא הבקשה שלפני – איננו עוסק כלל בהכרעת הדין, ולפיכך ממילא הבקשה שלפני איננה המסגרת הנכונה לעורר טענות מסוג זה. גם לגופו של עניין אציין כי אף אם יש מקום לטענות בדבר האפשרות למכור תוצרת חקלאית בתחומי השטח החקלאי עצמו – הרי שלא נכון לקיים דיון זה במסגרת הפלילית בה אנו מצויים, ולפיכך כל עוד שהתכניות וההיתרים הרלבנטיים לשטח מסוים אינם מתירים שימוש מסוג זה – יש להימנע ממנו.
9.
אשר לטענת המבקש בנוגע לתחולת ההגנה מן הצדק מחמת אכיפה בררנית: טענה זו התעוררה אמנם גם בהקשר של הטיעונים לעונש – כגורם אפשרי לקולא – ולפיכך מותר היה למבקש לעוררה גם במסגרת בקשת רשות הערעור שלפני. ואולם בישום הדוקטרינה כאן – אין מדובר פה בסוגיה חדשנית החורגת מעניינם של הצדדים, שכן נקבע שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח כי קיימות משתלות נוספות בתחומי הרשות המקומית הרלבנטית (מ.א אלונה), אשר עושות שימוש חורג במקרקעין בדומה לשימוש שהוא עושה – ואשר לא הוגשו נגדן כתבי-אישום (עיינו: ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ , בפיסקה 38 לחוות-דעתו של השופט
ע' פוגלמן , בפיסקה 4 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס ובפיסקה 4 לפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן (10.9.2013).
10.
נוכח כל האמור לעיל – אין בהשגותיו של המבקש כדי להצדיק מתן רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי" ולפיכך בקשת רשות הערעור – נדחית .
ניתנה
היום, י"ז באב התשע"ד (13.8.2014).
ש ו פ ט