רע"פ 84/15 שלומי אסולין נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בארבעה תיקים, בעבירות תעבורה שונות המלמדות על כך שהמבקש נהג ברכב באופן תדיר כשהוא שיכור ומצוי תחת השפעת סמים.

2.

בית משפט לתעבורה הנכבד גזר על המבקש, תוך שהוא מתייחס לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של המבקש את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו במצטבר לעונש מאסר אותו מרצה המבקש (5 שנות מאסר בגין שוד מזוין); 12 חודשי מאסר על תנאי; 45 חודשי פסילה בפועל; 8 חודשי פסילה על תנאי.

3.

המבקש ערער כנגד חומרת העונש לבית המשפט המחוזי הנכבד. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש נוכח כלל נתוני המקרה, ולאור עברו הפלילי המכביד של המבקש.

4.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה המבקש טוען שנסיבותיו האישיות הקשות והעובדה כי הוא הביע חרטה על מעשיו מצדיקה הקלה בעונשו באופן שבו עונש המאסר שהושת עליו במסגרת התיק, מושא הבקשה, ירוצה כולו בחופף לעונש המאסר שהושת עליו בגין השוד המזוין אותו ביצע.

5.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף לה, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה הנני סבור כי דין הבקשה להידחות.

6.

הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תנתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)), או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 6487/12

דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)). זאת ועוד: במקרים שבהם הבקשה מתייחסת רק לחומרת העונש, ההלכה היא שרשות ערעור תינתן רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה, בהתאם לנסיבות הענין (ראו למשל: רע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל

(16.08.2009)).

7.

הבקשה שלפני איננה עומדת באמות המידה הנ"ל.

8.

המבקש לא מעורר כל שאלה עקרונית בגדרי בקשתו, וחרף נסיבותיו האישיות, לא מצאתי כי בתי המשפט הנכבדים דלמטה חרגו ממדיניות הענישה הראויה באופן המצדיק מתן רשות ערעור.

9.

סוף דבר – הבקשה נדחית .