פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4956/12
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקשת:
זהאנה אבו עאייש
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה שמעונים
בקשת רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ב-עפ"א 21728-11-11
מיום 23.5.2012 שניתן על ידי כב' השופטת ט' חיימוביץ
בשם
המבקשת:
עו"ד
מוחסן אלסאנע
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע שניתן על ידי כב' השופטת ט' חיימוביץ ב-עפ"א 21728-11-11 מיום 23.5.2012. בפסק דינה דחתה כב' השופטת ט' חיימוביץ את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט השלום באר שבע, אשר ניתן על ידי כב' השופט א' ברסלר-גונן , ביום 27.9.2011.
רקע והליכים
2.
נגד המבקשת הוגש כתב אישום מתוקן בשלישית המייחס לה עבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ).
3.
בכתב האישום נטען כי במהלך חודש ינואר 2005, או בסמוך לו, נמצא כי המבקשת בנתה והציבה במקרקעין המצויים בשכונה צ-1, מגרש 11, חלקה 66, גוש 100446, שורה של מבנים, ללא היתר בנייה כנדרש. מדובר במבנים הכוללים בית בן שתי קומות בשטח של כ- 254 מ"ר; קונטיינר בגודל כ- 8 מ"ר; תוספת בניה למבנה ישן בשטח של כ- 65 מ"ר; שתי סככות בשטח כ- 44 מ"ר; ומחסן בשטח כ- 9 מ"ר.
4.
בית המשפט השלום הרשיע את המבקשת בעבירות המיוחסת לה בכתב האישום המתוקן, על בסיס הודאתה כי בנתה את המבנים כאמור, ועשתה בהם שימוש לאורך השנים.
בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרת העבירות, היקף הבניה הנכבד, משך הזמן הארוך בו נעשה שימוש במבנים (למעלה מ- 6 שנים) והעדר כל ניסיון להכשירם בתקופה זו. לקולא, הביא בית המשפט בחשבון את הודייתה המהירה של המבקשת, התחלת הפעולות לשם קבלת היתר בניה ואת נסיבותיה הכלכליות והמשפחתיות. לבסוף, השית עליה בית המשפט קנס בסך 45,000 ₪, התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה, וכפל אגרת הבניה. כמו כן, הוצא צו הריסה למבנים נשוא כתב האישום.
5.
המבקשת ערערה על גזר דינה לבית המשפט המחוזי באר שבע, וטענה כי בית המשפט החמיר יתר על המידה בעונש שהושת עליה. נטען, כי יש להתחשב לקולא בעברה הנקי, בחרטה שהביעה על מעשיה, בנסיבותיה הכלכליות ובכך שהחלה בתהליכים לקבלת אישור בניה. כמו כן, הציג בא כוח המבקשת, פסיקה המצביעה על ענישה חמורה פחות, במקרים דומים.
6.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת בציינו כי בית המשפט השלום איזן בין מכלול השיקולים, הביא בחשבון את היקף הבניה יוצא הדופן, ואת התקופה הארוכה בה נעשה שימוש במבנים, ללא ניסיון לקבל היתר. נקבע, כי על אף שיש בשיקולים אלו כדי להצדיק ענישה מחמירה, לא החמיר בית משפט השלום עם המערערת יתר על המידה. כך, גם אין בפסיקה שהוצגה בכדי להועיל למבקשת, שעה שהענישה היא אינדיבידואלית, ונסיבותיהם של המקרים שם שונות.
הבקשה
7.
בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת, נטען כי יש לבטל את כפל אגרת הבניה ולהורות על הקטנת הקנס שהושת עליה, בשים לב למצבה הכלכלי. עוד טוענת המבקשת כי מתעוררת בעניינה שאלה משפטית חשובה ביותר, לאור העובדה כי ב-עפ"א 26677-03-12 קיבל בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופט א' חזק ) ערעור, שבו היו הנסיבות זהות, ובמסגרתו בוטל כפל האגרה. על כן, ועל מנת לשמור על אחדות הענישה, יש
לאשר את הבקשה לרשות ערעור לדון בערעור לגופו.
דיון והכרעה
8.
לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לה. כלל ידוע הוא, כי קבלת רשות ערעור ב" גלגול שלישי " שמורה למקרים מיוחדים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו לעניין זה רע"פ 4600/12 ישי יאשייב נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 13.6.2012] וכן, רע"פ 4459/12 ניר דגן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.6.2012]). הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 5621/11 אלקובי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 05.02.2012]; רע"פ 3964/12 א בו כף נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 23.05.2012]) .
9.
בענייננו, אין נסיבותיו של המקרה מצדיקות מתן רשות לערעור נוסף. טענות המבקשת, נדונו בשתי הערכאות הקודמות, ואלו קבעו, בהתחשב בחומרת העבירות אותן ביצעה כי יש להשית עליה, בין היתר, כפל אגרה. עקרון אחידות הענישה, בשמו טוענת המבקשת, עיקרון חשוב הוא. מטרתו להבטיח שוויונם של נאשמים בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. מכוחו יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות, ובאותן נסיבות (ראו לעניין זה ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 08.02.2012]; ע"פ 1142/11 סדיר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 08.02.2012]). יחד עם זאת, אין בטענות המבקשת בכדי להצביע על סטייה מעיקרון אחידות הענישה, שעה שנסיבות המקרה שלפניי שונות מנסיבותיו של פסק הדין אליו מפנה המבקשת. ודוק: ב פסק הדין האחר עסקינן בתוספת בנייה למבנה קיים, בשטח של כ- 185 מ"ר, ואילו, במקרה שלפניי הורשעה המבקשת בבנייה ובשימוש במספר מבנים, בהיקף נרחב בהרבה, ובהעדר כל ניסיון להכשרתם במשך למעלה מ- 6 שנים. בנסיבות אלו, קיימת הצדקה עניינית להשית על המבקשת עונש חמור יותר.
10.
לפיכך, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינה של המבקשת במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.
לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.
ניתנה היום, ז' בתמוז תשע"ב (27.6.2012).
ש ו פ ט