רע"פ 6050/12 אשקר מחמוד דיאב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, (כבוד השופטים: הנשיאה, ד' ברלינר, ג' קרא ומ' סוקולוב ) בעפ"ג 20516-05-12, מיום 11.7.2012. בפסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב, אשר ניתן על ידי כבוד השופט צ' עוזיאל, ביום 26.3.2012.

הליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; התחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק; קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק; וכן, תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק.

3.

כמתואר באישום הראשון, ביום 11.3.2012, שהה המבקש, תושב בקה א-שרקיה, בשדרות העצמאות 64 בבת ים, ללא אישורי כניסה לישראל או היתרי שהייה כדין. המבקש, מסר לשוטר את פרטיו ומספר תעודת זהות של אחר, והציג מסמכים מזויפים, דוגמת תעודת " רב-קו " ומסמכי בית חולים, על שמו של אותו אחר. המבקש המשיך בהתחזות האמורה, גם בתחנת המשטרה, כאשר מסר את פרטי הוריו של אותו אחר וכן, את תאריך הלידה שלו.

לפי האישום השני, ביום 20.10.2011, שהה המבקש, במועדון " המסבאה " שבנמל תל אביב, ללא אישורי כניסה לישראל או היתרי שהייה כדין. באותו מקרה, ישב המבקש במקום ביחד עם שלושה אחרים, כל החבורה הזמינה שתייה בשווי 846 ש"ח, ולאחר מכן, עזבו את המקום מבלי לשלם עבורה.

לפי האישום השלישי, ביום 17.9.20111, מחוץ למועדון " המסבאה " שבנמל תל אביב, שהה המבקש, בישראל, ללא אישורי כניסה לישראל או היתרי שהייה כדין, ותקף את שרון סינאנטה, שלא כדין וללא הסכמתו, בכך שהכהו בידיו וברגליו, ודחף אותו. בהמשך, תקף המבקש את מאיר אלבז, בכך שבעט בו. כמו כן, באותו אירוע, התחזה המבקש כאחר בפני שוטר שעצר אותו, וזאת בכוונה להונותו.

4.

המבקש, הודה בעובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו, ובהתאם לכך, הרשיעו בית משפט השלום, בעבירות אשר יוחסו לו בכתב אישום זה.

בגזר דינו, נתן בית משפט השלום את דעתו לעברו הפלילי המכביד של המבקש, אשר כולל הרשעות קודמות רבות וביניהן הרשעות ב-16 עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל. בין שיקוליו לקולא, התייחס בית משפט השלום להודייתו המהירה של המבקש ולנסיבותיו האישיות, הכוללות את פטירת הוריו, וסכסוך משפחתי בו מצוי המבקש, במסגרתו הוא מצא עצמו כמי שמנודה על ידי בני משפחתו, ואינו יכול לשוב לכפרו, בשל סכנה ממשית הנשקפת לחייו.

בית משפט השלום, גזר על המבקש, עונש מאסר בפועל למשך 8 חודשים, וכן, הפעיל עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים שנגזר על הנאשם בת"פ 4248-02-10, באופן מצטבר וחופף כך שהמבקש ירצה, בסך הכל, 9 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, נגזרו על המבקש, עונש מאסר מותנה למשך חודשיים ובלבד שלא יעבור, במשך שנתיים, עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, וכן, עונש מאסר מותנה למשך ארבעה חודשים, ובלבד שלא יעבור, במשך שנתיים, עבירות רכוש או עבירות מרמה.

5.

המשיבה ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המשיבה טענה, בין היתר, כי שגה בית משפט השלום בכך שהשית על המבקש, בגין שלושת האישומים, עונש מאסר בפועל של 8 חודשים בלבד, וכן, כי שגה בית משפט השלום בדרך בה הפעיל את המאסר המותנה שהושת על המבקש. המשיבה טענה כי עונש זה אינו משקף את חומרת עבירותיו של המבקש, את השיטתיות אשר הייתה כרוכה בביצוען, ואת עברו הפלילי. כל זאת, מבלי שיעמדו מנגד שיקולי שיקום מובהקים או נימוק אחר כבד משקל אחר לענישה מקילה מעין זו. המשיבה התייחסה בערעורה, למאסרים המותנים שהושתו על המבקש וטענה כי הם קצרים באופן מובהק, ואין בהם די כדי להרתיע את המבקש מלבצע עבירות נוספות.

6.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה, העמיד את עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש על 10 חודשים, וקבע כי עונש המאסר על תנאי יופעל כולו במצטבר, כך שהמבקש ירצה, בסך הכל, 16 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי המאסר על תנאי בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק יעמוד על 4 חודשים למשך שלוש שנים, והמאסר על תנאי בגין עבירות רכוש או מרמה, יעמוד על 6 חודשים למשך שלוש שנים, גם כן.

בית המשפט המחוזי ציין, כי מהתמונה המצטיירת בפניו, מדובר בעבריין שיטתי, המשטה ברשויות החוק, והרושם המתקבל ממנו הוא כי אינו בוש במעשיו, אלא אף גאה בהם. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, עונש המאסר שהושת על המבקש, אינו נותן ביטוי לחומרת עבירותיו ולשיטתיות שבביצוען.

באשר למאסר על תנאי שהופעל, קבע בית המשפט המחוזי, כי הוא לא מצא הסבר לאופן בו הופעל, וציין כי מאסר על תנאי ראוי שיופעל באופן משמעותי והפעלתו לא תיבלע במאסר בפועל שנגזר בתיק הנדון.

7.

בבקשה ששוגרה ממקום כלאו של המבקש (בקשה המוגדרת כערעור פלילי אך מובן כי מדובר בבקשת רשות ערעור), טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונש שהטיל עליו, ובקשתו מבית משפט זה להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות, תוך שהוא מביע חרטה עמוקה על מעשיו.

דיון והכרעה

8.

לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי למסקנה כי יש לדחותה. הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור ב" גלגול שלישי " שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ראו לעניין זה רע"פ 4600/12 ישי יאשייב נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 13.6.2012] וכן, רע"פ 4459/12 ניר דגן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.6.2012]). בענייננו, המקרה דנן אינו מעורר כל סוגיה מעין זו והמבקש אף אינו מעלה טענה מסוג זה.

עניינה של בקשה זו הינו רשות לערער על חומרת העונש. נושא זה כשלעצמו, אינו מצדיק התערבות ב "גלגול שלישי", אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו והשוו: רע"פ 3964/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.2012.) וכן, רע"פ 5621/11 יוסף אלקובי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 5.2.2012)), ואין בעובדה שערכאת הערעור החמירה בעונש שהוטל על המבקש, כדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף (רע"פ 4833/12 שלום דוד הררי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.6.2012), רע"פ 2426/12 מחאמיד נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 1.4.2012]).

9.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כל סטייה ניכרת (אם בכלל) מנורמת הענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע המבקש, ואינני סבור כי מדובר בעונש חמור. ההיפך הוא הנכון. כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, לחובתו של המבקש נרשמו 9 הרשעות קודמות, אשר ביניהן עבירות שונות, אך רבות מתוכן הן עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק. בנסיבות אלה, ומאחר שהמבקש, במשך כעשרים שנה, נוהג, באופן שיטתי ובתחבולות שונות, לשוב ולעבור עבירות מסוג זה, כאשר הוא מוסיף חטא על פשע, ומבצע לצידן עבירות נוספות, סבורני, כי העונש אשר הטיל עליו בית המשפט המחוזי, מבטא באופן ראוי את החומרה הגלומה במעשיו של המבקש.

10.

לפיכך,

אין בידי להיעתר לבקשה, ודינה כאמור, להידחות.