עע"מ 2296/18 עיסא מעתוק נ. עיריית ירושלים

בקשה למתן סעד זמני האוסר על המשיבים 4-1 להוציא אל הפועל צווי הריסה ועל המשיבים 7-5 לפעול לביצוע הריסה עצמית, עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים.

1.

ענייננו בצווי הריסה מנהליים שנחתמו ביום 26.2.2017 בנוגע לארבעה בניינים סמוכים הנמצאים בשכונת כפר עקב שבמזרח ירושלים, בסמוך לגדר ההפרדה (להלן: המבנים המיועדים להריסה ). המבקשים מתגוררים במבנים סמוכים למבנים המיועדים להריסה (להלן: המבנים הסמוכים ).

עתירת המבקשים הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים לאחר שמוצו כל ההליכים לביטול צווי ההריסה המינהליים, שהוגשו מטעם דיירי ובעלי המבנים המיועדים להריסה, ואשר הגיעו עד לפתחו של בית משפט (רע"פ 6175/17, רע"פ 6176/17 ורע"פ 8474/17). בית משפט קמא ציין כי בעת חתימת הצווים התנשאו הבניינים מושא העתירה לגובה של ארבע קומות, וכי בעת שהובא העניין בפניו כבר התנשאו לגובה של בין שמונה לעשר קומות, כאשר היקף הבנייה הבלתי חוקית עמד על כ-10,000 מ"ר.

2.

בעתירתם לבית משפט קמא טענו המבקשים כי הריסת המבנים המיועדים להריסה עלולה להביא לקריסת בתיהם, שכן המבנים המיועדים להריסה והמבנים הסמוכים מחוברים ביסודותיהם. בתחילה התבקש סעד של איסור ביצוע צווי ההריסה, אך בהמשך טענו המבקשים כי טענותיהם מכוונות לדרכי ביצוע ההריסה בלבד.

בית משפט קמא דחה את העתירה הן בנימוק של חוסר סמכות והן בשל אי-מיצוי מוקדם של טענותיהם מול המשיבים. בפסק הדין פורט כי במרוצת השנים הורחבו העילות שעל פיהן מוסמך בית המשפט לעניינים מקומיים לדון במסגרת בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, מתוך מגמה לאפשר מסלול תקיפה אחד של הצווים והימנעות מפיצול הדיון בין ערכאות שונות. בית המשפט קבע כי ההבחנה שהציעו המבקשים בין שאלת חוקיות צווי ההריסה לבין השגות באשר לדרכי ביצועם מנוגדת למגמה זו, ועל כן היה עליה להידון בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ולא בפניו. כמו כן, ציין כי להגשת העתירה לא קדמה פנייה למשיבות 2-1, וכן לא הועברו להן הערותיו של המומחה מטעם העותרים, כראוי בנסיבות העניין.

על פסק דין זה נסב ערעורם של המבקשים, עמו הוגשה הבקשה דכאן לעיכוב ביצוע ההריסה.

3.

בתמצית, טענו המבקשים בבקשתם כי הימנעות ממתן צו לעיכוב ביצוע ההריסה עלולה לרוקן את הערעור מתוכן. עוד נטען כי מבחינת מאזן הנוחות, ביצוע ההריסה ללא בדיקה אם ניתן לבצעה ללא פגיעה במבנים הסמוכים ובטרם יתברר הערעור עלול להביא לפגיעה קשה במשפחות המתגוררות בבניינים הסמוכים ואף להעמידן בסכנה.

המבקשים הוסיפו כי סיכויי הערעור טובים. נטען כי המבקשים לא מיצו את ההליכים מול המשיבות 2-1 בטרם הגשת העתירה לבית משפט קמא, מאחר שלא היו מודעים לצווי ההריסה עד שנמסרה להם התראת פינוי. לדבריהם, דחיפות העניין חייבה את הגשת העתירה ובקשת הסעד הזמני כסעד ראשון. עוד טענו כי היה על בית משפט קמא לאבחן בין השלב בו אושר צו ההריסה לבין השלב בו הרשות מתכוונת לפעול לביצועו – שאז יש לבחון את אופן ביצוע הצו וההיתכנות לביצועו. טענתם המרכזית לעניין זה היא כי חוקיות הצו אינה ערובה לכך שיהיה אפשר להוציאו לפועל, בהינתן פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים.

4.

לאחר עיון בבקשה ובהליכים שקדמו לה, נחה דעתי כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתגובה.

לפנינו נסיון נוסף לעכב את ביצוע צווי ההריסה, והפעם ב"מסלול עוקף" בטענה כי ביצוע צווי ההריסה עלול לגרום נזק לבתים סמוכים. אין להתעלם מן המשאבים הרבים שהושקעו עד כה מטעם הרשות לקראת ההריסה. מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי המשיבות נערכו למבצע מורכב ורחב היקף להריסת המבנים המיועדים להריסה, הן בהיבט הביטחוני הנוגע לחשש המשמעותי מהפרות סדר, הן בהיבט ההנדסי כדי להבטיח שלא ייפגעו המבנים הסמוכים. לאור ריבוי והתמשכות ההליכים המשפטיים בעניינם של הצווים עד כה, ובהינתן שלאורך כל התקופה הבנייה המשיכה תוך התעלמות מצווי ההריסה – מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

בחינת סיכויי הערעור בשלב מקדמי זה אף היא מביאה למסקנה כי אין לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי לפנינו נסיון לעקוף את סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים שבפניו נדונו צווי ההריסה המינהליים.

5.

לגופו של חשש שהעלו המבקשים, הרי שחזקה על המשיבות 2-1 כי אם וכאשר יפעלו לביצוע צווי ההריסה, יעשו זאת תוך נקיטת מלוא הזהירות הנדרשת על מנת שלא לפגוע ברכושם של המבקשים. אציין כי בתגובתם בהליך דלמטה טענו המשיבים כי ביצוע צווי ההריסה מלווה ב"מהנדסים מקצועיים ובעלי מקצוע המתמחים בהריסות מסוג זה שתפקידם לשמור על ביטחון האזור ולדאוג כי לא ייגרם נזק למבנים סמוכים" וכי במקרה זה אף שכרו את שירותיה של חברה מיוחדת המבצעת הריסות בסדר גודל כזה במשך שנים רבות.

6.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.