פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6279/16
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
המבקש:
רון דיין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק עפ"ת 54042-06-16 שניתן
ביום 14.7.2016 על ידי כב' השופט ר' בן-יוסף
בשם המבקש:
עו"ד חיים אייזנקוט
החלטה
בקשה זו הועברה לטיפולי בעת האחרונה.
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף ) ב-עפ"ת 54042-06-16 מתאריך 14.07.2016, בגידרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' קריספין-אברהם ) ב-תת"ע 3179-01-16 מתאריך 17.05.2016.
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 28.12.2015 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בגין עבירה של אי ציות להוראות שוטר במדים, עבירה לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961
(להלן: התקנות ).
3.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 28.12.2015, נהג המבקש במשאיתו בעיר רמת גן ולא ציית להוראות שוטר במדים , שהורה לו להציג את רישיונותיו.
4.
ביום 17.5.2016 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה את המבקש – שלא היה מיוצג – לאחר ניהול הוכחות, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום תוך שנקבע, כי אין מחלוקת שהמבקש היה מודע לכך שעצר במקום אסור ובמשך 30-40 דקות סירב להציג רישיונות וכן כי שלושה שוטרים נאלצו להתחנן בפני המבקש כי יציג את רשיונותיו, עד שנעתר.
מן הבחינה המשפטית, נקבע כי אין כל פגם בהרשעה בעבירה של אי-ציות לשוטר במדים לפי תקנה 23(א)(1) הנ"ל, וזאת כפי שנקבע ברע"פ 1812/14 אבשלום נ' מדינת ישראל (להלן: עניין אבשלום ) (25.3.2014) וברע"פ 10314/08 צפוות נ' מדינת ישראל (להלן: עניין צפוות (23.12.2008).
5.
עוד באותו היום נגזר דינו של המבקש, תוך שנלקחו בחשבון טיב העבירה ועברו התעבורתי. כן נקבע כי נעשה חסד עם המבקש משלא נעצר בשל הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בשל כך הושתו על המבקש העונשים הבאים: שלושה חודשי פסילה מלהחזיק, או מלקבל רישיון; שלושה חודשי פסילה על תנאי, למשך 3 שנים, וקנס על סך של 1,500 ש"ח, או 15 ימי מאסר תמורתו.
6.
ביום 26.6.2016 ערער המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה זו הפעם כשהוא מיוצג. במסגרת הערעור המבקש טען כי בית משפט השלום שגה משהרשיעו בעבירה על פי תקנה 23(א)(1 ) לתקנות, ולא הרשיעו בעבירה על פי תקנה 9 לתקנות, או על פי סעיף 62(6) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ) שעניינם בעבירה של אי הצגת רישיון נהיגה לשוטר.
7.
ביום 14.7.2016 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש בקובעו כי הרשעתו מעוגנת כראוי בחומר הראיות, לאור התנהגותו ויחסו כלפי השוטרים. עוד נקבע כי אף שטענת המבקש בעניין סעיף האישום אינה מופרכת, הרי שיש לדחותה לנוכח הלכת בית המשפט העליון בעניין אבשלום . כן נקבע כי העונש שהוטל על המבקש אינו סוטה באופן קיצוני מהעונש ההולם.
טענות הצדדים
8.
לטענת המבקש עניינו מצדיק מתן רשות ערעור באשר הוא מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, הנוגעת לעיצוב מדיניות האכיפה הרצויה וליישומן הנכון של התקנות ויש בה כדי לצמצם את העומס המוטל על בתי המשפט לתעבורה ולווסת את השרירות של הרשות המבצעת – משטרת ישראל – אל מול פגיעה בלתי מידתית בפרט. טענתו העיקרית של המבקש היא כי ההלכה שיצאה תחת ידו של בית משפט זה בעניין צפוות ובעניין אבשלום, ולפיה אין פגם בכתב אישום הכולל "עבירת סל" שעניינה אי ציות לשוטר לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות, גם כאשר עומדת לרשות התביעה חלופה של סעיף חוק ספציפי שעונשו מקל יותר, מיושמת בערכאות דלמטה באופן רחב מדי. לחילופין טען, כי ראוי "לעדן", או "לחדד" הלכה זו כך שייקבע כי הגשת כתב אישום לפי תקנה 23(א)(1) הנ"ל לבדה, כאשר המקרה בא בגדר עבירה ספציפית אחרת, מהווה פגם בכתב האישום המוביל לעיוות דין. עוד טען כי עניין צפוות עומד בניגוד לכלל כי הוראה כללית תיסוג בפני הוראה ספציפית, והוא מוביל לפגיעה בלתי מידתית בנאשמים.
9.
המשיבה טענה מנגד, כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה, לגופו של עניין, לא נגרם למבקש עיוות דין בשל כך שהורשע בסדר דין רגיל על פי תקנה 23(א)(1) ל תקנות ולא הורשע בעבירה על פי תקנה 9 שהינה בבסיסה עבירת קנס (פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ )). סעיף 228(ד) ל חסד"פ, מסמיך תובע להגיש כתב אישום לבית משפט גם בעבירת קנס, אם הוא סבור שנסיבות העבירה מחייבות בירור במשפט. התנהגותו הבוטה של המבקש כלפי השוטרים היא שיקול רלבנטי בהחלטת התובע והעונש שהיה מושת עליו, במקרה כזה, לא היה בהכרח קל יותר.
יתרה מכך, נטען כי הלכה היא שאין מקום להתערב בשיקול דעתה של התביעה בהעמדה לדין ובבחירת סעיף העבירה בכתב האישום, אלא אם נעשו הדברים שלא בתום לב, דבר שלא נטען ולא הוכח בענייננו. עוד נטען כי השאלה המשפטית שהעלה המבקש הוכרעה בפסיקה ולנוכח הקביעות העובדתיות לפיהן סירב המבקש להציג את רישיונותיו לשוטרים במשך דקות ארוכות, שעה שאלו מפצירים בו לעשות כן, אין כל הצדקה לסטות ממנה.
דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינתי בבקשה, בחומר שצורף לה, ובתגובת המשיבה לבקשה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
11.
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה – משפטית או ציבורית – בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982 ); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)) או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)). במקרה דנן, לא מתעוררת שאלה חדשה, שטרם נדונה והוכרעה בפסיקה. כמו כן לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין, או כי מתקיימים שיקולי צדק התומכים במתן רשות ערעור בעניינו.
12.
כפי שהמבקש בעצמו מציין, בית משפט זה כבר הכריע בטענתו של המבקש ביחס לשימוש בתקנה 23(א)(1) בעניין צפוות, שם נקבע כך:
"אינני מוצא פגם בכך שהמבקש הורשע על פי תקנה 23(א)(1) אשר עניינה באי ציות להוראות שוטר, אשר כוללת בחובה גם דרישה להצגת רישיונות, ולא לפי תקנה 9 אשר עוסקת באופן כללי בתנאי נשיאת רישיונות רכב, ובכללן החובה להציגם לשוטר" (ראו: שם , בעמ' 3).
הכרעה זו נשנתה והורחבה גם בעניין סעיף 62(6) לחסד"פ בעניין אבשלום במסגרתו נקבע:
"אכן בעניין צפוות, טען המבקש, כי סעיף האישום הרלוונטי לעניינו הוא תקנה 9(ב) לתקנות התעבורה, ולא סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, כפי שטוען המבקש דכאן. ואולם, לא מצאתי כי יש בהבדל זה כדי להשליך על קביעתו של בית המשפט בעניין צפוות" (ראו: שם , בפיסקה 8).
בנסיבות המקרה שלפניי, אינני מוצא טעם טוב לסטות מהכרעה זו גם בעניינו של המבקש.
13.
בענייננו, הדברים נכונים ביתר שאת. זאת נוכח הקביעה כי לא רק ש המבקש לא הציג את רשיונותיו לשוטר
על פי דרישתו, אלא שסירובו נמשך דקות ארוכות תוך שהוא מטיח בשוטרים אמירות בוטות. בנסיבות אלה לא מצאתי פגם בהחלטת המשיבה להאשים את המבקש בעבירה של אי ציות להוראות שוטר.
14.
נוכח כל האמור – הבקשה נדחית. עיכוב הביצוע לעניין עונש פסילת הרישיון – מבוטל בזה.
ניתנה
היום, א' באייר התשע"ח (16.4.2018).
ש ו פ ט