רע"פ 7806/14פלוני נ. נציבות שירות המדינה

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' גריל ) מתאריך 07.09.2014 ב-עמש"מ 10036-09-13 , בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית הדין למשמעת עובדי מדינה (בראשות עוה"ד א' כהן (אב"ד)) ב-בד"מ 1/11. לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של אמצעי המשמעת שהושתו על המבקש במסגרת גזר הדין.

להלן יוצגו, בתמצית, הנתונים הנדרשים להכרעה.

עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים

2.

בתאריך 3.1.2011 הגישה המשיבה לבית הדין למשמעת כתב תובענה כנגד המבקש, אשר הועסק בשירות המדינה ושימש כמנהל בית ספר יסודי מסוים במועדים הרלבנטיים לכתב התובענה.

כתב התובענה ייחס למבקש חמישה אישומים, שכללו עבירות משמעת הנוגעות בדבר: הטרדה מינית, לרבות מעשים מגונים, וניצול התפקיד כדי לקבל טובת הנאה שלא כדין מעובדים שהיו כפופים למבקש. בגין עבירות משמעת אלה הואשם המבקש לפי סעיפים 17(1)-17(4) ל חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 , המורים כך:

"עבירות משמעת

17.

עובד מדינה שעשה בישראל או בחוץ לארץ אחת מאלה אשם בעבירת משמעת:

(1)

עשה מעשה, או התנהג, באופן שפגע במשמעת שירות המדינה;

(2)

לא קיים את המוטל עליו כעובד המדינה על פי נוהג, חוק או תקנה, או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור;

(3)

התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה;

(4)

התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו".

3.

הכרעת דינו של בית הדין למשמעת ניתנה בתאריך 13.06.2013, ובמסגרתה הורשע המבקש במרבית עבירות המשמעת שיוחסו לו בגדר כתב התובענה. כן הורשע המבקש באישום שישי שהוסף על ידי בית הדין למשמעת בהתאם לסמכות הנתונה לו מכוח תקנה 46 ל תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963 .

4.

בתאריך 01.08.2013 נחתם גזר דינו של המבקש, ובמסגרתו הושתו על המערער אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה, פסילה ל-5 שנים ממילוי כל תפקיד בשירות הציבורי ופסילה לצמיתות לכל תפקיד במשרד החינוך. בנוסף הגביל בית הדין למשמעת את תשלום הגמלאות להם יזכה המבקש כך: ממועד גזר הדין ועד הגיעו של המבקש לגיל 60 שנה – המבקש לא יזכה בגמלאות, מגיל 60 שנה ועד לחלוף חמש שנים ממועד גזר הדין – המבקש יזכה בגמלה חודשית בגובה השכר הממוצע במשק, ובחלוף חמש השנים האמורות ממועד גזר הדין – המבקש יזכה למלוא הגמלאות שיעמדו לזכותו.

5.

המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין – לבית המשפט המחוזי. בית המשפט הנכבד דחה את ערעורו של המבקש הן ביחס להכרעת הדין, והן ביחס לגזר הדין.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, ולצידה, כאמור, בקשת עיכוב של אמצעי המשמעת, שהושתו על המבקש במסגרת גזר דינו של בית הדין למשמעת, ואושרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

טענות המבקש

6.

בבקשה שלפני מעלה המבקש טענה מרכזית אחת, אשר הועלתה על ידו גם במסגרת ערעורו בפני בית המשפט המחוזי, והיא כי בית הדין למשמעת טעה באופן בו בחן את הראיות במסגרת הכרעת הדין. המבקש טוען כי במקום לבחון כל ראיה באופן עצמאי ולאחר מכן לבדוק את המכלול במבט כולל – בית הדין פילג ופיצל כל אישום, באופן מלאכותי, לגישתו, לרכיבים ולתת-רכיבים, ואז "דלה" מתוך הראיות השונות את החלקים הנדרשים לכל אחד מהרכיבים ותת-הרכיבים הללו. התנהלות זו, לגישתו של המבקש, פסולה מיסודה מכיוון שבבסיסה קיימת הנחה של אשמה. כן טוען המבקש כי השימוש בחלקים נבחרים מתוך העדויות פגע ביכולתו להגן על עצמו מכיוון שנחסמה בפניו האפשרות להצביע על סתירות פנימיות ועל תמיהות שעולות מהעדויות "...שהרי, הכיצד יכול נאשם להתמודד עם משפט אחד – שנתלש מן העדות כולה – ולהוכיח כי יש בו, למשל, סתירה פנימית?".

לתפיסתו של המבקש,

מדובר בסוגיה כללית, החורגת מעניינו הפרטי, ומצדיקה מתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשות שהובאו לפני, ובחומר שצורף להן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשות להידחות . נימוקי למסקנה זו יובאו מיד בסמוך.

8.

הלכה היא כי רשות דיון "בגלגול שלישי" תוענק רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל

(17.10.2007)), או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 6487/12

דביר נ' מדינת ישראל

(15.7.2013)).

9.

עיון בבקשת רשות הערעור, ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה, מלמד כי חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, בעל השלכות רחבות היקף, דומה שהנטען איננו כזה. טענתו של המבקש נוגעת ל אופן יישום של עקרונות שהותוו על-ידי בית משפט זה על עניינו הפרטי, ולפיכך אין לומר כי מדובר בסוגיה משפטית נכבדה המצדיקה מתן רשות ערעור. די בכך כדי לדחות בקשת ערעור זאת.

10.

מעבר לנדרש, אציין כי אף בבחינה של הדברים לגופם – אינני רואה מקום להתערב בקביעותיהן של הערכאות הנכבדות קמא. טענותיו של המבקש מופנות, ברובן, כנגד קביעות של בית הדין למשמעת בעניינים עובדתיים ובממצאי מהימנות. כידוע, ערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בקביעות שכאלה, למעט במקרים חריגים היורדים לשורש הדברים, בהם ניכרת טעות מהותית בהערכת הראיות, או התעלמות מראיות שהוצגו, וזאת לנוכח יתרונה האינהרנטי של הערכאה המבררת שזוכה להתרשם במישרין ממהימנות העדים וממלוא מסכת הראיות (ראו, למשל:

ע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל , פיסקה 34 לפסק דינה של השופטת א' חיות (9.11.2014)). הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר ע סקינן בבקשה לקיום ערעור שני –

בפני בית-משפט זה (ראו: רע"פ 9480/12 אברמוביץ נ' מדינת ישראל (8.1.2013); רע"פ 9273/12 לגו נ' מדינת ישראל (26.12.2012)).

11.

לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו מצדיק לחרוג מהכלל הרגיל הנ"ל. טענותיו של המבקש הועלו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד ונבחנו לעומקן. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, תוך שהפנה את המבקש לחלקים מהכרעת הדין מהם עולה באופן ברור כי בית הדין בחן את הראיות הן באופן עצמאי והן במכלול. כן ציין בית המשפט המחוזי, ומקובלים עלי דבריו, כי האופן שבו נותחו האישומים על ידי בית בית הדין דווקא מאפשרת לבקר את הכרעת הדין ביתר קלות, וזאת לאור הגילוי והביאור של כלל השיקולים העומדים בבסיסה. אוסיף ואציין כי היה זה דווקא הפילוג של רכיבי האישומים, עליו מלין המבקש, שאיפשר לבית הדין למשמעת שלא להרשיע את המבקש בחלק מעבירות המשמעת שיוחסו לו.

12.

נוכח כל האמור לעיל – לא מצאתי בטענותיו של המבקש עילה למתן רשות לדיון ב"גלגול שלישי". משכך – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית . מיותר לציין כי בכך נידחת ממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה לצד בקשת רשות הערעור.

צו איסור הפרסום על הפרטים שבתיק ועל העיון בו, שהושת בבית המשפט המחוזי הנכבד – יישאר בעינו, ואולם החלטה זו תפורסם.