פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7472/15
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
סמי אבו עראר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 20.9.2015, בע"פ 44263-03-15, שניתן על ידי
כב' השופטת נ' אהד, ובקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר מתאריך 5.11.2015
בשם המבקש:
עו"ד יעקב חודורוב
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' אהד ), בע"פ 44263-03-15, מיום 20.9.2015, בגדרו התקבל, בחלקו, ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כהן ) בתת"א 868-04-12, מיום 22.2.2015.
אקדים ואומר כי בסמוך לאחר הגשת הבקשה, עתר המבקש גם לדחיית מועד ריצוי עונש המאסר שהושת עליו. ואולם, מכיוון שמצאתי כי אין מקום למתן רשות ערעור בנסיבות, ממילא אין גם מקום להיעתר לבקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר מתאריך 5.11.2015, למעט האמור בסיפא לפסקה 12 שלהלן.
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 29.03.2012, המבקש נתפס כשהוא נוהג ברכבו הפרטי במהירות של 199 קמ"ש, במקום בו המהירות הוגבלה על פי חוק ל- 110 קמ"ש, ולפיכך הוגש נגדו כתב אישום, בו יוחסה לו עבירה לפי תקנה 54(א) ל תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 , וביום 12.6.2014, המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בעבירה שיוחסה לו.
3.
ביום 22.2.2015, נגזר דינו של המבקש, והושתו עליו העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 3 חודשים; פסילה מלקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים בפועל; 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל, או להחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים, ו- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, בתנאי שהמבקש לא יעבור עבירה שהורשע בה, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
4.
המבקש ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אך לאחר שמיעת הערותיו של בית המשפט המחוזי הנכבד – חזר בו מן הערעור על הכרעת הדין, וטען לעניין העונש בלבד.
5.
ביום 20.9.2015, קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש בחלקו, והשית עליו את העונשים הבאים: 60 ימי מאסר בפועל, חלף שלושת החודשים שגזר עליו בית המשפט השלום הנכבד, ו-4 שנות פסילה בפועל, חלף 5 שנים שנגזרו כאמור. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם. במסגרת זו נפסק, בין היתר, כי בית משפט השלום הנכבד צדק בקביעתו, שלפיה בעת גזירת העונש יש ליתן משקל משמעותי לעובדה שהמבקש נסע במהירות המתקרבת לכפל המהירות המותרת, ומשמעות הדבר היא שהמבקש התעלם, או שהיה אדיש, לתוצאה האפשרית מנהיגה במהירות שכזו.
על פסק דין זה הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שבפני.
הבקשה לרשות ערעור
1.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי, בקביעתו כי המבקש פעל מתוך " החלטה מודעת " ולא בהיסח הדעת בלבד, וזאת כיוון שלטענתו של המבקש, המהירות בה נסע הייתה אכן גבוהה, ואולם לא התקרבה לרף של כפל המהירות המותרת, כפי שהיה המקרה ב- רע"פ
5250/12
אבו גוידר נ' מדינת ישראל (14.1.2013) (להלן: עניין אבו גוידר ), אליו הפנה בית המשפט המחוזי הנכבד .
עוד טוען המבקש, כי בית המשפט קמא לא בחן כלל את האפשרות לריצוי העונש שהושת עליו בדרך של עבודות שירות, ומכאן, לדבריו של המבקש, קיימת הצדקה לקיים דיון נוסף בסוגיה זו, המעוררת, לטענתו, שאלה כללית.
דיון והכרעה
2.
לאחר עיון בבקשה שלפני ובחומר שצורף לה – נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות . הטעמים לכך יובאו להלן.
3.
ההלכה היא כי רשות ערעור לדיון " בגלגול שלישי " תינתן רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)). רשות ערעור כאמור יכולה להינתן אף במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (ראו: רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013); רע"פ 2222/13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013)). יתר על כן, בהתאם להלכה, כאשר הבקשה עוסקת בחומרתו של העונש בלבד, תינתן רשות ערעור רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם התרחשה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה, בהתאם לנסיבות העניין (ראו למשל: רע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל (16.8.2009); רע"פ 5090/13 חסן נ' מדינת ישראל (17.7.2013)).
בקשתו של המבקש איננה באה בגדר הנסיבות המצדיקות מתן רשות לערער, כפי שיובהר מיד בסמוך.
4.
כל טענותיו של המבקש מתמקדות למעשה אך ורק בעניינו האישי ואין בהן חשיבות משפטית החורגת מעניינו הפרטני.
המבקש טוען למעשה בהקשר להפניה לעניין אבו גוידר , כי יש לאבחן את עניינו מנסיבות המקרה שם, וזאת מכיוון שמהירות נסיעתו לא הגיעה לכפל המהירות המותרת. ואולם, אין חולק כי המהירות בה נהג המבקש הייתה אכן גבוהה מאוד, מהירות שאף הוגדרה בעניין אבו גוידר
הנ"ל כ" מהירות קצה ".
5.
מקרה זה איננו בא גם בגדר החריג להתערבות בחומרתו של העונש, זאת בין היתר בשים לב לכך שגזר הדין נקבע על בסיס מכלול של שיקולים, וביניהם: המהירות בה נהג המבקש; הסכנה הנשקפת מנהיגה כאמור, ועברו התעבורתי של המבקש (לחובתו של המבקש 130 עבירות קודמות, כאשר 35 מתוכן הינן עבירות של נהיגה במהירות מופרזת). מהמכלול עולה, איפוא, כי העונש שהושת על המבקש איננו חורג במידה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה ב" גלגול שלישי " (ועיינו: עניין אבו גוידר ;
ר"ע 99/86 חבשי נ' מדינת ישראל (18.3.1986)) .
6.
בנוסף, אין בסיס לטענתו של המבקש, שלפיה נפגעה זכותו בכך שלא נשקלה האפשרות שירצה את עונש המאסר שהושת עליו בדרך של עבודות שירות, וזאת כיוון שמדובר בשאלה המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בהתאם לנסיבות המקרה הנידון, ובהתחשב במכלול השיקולים הנוגעים לעניין. יתרה מכך – בית משפט זה כבר קבע בעבר כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח על עברייני תעבורה במקרים חמורים במיוחד, גם כשבפועל לא נגרם נזק לרכוש או לגוף (ראו: עניין אבו גוידר ).
7.
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור – נדחית , ומכאן שנדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. יחד עם זאת, ניתנת למבקש ארכה קצרה להתארגנות כך שיתייצב לריצוי עונש המאסר שהושת עליו בתאריך 25.11.2015, בהתאם לתנאים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.
ניתנה
היום, כ"ו בחשון התשע"ו (8.11.2015).
ש ו פ ט