רע"פ 5285/12 שלום מורחי נ. יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל אביב יפו

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן על-ידי כב' השופטת א' כהן , בתיק עפ"א 4280-05-12, מיום 4.6.2012. בפסק דינה דחתה כב' השופטת

א' כהן את ערעור המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו, אשר ניתנה על-ידי כב' השופטת ג' אוסי-שרעבי , מיום 1.4.2012. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי למבנה שבבעלותו.

רקע והליכים

2.

נגד המבקש הוצא צו הריסה מינהלי, מספר 306/11, בגין " בניית קונסטרוקציה מעמודים וקורות עץ " ללא היתר.

3.

בצו, הנתמך בתצהירו של מהנדס המחלקה לפיקוח בניה של תל-אביב-יפו, נטען כי ביום 2.6.2011 נערך ביקור בבניין המצוי ברחוב אצ"ל מס' 72, פינת רחוב יונדב מס' 2, והידוע גם כגוש 6135, חלקה 81-80, 107, בתחום העיר תל-אביב-יפו (להלן: הבניין ). במהלך הביקור, נמצאו בצידה הצפוני והמזרחי של הקומה האחרונה של הבניין קונסטרוקציות מעמודים וקורות עץ, אשר נבנו ללא היתר בנייה. כן צוין, כי הבנייה טרם נסתיימה וכי המבנה אינו מאוכלס. לאור ממצאים אלו, ובהמלצת המחלקה לפיקוח על הבנייה, הוציא המשיב ביום 26.6.2011 צו הריסה מינהלי, המורה על הריסת המבנה האמור.

4.

ביום 26.6.2011, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי, לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו. בבקשה נטען, כי הקונסטרוקציות וקורות העץ אינן חורגות מקו הבניין, וכי הן נועדו לשם שיפוץ הבניין, לנוכח העובדה כי הבניין מצוי במשך שנים במצב המהווה סכנה למחזיקים בו ולציבור בכללותו. עוד נטען, כי השיפוץ, אשר מנוהל בידי אנשי מקצוע, מצוי בשלביו האחרונים ונעשה על מנת להחליף את גג האזבסט המסוכן וליפות את הבניין.

בעקבות בקשה זו, ניתנה, ביום 26.6.2011, החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים המורה על עיכוב הליכים עד להחלטה אחרת בעניין, ונקבע דיון במעמד הצדדים.

5.

ביום 13.7.2011, נערך דיון במעמד הצדדים ובו ניתנה הסכמת המבקש למחיקת בקשתו לעיכוב ביצוע ולאישור צו ההריסה, תוך עיכוב ביצועו של הצו עד ליום 15.10.2011, לצורך המשך מאמצי המבקש להוצאת היתר לבנייה בבניין. בהסכמת הצדדים, ניתנה החלטה כאמור.

6.

ביום 10.11.2011, הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו בקשה, בהסכמה, לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי. בבקשה נטען, כי יש לעכב את צו ההריסה שניתן, לאור קיומו של הליך תכנוני מול המשיב, ועל מנת שימוצו המאמצים להוצאת היתר הבנייה המיוחל. בעקבות בקשה זו, ובהסכמת הצדדים, ניתנה ביום 13.11.2011, החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, המורה על עיכוב ביצוע נוסף, עד ליום 15.2.2012.

7.

ביום 27.2.2012, ולאחר שחלף מועד עיכוב ביצוע הצו שניתן בהסכמה, הוגשה בקשה בהולה לביטול צו ההריסה המינהלי ולעיכובו. בבקשה נטען, כי יש לבטל את הצו לנוכח טעות והטעיה של נציגי המשיב, אשר טענו כי מדובר במבנה שהוקם ללא היתר בנייה. לטענתו של המבקש, קיים היתר בנייה ישן המתייחס למבנה ועל כן, אין מקום להוצאת צו הריסה. עוד נטען, כי היות שהבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע הצו, נמחקה, הרי שאין מניעה להגיש בקשה חדשה לביטול הצו, לגופו.

8.

ביום 1.4.2012, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשתו של המבקש לביטול צו ההריסה, אך הורה על עיכוב נוסף של ביצוע הצו למשך 20 ימים. בית המשפט קבע כי, בבקשתו המקורית לא טען המבקש כי יש בידו היתר בנייה, וכי בדיון, שבמסגרתו נמחקה בקשה זו, אושר הצו בהסכמתו, עת שהיה המבקש מיוצג על ידי עורך דין. עוד נקבע, כי יש לדחות טענת המבקש לטעות והטעיה מצד המשיב, משלא פירט והוכיח מיהם " נציגי המשיב " אשר הטעוהו, כביכול, וכל שכן, כאשר עולות סתירות בין תצהירו של המבקש לבין דבריו בבית המשפט, בהקשר זה. לגופו של עניין, סבר בית המשפט, כי קיים ספק אם יש בהיתר, אשר צורף, כדי להוות היתר לבנייה במקום, שכן, לכאורה, הוא אינו חל על המבנה בו עסקינן. כמו כן, נקבע, כי הסכמת המבקש למחיקת בקשתו המקורית ולאישור הצו, מובילה לסיום סופי של טענות המבקש לגוף הצו; וכי הבקשה לביטול הצו לוקה בשיהוי והוגשה בחלוף המועד שנקבע בהסכמה לעיכובו. לפיכך, נדחתה הבקשה לביטול הצו.

9.

המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וטען, בשנית, כי יש לבטל את צו ההריסה המינהלי. לטענתו, המבנה נשוא הצו הוקם כדין, והוצא לגביו היתר בניה, כנדרש. כמו כן נטען, כי העבודות במקום בוצעו לאחר שהמבנה הוכרז על ידי המשיב כ" מבנה מסוכן ". עוד נטען, כי העבודות אינן מחייבות היתר, ואפילו נדרש היתר, הרי שמדובר בזוטי דברים. בנוסף, טען המבקש כי העבודות בוצעו על ידי חברת עזרא וביצרון, השייכת למשיב, ונדרשו בגין עבודתה הרשלנית, כאשר גירוד הטיח האיץ את קריסת הגג. עוד נטען, כי מדיניות המשיב היא שלא לנקוט בהליכים, מקום בו הוחלף גג אזבסט בגג העשוי חומר קל, וכי אין להוציא צו מינהלי שעה שהדירה מאוכלסת.

עוד טען המבקש כי צו ההריסה אושר, אמנם, בהסכמתו, אך זאת עקב טעות והטעייה של המשיב ועקב ייעוץ משפטי שגוי שקיבל. לפיכך, נטען, כי אישורו עלול לגרום לעיוות דין למבקש, ועל-כן, התבקש ביטולו.

10.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, לאחר שזה לא התייצב לדיון בעניינו. באשר להיעדרותם של המבקש ובא כוחו, ציין בית המשפט המחוזי כי יום לפני מועד הדיון ומתן פסק הדין, הוגשה בקשת המבקש לדחיית מועד הדיון, בטענה כי קבוע לבא כוחו דיון אחר, ועל כן לא יוכל להתייצב. בעקבות כך, ביקש בית המשפט מבא כוחו של המבקש להמציא את ההזמנה לדיון האחר, ומשזו התקבלה, התברר כי הדיון נקבע לפני כחצי שנה, ואילו רק כעת מצא המבקש לנכון להגיש בקשת דחייה, וזאת מבלי לצרף אליה את תגובת הצד שכנגד. בית המשפט המחוזי סבר כי, בנסיבות הללו ובהינתן העובדה שסיכויי הערעור אינם גבוהים, הרי שאין לפטור את המבקש מהתייצבות לדיון.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי, כי משלא התייצב המבקש לדיון, ולאור חולשת טיעוניו, הרי שאין במתן פסק דין בהעדרו כדי לגרום לו לעיוות דין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לגופו של עניין, תוך שעמד על תמצית טענותיהם של המבקש והמשיב וקבע כי לא נפל כל פגם בקביעותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים. נקבע בפסק הדין, כי משניתנה הסכמתו של המבקש, בעצת בא כוחו ובנוכחותו, למחיקת הבקשה לעיכוב ביצוע ולאישור ההריסה, הרי שרשאי היה בית המשפט לעניינים מקומיים לסמוך את ידיו על אותה הסכמה, לשם מתן החלטתו. עוד נקבע, כי אין לקבל את הטענה, לפיה משנמחקה הבקשה הקודמת, פתוחה הדרך בפני המבקש להגיש, בכל עת, בקשה חדשה לביטול צו ההריסה, שכן במקרה דנן הייתה הסכמה לכך שהצו יאושר. לפיכך, נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי כי דין הערעור להידחות.

הבקשה לרשות ערעור

11.

בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, חזר המבקש על טענותיו, והוסיף כי עניינו של תיק זה מצדיק בחינה חוזרת, היות שמדובר בסוגיה בעלת " חשיבות רבה, הן אישית והן עקרונית ". לטענת המבקש, יש מקום לדיון בסוגיה בערכאה שלישית, מאחר שעד היום לא ניתנה כל החלטה מנומקת, לאחר בחינת הצו לגופו של עניין. המבקש חזר וטען כי המבנה הוקם כדין, היות שהוצא היתר בנייה עבורו; כי לא בוצעה כל בניה טעונת היתר; כי הצו עומד בניגוד למדיניותו המוצהרת של המשיב בדבר מקרים בהם לא תתבצע הריסה; כי הוא הסכים לאישור הצו בגין טעות והטעייה מצד המשיב; כי המבנה מאוכלס ומתגוררים בו דיירים במשך שנים; וכי היות שהבנייה הושלמה, הרי שניתן להסתפק בהגשת כתב אישום, במקום להוציא צו הריסה.

לאור האמור, נטען על-ידי המבקש כי יש להורות לבית המשפט המחוזי לחזור ולדון בתקפות הצו או לבטלו, היות שיש בדבר פגיעה אנושה ובלתי הפיכה בזכות הקניינית של המבקש.

12.

ביום 8.7.2012, ניתנה החלטתי לעכב את ביצוע צו ההריסה המינהלי עד למתן החלטה בבקשה שלפניי, ובהתאם לתוצאותיה. כמו כן, התבקשה תשובת המשיב לטענת המבקש כי המבנה מאוכלס במשך שנים; לטענה כי המשיב לא קיים התייעצות כנדרש; ולמדיניותו באשר לאי נקיטת הליכים, מקום בו הוחלף גג אזבסט בגג מחומר קל.

13.

ביום 15.8.2012, התקבלה תשובת המשיב לסוגיות המבוקשות. לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות, משאינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית, וכן בהעדר כל הצדקה להעניק רשות ערעור, לגופם של דברים. נטען, כי כל עניינה של הבקשה הוא ניסיון להמשיך ולגרור את ההליך, תוך עיכוב ביצועו של צו הריסה, שהוצא ואושר כדין, בהסכמת המבקש עצמו.

אשר לטענת המבקש כי המבנה מאוכלס, נטען, כי הצו המינהלי נתמך בתמונות מהנדס ובתצהירו, מהם למדים כי הבנייה הייתה בעיצומה, כאשר פועלים עובדים במקום, וכי המבנה לא היה מאוכלס. כמו כן, נטען, כי העובדה לפיה המבנה הסמוך לקונסטרוקציות, שבו ככל הנראה, מתגורר המבקש, היה מאוכלס אינה מעלה ואינה מורידה, שכן סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) מתייחס לאכלוס של המבנה החורג בלבד, ולא למבנים הסמוכים לו. על כן, נטען על-ידי המשיב, כי שעה שהמבקש לא הוכיח כי המבנה החורג היה מאוכלס, ולא סתר את ראיות המשיב לעניין זה, הרי שאין ממש בטענתו.

בהתייחס לטענת המבקש כי המשיב לא קיים התייעצות כנדרש, טוען המשיב, כי טענה זו נטענה לראשונה ובעלמא, וכי מלבד אמירות כלליות ושטחיות המופיעות בבקשה, אשר נטענו ללא כל תימוכין, לא הצביע המבקש על כל פגם בהתנהלות המשיב, לעניין זה. כמו כן, בבחינת למעלה מן הצורך, צרף המשיב לתשובתו את טופס ההיוועצות עם גורמים שונים בעירייה, לרבות: מנהל המחלקה לפיקוח על הבנייה; מהנדס העיר; היועץ המשפטי לעירייה; ומנכ"ל העירייה.

אשר למדיניות המשיב באשר לאי נקיטת הליכים מקום בו הוחלף גג אזבסט בגג מחומר קל, טוען המשיב, כי מדיניות המשיב היא שלא לנקוט בהליכים, במקרים מסוימים של זוטי דברים וחוסר עניין לציבור, או כאשר מדובר בבנייה חדשה המחליפה בנייה חוקית אחרת. עוד נטען, כי כותרתו של הפרק הרלבנטי במסמך מדיניות המשיב, באשר להחלפת גג אזבסט בגג מחומר קל, הינו " החלפת בנייה חוקית ישנה בבניה חדשה שלא נוגדת ת.ב.ע ", וכי הסעיף אינו מתיר כי הבנייה החדשה תגרום לתוספת שטח בנוי. על כן, כך נטען, משלא ניתן מעולם כל היתר בנייה במקום, הרי שלא ניתן להסתמך על הנחיות אלו.

לאור האמור לעיל, נטען על-ידי המשיב, כי יש לדחות את בקשת המבקש, ולחייבו בהוצאות ריאליות.

דיון והכרעה

14.

לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיב, נחה דעתי כי דינה של הבקשה לרשות ערעור להידחות. כלל ידוע הוא כי קבלת רשות ערעור ב" גלגול שלישי " שמורה למקרים מיוחדים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו, לעניין זה, רע"פ 4600/12 ישי יאשייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.6.2012); רע"פ 6100/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.2012)).

15.

בענייננו, נסיבותיו של המקרה אינן מצדיקות מתן רשות לערעור נוסף, שכן אין מדובר בסוגיה בעלת חשיבות, החורגת מעניינם של הצדדים. טענות המבקש מלמדות כי למעשה מדובר בערעור נוסף על הכרעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים.

מעבר לנדרש, ראוי להזכיר כי צו הריסה מינהלי מיועד ליתן מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית, על מנת שניתן יהיה להקפיד על קיומו של שלטון החוק ולהילחם בנגע הבנייה הבלתי חוקית, ביעילות רבה. בית המשפט יפעיל ביקורת שיפוטית על צווי הריסה מנהליים " כאשר נטען לפגמים חמורים העושים את הצו לבטל מעיקרו " ( עע"ם 2215/08 שייך' ח'ליל איברהים עלמי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – ירושלים (לא פורסם, 17.3.2008), פיסקה 22. ו ראו גם, רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נא(4) 6 25 (1997); עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים , פ"ד נז(1) 196 (2002)). ביקורת זו תעשה בהתאם לעילות המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה . העילה הראשונה, דורשת כי יוכח לבית

המשפט כי הבנייה נעשתה כדין, והעילה השנייה, עניינה בכך כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. ואילו במקרה דנן, וכפי שנקבע עובדתית, הבנייה בוצעה שלא כדין וללא היתר כנדרש, ואין בה כל עובדה מוגמרת.

16.

המבקש, בהיותו מיוצג, נתן את הסכמתו למחיקת הבקשה לעיכוב הליכים, ביום 13.7.2011, ואת בקשתו, לביטול הצו ולעיכוב ביצוע נוסף, הוא הגיש ביום 27.11.2011, לאחר שחלף מועד עיכוב הביצוע שניתן, כאמור, בהסכמה.

ממצאיו של בית המשפט לעניינים מקומיים, בעניינו של המבקש, הסתמכו, בין היתר, על תצהירו ותצלומיו של מהנדס המחלקה לפיקוח בניה בתל-אביב-יפו, אשר ביקר בנכס המדובר ביום 2.6.2011, והצהיר על דבר קיומה של בנייה חורגת, אשר אינה מאוכלסת. ממצאים אלו לא נסתרו בכל דרך שהיא על-ידי המבקש, אשר לא הביא ראיות באשר לאכלוס המבנה החורג (בשונה מראיות שהביא בדבר אכלוס המבנה הסמוך לו); לא הוכיח כי המשיב הפעיל כלפיו אכיפה בררנית, המנוגדת למדיניותו; ולא הביא כל ראייה לטענתו בדבר הפרה של זכות ההיוועצות. בנוסף, ספק רב אם יש להיתר הבנייה משנת 1960 ל" הוספת קומה ב' המכילה דירה בת 2 חדרים וח"ש " כל רלבנטיות לבנייה, נשוא צו ההריסה המינהלי. זאת, שכן הבנייה נשוא הצו נוגעת לבניית קונסטרוקציה מעמודים וקורות עץ בצידה הצפוני והמזרחי של הקומה האחרונה של הבניין, מעל תקרת קומה ב', ולא לתוספת המותרת על-פי ההיתר, שצורף לבקשה.

לפיכך , לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש ובטענותיו במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

17.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור, וניתן לבצע את צו ההריסה המינהלי לאחר יום ג', 4.9.2012.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.