רע"פ 10314/08 עיסא צפוות נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת 28560/08) בגין עבירה אי ציות להוראות שוטר במדים, לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ).

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 13.6.2008 בשעה 12:00 לערך, נתבקש המבקש להראות את רישיון הנהיגה שלו על ידי שוטר במדים בעת שנהג ברכבו, אך סרב לעשות כן.

ביום 17.7.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה

(כבוד השופטת א' שדמי ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום לנוכח אי התייצבותו, אשר כמוה כהודאה בעובדות הנטענות בכתבי האישום. בית המשפט גזר על המבקש קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; פסילת רישיון של שישה חודשים; ופסילת רישיון על תנאי של שמונה חודשים למשך שנתיים.

ביום 21.8.2008 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין לבית המשפט לתעבורה בטענה כי לא הופיע לדיון בעניינו משום שהתבלבל בתאריך הדיון, שנרשם בכתב יד לא ברור בדו"ח התנועה ובהזמנה למשפט שקיבל, ולא משום שזילזל בבית המשפט. לגופן של דברים טען כי התקנה הרלוונטית למיוחס לו היא תקנה 9(ב) לתקנות התעבורה, המחייבת אדם להציג את רישיון הנהיגה שלו לשוטר, ולא תקנה 23(א)(1) שעניינה אי ציות להוראות שוטר באופן כללי. ביום 2.9.2008 דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי טעות בתאריך הדיון אינה עילה המצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70736/08) ולחילופין ערער על חומרת עונשו. ביום 16.1.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת י' אמסטרדם ) את הערעור לעניין ביטול פסק הדין וקיבל באופן חלקי את הערעור על העונש. בית המשפט קבע כי אין מקום להתייחס לטענותיו המשפטיות של המבקש כנגד הרשעתו מקום בו לא התייצב לדיון בעניינו בפני הערכאה הדיונית. לעניין ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן נגדו, קבע בית המשפט המחוזי שהטענה כי נגרם לו עיוות דין לא נתמכה בתצהיר ועל כן אין מקום להתייחס אליה. אשר לסיבת אי התייצבותו לדיון קבע בית המשפט כי לא נמצאה סיבה מוצדקת לכך, היות ויום הדיון אשר נרשם בדו"ח נרשם בכתב יד ברור וקריא. עם זאת, בית המשפט המחוזי החליט לקצר את עונש פסילת רישיונו של המבקש לתקופה של חמישה חודשים תחת ששת חודשי הפסילה שנגזרו עליו על ידי בית המשפט לתעבורה, וזאת לפנים משורת הדין. שאר רכיבי גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הושארו על כנם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב ומעלה המבקש את אותן הטענות אשר העלה בערעורו לבית המשפט המחוזי לעניין הכרעת דינו. עיקרן של הטענות בעיוות דין שנגרם למבקש משנשפט שלא לפניו, וכן כי היה מקום להאשימו על פי תקנה 9(ב) לתקנות התעבורה ולא תקנה 23(א)(1).

לאחר שעיינתי בבקשה, בפסקי הדין ובהחלטות של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. לאחר שעיינתי בכתב האישום המקורי, הוא דו"ח התנועה אשר קיבל המבקש, מצאתי כי תאריך הדיון שנרשם בדו"ח קריא ונהיר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. לפיכך, לא הראה המבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון בעניינו. אשר לטענותיו המשפטיות של המבקש, העוסקות בתקנה לפיה הורשע, אלו היו ראויות להיטען בדיון אליו זומן לראשונה. עם זאת אציין כי איני מוצא פגם בכך שהמבקש הורשע על פי תקנה 23(א)(1) אשר עניינה באי ציות להוראות שוטר, אשר כוללת בחובה גם דרישה להצגת רישיונות, ולא לפי תקנה 9 אשר עוסקת באופן כללי בתנאי נשיאת רישיונות הרכב, ובכללן החובה להציגם לשוטר.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.