רע"פ 822/18 פאדי חילו נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' קוטון ) בעפ"ת 71167-11-17 מיום 21.1.2018, בו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' סגן הנשיא, השופט ג' קרזבום ) בת"ד 8107-06-16, שניהם מיום 18.10.2017.

רקע והליכים קודמים

1.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התנהגות שגרמה לנזק וחבלה לגוף, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ) ; נהיגה כשברמזור אור אדום, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה; ונהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

על פי עובדות כתב האישום, ביום 17.3.2016 נהג המבקש באוטובוס בשדרות ירושלים בקריית ים, כביש דו מסלולי המופרד על ידי שטח הפרדה. בהגיעו לצומת עם רחוב צה"ל, צומת מרומזר בו פעלו הרמזורים כתקנם, נהג המבקש ברשלנות בכך שלא שם לב לדרך, לא ציית לאור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת תוך חציית קו העצירה, והתנגש עם רכב פרטי שהגיע משמאלו אשר נסע כשהאור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק (להלן: התאונה ) . כתוצאה מהתאונה, נחבל נהג הרכב הפרטי (להלן: הנפגע ) בגופו ונזקק לטיפול רפואי וכן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

2.

המבקש כפר באחריותו לגרימת התאונה, וטען כי נכנס לצומת באור ירוק, והנפגע הוא זה שנכנס לצומת כשבכיוון נסיעתו דלק אור אדום. ביום 18.10.2017 לאחר שמיעת ראיות, הורשע המבקש במיוחס לו. בית המשפט השלום קבע כי עובדות כתב האישום הוכחו מעבר לספק סביר לאחר שהחליט לקבל את עדויותיהם של הנפגע ועד ראייה אובייקטיבי שנסע מאחורי רכבו של הנפגע. מאידך, דחה בית המשפט את גרסתו של המבקש – "אני מעדיף באופן מובהק את גרסתו של נהג המזדה ועד התביעה האובייקטיבי על פני גרסתו של הנאשם" (עמ' 38 שורות 31-30 להכרעת הדין). בפסקה שקדמה להכרעה האמורה התייחס בית משפט השלום ארוכות לטענות והסברי המבקש באשר להיתכנות או אי-היתכנות קרות התאונה לפי גרסתו של המבקש כך: "הסבריו של הנאשם אפשריים, אך הם פחות סבירים והגיוניים ובפרט אינם מתיישבים עם גרסתו החד משמעית של עד הראייה האובייקטיבי שגרסתו לא נסתרה, ועולה ממנה באופן מפורש כי נהג המזדה נכנס לצומת פנוי בחסות האור הירוק".

3.

לאחר מתן הכרעת הדין ולאחר שמיעת הטיעונים לעונש, גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 45 יום, עונש פסילה על תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים, וכן חתימה על התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח.

4.

המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית משפט השלום והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טען, בין היתר, כי נעשו מחדלים באופן חקירת התאונה וכן כי קביעתו של בית משפט השלום כי "הסבריו של הנאשם אפשריים" מעלה ספק סביר המצדיק את זיכויו של המבקש. ביום 21.1.2018 נדחה הערעור. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק, לא מצא כל עילה להתערבות בקביעותיו של בית משפט השלום הן לגבי הכרעת הדין והן לגבי גזר הדין, וקבע כי אשמתו של המבקש הוכחה באמצעות קביעת מהימנות ברורה וחד משמעית, בהתבסס על העדויות שנשמעו ועל חומר הראיות.

5.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה. בבקשתו חוזר המבקש על טענתו לפיה קביעתו של בית משפט השלום, לפיה "הסבריו של הנאשם אפשריים, אך פחות סבירים והגיוניים", מעלה ספק סביר המצדיק את זיכויו. לשיטתו, מקום בו גרסתו לא נשללה לחלוטין, היה על הספק לפעול לטובתו ולהביא לזיכויו.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה – משפטית או ציבורית – בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982 ); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)) או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)). לא שוכנעתי כי הבקשה שלפניי מבססת כל עילה כאמור, שכן כולה מתמקדת בעניינו הפרטני של המבקש. כמו כן, לא מצאתי כי נפלה בפסקי הדין טעות המובילה לעיוות דין או לאי צדק מהותי, ועל כן הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

7.

גם לגופו של עניין לא מצאתי כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שלא מצא מקום להתערבות בקביעתו של בית משפט השלום, ונתן מענה מפורט לטענתו של המבקש, שאותה הוא מעלה בשנית בבקשה דנא:

"סבורני כי העובדה שבית משפט קמא קבע בהכרעת הדין כי גרסת המערער אפשרית אינה יוצרת ספק סביר ממשי בדבר אחריותו לתאונה. להבנתי, הבהיר בית משפט קמא כי מן הבחינה הטכנית גרסתו של המערער אפשרית ואינה נטולת כל היגיון. בד בבד נראה ברורות שבית משפט קמא העדיף ללא עוררין את גרסאות הנפגע ועד הראיה ואף נימק הכרעתו בקביעה לפיה חלק מגרסת המערער, זה המייחס למטרונית נסיעה מקבילה לצדו, אינו סביר. איני סבור כי בקשיים שהועלו בהודעת הערעור ובמהלך הדיון יש כדי להצדיק התערבות בקביעת מהימנות ברורה וחד משמעית אשר התבססה על התרשמות בית משפט קמא מן העדויות והראיות אשר נפרשו לפניו."

כפי שמציין בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום בחר לעדיף באופן מוחלט את גרסאותיהם של הנפגע ועד הראייה, שהיו קוהרנטיות ולא נסתרו על ידי ההגנה, על פני גרסתו של המבקש. עצם הקביעה כי גרסתו של המבקש אפשרית מבחינה טכנית – כלומר, תתכן כי תתרחש במציאות, אין בה כדי לומר כי אפשר שזו אכן התרחשה במועד התאונה. הערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא מצאו כי גרסתו של המבקש מבססת ספק סביר בנסיבות העניין, ולא שוכנעתי כי יש מקום להתערבות בהכרעה זו, במיוחד כאשר מדובר בבקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" (השוו: רע"פ 6921/12 פירר נ' מדינת ישראל , בפסקה 14 (9.10.2012) ).

8.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה.