רע"פ 4600/12 ישי יאשייב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופטים סג"נ

ש' ברלינר, סג"נ י. גריל, א' טובי ) בעפ"ת 17935-04-12, מיום 07.06.2012. בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, אשר ניתן ע"י כב' השופט מ' גינות , ביום 27.02.2012. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע גזר הדין, אשר הושת עליו בבית משפט השלום בחדרה.

ההליכים הקודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות שלהלן:

א.

קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:" חוק העונשין ").

ב.

התפרצות למקום מגורים או תפילה, לפי סעיף 406(ב) יחד עם סעיף 39 לחוק העונשין.

ג.

גניבה, לפי סעיף 384 יחד עם סעיף 39 לחוק העונשין.

ד.

החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

ה.

הכשלת שוטרים, לפי סעיף 275 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.

בכתב האישום נטען כי ביום 27.04.2009, המבקש ושניים נוספים (להלן:" הנאשמים 1 ו-2 "), קשרו קשר לפרוץ לדירה באור עקיבא, ולשם כך יצאו אל היעד באמצעות רכב, בו נהג המבקש. בבוקר אותו יום , פרץ הנאשם 1 לדירה ונטל ממנה רכוש רב ויקר ערך, כשנאשם 2 "מאבטח" אותו

סמוך לדירה, כשהוא ישוב על ספסל. בסמוך למעשה הגניבה, הגיע המבקש לאסוף את הנאשמים 1 ו-2, כאשר אלו מעמיסים את השלל לתוך תא המטען ברכב. בסמוך לכך, בשעה 11:00 לערך, עצרו בלשי משטרת ישראל את המבקש והנאשמים 1 ו-2, בעודם ברכב, וסימנו להם לעצור בצד. המבקש, אשר נהג ברכב, המשיך בנסיעה קצרה, בניסיון להכשיל את השוטרים בעת מילוי תפקידם, ואף פגע בניידת המשטרה. בהמשך, הוא פתח את דלת הנהג והחל במנוסה, כאשר הנאשם 2 נוהג באותו אופן. משנעצר המבקש, לאחר מרדף רגלי קצר, הוא החל להשתולל, ולהתנגד לכבילה ולמעצרו. בחיפוש ברכב נמצא כל הרכוש הגנוב, וכן כלי פריצה.

4.

ביום 12.09.2011 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לאחר שחזר בו מכפירתו, והודה בעובדות המתוארות בו. במסגרת קציבת עונשו של המבקש שקל בית המשפט לחובתו את חומרת העבירות שביצע, ואת עברו הפלילי, הכולל שתי הרשעות קודמות של העלבת עובד ציבור והחזקת סכין. כמו כן, שקל בית המשפט את האמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, ממנו עולה, בין היתר, כי הוא מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו. לפיכך, נמנע השירות מליתן המלצה טיפולית בנוגע למבקש. במסגרת השיקולים לקולא, התחשב בית המשפט בהודאת המבקש, בנסיבותיו האישיות ובעובדה שמאז ביצוע העבירות לא נפתחו נגדו תיקים פליליים נוספים. בית המשפט דחה

את המלצת שירות המבחן, שלמרות האמור בתסקיר, המליץ שלא לגזור על המבקש מאסר בפועל.

בית המשפט נדרש לטענת המבקש, כי יש להכיר בחלקו הקטן בביצוע העבירות המיוחסות לו, ולהשוות את גזר דינו לגזר הדין שהושת על הנאשם 2, שהינו מאסר צופה פני עתיד בלבד. לעניין זה קבעה הערכאה הדיונית, כי בנסיבות דנן " אין זה ראוי להחיל את עקרון אחידות הענישה ", לאור הפער המהותי בין הנאשמים, כפי שהתבטא בתסקירי שירות המבחן.

5.

איזון בין השיקולים השונים, הוביל את בית המשפט להשית על המבקש את העונשים הבאים:

א.

5 חודשי מאסר בפועל, שירוצו מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות, וזאת בניכוי תקופת מעצרו מיום 27.04.2009 ועד ליום 3.06.2009.

ב.

6 חודשי מאסר על תנאי, שהמבקש לא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה, ויורשע בהן, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ג.

פיצוי למתלוננים בסך 3,500 ₪.

לאור מצבו הכלכלי של המבקש, נסיבותיו האישיות, ותקופת המאסר בפועל שהושתה עליו, החליט בית המשפט שלא להטיל על המבקש קנס.

6.

המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי בחיפה, וערעורו נדחה. במהלך ערעורו, שב המבקש והעלה את טענתו, בדבר פגיעה בעקרון אחידות הענישה, לאור גזר הדין שהושת עליו, לעומת גזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם 2. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן אין להחיל את עקרון אחידות הענישה, לאור השוני המהותי בין הנאשמים בהתאם לתסקירי המבחן . שירות המבחן קבע, כי מאז ביצוע העבירות, חדל הנאשם 2 מצריכת סמים, גילה מודעות לבעייתיות בהתנהגותו, והיה מעורב בהליך טיפולי. בעקבות שיקומו, הוא החל ללמוד ומצא עבודה לפרנסתו. שירות המבחן העריך, כי אותו נאשם עבר כברת דרך משמעותית לקראת קיום אורח חיים נורמטיבי. לאור האמור, החליט בית משפט השלום על הארכת המאסר המותנה שעמד לחובת הנאשם, ב-18 חודשים נוספים, וכן הטיל עליו לשלם פיצוי למתלוננים בסך 5,000 ש"ח, בנוסף לצו מבחן ושירות לתועלת הציבור (של"צ). באשר למבקש, ציין שירות המבחן, כי הלה התקשה לקחת אחריות על מעשיו, הפחית מחומרת העבירות המיוחסות לו, כפי שעשה גם לגבי עבירות שביצע בעבר, וכי קיים סיכון להשנות התנהגות עבריינית מצידו. למרות שהמבקש דיווח על אורח חיים נורמטיבי, הכולל תעסוקה סדירה, מיסוד הקשר הזוגי והורות, התרשם שירות המבחן, כי הוא בעל נורמות וערכי התנהגות עבריינים.

אף ששירות המבחן המליץ, בסופו של דבר, שלא להטיל על המבקש מאסר בפועל, קבע בית המשפט המחוזי, כי המלצה זו אינה מחייבת את בית המשפט, ולא נפל כל פגם שיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר דחה המלצה זו.

לאור תוכנו של תסקיר שירות המבחן, וחומרת העבירות שביצע המבקש, החליט בית המשפט המחוזי, לדחות את הערעור על גזר הדין.

הבקשה

7.

בבקשת רשות הערעור שלפניי, טוען ב"כ המבקש, עו"ד מיכאל סיבוני, כי גזר דינו של בית משפט קמא מהווה הפרה של עקרון השוויון בין נאשמים, בהנתן הפער בין

גזר דינו של הנאשם 2, לגזר הדין שהושת על המבקש. לעניין זה, ציין הסנגור כי לנאשם 2 עבר פלילי כבד, הכולל ריצוי עונשי מאסר בפועל, וכי חלקו בביצוע העבירות היה גדול יותר מזה של המבקש. לשיטת ב"כ המבקש, הפגיעה בעקרון אחידות הענישה הינה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית כללית ומשפטית, המצדיקה הענות לבקשת רשות הערעור. עוד הוסיף ב"כ המבקש, כי שליחת המבקש למאסר בפועל פוגעת באינטרס הציבורי לשקמו, ולהשיבו לדרך הישר, וכן תפגע בו באורח הרסני, באופן העשוי לדרדרו בחזרה לעולם הפשע. המבקש גם הלין על החלטת בית משפט השלום, לסטות מהמלצת שירות המבחן בעניינו, וביקש לתת משקל לנסיבותיו האישיות בעת בחינת גזר הדין.

דיון והכרעה

8.

כלל מושרש הוא כי קבלת רשות לערער בפני ערכאה שלישית שמורה לנסיבות מיוחדות, בהן מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה, ורשות מעין זו תינתן במשורה (לעניין זה ראו

103/82 ע"א חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3)123 (1982) וכן רע"א 3646/12 מלכה נ' קצין התגמולים

[לא פורסם, 11.06.2012]).

הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו, בין רבים אחרים,

רע"פ 5621/11 אלקובי נ' מדינת ישראל

[לא פורסם, 05.02.2012]

וכן רע"פ 3964/12

אבו כף נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 23.05.2012]) .

9.

בנסיבות דנא, אינני סבור כי יש הצדקה ליתן למבקש רשות לערער, פעם נוספת, על גזר דינו. כל טענות המבקש, נדונו בשתי הערכאות הקודמות, ואלו קבעו, בהתחשב בחומרת העבירות, ובעיקר לאור תוכנו של תסקיר שירות המבחן, כי יש להשית על המבקש עונש מאסר בפועל.

10.

עקרון אחידות הענישה, הנגזר מעקרון השוויון בפני החוק, מורה על החלת שיקולי ענישה דומים

על מי שביצעו עבירות דומות, ובאותן נסיבות. מדובר בעקרון יסוד חשוב: " מטרתו של עקרון זה הינה להבטיח שוויונם של נאשמים בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. בענייננו ישנה חשיבות מוגברת לאחידות הענישה נוכח העובדה שמדובר בעבירות דומות שהן חלק מפרשה אחת... " (ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 08.02.2012], וכן ראו ע"פ 1142/11 סדיר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 08.02.2012]).

ואולם,

אין הוא השיקול היחיד בעת גזירת העונש. ובלשון אחרת :

" עקרון אחידות הענישה איננו כלל הכרעה סופי ומוחלט, מין 'סרגל מכאני' שממנו אין לסטות ... אין לבצע פעולת 'העתק-הדבק' מנאשם בתיק אחיד לנאשם בתיק אחר רק בשם עיקרון אחידות הענישה. שומה על בית המשפט לשקול היטב את הנסיבות המיוחדות של כל נאשם ונאשם, על מנת לחתור לענישה ההולמת את העבירה על פי אמות המידה המקובלות במשפטנו " ( ע"פ 5195/11

קריניאן נ' מדינת ישראל

[לא פורסם, 28.3.2012]).

ועוד:

" אין להשתית על עקרון אחידות הענישה את תורת הענישה כולה. כלל זה מהווה שיקול ענישה חשוב, אך לא בלעדי, בין מכלול שיקולים שיש להעריכם ולאזנם באיזון ראוי כדי להגיע לתוצאת ענישה שקולה אשר תגשים את תכלית ההגנה על עניינו של הפרט ושל הציבור המשולבים זה בזה " (ע"פ 10370/02

סויסה נ' מדינת ישראל

[לא פורסם,

27.05.2003]).

כפי שהובהר בפרוטרוט בגזר הדין של הערכאה הדיונית ובפסק הדין של ערכאת הערעור, ישנה הצדקה עניינית, לאור תסקירי שירות המבחן, להבחין בין שני הנאשמים. זאת, על רקע הליכי השיקום שעבר הנאשם 2, לעומת המבקש, אשר לא נטל אחריות מלאה על מעשיו, וקיים חשש כי ימשיך בהתנהגותו העבריינית. בנסיבות אלו, מהן עולה כי המבקש אינו מגלה פוטנציאל שיקומי, קיימת הצדקה להשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח , וזאת לשם שמירה והגנה על האינטרס הציבורי.

11.

עוד יצויין, כפי שכבר הובהר על-ידי הערכאות הקודמות, כי בית המשפט אינו מחוייב לקבל את המלצת שירות המבחן באשר לגזר הדין הראוי, ודחיית ההמלצה אינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" (רע"פ 11841/04 קרינאווי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 18.01.2005]). על אחת כמה וכמה, כאשר ההמלצה אינה מתיישבת באופן מלא עם תוכנו של התסקיר, והיא " בלתי מידתית ", כקביעת בית משפט השלום בענייננו.

12.

בא-כוח המבקש לא טען בבקשתו, כי יש בגזר הדין, שהושת על המבקש, משום סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות, מהסוג בהן הורשע. לפיכך, ולאור העובדה שהערכאה הדיונית נתנה את דעתה למכלול הנסיבות הרלוונטיות, העומדות לזכותו של המבקש, לרבות הודאתו באשמה, נסיבותיו האישיות, העובדה כי זהו לו המאסר הראשון, וכן העובדה כי לא נפתחו נגדו תיקים פליליים מאז ביצע את העבירות בתיק זה, אין כל הצדקה להתערב בגזר הדין שהושת עליו.

יצויין, כי מחמשת חודשי המאסר בפועל, שהוטלו על המבקש, נוכתה תקופת מעצרו, כך שלמבקש נותר לרצות פחות מארבעה חודשי מאסר.

13.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

בנסיבות דנן, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. המבקש יחל בריצוי עונש המאסר ביום 17.06.2012, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה.