רע"פ 8474/17 מסגד "חדיג'ה"- אלמטאר נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירו

1.

לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת

ח' לומפ ) ב-ע"פ 23264-10-17 מיום 19.10.2017, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט פ' שטרק ) ב-בב"נ 65614-05-16 מיום 03.10.2016, שעסקה בצו הריסה מנהלי למבנה בכפר עקב (להלן: המבנה ). לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, וביום 31.10.2017 הוריתי על עיכוב ביצועו עד להחלטה אחרת.

2.

הבקשה דנן הוגשה על ידי דיירים במבנה, ואולם, ענינו של המבנה וצו ההריסה המינהלי שהוצא לגביו נדון כבר בהחלטתי מיום 07.09.2017 ב-רע"פ 6175/17, ורע"פ 6176/17 שנדונו במאוחד ולפיכך אציינן בתמצית.

3.

ביום 26.2.2016 נחתמו על ידי המשיב צווי הריסה מנהליים, ביניהם צו ביחס למבנה. לבקשת המשיב ניתנה ארכה במעמד צד אחד לביצוע הצווים על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. ביום 1.6.2017 הוגשה התנגדות למתן ארכה לביצוע צווי ההריסה על ידי המבקש ברע"פ 6175/17, והמבקש ברע"פ 6176/17, שעל פי הנטען הינו הקבלן של המבנה (יחד להלן: המבקשים הקודמים ), וביום 15.6.2017 נדחתה בקשתם. בתוך כך נקבע כי מניין 30 הימים לביצוע צווי ההריסה יחל ביום 22.6.2017 . הערר שהגישו על החלטה זו נדחה ביום 27.7.2017 על ידי בית המשפט המחוזי ונקבע כי מניין 30 הימים יחל ביום 3.8.2017. בהחלטה מיום 7.9.2017 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים הקודמים, וקבעתי כי מניין 30 הימים יחל מיום המצאת ההחלטה למבקשים הקודמים.

בהמשך הגיש המשיב בקשה לדחייה נוספת של ביצוע הצווים, ובהעדר תגובה מהמבקשים הקודמים חרף תזכורות שניתנו בעניין, הוריתי ביום 19.9.2017 כי מניין 30 הימים ימנה החל מיום 15.10.2017. עוד יצוין כי ביום 13.09.2017 נדחתה גם בקשה שהגישו המבקשים הקודמים למניעת ביצוע הצווים עד להכרעה בעתירה המינהלית (עת"מ 46006-07-17) שהגישו ביחס לצווים אלו.

4.

ביום 1.10.2017 הגישו המבקשים בבקשה דנן בקשה לביטול צו הריסה אחד מתוך הצווים שנזכרו לעיל. בין היתר טענו המבקשים כי הם לא ידעו על קיום הצווים ולא היו מעורבים בהליכים המשפטיים הקודמים, שנוהלו, לטענתם, על ידי הקבלן של המבנה. לטענתם הם גילו על קיומו של הצו לראשונה מאותו קבלן רק ביום 17.9.2017. עוד לגישתם, מדובר באכיפה בררנית של המשיב בכפר עקב, בו בנויים, לטענתם, לא פחות מ-500 מבנים רבי קומות שנבנו ללא היתרים, ולא הוצאו לגביהם צווי הריסה. ביום 3.10.2017 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את הבקשה. בתוך כך נקבע כי המבקשים היו צריכים להגיש את התנגדותם לביצוע הצווים בסמוך למועד חתימתם, וכי במועד הגשת הבקשה הצו כבר הפך לחלוט. בית המשפט לעניינים מקומיים ציין עוד כי מאחר שהצו ניתן כנגד הנכס עצמו, אין נפקות לשאלה מי הוא מגיש הבקשה. המבקשים הגישו ערעור על ההחלטה האמורה, וערעורם נדחה ביום 19.10.2017. בפסק הדין נקבע כי אכן מדובר בצו חלוט שנדון על ידי שלוש ערכאות, וכי מאחר שניתנה למבקשים הקודמים האפשרות לתקוף את צווי ההריסה לגופם והם בחרו שלא לעשות כן – אין מקום לאפשר לשוב ולתקוף את הצו. בית המשפט דחה גם את טענת האכיפה הבררנית שהעלו המבקשים. בתוך כך נקבע בין היתר כי אין להישמע לטענת הגנה מן הצדק מקום בו החלה אכיפה לאחר תקופת חידלון, וכן כי מאחר והמבנים ממוקמים על תוואי דרך שנועד לשרת את כלל תושבי כפר עקב, יש בכך כדי לאבחן בין המבנה לבין מבנים אחרים.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור.

טענות הצדדים

5.

המבקשים חוזרים בבקשתם על טענותיהם בערעורם. בין היתר נטען כי הם לא ידעו על ההליכים הקודמים, והם רכשו את הדירות במבנה תוך הסתמכות על ה"מצג" לפיו אין אכיפה באזור זה וכי נטל הראיה להראות כי יש צורך בהריסת המבנה הספציפי לשם תוואי הדרך המתוכנן מוטל על המשיב. כמו כן, לטענתם מדובר במבנים רבי דירות, ובדיירים שהשלימו את שיפוץ הדירות והחלו להתגורר בהן טרם הוצאת הצו. לטענתם הריסת המבנה תגרום להם נזק משמעותי, ויש להרוס רק את החלקים במבנה ולהתאימו לצורך הציבורי, חלף הריסת המבנה כולו.

6.

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה, מאחר וטענות המבקשים אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, שכן הסוגיות שמעלים המבקשים אינן חורגות מעניינם של הצדדים ואינן מעלות שאלות משפטיות עקרוניות . לגופם של דברים נטען כי יש לדחות את הבקשה, מאחר שבדין נקבע כי צו ההריסה המנהלי הינו חלוט, ואין לאפשר את תקיפתו לאחר שנדון בכל הערכאות. המשיב מוסיף כי אין חולק שהמבנה נבנה שלא כדין וללא היתר מתאים. לטענתו, בעת מתן הצו בניית המבנה טרם הושלמה ולפיכך גם ככל שהיו במבנה דיירים – אין מדובר במבנה שהיה מאוכלס בעת מתן הצו. המשיב הוסיף כי בדין נדחתה טענת האכיפה הבררנית שהעלו המבקשים. לגישתו הצו הודבק על הנכס ביום 14.5.2017 ובנסיבות אלו טענתם כי לא ידעו על קיום הצו נטענה בעלמא.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיב הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות לערעור נוסף תינתן רק כאשר הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינים הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007); רע"פ 4414/17 אלאערג נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים ( 25.6.2017 )), או מקום בו קיים חשש לאי צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013); רע"פ 1136/17 חברת פרופיל אבטחה ואחזקה בע"מ נ' מדינת ישראל 28.03.2017)). הבקשה שלפני אינה עומדת באמות המידה האמורות, והמבקשים אף אינם מנסים לטעון כי בקשתם מקימה שאלות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני או כל עילה אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור.

8.

כמו כן, עיון בהליכים שקדמו לבקשה דנן מעידות כי הבקשה אינה מגלה כל חשש לאי צדק. למעשה אין כל מחלוקת כי המבנה הוקם בניגוד לדין. טענות המבקשים ביחס לאכיפה הבררנית, לאכלוס המבנה, ולזכותם של המבקשים לתקוף את הצו לאחר שנדחו הבקשות הקודמות נדונו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי ונדחו בקביעות מנומקות ומבוססות, ולא מצאתי טעם להתערב בהן. האמור לעיל נכון ביתר שאת מאחר ש חלק מהטענות האמורות נדונו אף בהליכים שניהלו המבקשים הקודמים. בנסיבות אלו, ומאחר שעניינו של צו ההריסה נדון והוכרע פעמים רבות מהדרוש, אין מקום לעיכובים נוספים בביצועו, בניגוד לעיקרון סופיות הדיון.

9.

נוכח האמור לעיל בקשת רשות הערעור נדחית. החלטתי מיום 31.10.2017 בדבר עיכוב הביצוע של צו ההריסה המנהלי מתבטלת בזאת. מניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה יחל מיום המצאת החלטה זו למבקשים.