פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5333/12
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
רחמים מלול
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.4.2012 ב-עפ"ג 36792-12-11 שניתן על ידי כב'
השופטים י' אלון, י' צלקובניק ו- א' חזק
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שניתן על ידי כב' השופטים י' אלון , י' צלקובניק ו - א' חזק ב-עפ"ג 36792-12-11 מיום 4.4.2012. בפסק דינם דחו כב' השופטים את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בקרית גת, שניתן על ידי כב' השופטת ר' לביא , ביום 2.11.2011.
רקע והליכים
2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מספר עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; מספר עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; מספר עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; מספר עבירות של התחזות לאחר, לפי סעיף 441 לחוק העונשין; ועבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(2) לחוק העונשין.
3.
כתב האישום מגולל מסכת של שישה אישומים שונים, להלן תמציתם:
א.
אישום ראשון - בימים 1.10.2009 ו- 4.10.2009, התקשר המבקש למסעדת "אמריקן פיצה" בחדרה והציג בפני עובדי המסעדה מצג שווא לפיו הוא עובד חברת אשראי, המנסה לפתור בעיה של חיוב פעולות שבוצעו במסעדה. עקב מצג זה, מסרו עובדי המסעדה למבקש את פרטיהם של 8 כרטיסי אשראי. בהמשך, עשה המבקש שימוש בפרטים אלו על מנת לרכוש בקבוקי משקה שונים.
ב.
אישום שני - ביום 4.10.2009, התקשר המבקש למסעדת "פיצה פינו" בתל-אביב והציג בפני עובדי המסעדה מצג שווא לפיו הוא עובד חברת אשראי המנסה לפתור בעיה של חיוב פעולות שבוצעו במסעדה. עקב מצג זה, מסרה עובדת המסעדה למבקש את פרטיו של כרטיס אשראי אחד. עוד באותו יום, עשה המבקש שימוש בפרטי הכרטיס על מנת לרכוש משקאות נוספים.
ג.
אישום שלישי - ביום 8.10.2009, התקשר המבקש למסעדת "פיצה שירוקו" בתל-אביב והציג בפני עובדי המסעדה מצג שווא לפיו הוא עובד חברת אשראי המנסה לפתור בעיה של חיוב פעולות שבוצעו במסעדה. עקב מצג זה, מסר עובד המסעדה למבקש את פרטי כרטיס האשראי שלו. מספר ימים לאחר מכן, עשה המבקש שימוש בכרטיס זה על מנת להטעין כרטיס טוקמן שברשותו.
ד.
אישום רביעי - ביום 23.10.2009, התקשר המבקש למסעדת "פיצה בזיליקום" בתל-אביב והציג בפני עובדי המסעדה מצג שווא לפיו הוא עובד חברת אשראי המנסה לפתור בעיה של חיוב פעולות שבוצעו במסעדה. עקב מצג זה, מסר עובד המסעדה למבקש את פרטי כרטיס האשראי שלו. לימים, עשה המבקש שימוש בכרטיס זה על מנת להטעין כרטיס טוקמן שברשותו, וכן בניסיון כושל לרכוש בקבוקי משקה נוספים.
ה.
אישום חמישי - ביום 23.10.2009, התקשר המבקש לגב' דיהמה אפללו, ותוך שהציג עצמו כרופא הציע לה להתארח על חשבונו בבית מלון בים המלח בתמורה להשתתפותה במחקר. לאחר שהסכימה, הזמין המבקש עבורה חדר במלון בים המלח, תוך שימוש בפרטי כרטיס האשראי של עובד המסעדה שבאישום הרביעי. לכשזו שהתה במלון, התקשר אליה המבקש, תשאל אותה בנושאים שונים, ביקש ממנה שתתפשט, תיגע בעצמה ותשתף אותו בתחושותיה, בטענה כי מדובר בחלק מהמחקר אותו הוא עורך.
ו.
אישום שישי - ביום 27.10.2009, או בסמוך לכך, התקשר המבקש לבית העסק "מערכות נוחות (סימנס)" בכפר-סבא והציג בפני פקיד החשבונות מצג שווא לפיו הוא עובד חברת אשראי המנסה לפתור בעיה של חיוב פעולות שבוצעו בבית העסק. עקב מצג זה, נמסרו למבקש פרטיהם של מספר כרטיסי אשראי. כעבור מספר ימים, עשה המבקש שימוש בכרטיסים אלו זה על מנת לרכוש בקבוקי משקה, בגדי ספורט ונעליים.
4.
בית משפט השלום זיכה את המבקש מהאישום החמישי ובו העבירה של מעשה מגונה, אך הרשיע את המבקש ביתר העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט שמע את הראיות והעדויות בתיק, ומצא כי הן אמינות, אובייקטיביות, חיזקו זה את זו, וחוזקו על ידי מחקרי התקשורת, מספרי הטלפון, שיטת הביצוע הזהה והתנהגות המבקש. בהכרעת דינו התבסס בית המשפט, בין היתר, על תפיסת מכשיר הטלפון, בו צרוב מספר הברזל שמקושר לכרטיסי הסים, עימם בוצעו השיחות והרכישות, וכן על הודאת הנאשם בחלק מעובדות כתב האישום.
בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרת העבירות, היקפן הנכבד, ועל עברו הפלילי המכביד של המבקש (20 הרשעות קודמות). כן, ציין בית המשפט, כי ההליך התנהל משך זמן ארוך, בעיקר משום שהמבקש שיחרר ארבעה סנגורים מהסנגוריה הציבורית אשר ייצגו אותו, עד שלבסוף מיאנה הסנגוריה להעמיד לו סנגור , ולכן הוא נאלץ לייצג את עצמו. בית המשפט התרשם מהתסקיר בעניינו של המבקש, כי זה מתקשה לשמור על יציבות ולהסתגל למסגרות נורמטיביות, וכי נשקפת ממנו מסוכנות רבה לחברה. לבסוף, מצא בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, ועל כן הושתו עליו העונשים הבאים:
א.
מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים;
ב.
הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 24 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגדו מיום 6.3.2007 ב-ת"פ 183/06, לריצוי באופן מצטבר;
ג.
הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 14 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו מיום 23.3.2005 ב-ת"פ 1059/04, לריצוי באופן שמחציתו יחפוף ומחציתו יצטבר;
ד.
הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו מיום 29.10.2007 ב-ת"פ 4752/05, לריצוי באופן שחמישה חודשים יצטברו ושלושה יחפפו;
ה.
מאסר על תנאי למשך 18 חודשים;
ו.
קנס בסך 2000 ₪, או 100 ימי מאסר תמורתו;
ז.
התחייבות בסך 50,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע, ניסיון לבצען או סיוע בביצוען למשך 90 יום;
ח.
הפקעת התחייבות בסך 30,000 ₪ עליה חתם המבקש ביום 26.3.2007 ב-ת"פ 183/06.
סך הכל הושתו על המבקש 7 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו.
5.
המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לטענתו, בכתב הערעור, טעה בית המשפט כשהרשיעו במשפט שרובו נוהל בייצוג עצמי. כן, ציין המבקש, כי קיימים טעמים עובדתיים ומשפטיים שיש ביכולתם להביא לזיכויו מרוב העבירות בהן הורשע, ואולם, את אלו הוא לא פירט. לעניין העונש, טען המבקש, כי טעה בית המשפט, משהשית עליו עונש כה כבד; משהפעיל את המאסרים המותנים במצטבר מבלי שלקח בחשבון את העובדה שהתיקים שם לא צורפו, משום שהתנהלו במחוזות שונים, וזאת בניגוד לבקשתו; ומשלא לקח בחשבון את ימי המעצר הרבים בהם היה עצור. בנוסף, ביקש המבקש כי ימונה לו סנגור ציבורי נוסף, על מנת שיסייע לו בהכנת נימוקי הערעור, ובערעור עצמו.
6.
ביום 5.3.2012 הודיעה הסנגוריה הציבורית כי בנסיבות העניין לא ימונה סנגור ציבורי למבקש.
7.
ביום 21.3.2012, נערך דיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בנוכחות המבקש ובא כוח המשיבה, במהלכו הוא חזר על טענותיו לעניין העונש בלבד. המבקש חזר וטען כי הושת עליו עונש כבד מאוד וכי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות והבריאותיות.
8.
ביום 4.1.2012 נערך דיון נוסף בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בנוכחות המבקש ובא כוח המשיבה, ובמהלכו שב המבקש על טענותיו, הביע חרטה וטען כי הוא לוקח אחריות על מעשיו. מנגד, טענה המשיבה כי המבקש לא הציג כל אסמכתא לטענתו, לפיה הוא ביקש לצרף את התיקים האחרים.
9.
לאחר כל אלו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, בציינו כי הלה הורשע לאחר פרשת הוכחות ארוכה, בסדרת עבירות ממושכת ורצופה של מעשי מרמה מתוחכמים, וכי אין כל אחיזה ובסיס לטענותיו לעניין העונש. נקבע, כי המבקש לא סיפק כל מסמכים או ראיות לטענותיו, ובכללן, לכך שביקש לצרף את ההליכים האחרים, נשוא המאסרים המותנים. בית המשפט המחוזי מצא כי אין להתערב בגזר דינו של המבקש, שכן עונש המאסר בגין העבירות שהורשע בהן, אינו חמור לאור נסיבות ביצוען. עוד הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי, כי הפעלת המאסרים המותנים הייתה מתבקשת, וחסד עשה עימו בית המשפט השלום כאשר קבע כי חלק מתקופות התנאי לא יצטברו אלא ירוצו בחופף.
הבקשה
10.
בבקשת רשות הערעור, אשר הוגשה לאחר תום המועד להגשתה, שב המבקש על טענותיו בערעור וטוען כי מאחר שאינו מיוצג, יש לקבוע דיון אשר במסגרתו הוא יפרט את נימוקיו לערעור. לחילופין, דורש המבקש כי ימונה לו סנגור ציבורי כדי שזה יגיש בקשת רשות ערעור מפורטת בשמו. בין היתר, טען המבקש, כי הוא לא התכוון לוותר על הערעור לעניין הכרעת הדין, במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, שעה שטען בערעור לעניין העונש בלבד. המבקש הוסיף כי אין באפשרותו להמציא מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בגרסתו, בהעדר כישורים מקצועיים, וכי יש ליתן לו את יומו בבית המשפט.
עוד טען המבקש, כי הבקשה הוגשה באיחור, היות שביום 8.4.2012 הוא אושפז בבית החולים לאחר שעבר אירוע לבבי, ממנו התאושש רק כעבור כחודש ימים.
דיון והכרעה
11.
לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לה.
בראש ובראשונה, יש לציין כי דין הבקשה להידחות מחמת הגשתה באיחור. הבקשה שלפניי הוגשה לאחר תום המועד, קרי, כעבור למעלה מ- 45 ימים מיום מתן פסק הדין ונימוקיו (כאמור בסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד זה.
12.
יחד עם זאת, ובשים לב לכך שהמבקש מייצג את עצמו, אוסיף, למעלה מן הצורך, כי יש לדחות את הבקשה גם לגופו של עניין, שכן עיון בה מלמד כי למעשה מדובר בערעור נוסף על הכרעתו של בית המשפט המחוזי. כלל ידוע הוא, כי קבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים מיוחדים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו לעניין זה רע"פ 4600/12 ישי יאשייב נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 13.6.2012]; רע"פ 4459/12 ניר דגן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.6.2012]). כמו כן, יוזכר, כי הלכה היא, שטענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 5621/11 אלקובי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 05.02.2012]; רע"פ 3964/12 א בו כף נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 23.05.2012]) .
בבקשה לא נטען כי במקרה דנן מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם של הצדדים, ואין בטענות המבקש לעניין העונש בכדי להצביע על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה . מה גם, שטענות המבקש בעניין זה, נדונו בשתי ערכאות, ואלו קבעו, בהתחשב בחומרת העבירות, עברו הפלילי המכביד של המבקש, והצורך בהגנה על האינטרס הציבורי, כי יש להשית עליו עונש זה.
13.
עוד ראוי להוסיף, לעניין ייצוגו של המבקש, כי משמונו לו על ידי הסנגוריה הציבורית לא פחות מארבעה סנגורים שונים, אשר את כולם דחה כמי שאמורים לייצגו במשפט, הרי שאין לו למבקש אלא להלין על עצמו.
אשר לערעור שהוגש, כביכול, על הכרעת הדין, ראוי לציין כי עיון בפרוטוקול דיוני בית המשפט המחוזי מגלה כי המבקש אמר מפורשות כי הערעור מופנה כלפי גזר הדין בלבד. כך למשל, בדיון מיום 4.1.2012 טען המבקש כי " הערעור שלי הוא כולו לעניין גזר הדין ולמרכיב של הפעלת המאסר על תנאי של 24 חודשים במצטבר ". כפי שפורט לעיל, המבקש לא הביא כל אסמכתא לטענתו לפיה ביקש לצרף את התיקים האחרים, נשוא המאסרים המותנים. כמו כן, משעה שלא טרח המבקש לערער על פסקי הדין האחרים, ואלו בעינם עומדים, הרי שלא היה כל פגם בהפעלתם.
לאור האמור, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.
ניתנה
היום, כ' בתמוז התשע"ב (10.7.2012).
ש ו פ ט