פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6921/12
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
אנדרי פירר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי באר שבע, שניתן על ידי כב' השופטת
ט'
חיימוביץ
,
בתיק עפ"ת 6659-04-12, מיום 22.07.2012.
בשם המבקש:
עו"ד משה כהן
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע,
שניתן על ידי כב' השופטת ט' חיימוביץ, בתיק עפ"ת 6659-04-12, מיום 22.07.2012. בפסק דינה דחתה כב' השופטת ט' חיימוביץ את ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית-המשפט השלום לתעבורה באשדוד, שניתן על ידי כב' השופטת ג' שלו , ביום 20.02.2012.
במקביל לבקשת רשות הערעור הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו עו"ד משה כהן, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן, כאמור, ביום 22.07.2012.
נוכח העובדה, שהבקשה לעיכוב הביצוע הוגשה במקביל לבקשת רשות הערעור ולאחר מועד תחילת ביצוע העונש, החלטתי לדון בשתי הבקשות במאוחד.
רקע והליכים
2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית-משפט השלום לתעבורה באשדוד (להלן: בית המשפט לתעבורה ). בכתב האישום יוחסו למבקש עבירות של נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; אי ציות לתמרור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); והפרת חובתו של עובר דרך להתנהג באופן שלא יגרום נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.
3.
בכתב האישום נטען, כי בתאריך 28.06.2008 בסמוך לשעה 0300, נהג המבקש ברכבו הפרטי בשדרות בני ברית בעיר אשדוד. במהלך נסיעתו, חצה המבקש צומת, תוך שלא ציית לאור אדום ברמזור שבכיוונו, ופגע ברכב שנסע מולו באותה השעה. כתוצאה מההתנגשות, נחבל המתלונן בגופו וכלֵי הרכב המעורבים ניזוקו.
4.
בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש, לאחר משפט הוכחות, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בפסק-דינו ציין בית המשפט לתעבורה, כי לאור עדויות הצדדים ולאור יתר הראיות שהונחו לפניו, המבקש הוא שחצה את הצומת באור אדום. לפיכך, נקבע, כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה במשפט פלילי, והמבקש הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
5.
בגזר דינו שקל בית המשפט לתעבורה, לחומרה, את עברו התעבורתי של המבקש, הכולל, בין השאר, הרשעה בעבירות חמורות של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף ועבירות של נהיגה מעל למהירות המותרת. יחד עם זאת, ציין בית המשפט לתעבורה, בין השאר, גם את אשמו התורם של המתלונן, כשיקול הפועל לטובת המבקש.
6.
אשר על כן, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 5 חודשים; פסילה על תנאי, למשך 3 שנים, מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים; וקנס בסך של 1,500 שקלים (או 15 ימי מאסר תמורתו).
7.
בשולי פסק דינו, החליט בית המשפט לתעבורה להעביר את פרוטוקול הדיון לידי מנהל בתי המשפט, בכדי שזה ישקול את העמדתו של בא-כוח המבקש, עו"ד משה כהן, לדין פלילי או להעביר את עניינו להליך משמעתי וזאת לנוכח התבטאויותיו והתנהלותו של בא כוח המבקש במהלך הדיון בבית-המשפט.
8.
המבקש ערער על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה לבית-המשפט המחוזי בבאר שבע. את ערעורו תלה המבקש במספר טעמים: ראשית, טען המבקש כי כלל לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום, לאחר שבוחן התנועה מטעם המשטרה מצא כי קיים ספק בראיות בעניינו. לא כל שכן, לא היה מקום להתעלמותו של בית המשפט לתעבורה מאמירות, ברוח דומה, שהשמיע אותו בוחן תנועה על דוכן העדים. שנית, כך טען, בית המשפט לתעבורה התעלם מהעדרה של תוכנית רמזורים בתיק, שלא הוגשה אף על פי היותה תנאי בסיסי, לטעמו של המבקש, להוכחת חצייתו את הצומת כאשר האור ברמזור היה אדום.
שלישית, טען המבקש, כי לא הובאו בפני בית המשפט לתעבורה ראיות כלשהן להוכחת הפגיעות – הפיסיות או הרכושיות – שנגרמו למתלונן, כתוצאה מהתאונה. רביעית, נטען, כי לא העיד בבית המשפט לתעבורה כל עד אובייקטיבי להוכחת כניסתו של המבקש לצומת באור אדום, וכי שגה בית-המשפט משבחר להסתמך על עדותם הבלתי אמינה של עדי התביעה. לסיום טענותיו נטען על-ידי המבקש כי, מטעמים שונים, שגה בית המשפט לתעבורה משהסתמך על טופס ההודעה לחברת הביטוח, עליו חתם המבקש, ובו הודה באחריותו לתאונה.
9.
בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בציינו, בראש ובראשונה, כי הערכאה הדיונית השתיתה את הכרעת דינה על קביעות מהימנות, תוך העדפת גרסת עדי התביעה על פני גרסתו, רצופת הסתירות המהותיות, של המבקש. לפיכך, משלא מצאה ערכאת הערעור טעויות מהותיות בהכרעתה של הערכאה הדיונית, ביכרה, בהתאם להלכה הפסוקה, שלא להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית.
על דברים אלו הוסיפה ערכאת הערעור וקבעה, כי אותו טופס הודעה לחברת הביטוח, מהווה, הלכה ולמעשה, הודייה של המבקש באחריותו לתאונה. אשר על כן, מדובר בראייה מכרעת לשם קביעת אחריותו של המבקש, שאליה נוספו, כאמור, גם שלל העדויות האחרות, התומכות בקביעותיה של הערכאה הדיונית. בהמשך לכך, קבעה ערכאת הערעור כי אין כל ממש בטענות המבקש בדבר אי קבילותה של ראיה זו.
בהמשך לדברים אלו, ציינה ערכאת הערעור כי אין כל שחר לטענה בדבר היעדר תוכנית רמזורים, שכן, תוכנית זו, ביחד עם פענוח שלה, הוגשו לבית המשפט לתעבורה. וכך גם קבעה ערכאת הערעור בעניין טענות המבקש, לפיהן לא הובאו ראיות כלשהן להוכחת נזקיו של המתלונן, בציינה, לעניין זה, כי בפני הערכאה הדיונית עמדו, הן תעודותיו הרפואיות של המתלונן והן עדותו בבית-המשפט.
10.
בסיום פסק דינה, ייחדה, גם ערכאת הערעור, פרק שלם להתנהלותו של בא-כוח המבקש, במהלך הדיון בבית המשפט. בהכרעת הדין התייחסה ערכאת הערעור לאמירותיו הבוטות של בא-כוח המבקש, לסגנונו המשתלח והפוגעני ולרמיזותיו כנגד יושרם ויושרתם של בית-המשפט, השופטים וכלל העושים במלאכה. כך, בין השאר, ציינה ערכאת הערעור, כי בא-כוח המבקש האשים את בא-כוח התביעה בקבלת שוחד בתמורה " לעריכת עסקאות טיעון חריגות וסגירת תיקים ".
לנוכח דברים אלו, השיתה ערכאת הערעור על בא כוח המבקש, בהליך ביניים, הוצאות אישיות לדוגמא על סך של 12,000 שקלים ופנתה, במסגרת פסק דינה, ללשכת עורכי הדין בבקשה שתבחן לעומק את אופן התנהלותו של בא כוח המבקש.
הבקשה
11.
בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נטען, כי בהכרעותיהן של ערכאת הערעור ושל הערכאה הדיונית, יש משום עיוות דין חמור, אשר נגרם לו, לנוכח מסקנותיהן השגויות של הערכאות הקודמות, שנתקבלו, לגישתו, בניגוד לכללי האתיקה, סדרי הדין ודיני הראיות. המבקש – באמצעות בא כוחו עו"ד משה כהן – תולה את טיעוניו במספר טעמים עיקריים: ראשית, מציין המבקש, כי כב' השופטת ט' חיימוביץ , אשר דנה בערעורו, הייתה נתונה במשוא פנים חמור כלפי בא-כוחו, וזאת לנוכח סכסוך ארוך שנים ביניהם. לטענתו, משוא פנים זה פגע, באופן מוחלט, בשיקול דעתה של כב' השופטת ט' חיימוביץ ומנע ממנה לבחון את הראיות שעמדו לפניה, לאשורן. אשר על כן, לטענת המבקש, משוא פניה של כב' השופטת ט' חיימוביץ הוא זה שהביא לדחיית ערעורו.
בהמשך ישיר לטענות אלו, רמז בא-כוח המבקש, למשוא פנים בו הייתה מצויה גם כב' השופטת ג' שלו בבית המשפט לתעבורה, שמקורו, גם הוא בסכסוך מוקדם ביניהם.
כמו כן, הוסיף המבקש וטען כנגד קביעות המהימנות של הערכאות הקודמות, בציינו, כי, על אף קביעותיהן של ערכאות אלה, למעשה, לא הובאה בפני בית-המשפט כל ראייה מהימנה - ישירה או אף נסיבתית - להוכחת אשמתו.
דיון והכרעה
12.
למקרא הבקשה, נחה דעתי כי אין ליתן למבקש רשות לערער. ההלכה אשר יצאה מלפני בית משפט זה קובעת, כי רשות ערעור " בגלגול שלישי " שמורה אך לאותם מקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, וכן כאשר דחיית הבקשה עשויה לגרום למבקש עיוות דין חמור (ראו, לעניין זה, בין השאר, רע"פ 859/12
דוידוביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 03.09.2012); רע"פ 4816/12
פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 01.07.2012 )); רע"פ 4600/12 יאשייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.06.2012) וכן, רע"פ 4459/12 דגן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2012)). סבורני, כי טענות המבקש אינן מעוררות שאלות מסוג זה, ולכן המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים מיוחדים, בהם ייעתר בית-משפט זה לבקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי ".
13.
לגופה של הבקשה, ראוי להזכיר את הלכתו של בית-משפט זה, לפיה, ככלל, ערכאת ערעור לא תתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. זאת, לנוכח היתרון האינהרנטי המוקנה לערכאה הדיונית, בשל התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדים והראיות שנשמעו לפניה.
בע"פ 9468/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.4.2012), חזר בית-משפט זה על מושכלות ראשונים אלו, בקובעו:
"יכולתה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויות ולהסיק מהם מסקנות בעניינים של מהימנות מצדיקה כי בית משפט שלערעור ימשוך ידו מהתערבות במסקנותיה, למעט במקרים חריגים. ההסתכלות באופן בלתי אמצעי על תגובות העד, הבעת פניו, התרגשותו, אופן דיבורו, המשולבת עם בחינת תוכן הדברים ושקילתם במסגרת הכוללת היא הדרך בה מתגבשת מסקנתם של השופטים" (ראו גם, ע"פ 6968/09
יונס נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 30.08.2012); ע"פ 5382/11
פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.5.2012); ע"פ 9352/99
יומטוביאן נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(4) 632 (2000). לעניין החריגים להלכה זו ראו, בין השאר, ע"פ 2439/10
פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 06.06.2012).
סבורני, כי עקרון זה, אינו רק תקף, אלא הוא מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בהליך המובא לפנינו " בגלגול שלישי ".
14.
מעיון בהכרעת דינה המקיפה והמנומקת של הערכאה הדיונית, עולה, כי בחינת כלל העדויות והראיות שנשמעו לפניה, נעשתה בקפידה ראויה, תוך התייחסות לטענות המבקש, מבלי להתעלם מסתירות וקשיים שנמצאו בהן.
הערכאה הדיונית ביססה את הכרעת דינה על עדויותיהם של המתלונן ושל עדים אחרים, תוך תמיכת מסקנותיה בהודיית המבקש ובראיות נוספות. הערכאה הדיונית מצאה כי, בניגוד לגרסת המבקש, גרסאותיהם של המתלונן ושל עדי התביעה האחרים, אמינות ומהימנות, חרף סתירות מסוימות שעלו בהן.
קביעות אלו נבחנו גם על-ידי ערכאת הערעור, אשר קיבלה, ללא כל הסתייגות, את הכרעת דינה של הערכאה הדיונית.
אשר על כן, לא נמצא, בחומר המונח לפניי, כל פגם - לא כל שכן פגם היורד לשורשו של ההליך - אשר יחייב בית-משפט זה, לשוב ולבחון את מהימנותן של הראיות, אשר הונחו לפני הערכאה הדיונית ונבחנו בשנית על-ידי ערכאת הערעור.
15.
אשר לטענות בדבר משוא פנים של שתי הערכאות, הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, אינני מוצא להן כל שחר, וראוי היה לו, לבא-כוח המבקש, לו היה נמנע מלהעלות טענות מופרכות אלו, הנעדרות כל בסיס ותשתית עובדתית.
16.
עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ואבקש לסיום דבריי להתייחס בקצרה להתבטאויותיו, הבלתי מקובלות, של בא-כוח המבקש, בבקשה הכתובה המונחת לפניי.
בא כוח המבקש בחר לשזור, לכל אורך בקשתו, התייחסויות בוטות ובלתי מקובלות, כלפי המתלונן, כלפי המשטרה ושופטות בית המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי. סבורני, כי התבטאויות מעין אלה, מקומן לא יכירן במערכת משפטית מתוקנת, שבה מחוייבים הצדדים לכבד את בית המשפט ואת הצד האחר, גם אם קיימת מחלוקת בנושאים המקצועיים. מוטב לו לבא כוח המבקש לפשפש במעשיו ובהתבטאויותיו החריגות, והנני מקווה, עדיין, כי ישכיל להבין את הפסול הרב הטמון בהם.
17.
כאמור לעיל, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אין עוד צורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע אשר הגיש המבקש, והוא ימשיך לרצות את עונש הפסילה, כפי שנפסק בעניינו.
ניתנה היום, כ"ג
בתשרי התשע"ג (9.10.2012).
ש ו פ ט