רע"פ 5076/12 כמאל מסכאתי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן על ידי כב' השופט א' אליקים ב-עפ"ת 41059-04-12 מיום 18.6.2012. בפסק דינו דחה כב' השופט א' אליקים את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה, אשר ניתן על ידי כב' השופט ש' יציב , ביום 20.3.2012. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע המאסר בפועל שהושת עליו.

רקע והליכים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת

התעבורה ), בקשר עם סעיפים 39(א) ו- 38(1) לפקודת התעבורה ותקנה 169 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; ועבירה של נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

3.

בכתב האישום נטען כי ביום 7.4.2007, בסמוך לשעה 01:30, נעצר המבקש כשהוא נוהג ברכבו הפרטי, לאחר שנצפה עוצר עצירת חירום לפני רמזור אדום ונוסע ללא אורות. בדיקת נשיפה העלתה כי המבקש נהג ברכבו ובדמו כמות אלכוהול הגדולה פי 5 מהמותר (1,015 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף).

4.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירה המיוחסת לו על בסיס הודאתו בעובדות שבכתב האישום.

בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרתה של עבירת הנהיגה בשכרות ועל עברו התעבורתי המכביד של המבקש (15 הרשעות קודמות), והורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 7 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו מיום 19.19.2004, לאחר שהורשע בעבר בגין נהיגה בשכרות ב-פ"ל 336/02. כמו כן, הושתו על המבקש פסילה בפועל לתקופה של 8 חודשים; מאסר על תנאי למשך 4 חודשים; ופסילה על תנאי למשך 4 חודשים.

5.

המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי בחיפה, וטען כי בית המשפט לתעבורה החמיר יתר על המידה בעונש שהושת עליו. נטען, כי לא ניתן להפעיל את עונש המאסר על תנאי שעל בסיסו הושתו על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל, היות שפסק הדין נשוא התנאי (פ"ל 336/02) אינו תקף, משניתן בהעדרו של המבקש וללא אזהרתו. בנוסף, טען המבקש, כי בית המשפט לא נתן את המשקל הנאות לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה; לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש; למחדלי התביעה שבעטיים נמשך התיק זמן כה רב; ולהשפעת הפסילה על עבודתו כנהג טרקטור.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בציינו כי אין בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה כל פגם, בשים לב לחומרת העבירה ונסיבותיה, ובכללן, עברו התעבורתי המכביד של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי די בכך כדי להביא לדחיית הערעור. עוד הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי, כי גם אם הוטל מאסר על תנאי בהעדרו של המבקש אך בנוכחות בא כוחו, הרי שניתן להפעילו.

הבקשה

7.

בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני ערכאת הערעור. לדידו, המאסר המותנה חסר כל תוקף, וכי יש לשקול לקולא את עצם העובדה שמאסרו יוביל לאובדן פרנסתו ולאובדן קורת הגג של משפחתו; את חלוף הזמן וחזרתו למוטב; ואת מחדלי התביעה. לפיכך, טוען המבקש, מן הראוי לקבל בקשתו ולאפשר לו לערער בשנית על גזר דינו.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות. הלכה היא כי קבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים מיוחדים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו, לעניין זה, רע"פ 4600/12 ישי יאשייב נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 13.6.2012] וכן, רע"פ 4459/12 ניר דגן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.6.2012]). יתרה מכך, כלל נקוט הוא בידינו כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 5621/11 אלקובי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 05.02.2012]; רע"פ 3964/12 א בו כף נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 23.05.2012]) .

9.

בענייננו, לא מצאתי כי בעונש אשר השית בית המשפט לתעבורה על המבקש, קיימת סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת. טענות המבקש, נדונו בשתי הערכאות הקודמות, ואלו קבעו, כי בהתחשב בחומרתה של עבירת הנהיגה בשכרות ולאור עברו התעבורתי המכביד של המבקש, יש להשית עליו עונש מאסר בפועל.

10.

עוד ראוי לציין, כי אין בטענת המבקש, בדבר העדר תוקפו של המאסר המותנה, בכדי להועיל לו. זאת, היות שהמבקש לא טרח לבקש את ביטולו של פסק הדין נשוא התנאי מחמת אי התייצבותו, לאחר שניתן, מכוח סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. אף אם היה עושה כן, היה עליו לשכנע את בית המשפט כי קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי עלול להיגרם עיוות דין כתוצאה מאי ביטול פסק הדין (ראו, לעניין זה, רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 793 (2003); ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 31.12.2007]; ע"פ 4808/08

מדינת ישראל

נ'

שרון מנחם [לא פורסם, 6.1.2009]). זאת לדעת, כי פסק הדין נשוא התנאי ניתן לאחר שהמבקש הודה בעובדות כתב האישום, ובנוכחות בא כוחו, אשר טען עבורו טיעונים לעונש. אשר על כן, משעה שתוקפו של פסק הדין נשוא התנאי בעינו עומד, הרי שאין כל פגם בהפעלתו בהליך שלפנינו.

לאור האמור, לא מצאתי כי יש מקום ליתן למבקש רשות לערער.

11.

יחד עם זאת, נוכח סמיכות הזמנים בין מועד תחילת ביצוע גזר הדין לבין מועד מתן החלטה זו, יעוכב ביצוע עונש המאסר והמבקש יחל בריצוי עונשו ביום 9.7.2012.

במועד זה יתייצב המבקש עד לשעה 09:00 במזכירות בית המשפט לתעבורה בחיפה.