רע"פ 6579/12 דוד אוחיון נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז שניתן על ידי כב' השופטת נ' אהד, בתיק עפ"ת 51111-03-12, מיום 30.04.2012. בפסק דינה דחתה כב' השופטת נ' אהד את ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה פתח תקווה, שניתן על ידי כב' סג"נ, א' וישקין , ביום 15.12.2011.

רקע והליכים

2.

נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום לבית משפט השלום לתעבורה. בכתב האישום הראשון ייוחסו למבקש עבירות של נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ); גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; סטיה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); אי שמירה על תנועה בצד ימין, לפי תקנה 35 לתקנות התעבורה; והפרת חובתו של עובר דרך, לפי תקנה 21 לתקנות התעבורה.

בכתב האישום השני ייוחסו למבקש עבירות של אי ציות להוראת שוטר, לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, ונהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

3.

בכתב האישום הראשון נטען, כי בתאריך 14.11.2008 בסמוך לשעה 0800 בבוקר, נהג המבקש ברכבו הפרטי בכביש מס' 40 באזור העיר לוד. תוך כדי נסיעתו, סטה המבקש עם רכבו לשול הימיני, ופגע בשני רוכבי אופניים שרכבו בשולי הכביש. כתוצאה מכך, נפגעו שני הרוכבים ונחבלו בחבלות של ממש.

בכתב האישום השני נטען, כי בתאריך 07.08.2010 נהג המבקש בעיר לוד שלא בהתאם לתנאי הדרך ולא ציית לאות עצור של שוטר משטרת התנועה.

4.

בית משפט השלום דן בשני כתבי האישום במאוחד והרשיע את המבקש על יסוד הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום. בגזר דינו, עמד בית המשפט, בין השאר, על חומרת הפגיעות הגופניות שספגו שני רוכבי האופניים ועל ההשלכות החמורות לעתידם המקצועי, בהיותם נמנים על צמרת הספורטאים בישראל, בענף זה.

עוד ציין בית משפט השלום כי טענות המבקש, לפיהן הוא סובל ממחלה סופנית, נבחנו לעומקן והתבררו כטענות בדויות, העולות כדי מצג שווא. לפיכך, נקבע כי, בניגוד לטענת המבקש, אין לייחס לטענות אלו כל משקל בקביעת

עונשו.

יחד עם זאת, בבואו לגזור את עונשו של המבקש, ציין בית משפט השלום לקולא את הודאתו באשמה של המבקש ואת התנהגותם הרשלנית של הרוכבים, אשר בחרו לרכוב בשולי כביש מהיר.

5.

אשר על כן, גזר בית המשפט השלום על המבקש 18 חודשי מאסר, שמתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל, במצטבר לכל עונש מאסר בפועל אחר, והיתרה על תנאי לתקופה של 3 שנים. בנוסף לכך, פסל בית משפט השלום את רישיונו של המבקש למשך 5 שנים, מיום שחרורו מהמאסר.

6.

המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי מרכז. לטענתו הערכאה הדיונית החמירה, יתר על המידה, בעונש שהושת עליו, וזאת ממספר טעמים עיקריים : ראשית, נטען כי הערכאה הדיונית שגתה משלא נתנה משקל ראוי להודאתו במיוחס לו, כבר בתחילת ההליך המשפטי, הודאה אשר הביאה לחסכון משמעותי במשאבים שיפוטיים יקרים מפז. שנית, נטען כי הערכאה הדיונית שגתה, משנמנעה לתת משקל ראוי לחרטה העמוקה שהביע ולהתנצלותו הכנה. ושלישית, נטען, כי העונש שהושת עליו חורג חריגה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים, ולפיכך הוא מופלה לרעה לעומת נאשמים אחרים.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בציינו, כי הערכאה הדיונית שקלה את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין העונש

- בין שיקולים לחומרה ובין שיקולים לקולא - ואיזנה ביניהם כראוי. כך, בין השאר, קבעה ערכאת הערעור, כי בניגוד לטענת המבקש, הערכאה הדיונית נתנה, מצד אחד, משקל ראוי להודאתו של המבקש ולהתנהגותם הרשלנית של רוכבי האופניים המעורבים בתאונה, ומצד שני שקלה כראוי את נסיבותיו של המקרה, את תוצאת מעשיו של המבקש, את מידת הנזק שהסב ודרגת חומרתו. לפיכך, נקבע, כי אין מקום להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית.

הבקשה

8.

בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, ממתקן הכליאה בו הוא מרצה את עונשו נטען כי בתי המשפט הקודמים לא שקלו כראוי את מכלול השיקולים הרלוונטיים הפועלים לטובתו ובשל כך החמירו, יתר על המידה, בעונש שהושת עליו. משכך, התבקש בית משפט זה לבטל או להקל בעונש המאסר בפועל שהושת עליו, או להורות כי עונש המאסר המצטבר יהפוך לעונש מאסר חופף, לתקופת מאסר בת 32 חודשים שהוטלה עליו בתיק אחר.

מן הראוי לציין כי המבקש הגדיר את בקשתו כערעור, אך מובן כי מדובר בבקשת רשות לערער.

דיון והכרעה

9.

למקרא האמור בבקשה, נחה דעתי כי אין עילה ליתן למבקש רשות לערער. כלל ידוע הוא, כי לא על נקלה תתקבל רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", היות שזו שמורה לאותם מקרים מיוחדים, שבהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו לעניין זה רע"פ 4600/12 יאשייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.06.2012) וכן, רע"פ 4459/12 דגן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2012)). סבורני, כי טענותיו של המבקש אינן מעוררות שאלות מסוג זה, ולכן המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים מיוחדים, שבהם ייעתר בית משפט זה לבקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי ".

10.

לגופה של הבקשה ראוי להזכיר את ההלכה, לפיה פרט לנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת בבית המשפט, הרי שטענות בנוגע למידת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור לפני בית משפט זה (ראו רע"פ 5621/11 אלקובי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 05.02.2012); רע"פ 3964/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.05.2012)) .

11.

לאחר עיון בבקשה ובחומר אשר הונח לפניי, סבורני, כי נסיבותיו של המקרה הנדון אינן מצדיקות מתן רשות לערעור נוסף על גזר הדין. טענותיו של המבקש נשמעו על-ידי שתי הערכאות הקודמות, ואלו קבעו את עונשו, בשים לב לחומרת העבירות שאותן ביצע, לחומרת הפגיעות שהסב לשני רוכבי האופניים, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות. דומני, כי אין בטענות המבקש בכדי להצביע על סטייה מהותית ממדיניות הענישה, בעבירות שבהן הורשע.

לפיכך, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.