רע"פ 8350/14 זכריא מוסא נ. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה-ירושלים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' נחליאלי חיאט ) בע"פ 19084-08-14 וע"פ 28880-07-14 מיום 27.10.2014, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים (השופט פ' שטרק ) בב"ש 3387/14 מיום 30.6.2014 בה נדחתה בקשת המבקש לבטל צו הריסה מנהלי שנחתם על ידי יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ובניה.

2.

ביום 2.4.2014 הוצא נגד המבקש צו הריסה אשר מתייחס לבניין שהוקם על מקרקעין שהוקם בשכונת א-טור בירושלים. בצו פורט כי יש להרוס משטח בטון בשטח של 306 מ"ר (להלן: צו ההריסה ). המבקש הגיש בקשה לבית משפט לעניינים מנהליים לביטול צו ההריסה. במסגרת הבקשה הוא צמצם את טענותיו לשתי טענות. האחת, כי יש לבטל את צו ההריסה מאחר שהתצהיר אשר צורף לצו ההריסה נחתם על ידי מר חן פרנקל שלכאורה אינו מוסמך לחתום על תצהיר בהיעדר היותו מהנדס או אדריכל, כדרישת סעיף 238א(ב1) ל חוק התכנון והבניה , התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) . נטען כי פגם זה יורד לשורש הצו. השנייה, כי האכיפה בעניינו הייתה בררנית. בהקשר זה נטען כי לגבי מבנה סמוך למבנה נשוא הצו פעלה הרשות בדרך של הגשת כתב אישום וננקטו הליכים פליליים ולא הליכים מנהליים כמו בעניינו. כך נטען גם כי הוועדה נקטה נגד מבנים אחרים באותה סביבה בהליכים פליליים ולא בגדר צו מנהלי. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את בקשת המבקש וקבע כי לא הוכחה אכיפה בררנית שכן לא צורפו נסיבות בניית המבנה שלגביו נטענת האפליה וכן לא הוגשה ראיה ביחס לפעולות המשיבה נגד אותו מבנה.

3.

על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בערעורו חזר המבקש על אותן טענות שהעלה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי הוראות החוק אינן מחייבות כי התצהיר יהיה חתום על ידי מהנדס או אדריכל , במקרה שבו הוצאת הצו נעשתה על ידי יושב ראש הוועדה המחוזית (להבדיל מהוועדה המקומית).

נקבע עוד כי המבקש לא הוכיח את טענתו בדבר אכיפה בררנית. מכאן הבקשה שלפניי.

4.

בבקשתו, חוזר המבקש על שתי הטענות שהעלה בערכאות הקודמות שדנו בעניינו. האחת, כי יש לבטל את צו ההריסה מאחר שהתצהיר אשר צורף לצו ההריסה נחתם על ידי מר חן פרנקל שלכאורה אינו מוסמך לחתום על תצהיר בהיעדר היותו מהנדס או אדריכל, כמצוות החוק. השנייה, כי האכיפה בעניינו הייתה בררנית.

דיון והכרעה

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" בפני בית משפט זה תינתן, ככלל, רק במקרים מיוחדים, בהם מעוררת הבקשה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית, או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה ( רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"פ 4515/07

אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)), במקרים שבהם מתגלה אי-צדק בולט, או כאשר מהבקשה עולה חשש לעיוות דינו של המבקש (עיינו: רע"פ 2258/13

מאירוב נ' מדינת ישראל (30.4.2013)). כפי שיפורט להלן, מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים.

6.

הטענות אשר מעלה המבקש נדונו ונדחו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים וכן על ידי בית המשפט המחוזי. בהליך אחר שהתנהל נגד המבקש – ב"ש 2536/12 – אשר מתייחס לצו הריסה מנהלי שהוצא למבנה אחר של המבקש, הוא העלה טענות זהות לאלו שהוא מעלה בהליך זה. באותו מקרה, המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה והיא נדחתה ברע"פ 5326/13 מוסא נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (12.11.2013). שם בית משפט זה נדרש לשאלת פרשנותו של סעיף 238א

ל חוק התכנון והבניה וקבע כי " הוראת סעיף 238א(ב1)(1) ל חוק [תכנון ובניה] א יננה מחייבת כי מתכנן מחוז, או מי שהוא הסמיך לכך – הפועל מכוח הסמכויות הנתונות למהנדס ועדה מקומית לעניין מתן צווי הריסה מינהליים בתחום המחוז ובתחום מרחב תכנון מחוזי – יהיה בהכרח מהנדס, או אדריכל". משכך, דין טענת הפגם בתצהיר להידחות. איני גם מוצא ממש בטענת המבקש לאכיפה בררנית. שתי הערכאות שדנו בעניינו של המבקש קבעו כי הוא לא הניח תשתית עובדתית מספקת אשר מוכיחה אכיפה בררנית והמבקש לא נתן כל הצדקה סבירה להתערבות בממצא עובדתי זה. אשר על כן, מצאתי לדחות גם טענה זו.

7.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית בזה, ומשכך הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.