רע"פ 1230/18 עודד מליאניאק נ. משטרת ישראל - יחידת אתג"ר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ( הש ' ע' קובו ) בע"ח 35377-01-18 מיום 6.2.2018, בגדרו נדחה ערר שהגיש המבקש.

רקע

1.

נגד המבקש מתנהלת חקירה בחשד לקבלת דבר במרמה מקצין התגמולים על בסיס טענות רפואיות כוזבות. בתחילה נוהלה החקירה באופן סמוי ועם זימונו של המבקש לחקירה ביום 18.12.2017, הפכה לחקירה גלויה. יום לאחר מכן התקבל ביחידה החוקרת מכתבו של בא- כח המבקש שדרש שלא לחקור את המבקש בעניינים הנוגעים למצבו הרפואי, החוסים לטענתו תחת חיסיון רופא-חולה, וכן דרש להכניס את המסמכים הרפואיים שהושגו למעטפה ולהמציא לידיו העתקים חתומים מצווי המצאת המסמכים או מצווי הסרת החיסיון הרפואי לשם הגשת בקשה לעיון חוזר או ערר. במכתבו קצב המבקש לגורמי החקירה שעות בודדות לתשובה ועוד באותו יום הגיש עתירה לבית משפט זה ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק.

בעתירה טען המבקש כי חקירתו מתנהלת תוך הפרת זכותו לחיסיון רופא-חולה וכן תוך הפרת הוראות חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005. לפיכך דרש, בין היתר, צו על תנאי המורה למשיבה ליתן טעם מדוע לא תעביר לעיונו צווים המסירים חיסיון רופא-חולה לשם מימוש זכות הטיעון שלו בדרך של הגשת עיון חוזר או ערר. העתירה נדחתה על הסף (בג"ץ 9899/17 מליניאק נ' מדינת ישראל (השופטים י' עמית, א' שהם, ו-ג' קרא ) (4.1.2018)) והמבקש הגיש בקשה לקיום דיון נוסף, שנדחתה גם היא ( דנג"ץ

492/18 מליניאק נ' מדינת ישראל (הנשיאה א' חיות ) (25.1.2018)) (להלן, בהתאמה: העתירה ו- הבקשה לדיון נוסף ).

2.

לאחר שנדחתה עתירתו, הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי (ערר מיום 16.1.2018). בערר טען כי אף שפרטי ההליך בבית משפט השלום אינם מצויים בידיעתו בשל סירוב המשיבה למוסרם לו ולכן אין בפיו טענות לגופו של עניין, הרי שהוא עותר לביטול הצווים שהוצאו לרופאים והורו להם למסור מסמכים רפואיים בעניינו. לשיטתו, זכותו של חשוד לערור לביטול צו שיפוטי שהוצא מכח סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפסד"פ ) הוכרה ברע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' שרון פ"ד נח(1) 748 (2003), להלן: עניין שרון ). עוד טען כי העתירה שהגיש לקבלת הצווים נדחתה על הסף מטעמים דיוניים ולא לגופו של עניין. בדיון בעל-פה טען בא- כח המבקש כי הקביעה לפיה דיון בטענת חיסיון יתאפשר רק בהליך הפלילי עצמו ולא בשלב החקירה סותרת פסיקה אחרת של בית משפט זה.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי יש לדחות את הערר ולחייב את המבקש בהוצאות משום שפנייתו של המבקש לבית המשפט המחוזי אינה אלא מעין ערעור או עיון חוזר בהחלטות בית משפט, זה בעתירתו של המבקש ובבקשתו לדיון נוסף.

3.

בית המשפט קמא דחה, כאמור, את הערר בקובעו כי טענות המבקש נדחו על ידי בית המשפט העליון, הן בעתירתו והן בבקשתו לקיים דיון נוסף בעתירה, ואין מקום לכל קביעה אחרת.

המבקש סירב להשלים עם ההחלטה ומכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור

4.

לטענת המבקש בקשתו מעלה שאלה משפטית חשובה, החורגת מעניינו הפרטי ומצדיקה מתן רשות ערעור, והיא – מהו המועד להעלאת טענה לפגיעה בחיסיון סטטוטורי, וליתר דיוק, האם ניתן לטעון לחיסיון בשלב החקירה המשטרתית או רק לאחר הגשת כתב אישום. לשיטתו, יש לחשוד זכות להעלות טענה לחיסיון בהזדמנות הראשונה כ" שנודע למאן דהוא כי הוסר חיסיון בעניינו, שלא על פי הסכמתו או שלא בדרך הקבועה בפקודת הראיות ". לטענתו, החלטת בית משפט זה בעתירה שהגיש שינתה את ההלכה הקיימת, התומכת בעמדתו. לשיטתו, ההיגיון מחייב מתן אפשרות טיעון בנושא החיסיון כבר בשלב החקירה שאם לא כן תיפגענה זכויותיו החוקתיות של החשוד ותינתן למשטרה יד חופשית לפגיעה בזכות הסטטוטורית לחיסיון והדיון בכך יתקיים רק לאחר הגשת כתב אישום. בנוסף טען כי סעיף 49 (ג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ) קובע הסדר ספציפי להסרת החיסיון וכי משעה שהועלתה טענת חיסיון חובה על בית המשפט לקיים דיון בטענה ואין לאפשר עקיפה של הוראות הסעיף, או כל סעיף אחר שעניינו חיסיון, באמצעות שימוש בסמכות לפי סעיף 43 לפסד"פ .

5.

אשר על כן התבקש בית משפט זה ליתן למבקש רשות ערעור, לדון בה כבערעור ולהורות כי המסמכים הרפואיים שהתקבלו יוכנסו למעטפה סגורה עד לקיום דיון לגופו של עניין בטענת המבקש לחיסיון רפואי.

עמדת המשיבה

6.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי עניינו של המבקש אינו מעלה כל שאלה משפטית וכי לא בכדי נדחו בקשותיו הקודמות בערכאות השונות. לשיטתה, עיתוי העלאת טענת חיסיון הוא תלוי נסיבות, ובהן: טיבו של הצו (צו להמצאת מסמכים או צו חיפוש), זהות הגורם אליו מופנה הצו ותגובתו. המשיבה הבחינה בין מקרים שבהם מופנה צו להמצאת מסמכים לגורם המחזיק בידיו את המידע, להבדיל מבעל החיסיון עצמו, שאז לא יתקיים הדיון בשלב החקירה, אלא אם הגורם המחזיק במידע מתנגד למסירתו, לבין מקרים שבהם מופנה הצו לבעל החיסיון עצמו או כאשר המחזיק במידע מתנגד למסירתו, שאז עשוי להתקיים הדיון בשאלת החיסיון עוד בשלב החקירה. עוד עמדה על כך כי כל הדוגמאות אליהן הפנה המבקש נמנות על מקרים מן הסוג השני. בנוסף, הדגישה המשיבה כי זכות הערר מסורה לגוף או לאדם אליו הופנה הצו להמצאת המסמכים.

המשיבה גם עמדה על כך כי צווי חיפוש וצווים להמצאת מסמכים ניתנים כעניין שבשגרה במאות ואלפי חקירות. בית המשפט המתבקש להוציא צווים כאמור נחשף לדו"ח סודי המפרט את צרכי החקירה ואת סוג החומרים המבוקשים, לרבות עובדת היותם חסויים, ובהחלטתו מאזן בין הצרכים והאינטרסים השונים.

עוד טענה המשיבה כי החיסיון הרפואי הקבוע בסעיף 49 לפקודת הראיות הוא חיסיון יחסי אשר ניתן להסרה על ידי בית המשפט באמצעות צווי חיפוש מכח

סעיף 23 לפסד"פ או צווי המצאת מסמכים מכח סעיף 43 לפסד"פ . לשיטתה, צו להמצאת מסמכים הוא האמצעי הפוגעני פחות והיעיל יותר כאשר מדובר במידע המוחזק בידי מוסד גדול, כבעניינו של המבקש, להבדיל מצו חיפוש שעלול לפגוע בפעילות השוטפת של המוסד ובפרטיותם של רבים. לשיטתה, למבקש אין זכות לערור על הצו וקבלת טענתו משמעותה סיכול שלב החקירה הסמויה ושיבוש מהלכי משפט.

7.

להשלמת התמונה יצויין כי המבקש הגיש גם בקשה להצגת מסמך במעמד צד אחד בטענה כי בידו להראות כי המשיבה לא הציגה לבית משפט השלום עת הוציא את הצווים, תמונה מלאה. באותה בקשה גם ביקש להורות על קיום דיון בהרכב מורחב משהוא סבור כי עניינו מעלה נושא עקרוני וחשוב של חסיונות חשודים, אולם נמנע מצירוף עמדת המשיבה, לטענתו, כדי שלא לחשפה לבקשתו לקיום דיון במעמד צד אחד.

8.

בנוסף, הגישה עמותת "הצלחה – התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת" (להלן: העמותה ) בקשה להצטרף כידיד בית המשפט. בבקשה נטען כי הבקשה מעלה שאלות עקרוניות בעלות השלכות ציבוריות, משפטיות ומעשיות, החורגות מעניינו של המבקש ואשר עוסקות בשאלות של דיני החסיונות בכלל. לשיטתה, השאלה שיש לדון בה היא האם זכאי חשוד בעל חיסיון להישמע ולהביא את עמדתו לפני בית המשפט בטרם יוצא צו שיפוטי המורה לנהנה מן החיסיון להעביר לידי רשויות אכיפת החוק מידע חסוי. המשיבה מצידה גרסה כי לנוכח עמדתה כי יש לדחות את הבקשה ללא דיון אין מקום להיענות לבקשת העמותה.

דיון והכרעה

9.

אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה , בעמדת המשיבה ובעמדת העמותה, לרבות ההפניות הכלולות בהן, לא מצאתי לשנות את דעתי כפי שהובעה בעתירת המבקש.

בעתירה נקבע:

"מן הראוי לציין, כי העותר (המבקש בבקשה הנוכחית – ג'.ק.) בא לכלל טעות בטענה כי הסעד החלופי העומד לו הוא ערר או עיון חוזר בצווים שהוצאו נגדו. כעולה מתשובת המשיבה, טרם חקירת העותר, הוצאו צווים שיפוטיים שהופנו למוסדות רפואיים, והעותר נחקר לאחר קבלת המידע. מכאן, שבניגוד לאמור ברע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' שרון (פ"ד נח(1) 784)), עליו מבקש העותר להסתמך, אין המדובר בצווים שהופנו כלפי הנחקר להמציא מסמכים שברשותו, אלא צווים מכוחם חוייבו מוסדות רפואיים למסור פרטים רפואיים שהתבקשו על פי צו. בקשתו של העותר לקבל לידיו צווים אלו הינה בקשה לקבלת חומר חקירה טרם הוגש כתב אישום נגדו. בעניין זה חל ההסדר הפסיקתי ולפיו עיון בחומר החקירה לפני הגשת כתב אישום מסור לשיקול דעת גורמי החקירה, להבדיל מקיומה של החובה למסור את חומר חקירה לאחר הגשת כתב אישום (בג"ץ 4069/13 בן שבת נ' מדינת ישראל (30.10.2013)). לגופו של עניין, אין מקום להעביר לעיונו של העותר צווים אלו, שעה שהחקירה נגדו מצויה בעיצומה, על מנת שלא לשבשה. אם יוחלט בהמשך כי יש מקום להגיש כתב אישום נגד העותר, יוכל להעלות טענות כי אלו הוצאו שלא כדין או בוצעו תוך הפרת חיסיון רופא-חולה, במסגרת ההליך הפלילי עצמו." (פיסקה 9 לעתירה)

בהמשך אף נדחתה בקשתו של המבקש לדיון נוסף תוך שנדחו טענותיו ביחס להלכה העולה מעניין שרון והשלכתה על עניינו, ונקבע כי במסגרת העתירה יושמו ההלכות הקיימות על עניינו.

10.

כעת, לאחר שעררו נדחה לאור קביעות אלו ממש, עותר המבקש נגד הקביעה במסגרת בקשתו למתן רשות ערעור. בקשתו אינה עונה על אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור. כידוע, רשות כאמור תינתן במקרים חריגים בלבד המעלים שאלה בעלת חשיבות כללית מבחינה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982 ); רע"פ

4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)) או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין ( רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)). ויודגש, עניינו של המבקש הובא כבר פעמיים לפתחו של בית משפט זה ונדחה, לא רק מטעמים דיוניים, אלא גם לגופו.

11.

נגד המבקש מתנהלת חקירה בחשד כי הונה את משרד הביטחון לשם קבלת קצבת נכות באמצעות קצין התגמולים, שלא כדין. במהלך החקירה הסמויה הוצאו צווים שיפוטיים בעניינים שהם בליבת החשדות נגד המבקש. הצווים הופנו למוסד רפואי והורו על המצאת מסמכים רפואיים בעניינו של המבקש ולאחר קבלת המידע זומן המבקש לחקירה ונחקר ביחס לחשדות המיוחסים לו.

בקשות במעמד צד אחד להוצאת צווים למטרות חקירה, לרבות צווים המורים למוסדות רפואיים להמציא רשומות רפואיות, הן עניין שבשגרה בבתי משפט השלום. בשלב זה החשוד כלל אינו מודע לקיומה של חקירה, לא כל שכן לקיומה של בקשה כאמור, וכפי שציין חברי השופט י' עמית , בהקשר אחר,

"במצב הדברים הרגיל אין לחשוד 'פתחון פה' בהליך מעין זה, שאמור להיעשות ללא ידיעתו וללא מעורבותו" ( בש"פ

2529/15

MAZAR נ' היחידה לעזרה משפטית – מדור אינטרפול והפעלה בחו"ל (6.5.2015)). והדברים יפים גם לענייננו.

גם כשהדברים מגיעים לידיעת החשוד, כמו בעניינו של המבקש כאן, בעת חקירתו במשטרה ועם הפיכת החקירה לגלויה, לא עומדת לו זכות לעיין חומרים ההולכים ומצטברים נגדו, וזאת מטעמי יעילות מערכתית וחשש לשיבוש חקירה

( בש"פ

296/18 יעקובוב נ' מדינת ישראל (15.3.2018)).

12.

נסיבות אלו שונות מן הפסיקה שאליה הפנה המבקש ולא ניתן לגזור ממנה גזירה שווה. יסודם של ההליכים שנדונו בפסקי דין אלו בהתנגדותו של הנמען לצו מסירת המסמכים, בין שהיה זה החשוד עצמו, כפי שהדבר בעניין שרון , ובין שהיה זה גורם אחר, גם אם נלווה אליו בעל

החסיון עצמו (כך ב רע"פ 761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (29.11.2012) , כך בדנ"פ

5852/10 מדינת ישראל נ' שמש , פ"ד סה(2) 377 (2012)). וכך גם ב רע"פ 751/15 אברג'יל

נ' מדינת ישראל (9.12.2015) ).

13.

חיזוק לגישה זו עולה גם מהצעת חוק סדר הדי ן הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד-2014, ה"ח

867 (להלן: הצעת החוק או: ההצעה ). בגדרה של ההצעה ניתנת לבית המשפט סמכות להוציא "צו להמצאת חפץ" (סעיף 5 להצעת החוק). כעולה מדברי ההסבר להצעה, הוראה זו נועדה להחליף את הוראת סעיף 43 לפסד"פ , מבלי לשנות את ההסדר הקיים. בנוסף, הוצע להסדיר את האפשרות לפנות בבקשה לביטול הצו או לשינויו. רשות זו מסורה ל"מי שאליו מופנה צו ההמצאה", אשר יכול גם להעלות טענות חיסיון (סעיף 10 להצעת החוק). הצעת החוק אף מטילה איסור על הנמען לצו לגלות לחשוד מידע הנוגע לצו (סעיף 8 להצעה).

14.

לאור האמור לעיל, הבקשה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה. משכך גם נדחית בקשתו להצגת מסמך במעמד צד אחד ולדיון בהרכב מורחב וכן בקשת העמותה להצטרפות כידיד בית המשפט.

סוף דבר, הבקשה נדחית.